[כז, א]
ביום ההוא -
הקשה הגדולה והחזקה, הכפל לחזק כריתת החרב בגוים שלא הייתה כמוה, וכל זה במלחמת גוג ומגוג כמו שפירשנו.

ולויתן -
שזכר הוא משל על מלכי העכו"ם החזקים, ולויתן הוא הדג הגדול אשר בים, ויקרא גם כן תנין, כי כן כתוב: ויברא אלוהים את התנינים הגדולים, לפיכך המשיל העכו"ם הגדולים בלויתן ותנין, והתנין הוא הנחש.

ומה שאמר בריח ואמר עקלתון –
כאלו היה מבריח הים מן הקצה אל הקצה מרוב גדלו ובמקומות מעקל עצמו מרוב ארכו, לפיכך נקרא עקלתון.
ומה שאמר לויתן לויתן תנין – שלשה, רמז למלכות אדום וישמעאל ומלכות ההודיי' שלישי.

ויש מפרשים:
נחש בריח - התלי שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה גם הוא עקלתון, ועליו נאמר חוללה ידו נחש בריח, ולפירוש הזה גם כן הוא משל על גדולי העכו"ם.

וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר:

התלי מנוד המאורות ונטוי מן הקצה אל הקצה כבריח נחש עקלתון.

[כז, ב]
ביום ההוא כרם חמר ענו לה -
פירוש לכנסת ישראל שירו לה וענו לה כרם חמר - כרם שעושה יין טוב, ולפי שהנביא בתחילת נבואתו קרא לה כרם שעושה באושים ולא ענבים, לפיכך אמר כי בעת ההיא שהיא עת הישועה אז יקראו לה כרם חמר, שעושה ענבים טובים שיצא מהם יין חשוב אדום טוב, כי חמר עניין אדמימות.
וכן אמר: יין חמר, רוצה לומר שאודם היין בו כי כן חשיבות היין אדמימותו, כמו שאמר: אל תירא יין כי יתאדם.

ותרגם:

יין - חמרא,

והאדום יקרא בערבי - אל חמר.

[כז, ג]
אני ה' נוצרה -
הפך מה שאמר הסר משוכתו והיה לבער.

לרגעים אשקנה -
הפך מה שאמר ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר.

פן יפקד עליה -
פירש אדוני אבי ז"ל:

עליה - מן עלה זית, אמר לרגעים אשקנה פן יחסר אפילו העלים שלה כל שכן הפרי.

או פירוש פן יפקד האויב עליה לילה ויום אצרנה, ופירוש המשל אני ה' נוצרה שתהיה השגחתי תמידה עליה, כמו שאמר: ושמתי פני עליהם לטובה.

לרגעים אשקנה -
שאשפיע עליהם רוח דעת ורוח נבואה כמים לרוב, כמו שאומר: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ונאמר: אשפוך רוחי על כל בשר ואינו אומר כל בשר אלא על ישראל, כמו שאומר אחר כן: ונבאו בניכם ובנותיכם וגו'.

אצרנה -
בקמץ חטף הצד"י במקצת ספרים.

[כז, ד]
חמה אין לי -

כי אינה ממדותי אלא ארך אפים, ואע"פ שכתוב: נוקם ה' ובעל חמה, הרי פירש אחריו נוקם הוא לצריו

והם העכו"ם, להם הוא נוקם ונוטר לעת יבא אידם, ואע"פ שמאריך להם זמן רב, עושה זה כדי להאבידם ולהשמידם מכל, כמו שאומר: ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואומר: להשמדם עדי עד, אבל לישראל אינו עושה כן, אלא כשחטאו מעט מעט הוא פוקד עונם ואינו שומר להם עד שיכלם, כמו שאמר: רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, לפיכך אמר: חמה אין לי, כלומר על ישראל, שאם היה לי חמה מי הוא שיתן לי שמיר ושית, כלומר הכרם שנותן לי שמיר ושית במקום ענבים, אם היה לי חמה הייתי פוסע בה פסיעה אחת והייתי שורפה כלה כאחד במלחמה, כשאני נלחם עמה על כל עונותיה.

כן פירש לי אדוני אבי ז"ל הפסוק והוא הטוב שבפירושים.

שמיר שית -
חסר וי"ו השמוש כאלו אמר שמיר ושית, כמו שמש ירח ראובן שמעון, והדומים להם.

שמיר שית -
הם מיני קוצים.

[כז, ה]
או יחזק במעזי -
או יחזק בתורתי, כלומר הייתי מכלה אותה או היה מחזיק במעזי, כלומר תורתי שהיא מעוז להם.

יעשה שלום לי -
כלומר יבא זמן עוד שיעשה שלום לי.

שלום יעשה לי -
הכפל לחזק השלום שלא תהיה עוד מלחמה בין האל ובין ישראל והוא זמן הישועה, וזהו שאמר אחריו -

[כז, ו]
הבאים -
כלומר הימים הבאים והוא זמן הישועה, כמו הנה ימים באים נאם ה' והקמותי לדוד צמח צדיק וגו', ואז בימים ההם ישרש יעקב.

