[כח, א]
הוי עטרת גאות -
עתה דבר על אנשי דורו במלכות אפרים, על השבטים שלא גלו עדין והיו מתענגים בטובה שהיתה להם והיה כל עסקם במאכל ובמשתה ובתענוג בשמן המבושם, עד שבאים לידי שכרות ומקיאים ויוצאים כדרך השכורים והיו נמשכים אחר הנאות העולם ושכחו האל ומצותיו, כמו שאמר: שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו וגומר.

ואמרו רבותינו ז"ל:

חמרא דפרוגיתא ומיא דדורמסקית הם קפחו עשרת השבטים מישראל, ואמר הנביא עליהם הוי ואוי עטרת גאות על דרך משל, כי מן הגאוה היו עושין עטרות להם והיו מתפארים בעשרם ובתענוגם, ודמה חמדתם והתפארותם כציץ העשב או האילן שהוא יפה בצאתו וכשהרוח נושבת בו הוא נובל ונופל לארץ, והנה נשחת יפיו ושב עפר כן יהיה צבי תפארת אפרים ועטרת גאותם.

ואמר אפרים –
כי היא ראש מלכות ישראל.

וצבי -
פירושו חפץ וחמדה ופאר, כמו: צבי היא לכל הארצות.

ואמר אשר על ראש גיא שמנים –
פירוש עטרת הגאות וציץ התפארת שהוא על ראש גיא השכורים האלה, שהם הלומי יין, כלומר מוכי היין שהיין מכה אותם לארץ שנופלים שכורים מתגוללים בקיאם ובצואתם.

וקרא ראש גיא שמנים –
על דרך הפלגה מרוב השמן המבושם שיוצקים על ראשם, כאלו היא גיא מליאה מים ועתה אומר להם מה סוף תענוגם ואמר -

[כח, ב]
הנה חזק ואמיץ לה' -
הנה יום חזק לה' שיבא עליהם כזרם ברד שמפיל האילנות ומשברם.

שער קטב -
וכשער, וכ"ף כזרם עומדת במקום שנים.
ושער - הוא אומר על רוח סערה שקוטב וכורת הכל, ועוד המשילו לזרם מים כבירים שיבאו וישטפו כל אשר יעבור עליהם ויפילו האילנות הגבוהים לארץ, כן זה היום החזק והאמיץ.

הניח לארץ -
כמו יניח, עבר במקום עתיד וכמוהו רבים, אמר שזה היום החזק יניח עטרת גאותם לארץ ביד, כלומר בחזקה.

[כח, ג]
ברגלים תרמסנה -
ולא די שיניח עטרת גאונם לארץ, אלא שירמסנה ברגלים לאחר שתפול לארץ וזה כלו משל לרוב שפלותם.

ואמר תרמסנה –
לשון רבות.
ואמר עטרת יחידה,
ואמר עטרת דרך כלל,
ואמר תרמסנה דרך פרט, על כל עטרותיהם רוצה לומר כל הדברים שהם מתגאים בהם.
וכן: כי תקראנה מלחמה.

[כח, ד]
והיתה ציצת -
נזכר בלשון זכר ציץ ובלשון נקבה ציצית וכן נץ ונצה, וציצת אינו סמוך אלא התי"ו תבא במקומות רבים במקום ה"א, כמו עגלת שלשיה, אל תתני פוגת לך, והדומים להם, כמו שכתבנו בספר מכלל, ולפי שזכר הציץ בלשון זכר ובלשון נקבה אמר והיתה, ואמר נובל עוד דמה ציץ תפארתם לבכורה בטרם קיץ.

ואמר כבכורה בטרם קיץ - כלומר התאנה הבכורה בטרם שיצאו פירות הקיץ, כלומר הבכורה שתבא בתחילה בני אדם קופצין עליה לקחתה והרואה אותה בתחילה לוקח אותה.

בעודה בכפו יבלענה -
כלומר בזמן שתהיה בכפו תכף יבלענה מרוב חמדתו אותה, כן יהיה עושר אפרים וטובה יבלעם האויב במהרה.

