[לד, א]-
קרבו גוים -
פרשה זו עתידה והוא על חרבן אדום ואחר כך זכר תשועת ישראל עד ויהי בארבע עשרה שנה, וקרא אותה בשם בצרה כמו שהיתה בצרה עיר גדולה.
וכן אמר ירמיה הנביא במגלת איכה: תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך, הנה כשתחרב ארץ אדום יצאו ישראל מגלות זה שלא יוסיפו עוד לגלות, ואמר בנבואה זו גויים ולאמים תבל וכל צאצאיה ואמר על כל הגוים כגון מלכות ישמעאל תחרב בזמן הזה.

[לד, ב]
כי קצף על כל צבאם -
שיצבאו גוי על גוי ובזה יהיה ההרג והטבח בהם.

[לד, ג]
וחלליהם יושלכו -
שלא יהיה להם קובר, לפיכך יעלה באשם וסרחונם.

ונמסו ההרים מדמם -
זה על דרך הפלגה.

[לד, ד]
ונמקו -
זה על דרך משל, כי למי שתבא לו צרה גדולה כאלו נהפכו השמים והארץ עליו והרי העולם לו נהפך וכאלו אין צבא השמים, כי אין לו אורה והעולם חשך עליו, וזה המשל תראנו תמיד בדברי הנביאים.

ונגלו כספר -
כי השמים נטוים כאהל ועתה ידמו להם שיהיו נגללים כמו הספר הנגלל.

וכנובלת -
פירוש וכעלה נובלת מתאנה.
והנכון שיהיה הנסתר תאנהלא עלה כי עלה מן הדומה הוא לשון זכר, אלא ר"ל כתאנה הפרי שנובלת מעץ התאנה, כי הפרי יקרא תאנה והעץ תאנה, לפיכך היה נכון שיאמר בסתם וכנובלת משיאמר וכתאנה מתאנה, תאנה לשון נקבה לפיכך אמר עליה נובלת.

[לד, ה]
כי רותה חרבי -
שהיא בשמים תרוה מדם החללים האלה.
ועל מי תרד החרב הזאת מן השמים?
על אדום ועל עם חרמי, כי אדום הוא עם שאני רוצה להחרים לעשות משפט בהם, על מה שהרעו לישראל.

וטעם בשמים וטעם חרב דרך משל, כי הגזרות יורדות מן השמים.
ורותה - פעל עומד מן הדגוש, וכן רותה ארצי מדם.

[לד, ו]
חרב לה' -
החרב שתהיה בגוים שיהרגו אלה את אלה לה' היא, כי הוא ציווה ורצה זה.

מלאה דם -
מרוב הריגה, ואמר מלאה, דרך משל על דרך אשכיר חצי מדם.

הודשנה -
מלשון דשן ושמן, כלומר השמנה מחלב כרים.

ועתודים -
ואלים וראמים ופרים ואבירים הוא משל על מלכי עכו"ם פחות וסגנים, ודקדוק מלת הדשנה היא מורכבת מן הפעל והתפעל, כי הראוי התדשנה והשי"ן ראויה להדגש.

[לד, ז]
וירדו, עמם -
ימותו מלכים רבים אחרים ממלכי עכו"ם.

[לד, ח]
כי יום נקם -
כל זה הוא נקם ושלומים לה' שנוקם מהם ומשלם להם גמולם וריב ציון הוא רב עמהם.

[לד, ט]
ונהפכו נחלים לזפת -
תרגום יונתן:

ויתהפכון נחלהא וגומר,

ומה שאמר לזפת ולגפרית משל על חרבנה, או תהיה כארץ סדום ועמורה.

[לד, י]
לילה -
על שאמר תהיה גפרית וזפת בערה, אמר כי לעולם יעלה עשנה כמו שהיא עוד היום ארץ סדום ועמורה, שעולה עשן ממנה תמיד.

מדור לדור -
בקמץ הלמ"ד ולית כותיה.

[לד, יא]
וירשוה -
שיהיו תמיד בה כאדם שעמד על ירושתו, ואלה שזכר דרכם לעמוד בחרבות.

קאת -
הוא הנקרא במשנה קיק והוא עוף מדברי נמצא בכרכי הים.

