[לג, א]
הוי שודד -
אם נחמה זו כמו שכתבנו היא בימי חזקיהו אמר: הוי שודד - על סנחריב, ואם עתידה בימות המשיח יאמר, הוי שודד על מלך העכו"ם שיהיה בימים ההם, והיא מלכות רביעית במראה דניאל, ואמר אוי לך שודד שלא היית עד עתה שדוד והיית בוגד ולא בגדו בך עדין.

כהתימך שודד תושד -
כשתשלים להיות שודד כן תושד אתה שישדדו אותך, ר"ל שיבא זמן שתשבר שתשלם מלכותך.

כנלותך -
משפטו כהנלותך, כי הוא מקור מבנין הפעיל, וענינו כמו כהשלימך.
וכן לא יטה לארץ מנלם, שפירוש השלמתם ותכליתם.

כהתימך -
משפטו בדגש המ"ם, כי שרשו תמם והוא קל, כמו שהוקלו רבים מפעלי הכפל.

תושד -
בוי"ו עם הדגוש.

[לג, ב]
ה' חננו -
אם בימי חזקיהו פחדו יושבי ירושלם ממלך אשור עד שהוצרכו להתפלל ולבקש רחמים, כמו שכתוב ואמרו ה' חננו לך קוינו, ואם בימי המשיח יפחדו, מפני גוג ומגוג ויצטרכו להתפלל ולבקש רחמים.

היה זרועם לבקרים -
בכל בקר ובקר היה זרוענו מפני האויב.

אף ישועתינו -
כ"ש בעת צרה שצריך שתהיה ישועתינו ונהיה נושעים בך.

ומה שאמר זרועם בכנוי הנסתרים ואמר חננו קוינו ישועתינו בכנוי המדברים בעדם, כן דרך הלשון, כמו שמעו עמים כולם, ואולם כולם תשובו ובאו נא, והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל.

[לג, ג]
מקול העון נדדו -
אם במחנה אשור פי' מקול המון המלאך המכה במחנה אשור, ואם בגוג ומגוג גם כן כמו שכתוב ויצא ה' ונלחם בגוים ההם.

נדדו עמים, נפצו גוים -
הנשארים מן המגפה.

מרוממתך -
מהרוממות שלך שידעו כי רמת ונשגבת עליהם ולא הועילה להם גבורתם ורב חילם.

[לג, ד]
ואוסף שללכם -
שלל הגוים שיהיה שללכם שתאספו ותשללו אותו.

אוסף החסיל -
כאסיפת החסיל והארבה שאוספים אותם כשנחו על האדמה שיוצאים בני העיר ואוספים אותם בכליהם שלא ישחיתו התבואה, כן יצאו בני ירושלם ויאספו שלל מחנה אשור, ודמה גם כן הליכת המלאך במחנה אשור להלוך הארבה בתבואה שמשחיתם.

ואמר כמשק גבים שוקק בו –
ומשק ושוקק עניין הליכה, כמו: ובן משק ביתי.

גבים -
ארבה,

כתרגום:

ארבה - גובא

ויונתן תרגם הפסוק כן:

ויכנשון בית ישראל וגו',

ואם הענין בימות המשיח הנה כתוב גם כן: ויצאו יושבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק וגו', ושלל את שולליהם ובזזו את בוזזיהם.

אבל רז"ל פירשוהו בימי חזקיהו וכך אמרו:

אמר להם נביא לישראל: אספו שללכם!
אמרו לו: לבוז או לחלק?
אמר להם: אוסף החסיל.
מה אסיפת החסיל זה כל אחד ואחד לעצמו, אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו.
אמרו לו: והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו.
אמר להם: כמשק גבים שוקק בו, מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף ממונם של ישראל, כיון שנפל ביד עכו"ם מיד טהור.

[לג, ה]
נשגב ה' -
בזאת התשועה נשגב הוא שישגבוהו העמים על הנס הזה ויודו לו, כי הוא שוכן מרום ובידו להשפיל הגבוה ולהרים השפלים שהשפיל מחנה אשור שבאו על ירושלם ביד רמה והרים יושבי ציון שהיו שפלים ומלא ציון משפט וצדקה.