כבכורה -
מפיק ה"א ואינה לכנוי, רק היא לתפארת הקריאה וכמוהו ותעלומה יוציא אור וגולה על ראשה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

בכפו - ענף כמו וכפתו לא רעננה, כלומר כשיראה אותה בענף יבלענה מרוב תאותו לה.

[כח, ה]
ביום ההוא -
שיגלו עשרת השבטים כמו שאמר באותו עת יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו והם יהודה ובנימן שנשארו ומלך עליהם חזקיהו שעשה הישר בעיני ה' ובשנת שש לחזקיה גלו השבטים.

ואמר לעטרת צבי הפך לעטרת גאות שאמר על השבטים וכפל הענין.

ואמר לצפירת תפארה לחזק הענין, כי עטרה וצפירה אחד וצבי ותפארה אחד ומנהג המקרא הוא לכפול הענין במלות שונות לחזק הענין.

וצפירה -
הוא עניין סבוב, לפיכך נקראה העטרה או מצנפת הראש צפירה, לפי שהיא סביב הראש, ובמשנה הקופה משיעשה בה שתי צפירות והם מה שעושין מן הגומא סביב הקופה, ואמר שהאל יהיה להם לכבוד ולתפארת בימי חזקיהו.

[כח, ו]
ולרוח משפט -
ויהיה האל לרוח משפט למי שיהיה יושב על המשפט והוא חזקיהו, שיהיה מלך ויושב על כסא מלכות לעשות משפט, ואמר כי האל יהיה לו לרוח משפט, כלומר שהאל יתן לו דעת ובינה לעשות משפט אמת.

ואמר רוח –
כמו שאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה, כי החכמה והבינה מחלקי הרוח שהיא הנשמה.

ולגבורה -
שיהיה להם האל לגבורה וכן יהיה להם לשלום במחנה אשור בעבורם ולא הוצרכו לגבורת אדם כי האל יהיה להם לגבורה, וכן כשנלחמו אויביהם והשיבו מלחמה להם, עד שער עריהם הבצורות, האל היה להם לגבורה ובגבורתו נצחו אויביהם, כמו שכתוב: הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבוליה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר.

ויונתן תרגם שני הפסוקים כן:

בעדנא ההיא יהא וגו',

וכן רבותינו ז"ל פירשו הענין הזה:

בימי המשיח לעתיד ואמרו לעושים צביונו של הקדוש ברוך הוא ולצפירת תפארה למצפון תפארתו.

[כח, ז]
וגם אלה -
אלה אומר על יהודה ובנימן אמר, כמו שאמר על השבטים שכורי אפרים הלומי יין כן אמר על יהודה ובנימן, כי אפילו הם ביין שגו ובשכר תעו וזה היה בימי אחז, וכן היו אלה ראויים לגלות כמו אלה, אלא שעתיד למלוך מלך עליהם שישיבם אל הדרך הטובה והוא חזקיהו:
כהן ונביא.

הכהן והנביא –
שהיה להם להורות התורה הם שגו כמוהם במשתה ובתענוג העולם, ונביא אינו אומר על נביאי האמת כי אם על נביאי השקר שהיו ביניהם והם היו מתעים אותם ומתירים להם התענוג ואומרים להם: שלום יהיה לכם אל תיראו עשו מה שתרצו.

ויונתן תרגם:

כהנא וספר רוצה לומר תלמיד.

נבלעו מן היין -
נשחתו מרוב שתיית היין ותעו מן הדרך הנכונה מרוב שתיית השכר.

שגו ברואה פקו -
רואה שם בפלס יורה ומלקוש ופירש שגו בנבואה בנבואת נביאי אמת שגו ולא הלכו בה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

אפילו בדבר הנראה לעין הם שגו בו.

פקו פליליה -
כשלו מן ופיק ברכים שפירושו מכשול, אמר כשלו במשפט ולא שפטו דין אמת הכהן והנביא שהיה להם להורותם התורה ולשפטם המשפט - משפט אמת.

