[ג, א]
כי הנה האדון -
אמר בפרשה שלמעלה גמול הרשעים וכלתם בימי מלך המשיח, ועתה אמר כי עתה יעשה דין ברשעים בירושלם וביהודה ויתמו ברעב ובחרב הגדולים שבהם וישארו הנערים והתעלולים.

ואמר האדון -
להודיעם כי הוא אדון ובידו להרוס ולבנות להשביע ולהרעיב, והם אינם חושבים כי הוא אדון ויפנה אל מעשיהם, כי אם היו חושבים זה לא היו חוטאים ולא היו יוצאים מרשותו וממצותו.

משען משענה -
לפי שכפל הענין לחזק כמנהג שנה הענין במלות שונות זכר ונקבה, ואחר כך פירש כל משען לחם ומשען מים.

ואמר משען –
כי המאכל והמשתה משען גוף האדם ובהם ישען ויחיה, וכן אמר בתורה בתוכחות: בשברי לכם מטה לחם כמו המטה שישען האדם עליו, כן ישען במאכל ובמשתה.

[ג, ב]
גבור ואיש מלחמה -
אלה ימותו בשדה בחרב.

שופט ונביא וקוסם וזקן -
אלה ימותו בעיר ברעב ובדבר, ואלה הארבעה אנשים הנכבדים שבעם.

ויונתן תרגם:
ונביא וסופר –

ותרגם:

וקוסם ודמשתאיל,

ר"ל סופר ומזהיר בעם, ודמשתאיל האדם הנשאל שישאלו את פיו על העתידות, כמו חוזה בככבים.

[ג, ג]
שר חמישים -
אפילו שר חמישים אין צריך לומר, שרי אלפים ושרי מאות.

ונשוא פנים -
מי שהוא נכבד מרוב עשרו וגדולתו.

ויועץ -
מי שיש לו דעה ודעת בדרכי העולם ובעסקים שבין אדם לחבירו.

וחכם חרשים -
הוא מי שמתעסק בחכמות וקנה אותם וידעם.

וחרשים -
בפלס חכמים.

ופירוש: חרשים –
מענין מחשבה, כמו אל תחרוש על רעך רעה, כי עיקר החכמה במחשבת הלב.

ואמר וחכם סמוך לומר כי הוא חכם על חכמים אחרים, כלומר שיש לו תלמידים חכמים.

ונבון לחש -
פירוש מי שהוא נבון בחכמת הטענה והדבר.

ואמר לחש –
שהוא הדבור בחשאי ובנחת, כמו כי עבדיו מתלחשים, לפי שבענין זה הם דברי חכמים, כמו שכתוב: דברי חכמים בנחת נשמעים, ובאלה הד' שזכר הוא תיקון העיר וקיומה וזולתם הוא חרבות העיר והשחתתה.

והחכם הגדול רבי משה בר' מיימון פירש:

יועץ - נקרא מי שעצתו נכונה ועסקיו כראוי בדברים המנהגים אך לא יבין שום שכל ואשר יש לו החכמות המושגות בפעל, הוא נקרא: חכם חרשים, ואשר הוא מבין וזך הטבע ויכול להשלים העניינים בפירוש קצר מתוקן, הוא הנקרא: נבון לחש, אך לא התעסק בחכמה ולא השיג החכמות.

ויונתן תרגם:

רב חמשין וגומר,

ובדברי רבותינו ז"ל:

י"ח קללות קלל ישעיהו הנביא את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד.
מאי היא?
דכתיב: כי הנה האדון ה' צבאות וגו'. ומשען - אלו בעלי מקרא, משענה אלו בעלי משנה, כל משען לחם - אלו בעלי תלמוד, שנאמר: לכו לחמו בלחמי, וכל משען מים - אלו בעלי הגדה שמושכין לבו של אדם כמים, גבור אלו בעלי שמועות, ואיש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, שופט זה דיין שדן דין אמת לאמתו, נביא כמשמעו, קוסם זה מלך, שנאמר: קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו, זקן זה שראוי לישב בישיבה, שר חמישים זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה.