נשגב -
בינוני מבנין נפעל, כי הוא קמוץ.

ופירוש מלא ציון –
כי מהיום ההוא והלאה יהיו בציון עושין משפט צדקה.

וכן תרגם יונתן:

דאמר לממלי ציון עבדי דין דקשוט וזכו,

ויש לפרש מלא ציון - משלל העמים במשפט ובצדקה.

[לג, ו]
והיה אמונת עתך -
אמר כנגד ישראל קיום זמנך וחוזק ישועתך יהיה חכמה ודעת ויראת ה' - שהיא אוצרו של אדם, כלומר הנה באה לכם ישועה זאת ואתם בשלום, אם תרצו שיהיה קיים לכם השלום והישועה כל זמניכם התעסקו בחכמה ודעת ויראת ה' שהיא אוצרו של אדם, כי כמו שאוצר האדם הוא מבטחו של אדם ועומד לו בעת צרה, כן יראת ה' לפיכך תהיו יראי ה', והתעסקו בחכמה ודעת אלוהים ותנצלו מכל צרה ותהיו בשלום כל עתכם אמונת קיום, כמו במקום נאמן, שפירושו קיים.


חוסן -
חוזק, כמו והיה החסון לנעורת.

חכמת -
בתי"ו במקום ה"א, כמו ציצת נובל, חלת מצה, מכת בלתי סרה, והדומים להם.

ואדוני אביז"ל פירש:

מי גרם לכם ישועה?
זאת חכמת אלוהים ודעת שבחזקיהו ויראת ה' שהיא אוצרו.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

ויהא מה דאמרת וגומר.

[לג, ז]
הן אראלם -
פרשה זו על הפורענות הבאה לישראל קודם מפלת מחנה אשור.

ואראלם -
מלאכים, כי אריאל שם למלאך,

וכן רז"ל:

זכרו המלאך בזה השם ואמרו: נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש, כי כמו שמלת מלאך יאמר על שליח גופני ועל שליח רוחני, כן מלת אריאל, והפסוק כפול בענין במלות שונות, אמר המלאך שלהם שהיו שולחים מתחילה מעיר אל עיר והיו מתחילה מלאכי שלום עתה יצעקו חוצה כי האויב בא בארץ ויבכיון מר.

ויונתן תרגם:
מלת אראלם בשתי מלות, כלומר אראה להם.
וכן תרגומו:

הא כד אתגלי להון וגומר.

[לג, ח]
נשמו מסלות -
מפני האויב נשמו המסלות כי שבת עובר אורח.

הפר ברית מאס ערים -
פירש אדוני אבי ז"ל:

היו ישראל אומרים: כבר הפר בריתו האל עמנו ומאה ערינו הפך מה שאמר: עיני ה' אלוהיך בה.

לא חשב אנוש -
לא חשב אותנו לכלום.

ויונתן תרגם:

על דאשניאו וגו'.

[לג, ט]
אבל -
עניין השחתה, וכן: על כן תאבל הארץ, וזכר ארץ בלשון זכר ובלשון נקבה, וכן נעתם ארץ, שרץ ארצם, בלשון זכר ובלשון נקבה ברוב.

היה השרון כערבה -
השרון יקרא מקום דשן ושמן, וכן על הבקר הרועים בשרון, ואומר שאותו המקום יהיה כמדבר.

ונער בשן וכרמל -
נוער פירותיו הבשן והכרמל, כלומר ישלו אילנותיהם פירותיהם.

[לג, י]
עתה אקום -
אקום על מלך אשור המחריב ארצכם וארומם ואנשא עליו.

[לג, יא]
תהרו חשש -
אומר כנגד העמים אשר במחנה מלך אשור, וקורא המחשבה הריון והמעשה לידה, והם חשבו ללכוד ירושלם ולא עלה בידם הנה מחשבתם הבל ומעשיהם תהו, וזהו חשש וקש.

וחשש -
הוא הקש הדק.

רוחכם אש תאכלכם -
מחשבתכם תהיה אש שתאכל אתכם, כלומר כי בעבור שבאתם לירושלם וחשבתם ללכדה, תצא אש ה' שתאכלכם והוא מלאך ה' שהכה במחנה אשור, וכנה אותה המגפה בשרפת אש, וכן למעלה בפרשת לכן ישלח האדון, ושם הארכנו בפירושו.