פליליה -
מן: ונתן בפלילים.

[כח, ח]
כי כל שלחנות -
אפילו שלחן הכהנים מלאו קיא צואה.

פירש קיא וצואה –
חסר וי"ו השמוש כמו שמש ירח, ראובן שמעון.
אמר שהם שותים עד שמשתכרים ומקיאים כי כן דרך השכור כמו שאומר כהתעות שכור בקיאו והנה הם מקיאים דרך פיהם ויוצאים דרך נקביהם ממעל ומתחת.

בלי מקום -
עד שאין מקום נקי במקום משתיהם אלא הכל מלא קיא וצואה.

[כח, ט]
את מי -
אחר שהם משתכרים וכל עסקם במאכל ובמשתה ומשתכרים, המורה שיבא להורותם, למי יורה דעה ולמי יבין שמועה, מה ששמע הנביא מאת האל לצותם ולהורותם ולהבינם ולמי יורה דעה ולמי יבין שמועה?!
והנה הם אינם בני דעה והשכל והרי הם כנערים שמתלכלכים בעצמן ואין להם דעת ללכת למקום מוקצה להפנות.

גמולי מחלב עתיקי משדים -
הם הנערים הקטנים, אחר שנשלמה יניקתם, כמו: ויגדל הילד ויגמל, עד יגמל הנער.
והנערים כשתשלם יניקתם מתחילין לדבר ואין להם עדין מתבונת האדם והבדל מן הבהמה אלא הדבור, כי אין להם עדין דעת, כן הם אלה הגדולים כקטנים.

ופירש: עתיקי משדים –
מוסרים מן השדים, כמו שאמר ויעתק משם.

ואמר גמולי עתיקי –
בדרך הסמיכות על אות השמוש, כמו: לנביאי מלכם, האלהי מקרוב, השכוני באהלים.

[כח, י]
כי צו לצו -
צו - הוא שם כמו מצווה ולא נאמרה המצוה בזה הלשון במקום אחר, ורוצה בו באמרו צו מצווה קטנה, אמר כי הם כמו הנערים ולנערים יצוה אדם אותם מעט מעט וילמדם כדי שיקבלו, כי אין להם לב לקבל אלא דברים מעטים.

וכן פירש: קו לקו - והקו הוא קו הבנין והבנאי מטה אותו עד שיעשה אותו טור אחד ואח"כ יסלקהו ויטהו לעשות טור אחר, וכן יעשה מעט מעט עד שישלים הקיר, וכן הוא הלמוד וההרגל לנערים, וכן צריך שילמד הנביא לעם הזה, כי הם מעטי הבינה.

ועוד כי הם נלאים לשמוע דבר ה' בעבור שאינם חפצים בו, ואחר שאמר צו לצו קו לקו וכפלה לחזק הענין ואמר זעיר שם זעיר שם, כלומר יאמר להם מעט בדבר זה ומעט בדבר זה, ואע"פ כן אינם מקבלים.

[כח, יא]
כי בלעגי שפה -
אמר הנביא שידבר אל העם הזה, ידמה שידבר להם בלעגי שפה כמו הלועג בשפתותיו שלא יוכלו בני אדם להבין את דבריו היטב.
או כמי שידבר בלשון אחרת, כן עושין עצמן שלא יבינו דברי הנביא.

[כח, יב]
אשר אמר אליהם -
והנביא לא יאמר להם אלא דברים טובים שינוחו בהם אם ישמעו ויאמר להם זאת המנוחה אם תשמעו אל דברי ה' ותעשו מצותיו - תהיה לכם מנוחה בארצכם ולא תגלו ממנה.

והיה אומר לכהניהם ונביאיהם: הניחו לעיף - ישראל שהוא עיף ויגע בצרות רבות שיבאוהו, הניחו לו והורוהו דבר ה' בו ינוח ולא תתעוהו בשקרותיכם ובפחזותכם.