דבר אחר:
שר חמישים –
אמר רבי אבהו:

מכאן שאין מעמידין תורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה.

ונשוא פנים -

זה שנושאים פנים לדורו בעבורו למעלה, כגון: רבי חנינא בן דוסא, למטה כגון רבי אבהו בקסרי:
יועץ -זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים:
חכם - זה תלמיד המחכם את רבותיו:
חרשים - שבשעה שפותח פיו נעשו הכל כחרשים:
ונבון - זה המבין דבר מתוך דבר:
לחש - זה מי שראוי למסור לו דברי תורה בלחש, ואמר עוד אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש לו חמישה דברים הללו יועץ וחכם חרשים ונבון לחש.

[ג, ד]
ונתתי נערים -
כיון שהוא הסיר הזקנים, הרי הוא כאלו נותן הנערים להיות שרים עליהם.

ודרך הדרש:

אלו בני אדם שמנוערין מן המצות.

ותעלולים -
כמו נערים, וכן עוללים שאלו לחם, אלא שהוא משקל אחר, והוא תאר בשקל תחלואי רעב.

ויונתן תרגם:

וחלשיא,

והדרש:

תעלי בני תעלי - פירוש שועלים:

[ג, ה]
ונגש העם -
עוד קללה אחרת שלא יכנעו מפני שריהם ומפני המושלים שישימו עליהם, אלא כל אחד יהיה נעשה נוגש ושומר בחברו ואפילו הקטן בגדול,

ופירוש ירהבו - יחזיקו עליו ויעיזו בו פניהם הנער בזקן והנקלה בנכבד.

ירהבו -
ענין חזק, מן ורהבם עמל ואון.

ויונתן תרגם:

ונגש ויתגרון,

ותרגם:

ירהבו - ישלטו,

וענין אחד הוא כמו שפירשתי.

והדרש:

הנער בזקן - מי שמנוער מן המצוות ירהב במי שמלא מצוות כרמון.

והנקלה בנכבד -
מי שחמורות דומות עליו כקלות ירהב, במי שקלות דומות עליו כחמורות.

[ג, ו]
כי יתפש -
כאשר יתפוש איש באחיו, כלומר שיתפשוהו בבגדו לדבר עמו ולבקש ממנו זה.

ופירוש בית אביו –
משפחת בית אביו, כי אינו רוצה לומר אחיו בן אביו אלא איש ממשפחתו שיש לו קרוב דעת עמו, ויאמר לו בבקשה כיון ששמלה לך, כלומר שאתה מלובש בגדים נאים ותתראה גדול וישאו פניך, תהיה קצין לנו ותוכיח מי שראוי להוכיח ותהיה תחת ידך ותחת ממשלתך המכשלה הזאת שאנחנו נכשלים איש ברעהו ואין אנחנו יראים מפני רעהו.

לכה -
כתוב בה"א נוספת, כמו: ולכה אפוא מה אעשה בני.

והדרש:

שמלה דברים שמתכסה אדם שהם כשמלה, והמכשלה דברים שאין בני אדם עומדין עליהם אלא אם כן נכשלים בהם ישנן תחת ידך, קצין תהיה לנו.

ויונתן תרגם:

המכשלה - ומגביתא,

כלומר לגבות המס שהיו מלכי העכו"ם מטילים עליהם, כמו שכתוב בפרעה נכה: ויתן עונש על הארץ מאה ככר כסף וככר זהב.

[ג, ז]
ישא -
פירוש ישא האל בפיו, כלומר ישבע, וכן לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא.

וחובש -
מושל נקרא כן, לפי שחובש ואוסר העוברים על מצותיו, וכמוהו האף שונא משפט יחבש.