ופירוש ישרש –
יתן שרש כמו שאמר ויך שרשיו כלבנון, כי עתה בגלות הוא כמי שאין לו שרש, אבל בימים ההם ישרש מלמטה ויציץ פרח מלמעלה.

ומלאו פני תבל תנובה -
כלומר כתנובה, כמו שאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ.

ותנובה -
חסר כ"ף הדמיון, כמו: לב שמח ייטיב גהה שפירושו כגהה.

[כז, ז]
הכמכת מכהו הכהו -
כי עתה בזמן הזה תוכלו להכיר ולדעת כי אין חמה לאל על ישראל, כמו שאמר חמה אין לי, כי אם כמכת מכהו הכהו ומכהו הוא מכה ישראל, כמו פרעה וסנחריב וזולתם, ועתה אם בכל אשר חטאו ישראל הכהו האל כמו שהכה מכה ישראל, שהכה בעשר מכות.

אם כהרג הרוגיו הורג -
כפל הדבר אמר אם הורג ישראל כמו שנהרגו הרוגיו והם אויבי ישראל, והכנוי כנגד ישראל, כי הם הרוגי האל שהרגם בשביל ישראל.
או יהיה הכנוי לישראל ואמר הרוגיו - כי בעבור ישראל הם הרוגים והרי הם כאלו הרגם.

[כז, ח]
בסאסאה -
ענינו סאה והוא כפול הפ"א והעי"ן, אמר לא עשה האל עם ישראל כמו שעשה עם אויביו, ששפך חמתו לשם ואבדם מן העולם לא עשה כן לישראל, אלא כשהיו חוטאים לפניו במדה נפרע מהם לא יותר מן המדה שהוא שפיכת חמה, אלא במדה קו לקו הוא נפרע מהם, והמדה שהוא שולח להם תריבנה, כלומר תריב כנסת ישראל בשלחה והוא כלל לשדות התבואה ולעצי הפרי, כלומר ששולח להם השדפון והירקון ארבה וחסיל וכיוצא בהם.

הגה ברוחו הקשה -
הסיר הפרי ברוחו הקשה שמשיב בהם.

ביום קדים -
יום שנושבת רוח קדים עזה - רוחו הוא ששולח בהם להנקם מהם, לאכול תבואתם ופירותיהם לא שישפך חמתו עליהם בלא מדה עד שיכלם, זה לא יעשה האל עם ישראל, וזהו שקדם חמה אין לי אלא הכמכת מכהו, ושלחה הוא שם על הגנות ושדות התבואה, כמו ברכת השלח לגן המלך, שלחיך פרדס רמונים.

ואדוני אבי ז"ל פירש הפסוק כן:

במדה שמדדת רצית לריב אתה ולשפטה ובשלחה וחרבה רצית להורגה לדון אותה באש כמדת סדום, כי מעשיהם היו כמעשיהם לולי שחמל האל והנה האש הסירה ברוח קדים עזה, לאחר שנזרקה על העיר כמו שמפורש ביחזקאל, הגה עניין הסרה כמו הגה סיגים מכסף הגה רשע לפני מלך.

[כז, ט]
לכן בזאת יכופר עון יעקב -
אע"פ שיש בם עונות אחרים זהו עיקר עונם האשרים וחמנים שהם עובדים אותם, ואם יתץ המזבחות אשר עשו לבעלים, יתשם וינפצם היטב כמו אבני גיר מנופצות ובתנאי שלא יקימו עוד אשרים וחמנים, כי אם ינתצום עתה ויחזרו ויבנו אותה אחר זמן, אין תשובתם שלמה אלא שיעקרו אמונתם מלבם וינתצום וינפצום שלא ישובו לבנותם עוד בזה יכופר עונם.

וזה יהיה כל פרי הסיר חטאתו -
כי אם יסיר מה יהיה פרי ההסרה?!
הסרת כל חטאתו, כי מאחר שעקרו עכו"ם כל כל שכן שישובו משאר עונות, כי מעת שימחו עכו"ם ממעשה וממחשבה ישובו לאל בתשובה שלמה ויעשו מצותיו, כי העכו"ם היא עיקר כל עונות, וגיר הוא סיד.

ובארמית:

על גירא די על כותל היכלא.

[כז, י]
כי עיר בצורה -
כי עתה שיעבדו עכו"ם העיר שהיתה בצורה הייתה בעונותם בדד מאין יושב בה, ואותו שהיה נוה ומשכן האדם הוא עתה חרב.

משלח ונעזב כמדבר -
והוא מקום מרעה הבהמות,
או פירש: עיר בצורה בדד עתידה, כלומר בעונותיכם עיר שהיא בצורה עתה, תהיה בדד ויאמר זה על ירושלם או על שמרון, כי כשנאמרה הנבואה זו לא גלו עדין השבטים, כמו שאמר: הוי עטרת גאות שכורי אפרים.

ונוה -
אמר על בית המלכות או על בית המקדש אמר, שיחרב בעונותם ויהיה משלח ונעזב כמדבר ושם ירעה עגל ושאר בהמות כמשמעו או על דרך משל.