ולא אבוא שמוע -
נכתב באל"ף, וכן ההלכוא אתו וכן מלת הוא.

[כח, יג]
והיה להם דבר ה' -
שלא רצו לשמוע מעט מעט היה להם למכשול עון מעט מעט מדה כנגד מדה.

למען ילכו וכשלו אחור -
כלומר כשיחשבו ללכת לפנים ייכשלו לאחור ותהיה בהם יד אויביהם ונשברו ונוקשו ונלכדו.

[כח, יד]
לכן שמעו אנשי לצון -
שאתם מתלוצצים על דבר ה' ולא תחשבוהו לכלום.

מושלי העם הזה -
אמר כנגד שרי יהודה שהם כמושלים על העם הזה, כי אחז המלך לא היה עושה התועבות ההם אם השרים היו מוחים בידו, אבל כשהנביא היה מוכיחם ומודיעם הפורענות העתידה לבוא עליהם, היו מתלוצצים ואומרים כרתנו ברית את מות:

[כח, טו]
כי אמרתם -
שאתם מתיאשים מן הפורענות ואומרים דרך ליצנות: כרתנו ברית את מות שלא יבוא לנו, וכן שוט האויב כשיעבור בעולם, לא יבא אלינו.

חוזה -
שם כמו רואה שפירשנו, כלומר מחזה עשינו עמו כאדם המתראה פנים עם בעל דינו לעשות שלום עמו.

כי שמנו כזב -
והם נביאי השקר.

כזב מחסנו -
הם לא היו אומרים כזב ושקר אלא הנביא קורא אותו מחסה כזב, והם דברי נביאי השקר שהיו מבטיחים אותם על שקר.

שיט -
כתוב ביו"ד וקרי שוט בוי"ו ואותיות אהו"י מתחלפות.

עבור -
כתוב בלא יו"ד והוא מקור וקרי יעבור ביו"ד האיתן, והענין אחד.

[כח, טז]
לכן כה אמר ה' -
יסד שם תאר, ואף על פי שהוא פתח, אמר הנני מיסד בציון אבן והוא המלך המשילו באבן גדולה שנותנין אותה ליסוד הבנין, וכן פינות הבית עושים מאבנים גדולות לקיים הבנין, ואמר שימלוך מלך טוב בציון שתנצל ציון על ידו מן האויב והוא חזקיהו שיחזיר העם בתשובה ויבער הרשעים.

ופירש בחן –
מבצר מן הקימו בחוניו, עופל ובחן.

יקרת -
שם כמו יקר, והתיו, במקום ה"א ואיננו סמוך כמו שפירש' במלת ציצת.

מוסד מוסד -
הראשון שם והשני פעול והוא דגוש עם הוי"ו.
ופירש יסוד חזק שביסודות יהיה זה היסוד והוא חזקיהו והוא המאמין לא יחיש, לפי שרובם לא היו מאמינים בדברי הנביא בימי אחז, לפיכך אמר המאמין לא יחיש, המאמין שיש בכם לא יחיש וימהר לראות זאת הנבואה, אבל על כל פנים יראה אותה ואם לא תהיה כל כך בקרוב לא תרחק.

[כח, יז]
ושמתי -
על יד זה המלך שיקום אשים משפט לקו, לא כמו שהוא עתה שאין משפט ואין חסד ואין דעת אלוהים בארץ, אבל בימי המלך הזה יהיה המשפט במישור, כמו הקו שנוטין אותו לישר הבנין, וכמו המשקלת והוא אבן הבדיל או העופרת שמעבירים אותו על הבנין, גם כן לראות אם הוא ישר ועל פי המשקלת ההיא מישרים הבנין, כן תהיה הצדקה במישור.

למשקלת -
שם בפלס משמרת ומפני האתנח נקמצה הקו"ף.