וטעם לא אהיה –
כי איני ראוי לכך, כי אין בביתי לחם ושמלה, ואף על פי שאני מתראה בחוץ בשמלה זו, וכל זה אמר להודיע כי עניות ומסכנות רב יהיה בעיר, כי אפילו המתראים בחוץ ביתם רק מכל טוב,

והדרש:

לא אהיה חובש - לא הייתי מחובשי עצמן בבית המדרש ובידי אין לחם ואין שמלה שאין בידי לא טעם מקרא ולא טעם משנה.

[ג, ח]
כי כשלה -
ומה טעם כשלו ונפלו, לפי שחטאו לה' בפה ובמעשה להכעיסו, וזה למרות עיני כבודו, כלומר כי הוא רואה מעשיהם והם עוברים על מצותו, כאלו הוא אינו רואה מעשיהם.

למרות -
כמו להמרות.

עיני -
חסר היו"ד עי"ן הפעל.

[ג, ט]
הכרת -
מענין ואת אחיו לא הכיר, ר"ל כי בפניהם יוכל האדם להכיר שהם רעים וחטאים כסדום, והם גם הם מגידים חטאתם בפיהם ואינם מכחידים, כמו שהיו אנשי סדום עושים שהיו מתפארים ברשעם.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

הכרת - הה"א שרש ופירש עזות פניהם, וכן פירש: לא תבושו תהכרו לי, תעיזו פניכם לי, ודמהו ללשון ערב שאומרים הכר לעזות מצח.

ויונתן תרגם:
הכרת פניהם –
שהם מכירים פניהם בדין -

אשתמודעת אפיהון בדינא אסהיד בהון.

אוי לנפשם -
כלומר שתאבד נפשם במותם מפני מעשים הרעים לבד מן הפורענות, שיבא להם בחייהם והנה הם גמלו רעה לנפשם, כלומר לעצמם ברעה שעושין לאחרים.

[ג, י]
אמרו -
אינו צווי לאנשים מיוחדים אלא לכל אדם, כמו ראה ריח בני, אמר למלך ולגבירה, והדומים להם, אומר לכל מי שיכיר האמת וידע כי משפט האל אמת, אמרו וקראו לכל, כי אל צדיק ה' ישלם לכל צדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו, וסמך זה לפסוק אוי לנפשם, לפי שלפעמים יהיה טוב לרשע בעולם הזה אמר, כי על כל פנים תאבד נפשו גמול מעשיו הרעים, כי אל אמונה ואין עול.

צדיק כי טוב -
פירוש צדיק כאשר יהיה טוב שלא ישוב מצדקתו ועשה עול.

אמרו כי פרי מעלליהם יאכלו –
בזה ובבא וכן אמרו.

[ג, יא]
אוי לרשע רע -
אוי לרשע שיעשה רע ולא שב מרשעתו, כי על כל פנים גמול ידיו יעשה לו בזה או בבא, אבל בזה העולם יהיה גמולם ברוב כמו שתראו בישראל, כי כשלו ונפלו מפני מעשיהם הרעים ועליהם תצדיקו את הדין.

ורז"ל דרשו הפסוק אמרו:

צדיק כי טוב, וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב?!
אלא טוב לשמים וטוב לבריות, זהו צדיק טוב, ועליו נאמר: כי פרי מעלליהם יאכלו שאוכל פירות בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא, טוב לשמים ואינו טוב לבריות - זהו צדיק שאינו טוב.

אוי לרשע רע, וכי יש רשע רע ורשע שאינו רע?!
אלא רע לשמים ורע לבריות, זהו רשע רע, רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע. ורשע רע גמול ידיו יעשה לו בעולם הזה.

ואמרו:

הזכות - יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר: כי פרי מעלליהם יאכלו.
עברה - יש לה קרן ואין לה פירות, שנאמר: כי גמול ידיו יעשה לו, שהעבירה עקרה היא ואין לה פירות, אלא אם כן עשתה פירות, כגון שבא על הערוה והוליד ממנה בן.

ויונתן תרגם:

אמרו לצדיקיא טוביכון וגו':

[ג, יב]
עמי נוגשיו מעולל -
כמו עולל, כמו שאמר ונתתי נערים שריהם וגו'.