[לג, יב]
והיו עמים משרפות סיד -
ותם עמים אשר במחנה מלך אשור יהיו כמו האבנים ששורפים לסיד, או כמו קוצים כסוחים שיצתו וידלקו באש.

כסוחים -
פירוש כרותים,
ותרגם:

לא תזמור - לא תכסח,

ואמר כסוחים לפי שהקוצים שאינם כרותים אלא מחוברים הם למים ולא ידלקו במהרה, אבל כשהן כרותים והם יבשים ידלקו במהרה כן תהיה המגפה בפתע.

[לג, יג]
שמעו רחוקים אשר עשיתי -
במחנה מלך אשור הרחוקים ישמעו והקרובים שהיו במחנה אשור ידעו גבורת האל שגבר עליהם והכם, וידעו כי מלך אשור מה שעשה לא בכחו עשה, כמו שהתפאר ואמר: בכח ידי עשיתי.

[לג, יד]
פחדו בציון -
החטאים שהיו בציון פחדו כאשר ראו מחנה אשור הגדול והחנפים שהיו בה אחזם רעדה.

ואמר מי יגור לנו –
כלומר מי יעמוד בעבורנו כנגד מחנה הזה שהוא אש אוכלה ומוקדי עולם, והחטאים והחנפים אשר בציון, הם שפחדו כי לא בטחו בה' שיצילם והם שבנא וסיעתו, אבל הצדיקים אשר בה הם פחדו ובטחו בה' ולא אמרו מי יגור, כי ידעו כי האל יצילם בשובם אליו וזעקם והתפללם לפניו והם חזקיהו וסיעתו.

אוכלה -
בצר"י עי"ן הפעל, וכן: ולהב אש אוכלם, נוטרה את הכרמים, והדומים להם,

ויונתן תרגם:
אש אוכלה - על האל,
ותרגם:

אמרין מאן ידור לנא בציון וגומר:

[לג, טו]
הולך צדקות -
אמר הנביא: אתם אומרים: מי יגור לנו?
הולך צדקות יגור לכם והוא חזקיהו ובצדקתו תנצל העיר, ואע"פ שתלה הזכות בדוד ואמר למעני ולמען דוד עבדי זכות דוד עמדה להם עם זכות חזקיהו, אלא זכר דוד כי הוא עיקר ראש ממלכת ציון ונקראת עיר דוד.

ויונתן תרגם כל הפסוק:
על כל הצדיקים אשר בירושלם אמר:

יתבון בה כל צדיקיא וגומר.

הולך צדקות -
חסר בי"ת השמוש כמו הולך בצדקות, ואלה המדות אשר אמר בפסוק הם ראויות למלך ובהם תעמוד מלכותו.

הולך צדקות -
כל דרכיו ומעשיו הם בצדקה ובמעשים טובים.

מואס בבצע מעשקות -
הנה אומר בתורה בשפטים שונאי בצע, אמר בצע סתמא, כי כל ממון שונאים שאינם רודפים אחר הממון, כי מתוך שאינם חומדים לא יטו אל השחד, אבל הנה אמר: בבצע מעשקות שרוצה לומר בממון של גזל ושל עשק, לפי שזה מדבר במלך והמלך יצטרך לממון לתת לבני חילו ואנשי מלחמתו ועבדיו ומשרתיו וצריך לו שישתדל אחר הממון שיהיה מן הדין, אבל ממון שאינו מן הדין מואס אותו, לפיכך אמר בבצע מעשקות אע"פ שיש בידו כח לקחת ממון אחרים, מואס אותו אם לא יהיה מן הדין כגון: שיענש אדם למלכות בממונו.

נוער כפיו מתמוך בשוחד -
לפיכך אמר נוער כפיו, לומר כי שום שוחד בעולם לא יקבל אע"פ לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ואפילו מנחה לא יקבל מיד בעל הדין בעוד הדין לפניו, מנער ידיו משום שוחד בעולם.