ויעה ברד -
המשיל האויב לברד ולמים שוטפים, כמו שאמר למעלה כזרם מים כבירים שוטפים, ויעה מגזרת יעים שהם המנקות שמנקה אדם בהם הבית, ואותו הכזב שהיו אומרים כי שמנו כזב מחסנו הברד יסיר אותו המחסה ואותו סתר שקר שאמרתם ובסתר נסתרנו אותו הסתר ישטפו אותו מים, והוא רמז למחנה אשור שיבא כמים כבירים שוטפים, כמו שאמר למעלה את מי הנהר העצומים והרבים, ואמר: וחלף ביהודה שטף ועבר וגומר, כמו שאמר: ויעל על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ואז נשטפו הרשעים אשר ביהודה, שהיו משימים סתרם ומחסם השקר והכזב.

[כח, יח]
וכפר -
יתבטל ויוסר, כמו: ואיש חכם יכפרנה.

וחזותכם -
שאמרתם עשינו חוזה לא תקום כמו שחשבתם, וכן שוט שוטף שאמרתם לא יבאנו, לא כמו שאמרתם אלא שתהיו לו למרמס.

[כח, יט]
מדי עברו -
מעת שיעבור אותו השוט יקח אתכם.

כי בבקר בבקר יעבור -
כלומר בכל יום ויום, כי מעת נסעו לבא לארץ ישראל לא ינוח ביום ובלילה, כמו שאמר למעלה לא ינום ולא יישן.
ומה שאמר בבקר בבקר והמחנה היה הולך ביום ובלילה, כי בלילה לא היו נראים אלא בכל בקר ובקר היו נראים בארץ שהיו באים אל ירושלם.

והיה רק זועה הבין שמועה -
כשיבינו שמועתו יזועו וירעדו ויפחדו ממנה, כי עתה אינם מאמינים.

זועה -
תנועה, כמו: ולא קם ולא זע ממנו כי המפחד ירעד ויזוע וינוע גופו.

[כח, כ]
כי קצר המצע -
פעל עבר, כי חציו קמץ וחציו פתח, וכן צרה - פעל עבר כי הוא מלעיל.
אמר דרך משל, כאדם ששוכב על מצע והוא קצר ואינו יכול לפשוט רגליו ולהשתרע בו, וכן כאדם שיתכסה בשכבו במכסה שהיא צרה ולא יכול להתכנס ולהתאסף תחתיה, כן יהיה ישראל, כי מחנה אשור יתפשט בארצם והנה רחב ארצם תשוב צר וקצר, כמו שאמר: מלא רחב ארצך עמנו אל, ולא נשאר להם מכל ארצם אלא ירושלם והיתה צרה וקצרה מהתכנס כולם בתוכה.

מהשתרע -
מענין שרוע וקלוט, שהוא עניין יתרון.

כהתכנס -
כשירצה להתכנס תחתיה לא יוכל, התכנס עניין אסיפה, כמו: נדחי ישראל יכנס.

[כח, כא]
כי כהר פרצים -
כמלחמה שנלחם דוד בפלשתים בבעל פרצים והיה שם הר, כמו שכתוב: ויעלו בבעל פרצים, ואותו הדבר היה פלא גדול שהכה אותם דוד בעם אשר היו אתו אז, ועליהם נאספו כל פלשתים, ואמר דוד: פרץ ה' את אויבי לפני כפרץ מים, כלומר מאת ה' הייתה זאת וכמו אותו המעשה שהיה גדול שקם ה' ונלחם בהם, כן יקום עתה וילחם בישראל, וכמו מלחמת יהושע בגבעון שהיה פלא גדול ואמר: ויהומם ה', כן יהום עתה ה' את ישראל ולא יהיה בהם כח לעמוד כנגד אויביהם.

ומה שאמר כעמק בגבעון -
ר"ל כמו שעשה בעמק אילון ובגבעון.

לעשות מעשהו זר מעשהו -
כשיקום לעשות מעשהו זר בישראל, ואמרו זר מעשהו, כי לא עשה כזה מתמול שלשום, וכפל הענין במלות שונות, כי זר ונכריה אחד ומעשהו ועבודתו אחד.