ויונתן תרגם:

עמי דסרכוהי בזזוהי כמעללי לכרמא.

ונשים משלו בו -
חלשים כמו נשים.
או פירוש מרוב רודפם תאותם במשגל משלו בהם הנשים, הפך והוא ימשל בך.

ויונתן תרגם:

נשים מענין נושה בה"א, וכמרי חובא שליטו ביה.

עמי מאשריך מתעים -
מי שאומר לך אשריך כשתעשה מעשים רעים, אותם הם מתעים אותך והם נביאי השקר שמשבחים אותך במעשיך הרעים, והם בלעו ושחתו דרך אורחותיך שלא חזרת לדרך הטובה והלכת בדרך רעה.

וכן תרגם יונתן:

משבחך אטעיוך ואורח שבילך קלקילו,

ויש מפרשים:

מאשריך - כמו מישריך, כלומר אותם שהיו ראויים לישר אותך בדרך הטובה, הם הטעו אותך.

[ג, יג]
נצב לריב -
כמו להריב.

וכן לדין –
כמו להדין, ואלו היה שם היה הלמ"ד בשוא לדין עמים, אמר אל תחשבו, כי לא יענישכם האל על הרעות שתעשו, כי בכל זמן הוא ניצב ועומד לדין כל העכו"ם כל שכן עמו ישראל, שהשגחתו יותר עליהם מפני שהם קרובים אליו יותר משאר העכו"ם.

[ג, יד]
ה' במשפט יבא -
כי גם זקני העם ושריו עליהם עון העם שלא יוכיחו אותם וגם הם אונסים וגוזלים דלת העם.

ואתם בערתם -
יאמר להם בשפטו אותם ישראל הנקרא כרם השם אתם בערתם וכליתם אותו.

ובערתם –
מענין ובער בשדה אחר.

גזלת העני -
מי שיחפש אחריכם ימצא גזלת העני בבתיכם שמלתו וכלי ביתו שאתם גוזלים אותם.

ובדברי רז"ל:

עם זקני עמו ושריו - אם שרים חטאו זקנים מה חטאו?!
אלא לפי שלא מיחו בשרים.

[ג, טו]
מלכם -
פירוש מלה אחת, הה"א נבלעת בדגש, וקרי מה לכם, וכן מזה בידך.
אמר להם לשרים: מה לכם תדכאו עמי והם העניים, וכן אם כסף תלוה את עמי העני עמך, וקרא אותם עמי, לפי שהעניים אין להם עזר וסמך אלא האל יתברך, לא די לכם שתגזלו ממונם אלא שתדכאו אותם בגופם ותמרטו פניהם, כלומר תכו אותם ותכתתו פניהם, ר"ל מכת לחי.

נאם ה' -
הוא אומר לכם זה, כי הוא יודע במעשיכם הרעים ואתם תחשבו אין ה' רואנו והנה הוא מעיד בכם על גזלת העני שהיא בבתיכם, ועל מה שתדכאו ותכו עניים והוא רואה הכל וישפוט אתכם על הכל, כי הוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה.

[ג, טז]
ויאמר ה' -
גבהו, פירושו לפניו.

נטויות גרון וגו' -
אלה דברי גבהות וגאות.

ורבותינו פירשו:

מהלכות בקומה זקופה.

בנות ציון -
ציון הייתה עיר מלוכה, לפיכך זכר בנות ציון.

ועוד:
כי רוב א"י הייתה חרבה בימי אחז והיו הנשים מתגאות ביופיין ומראות עצמן בשוקים וברחובות.

נטויות גרון -
שיסתכלו בהן הנואפים.

ורבותינו פירשו:

נטויות גרון - שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה.

ומשקרות עינים -
כלומר רומזות להם עיניהן שילכו אחריהן לבית.

ותרגום:

עין שזפתו עינא דשקרתיה,

ורז"ל פירשו:
שהיו הולכות עקב בצד גודל.