אוטם אזנו משמע דמים -
לפי שביד המלך להרוג העונשים העוברים על מצותו אמר כי לא יהרוג כי אם בדין, ואם יבאו בני ביתו ויאמרו לו פלוני חייב לך מיתה שעשה לך כך וכך אוטם אזנו, כלומר אינו רוצה לשמוע אם לא יתברר לו באמת שהוא חייב מיתה.

ודמים -
ר"ל דם זכאי או אפילו חייב בדבר שהוא לעצמו מוחל ומעביר פשעו, כי קשה בעיניו הריגת אדם אם לא לבער רעה מן הארץ.

ועוצם עיניו מראות ברע -
אינו רוצה לראות בשום רע שבעולם,
או פירוש ברע - באדם רע, כלומר אדם שהוא רע לא יוכל לראותו, כמו שאמר דוד: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, וכל אלה המדות היו בחזקיהו.

[לג, טז]
הוא מרומים ישכון -
זה המלך ישכון בטח כשוכן במגדלים גבוהים, וכפל עוד הענין במלות שונות לחזק, ופירוש מצדות, מגדלים חזקים ולא נשתנה בסמיכות להקל הקריאה.

לחמו נתן -
קמץ כי הוא בינוני.

מימיו נאמנים -
קיימים שלא יפסקו, ואמר הענין הזה לומר כי שבע יהיה בימי חזקיהו כמו שאמר בפרשה של מעלה: אשריכם זורעי על כל מים וגו':

[לג, יז]
מלך ביפיו -
הוא חזקיהו, ואמר תחזינה עיניך - כנגד שבט יהודה, ואמר תראינה ארץ מרחקים, פירש עיניך שהיו רואות עד עתה מלך ארץ מרחקים והוא מלך אשור, שהיו עובדים אותו מתחילה ורואים את פניו במנחה שהיו מביאים לו, אמר: עוד לא תראו אותו אלא מלך זה תראו ביופיו ובהדרו שלא יפחד וישב על כסאו בכבוד, ועליו נאמר: וינשא לעיני הגוים, ומלך שזכר עומד במקום שנים כמנהג המקרא, כאלו אמר: מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה מלך ארץ מרחקים.

ומרחקים -
המ"ם פתוחה.

[לג, יח]
לבך יהגה אימה -
לבך שהיה הוגה אימה טרם זה, כלומר כל היום היית בפחד המס והיית מחשב בלבך איה סופר עתה יבא עלינו, כותב המס ושוקל הכסף מידינו.

סופר את המגדלים -
פירוש שהיה סופר המגדלים אשר בעיר ועיר כי אותם הבתים הגבוהים היו חשובים ונותנים יותר במס וכל אותה המחשבה והפחד לא יהיה לך עוד.

[לג, יט]
את עם נועז לא תראה -
עוד לא תראה הסופרים והשוקלים.

את עם נועז -
כמו עז והוא נפעל ושרשיו עז ויעז ועזוז בענין אחד,
ועם עז הם הכשדים.

עם עמקי שפה –
משמע שהיו מדברים ארמית שלא היו שומעים ומבינים אותו ישראל אלא יחידים, כמו שאמרו אליקים ושבנא ויואח אל רבשקה: דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ואל תדבר אלינו יהודית באזני העם, נראה כי העם לא היו מבינים ארמית, ולשון אחרת לאשר לא יבינו הוא לו עמוק ונלעג, כמו שאמר כי בלעגי שפה ובלשון אחרת.

משמוע -
פירש מהבין, כמו גוי אשר לא תשמע לשונו, וכן אמר אין בינה שלא היו מבינים אותו, והענין כפול במלות שונות.

[לג, כ]
חזה ציון -
אותו עם נועז לא תראה אלא מה תראה ציון קרית מועדינו, שהיו באים שם במועדים שלוש פעמים בשנה כי עד עתה לא הייתה קרית מועדינו בימי מלכי ישראל, שלא היו באים שם כל ישראל גם בימי אחז שהיו בטלים מועדי השם וקרבנותיו, כי גם בתחילת מלכות חזקיהו כתב על אפרים ומנשה אגרות שיבאו בירושלם לעשות פסח והיו מצחקים ברצים ומלעיגים בם ועתה עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן, כי עד עתה לא היה נוה שאנן כי הייתה יד מלכי העכו"ם עליה.