וקפוד -
הוא הנקרא קנאפ"ד בערבי בלע"ז טרטוג"א.

וינשוף -
בחול"ם והוא עוף שהוא עף בלילה, או אותו שהוא צועק בלילה, ולפיכך נקרא ינשוף מן נשף.

ונטה עליה -
האל יטה עליה קו תהו ואבני בהו, כי מי שבונה נוטה קו ואבן העופרת שהיא המשקולת והקו והמשקלת יהיו של תהו ושל בהו, כלומר הפך הבנין יעשה בה שהוא החרבן.

[לד, יב]
חוריה -
שהיו קוראים מתחילה אין שם מלוכה כי אנחנו מלכים הם יהיו עתה אפס וכל שריה.

ואין שם -
בוי"ו, כמו וישא אברהם את עיניו, והדומים לו שאינה לתוספת.

חוריה -
סגניה, וכן ואת כל חורי יהודה, ואריבה את החורים.

[לד, יג]
ועלתה -
תעלה הארץ מקום ארמונותיה סירים, כי במקום החרב יעלו ויצמחו הקוצים.

סירים קמוש וחוח -
מיני קוצים הם.

חציר -
כמו חצר בצר"י וכן ישיש וישש.

ותרגם יונתן:

כמו מקום אתרא לבת נעמא.

[לד, יד]
ופגשו -
חיות עם חיות יפגשו שם, כי מדור החיות מדבריות תהיה העיר.

ציים -
חיות השוכנות בציה במדבר.

ותרגם יונתן:

קמוש טמוון,

ואיים -
תרגם:

חתולין,

ושעיר -
כתרגומו:

שד,

וכן לשעירים אשר הם זונים אחריהם –
מתרגמינן:

לשדים,

ואפשר שהיא חיה מהחיות המדבר, וכן לילית חיה שצועקת בלילה, או עוף שעף בלילה.

ודברי רז"ל:

המפלת דמות לילית טמאה לידה ולד הוא, אלא שיש לה כנפים.

[לד, טו]
שמה קננה קפוז -
כמו קפוד.

ותמלט -
כמו והמליטה זכר, ר"ל ותלד.

ובקעה ודגרה -
כמו קורא דגר עניין אסיפה, כלומר אסיפת הביצים, וי"ו ודגרה כמו אחר, כלומר אחר שאספה הביצים וחממה אותם ואחר כך תבקע הביצים ויצאו הבנים, כמו וי"ו ויבקעו המים, הן אתה קצפת ונחטא.

דיות -
כמו ואת הדיה, אוולטו"ר בלע"ז.

אשה רעותה -
פירש עם רעותה.

[לד, טז]
דרשו מעל ספר ה' וקראו -
אומר כנגד מי שיראה בחרבנה דרשו מעל ספר ה' והוא הספר הזה וקראו החיות והעופות הנזכרות בזאת הפרשה, כי כן תראו אותם כולם בחרבנה שתהיינה שוכנות בעיר הזאת, לא תחסר אחת מהן.

לא פקדו -
לא חסרו אחת מהן את רעותה אלא כולם תהיינה שם,

ואדוני אבי ז"ל פירש:

ספר ה' - זה ספר תורת משה רבינו, דרשו כל חיות ועופות הכתובות בפרשת ויהי ביום השמיני אחת מהן לא נעדרה.

והחכם רבי אברהם פירש:

כי הוא דרך משל רמז לגזרות שמים שכתובות באצבע אלהים, והטעם שכל הגזרות תבאנה.

כי פי הוא צוה -
מאמר האל יתברך, פירוש ציווה שיהיה כך, לפיכך יהיה על כל פנים לא יעדר.

ורוחו -
פירוש רוח פי האל, על דרך וברוח פיו כל צבאם, ר"ל רצונו וחפצו והוא קבצן שיבאו כולם בארץ אדום.

[לד, יז]
והוא הפיל -
כאלו הפיל גורל בארץ שתהיה להם ירושה.

וידו חלקתה -
ידו חלקה אותה הארץ להן לחיות ולעופות.

בקו -
על דרך משל כמו שמחלק אדם הארץ בחבל ובקו.