תעכסנה -
מקשקשות הרגליהם בעכסים שתלוין בהם, שהם הפעמונים ומשמיעין קול.

[ג, יז]
ושפח ה' -
כתוב בשי"ן והוא עניין ספחת, אמר במקום שהיו מתגאות בו, תהיינה נספחות.

והקדקד -
הוא מקום חלוק השער לכאן ולכאן והיו מחלקות שער ראשן ומתיפים בו, והאל יביא על קדקדן מספחת הפך גאותן ביופיין.

פתהן יערה -
פתהם יגלה, והוא כינוי לבית הערוה, כלומר שתלכנה ערומות לפני האויב המוליך אותן בשביה.

ויונתן תרגם:

יקריהון יעדי,

ודברי רז"ל רב ושמואל חד אמר:

שנשפכו כקיתון,

וחד אמר:

שנעשו פתחיהן כיער.

[ג, יח]
ביום ההוא -
זה וביום ההוא הבא אחריו.

יש מפרשים:

בימי אחז וחזקיהו, כי הפורענות אשר בפרשה היה בימי אחז ולנשארים היה הטוב והכבוד בימי חזקיהו, ועליו נאמר: צמח ה' לצבי ולכבוד.

ויש לפרש:
כל זה בשוב הגלות שיכלו רבים מישראל שלא שבו לה' בכל לבם, כמו שנאמר עליהם: וברותי מכם המורדים והפושעים בי וגו', ונאמר עוד עליהם: והבאתי את שלישיתם באש והנשארים יהיו ענוים וקדושים הפך מה שהיו בימי אחז, שהיו גאים וטמאים ולא תהיינה הנשים עוד מתפארות בתכשיטיהן, לפיכך אמר, יסיר ה' את תפארת העכסים וגו'.
ונאמר בנבואת צפניה: אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קדשי והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'.
ועתה זכר הדברים אשר היו מתגאות ומתפארות בהם בימי אחז שכולם יהיו בטלים לעתיד לבא שלא תהיה אז גאוה לא באנשים ולא בנשים והדברים ההם הם העכסים והשביסים והשהרונים, ופירוש העכסים עדי שמשימה האשה ברגליה שמקשקש.

ויונתן תרגם:

מסניא,

ואפשר שיהיה זה שמקשקש תלוי במנעל.

והשביסים -
כמו בצד"י, מן ושבצת את הכתנת שש, והוא כלי עשוי כמלאכת תשבץ.

והשהרונים -
כלי עשוי בדמות ירחא סהרא.

ויונתן תרגם:

וסבכיא כולן מיני שבכה.

[ג, יט]
הנטפות -
מן נטף ושחלת, ופירוש כלי שמניחין בו הצרי ותולין אותו הנשים בצואריהן.

ויש מפרשים:

הענקים שעושין אותו מאבני הבדולח הקטנים, וכן נקרא הבדולח הזך בערבי אלנטף.

וכן תרגם יונתן:

ענקיא.

והשרות -
תרגם יונתן:

ושירי ידיא,

והם הצמידים כתרגומו.

והרעלות -
מן המשנה ערביות רעולות.

ופירשו הגאונים:

צעיף משימות על ראשן ומתכסות בו כל הפנים שאין נראה להם אלא העינים וקושרות למטה.

ויונתן תרגם:

חניסנסיא,

כמו שתרגם חמנים.

וכן תרגם אנקלוס:

חמניכם חניסינסכון.

[ג, כ]
הפארים -
כמו מגבעות, מן את פארי המגבעות, פארי פשתים יהיו על ראשם.

ויונתן תרגם:

כלילא.

והצעדות -
כמו אצעדה והוא עדי שנושאות הנשים בשוקיהן.

וכן תרגם יונתן:

ושירי רגליא.

והקשורים -
יתרי משי שקושרות מהם ראשן.

ויונתן תרגם:

קלמסמסיא,

ולא ידעתי מה הוא.