אהל בל יצען -
פירש לפי ענינו.
כתרגומו:

כמשכנא דלא מתפרק,

כי לא מצאנו לו חבר במקרא.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

משרש יצע ומענינו והנו"ן נוספת בשקל בנין קנין אלמן רחמן, ופי' אהל שלא יורד ולא יהיה מצע לעולם אלא לעולם יהיה פרוש ונטוי.

בל יסע יתדותיו -
אפילו אחת מיתדותיו לא יסע, ולפי שדמה אותו לאהל אמר יתדותיו וחבליו, שינטה עם יתדות וחבלים.

ומה שאמר לנצח –
ר"ל זמן רב.

[לג, כא]
כי אם שם -
זה אם פירושו כמו אמת, וכן כי אם יש אחרית, כי אם כחמר היוצר יחשב, והדומים להם, אמר איך תהיה ירושלם נוה שאנן ואהל בל יצען, כי באמת שם בירושלם אדיר ה' שהוא לנו ובעזרתינו והוא אדיר ויכול על מחנה אשור, ואע"פ שהוא רב ועצום.

מקום נהרים יאורים -
והוא יהיה לנו מקום נהרים כאלו סביב לירושלם יהיו נהרים ויאורים רחבי ידים שלא יוכלו לעבור עליה האויבים ואפילו אני שיט וצי אדיר, לא יוכל ללכת בנהר הגדול הזה ולא לעבור אותו.
ולפי שהמשיל מחנה אשור לנהר גדול כמו שאמר את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וגו', אמר כי ה' יהיה להם מקום נהר גדול ממנו שלא יוכל מלך אשור לעבור בו ולכבוש ירושלם.

אני שיט -
שמוליכים אותו במשוטים.

וצי אדיר -
ספינה גדולה.

[לג, כב]
כי ה' שפטנו -
והוא ישפטינו מיד מלך אשור, כלומר שיקח משפטינו ממנו שעשה לנו כמה רעות.

ה' מחוקקנו -
הוא מושל בנו, כי המושל יקרא מחוקק, כמו: ומחוקק מבין רגליו, לפי שהוא משים חקים בעם, כלומר האל שופטינו ומחוקקנו ומלכנו והוא יושיענו מידו.

[לג, כג]
נטשו חבליך -
אמר כנגד מחנה אשור שדמה אותו לאני שיט ולצי אדיר, והספינה ינהיגוה בחבלים הקשורים בוילון הפרוש על התורן שימשכו החבלים כפי חכמת רב החובל ויפרשו הנס שהוא הוילון ותלך הספינה ברוח שקולט הוילון.

ואמר נטשו חבליך בל יחזקו כן תרנם בל פרשו נס –
כאלו נטשו החבלים ואין חבל למשוך והחובלים לא יוכלו לחזק היטב התורן שלהם ולפרוש הנס, כיון שהחבלים נטשו ונפסקו.
או פירש נטשו נתפשטו ואינם נטוים כמו והנם נטושים על פני האדמה.

אז חלק עד שלל מרבה -
אז כיון שלא תוכל הספינה ללכת יחלקו שללה השוללים, כן מחנה אשור, כיון שמתו יצאו ישראל ושללו ובזזו המחנה ואפילו הפסחים אשר בירושלם הלכו לשלול ולבזוז, כי קרוב להעיר היה המחנה.

עד כמו שלל,
מתרגמינן:

שלל - עדאה,

וכן בבקר יאכל עד, וחסר וי"ו השמוש כאלו אמר עד ושלל, וכן שמש ירח, ראובן שמעון, והדומים להם, ואמר עד ושלל כפל עניין במלות שונות לחזק הענין כמו שהוא דרך המקרא.

מרבה -
שם בפלס מראה משקה, ר"ל ששלל רב שללו.

[לג, כד]
ובל יאמר שכן -
לא יאמר השוכן בירושלם חליתי כמו שהיו אומרים מתחילה מרוב הצרות חלינו וכאבנו לא יאמרו עוד זה, כי ה' נשא עונם בסבת חזקיהו שהוכיחם והחזירם למוטב והושיעם האל תשועה גדולה.

ויש מפרשים הפרשה הזאת כולה:

עתידה לימות המשיח.

והנכון כמו שפירשנו.