כתרגום:

מעשה - עובדא,

ואדוני אבי ז"ל פירש:

זר מעשהו - כי בהר פרצים ובגבעון קם בעזרת ישראל להנקם מאויביהם, אך עתה זה יהיה בהפך כי מישראל ינקם עתה.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

ארי וגו'.

[כח, כב]
ועתה אל תתלוצצו -
כמו שאמר עליהם אנשי לצון ולרוב הפעלה בפעל יבא בלשון התפעל, כמו: מתנקש בנפשי, מתדפקים על הדלת, והדומים להם, יחזקו בשו"א החי"ת והזי"ן.

מוסריכם -
יסוריכם, אמר השמרו לכם שלא תתלוצצו עוד על דברי ה' פן יהיו יסוריכם חזקים, הכל לפי מעשיכם כי הפורענות עתידה לבא, כי שמעתי מאת ה' כי כלה ונחרצה, הכלה שתהיה נחרצה תהיה, כלומר גמורה, וכן כליון חרוץ כליון גמור:

[כח, כג]
האזינו -
אמר להם דרך משל, ואמר להם שיאזנוהו וישמעוהו, וכפל הענין במלות שונות לחזק הענין.

[כח, כד]
הכל היום יחרש החרש -
דמה משפטי האל ומצותו על ידי הנביאים למשפטי החרישה והזריעה, ונפרש תחילה המליצה ואחר כך נפרש המשל, אמר החורש שהוא חורש אדמתו, כדי לזרעה יחרוש כל היום לא יעשה אלא מה יעשה אחר שחרש קצת היום, יפתח ויתיר שוריו וישדד אדמתו, כלומר יכתוש הרגבים, וזהו וישדד שהולך בשדה וכותת הרגבים במקום שימצאה.

[כח, כה]
הלא אם שוה פניה -
אם - כמו כאשר, וכן אם יהיה היובל, אמר כאשר ישוה פני האדמה שכתת הרגבים, ישוה פני הניר, כדי שיפול הזרע בשוה.

והפיץ קצח וכמון -
כי לכל אחד מן הזרעים יש משפט היאך יזרע, והקצח והכמון צריך לזרען במקום שהעפר כתות הרבה ודק מאד.

שורה -
מדה, כמו במשקל ובמשורה שפירושו מדה.
ושורה - תאר לדבר הנתן במדה, והיא בלשון נקבה, לפי שהיא תאר לחטה שהיא לשון נקבה, ואמר וכן ישים החטה בזריעתו במקום שהוא יודע מן האדמה שהוא מקום טוב לזריעת החטה יזרענה שם במדה לא יוסיף על המקום ההוא ולא יגרע מן האדמה שהיא טובה.
וכן שעורה גם כן נסמן, שיש לו סימן במקום זריעת השעורים,
וכוסמת גם כן ישימנה בגבולה הידוע לו, וכן לכל זרע וזרע כמשפטו ובמקום הראוי לו, אבל זכר אלו שהן עיקר מאכל האדם והבהמה, וכן הקצח והכמון הם מיני תבלין צריכים למאכל האדם, כן הוא משפט הזריעה.

ושורה ונסמן וגבולתו -
ענין אחד, ואמר הענין במלות שונות כמנהג.
וקצח - הוא זרע שחור והוא ממיני התבלין.
וכמון - ידוע והוא הנקרא קומי"ן בלע"ז.

[כח, כו]
ויסרו למשפט -
האל יסר הזורע משפט הזריעה והורהו, כאלו אמר ואלהיו יסרו למשפט ויורנו, כלומר שנתן חכמה זו לבדו בלבו.

ואדוני אבי ז"ל פירש הפסוק כן ואמר:

ויסרו למשפט - על דרך משל ,כמו שמיסר המכה, אמר שיכה הזורע הרגבים הקשים, כדי לשוות פני הקרקע כמשפטו, כמו שאמר אחר כך אלהיו יורנו, פירוש ימטירנו מענין יורה ומלקוש, כלומר הזורע יזרע כמשפט ואח"כ יקוה לאל שיתן מטר ויצמחו הזרעים.