ובתי הנפש -
הוא עדי שתולות הנשים בין שדיהן על לבן.

ויונתן תרגם:

קדשיא.

והלחשים -
הוא עדי שתולין אותו הנשים באזניהם נקראו כן, לפי שהאזנים בעלות הלחש.

ויונתן תרגם:

וחליטתא,

וכן תרגום:

ותעד נזמה וחליטה ואתקינת בקדשהא ובחליטת מרגליתהא.

[ג, כא]
הטבעות -
ידוע וכן נזמי האף, וכן: ואשים הנזם על אפם.

[ג, כב]
המחלצות -
כמו והלבש אותך מחלצות, והם לבושים נאים.

וכן תרגם יונתן:

כתוניא.

והמעטפות -
כסות שמתעטפת בו.

והמטפחות -
כמין צעיף, וכן הבא המטפחת אשר עליך.

החריטים -
כיסים, וכן בשני חריטים, וכן נקרא בערבי הכיס כרטא והחיונתן תרגם: בעברי בערבי כ"ף במקומות רבים,

ויונתן תרגם:

ומחכיא,

ותרגום אונקלוס:

וכומז ומחוך:

[ג, כג]
והגליונים -
המראות נקראו כן, לפי שנגלים בו הפנים לרואה בהם.

וכן תרגם יונתן:

ומחזייתא,

וכן תרגם אנקלוס:

במראות הצובאות - במחזיית נשייא.

והסדינים -
ידוע.

והצניפות -
ידוע, כמו מצנפת בד יצנף.

והרדידים -
הוא לבוש דק נקרא בערבי אריד , וכן: נשאו את רדידי מעלי,

וכן תרגם יונתן:

כבנתיא,

ובדברי רז"ל:

תנתן כבנתי לבתי, והיה זו הקללה עד סוף הפרשה בימי אחז.

[ג, כד]
והיה בשם -
מחזיק הבשר ומעמידו, ויהיה מק בהפכו והוא מסיסת הבשר, כמו: ולשונו תמק בפיהם.

נקפה -
יהיה הבשר נגוע ומכה שלא יוכלו לחגור עליו, כמו ואחרי עורי נקפו זאת.

ובדברי רז"ל:

אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה.

מעשה מקשה -
פירוש מעשה שוה, וכן: כתמר מקשה המה, וענינו תחת אשר היו מתקנות השער ומשוות אותו, תהיה עתה קרחה תחת אותה השוות השער ותקונו, ומעשה אינו סמוך, כי הוא נקוד סגול ומקשה תאר לו.

פתיגיל -
חגורת משי רחבה.

תחת יופי -
כל זה הכעור בא להן תחת שהיו מתיפות בעדיהן ובקישוטיהן.

ויש מפרשים:

כי זה לשון כויה.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:
כי תחת יופי -
אמר רבא:

היינו דאמרי אנשי חלופי שופרא כואה.

[ג, כה]
מתיך -
תהיה זאת לאנשים הקללה הנזכרת, לאנשים בחרב יפלו, והדבור כנגד ציון, כמו שאמר למעלה בנות ציון.

וגבורתך -
פירוש מתי גבורתיך, ומתוך שזכר עומד במקום שנים, פירוש אנשי גבורתך שהיתה בוטחת בגבורתם יפלו במלחמה,

וכן תרגם יונתן:

ועבדי נצחניך בקרבא.

[ג, כו]
ואנו -
מענין תאניה ואניה.

ואבלו -
ענין אבל, והוא על דרך משל, כמו: כל שעריה שוממין.

ונקתה -
תהיה נקיה מאנשיה מאין יושב בה.

לארץ תשב -
שתהיה חרבה ויפלו חומותיה ובתיה ומגדליה לארץ.
או פירוש לארץ תשב - על דרך משל דרך אבלות, כאלו תשב העיר לארץ על אנשיה שיצאו ממנה, כמו: ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון.

ויונתן תרגם:

ותתרוקן ארעא ותחרוב.