וכלה סעפיה -
אמר סעפיה לפי שהמשיל כנסת ישראל לכרם, אמר כי העגל ירעה אותה וכלה סעפיה כמו שאמר בנבואה הראשונה: הסר מסוכתו והיה לבער.

ואדוני אבי זכרונו לברכה פירש:

עגל - משל על מלך מצרים, כמו שקרא עגלה יפיפיה מצרים וזה כשלקח יהואחז.

ופירש החכם רבי אברהם בן עזרא:

סעפיה - משל על ערי הפרזות, ואם עגל משל על פרעה, יהיה סעפיה משל על הכסף והזהב שענש פרעה את הארץ.

[כז, יא]
ביבש קצירה -
קציר הוא ענף העץ כמו וטל ילין בקצירי, תשלח קצירה עד ים, וקצירה הוא לשון יחיד דרך כלל ואמר על הפרט דרך רבוי.

תשברנה -
רוצה לומר הסעפים והפארות, ואמר דרך משל כמו העץ כשיבש בו ענף ישבר מאליו, כן ישראל בהגיע עת פורענותם ישברו מאליהם ואפילו נשים באות מאירות אותה, פירוש מבעירות ומדליקות אותה, כי כיון שיבש הענף אינו ראוי כי אם לשרפה, פירוש אותה כנסת ישראל, ורוצה לומר כי כל אומה אפילו יהיו חלשים כנשים, ירעו לה וישחיתו אותם.

כי לא עם בינות הוא -
ישראל עתה אינו עם בינות, שאלו היה עם בינות היה מתבונן בעצמו ורואה כי כל זה הרע בא לו על שעזב ה'.

על כן לא ירחמנו -
לפי שאינו מתבונן על מעשיו ואינו שב לאל, בבא עליו הרעה לא ירחמנו מי שעשה אותו וגדלו לו על כל עם.

ויוצרו -
להיות לעבד לו והוא לא כן עשה על כן לא ירחם עליו ולא יחננו והסתיר פניו מהם והיה לאכול ומצאוהו צרות רבות ורעות אולי אז ישוב.

ויונתן תרגם:

אלה שני הפסוקים על העכו"ם,

כלומר אם יעשה שיסיר האשרים והחמנים תהיה עיר בצורה של העכו"ם בדד.

וכן תרגם יונתן:

ארי קרתא וגו'.

[כז, יב]
והיה ביום ההוא -
בזמן הישועה.

יחבט -
כמו שהוא חובט חטים מן הקש וכמו שהוא חובט זיתים מהאילן, כן יחבט האל יתברך את ישראל מהאומות כי הם בתוך העמים כחטים בתוך הקש וכזתים בין אילן הזית, שילקט אדם ממנו הטוב שהם הפרי ויניח הקש והעצים.

משבולת הנהר -
שבולת הוא חוזק מרוצת הנהר, כמו: ושבלת שטפתני.

ופירש הנהר –
הוא נהר סמבטיון כמ"ש על השבטים: וזרם מעבר הנהר.

ואמר עד נחל מצרים –
כי עד מצרים יבאו ושם יתקבצו עם אחיהם בני הגלות הזה ויעלו לירושלם.

ואמר ואתם, כנגד בני הגלות שהם יהודה ובנימן שהם מפוזרים בכל פאה, לפיכך אמר: ואתם תלוקטו כאלו אמר ואתם בני ישראל אשר מעבר הלז תלוקטו לאחד אחד, כמו שאמר בנבואת ירמיהו: ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון.

ופירוש לאחד –
אחד אחד לחבירו, כלומר אחד מזה ואחד מזה יתקבצו יחד, ומה שאמר עד נחל מצרים, כי במצרים סוף מלכות העמים בהלחם מלך הצפון עם מלך הנגב, ויבא מלך הצפון עד מצרים ומשל במכמני הזהב והכסף ובכל חמודות מצרים וכו' כמו שכתוב בחזיון דניאל, ואמר: בעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך וגו'.

[כז, יג]
והיה ביום ההוא -
כפל עוד הענין לחזק.

יתקע בשופר גדול -
כך יתקבצו כאלו היה נתקע בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם, כמו שאמר גם כן וה' אלוהים בשופר יתקע, כך יבאו מכל פאה כאלו תקעו להם בשופר שיבאו האובדים הם השבטים שהגלו מעבר הנהר שהגלם שם מלך אשור והוא בארץ אשור היו שם כאלו אבודים שלא יצאו עוד משם, כי גלות בבל שהיו יהודה ובנימן שבו אחר כן לסוף שבעים שנה ואחר כן גלו פעם שניה והם נדחים בכל פאה ומפוזרים.

ומה שאמר בארץ מצרים –
כי שם יבאו כמו שפירשנו ומשם יעלו והשתחוו לה' בהר הקדש ובירושלם.

פירש בהר הקדש - שהוא בירושלם.

בהר הקדש -
הוא הר המוריה והוא מקום בית המקדש.