[כח, כז]
כי לא בחריץ -
פירושו: הוא לוח עץ ואבנים דקות תחובות תחתיו לדוש, אמר כמו שיש חלוק בין הזרעים בעת הזריעה ומשפט זה אינו כמשפט זה, כן בעת האסיפה.
כי לא בחרוץ יודש קצח.

ואופן עגלה על כמון יוסב -
יוסב בוי"ו עם הדגוש, ופירוש ולא אופן עגלה, ולא שזכר עומד במקום שנים פירוש כי הקצח והכמון הם מיני זרעים דקים ולא ידושו אותם לא בחרוץ ולא בעגלה אלא במטה יחבטו.
ומטה ושבט אחד.

[כח, כח]
לחם יודק -
אבל הלחם, רוצה לומר מה שעושין ממנו הלחם והם החטים והשעורים והכוסמין יודק על ידי החרוץ והעגלה, ומה שאמר יודק כמו יודש, אלא אמר יודק על התבן שעל הזרע שיודק בדישה עד שיתגלה הזרע שבתוכו.

כי לא לנצח -
אף על פי כן לא ידושו לעולם אלא זמן קצוב יש להם, שיבין האדם הדש בחרוץ או בעגלה מה שהוא מודש, ואדוש האל"ף בו נוספת וראשונה בחיר"ק ושניה בפת"ח והוא מקור.

והמם גלגל עגלתו -
כמו אופן עגלה שזכר כי אופן ועגלה אחד הוא, כי אם יעשה זה זמן רב אופן עגלה יהום ויכתת הזרע וכן בחרוץ גם כן ישמר שלא יעבירנו על התבואה זמן רב, כדי שלא ידיקו פרשי החרוץ הזרע, ופרשיו הם השנים מהחרוץ שבהם נכתת התבן מעל הזרע ואם יעשה זה זמן רב אפילו הזרע יהיה שבור ומכותת, וכנוי ידושנו וידוקנו על הלחם שזכר, ופעל ידושנו שהוא לשון יחיד על האופן, וכן פעל ידוקנו על החרוץ.

[כח, כט]
גם זאת -
לפי שאמר בתחילת הפרשה קולי ואמרתי אמר אל תחשבו כי זה אמרתי לכם מלבי, כי גם זאת החידה כמו הדברים האחרים שאני אומר לכם, מעם ה' צבאות יצאה שהפליא בזה עצה והגדיל בו תושיה, כי המשל הזה הוא נפלא וגדול ותושיה היא החכמה והתורה, כי החכמה יש במשל הזה.
ועתה נפרש המשל החורש = הוא האל יתברך,
והאדמה = הוא ישראל,
וכמו שהחורש יתקן האדמה כדי שתהיה נכונה לקבל הזרע, כן האל יתברך תקן עניין ישראל כדי שיהיו נכונים לקבל דבריו.
תחילה הוציאם ממצרים שהיו בה כשדה שאינו עבוד ומעלה קוצים, כן היו הם במצרים במעשים רעים שדומים לקוצים והוא שלח להם משה נביאו אחר ששלח להם אהרן ונביאים אחרים, כמו שאמר בנבואת יחזקאל ואומר להם: איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וגו'.

ואחר ששלח להם משה ועשה להם אותות ומופתים עד שהאמינו, כמו שאמר: ויאמן העם והוציאם בכסף וזהב והכה אויביהם במכות הידועות והראה להם עמוד הענן ביום ועמוד האש לילה והעבירם בים ביבשה ונער פרעה וחילו, וכל זה הוא תקון האדמה לקבל הזרע, שיקבלו מצותיו וחקותיו, וכן אמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ותקון האדמה ושווי פניה לא יעשה אותו החורש כל היום, כן האל לא יראה הנפלאות ההם בכל עת, ואחר תקון האדמה התחיל לזרוע בה והוריד שכינתו לעיניהם בהר סיני בקולות וברקים ולפידים והשמיע להם דבריו, עד שכולם היו במדרגת נביאים, אבל לא היו כולם שוים.

כמו שאמרו רבותינו ז"ל:

משה מחיצה בפני עצמו ואהרן מחיצה בפני עצמו, וכן כולם איש איש לפי שכלו,

והטובים בשכלם והם דקי העיון הם הנמשלים למקום שהוא מיטב האדמה דקת העפר, שראוי לזרוע בה הקצח והכמון שהם זרעים דקים ואינם מאכל בפני עצמם אלא לטעם, כל זה הוא דקות הענין ומעוט ההגשמה.

וכן קבלו דקי העיון שבהם והשכילו הדברים הדקים הרוחניים, והחטה והשעורה והכסמת, גם בדברים גסים יש בהם זה דק מזה, וכן במקבלין יש בהם שעיונו טוב זה מזה, כמו שהחטה טובה דקת המאכל מהשעורה והכוסמת, וצריך לה מקום טוב מן האדמה לזורעה בו, וכן השעורה והכוסמת כל אחד לפי מה שהוא, כן כל אחד מהדברים הדקים העיוניים יש לו משפט בפני עצמו, וכן במקבליהם ומשכיליהם כל אחד יש לו משפט, וכמו שהזורע מקווה בזרעו שתוציא לו האדמה מגרגיר אחד כמה גרגירים, כן קוה האל מישראל שיוסיפו על מה שהורם וישכילו ויבינו דבר מתוך דבר, כי כמו שטבע האדמה להוציא יותר על מה שנזרע בה, כן טבע האדם להוציא יותר בכח הנפש המשכלת שנתנה בו להוסיף מה שילמדוהו.

וכן אמר שלמה: תן לחכם ויחכם עוד וגומר, ויסרו למשפט הוכיחם תמיד, והמטר לאדם הוא המעורר לאדם והם הנביאים, והנה האל שלח להם נביאים תמיד לעוררם ולהשכילם, והם כמו המטר באדמה, כמו שאמר: אלהיו יורנו.

ועוד: כי הזרע יעמוד באדמה זמן קצוב עד זמן צמיחתו וגמר בשולו ואחר כך יקצור אדם אותו וידושנו להוציא המאכל וליהנות בו, כן ישראל אחר שנתן הזרע בהם, והם החכמה והתורה והמצוות ונתקיימו בהם והורגלו בהם, וזה כנגד זמן עמידת הזרע באדמה, היה ראוי שימצא הזורע תוספת ויראה הטוב שבו לעיני כל, כמו שאמר: כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, והיה להם להשכיל ולהטיב מעשיהם עד שיאמרו העמים עליהם: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.

והדישה - הוא מאמר הנביא ואזהרתו להוציא הפרי הטוב, והם המעשים הטובים והמשכילים ראוים שיספיק להם מעט האזהרה, כמו הקצח והכמון שיחבטו אותו בשבט, והעם ראוים לאזהרה גדולה וחזקה כמו הזרעים הגסים החטה והשעורה והכוסמת, שצריך לדושם בחרוץ ואופן עגלה, ואעפ"כ לא יהיה זה לנצח, כן הנביאים לא יעשו אזהרתם לנצח, כי כמו שהזרע יהיה נשבר ונפסד ברוב הדישה כן דברי הנביא הם נפסדים ברוב האזהרה אחר שאינם מקובלים, והנה נשארו באדמה ללא תועלת, כי ישראל כל מה שיזהירם הנביא יוסיפו לחטוא והנה הדברים נשחתים אחר שלא יהנו מהם ולא ישיבו בעבורם מדרך הרעה, והנה הם הפך המבוקש מהם והתקוה בהם ויאמרו העמים עליהם: עם סכל ואין לב הפך מה שנאמר עליהם כשהיו שומרים דרך ה' רק עם חכם ונבון.

ויונתן תרגם כן:

כל היום בכל עדן מתנבין וגו':