[מא, א]
החרישו אלי איים -
החרישו שתקו והאזינו אלי, כי המדבר לא יאזין.

ופירוש איים –
שוכני איים.

יחליפו כח -
יתאמצו בטענות אם יוכלו להשיבני.

יגשו אלי -
לשמוע דברי.

אז ידברו -
אז אחר שישמעו דברי, ידברו אם יש להם טענה.

יחדו -
אני והם נקריב למשפט על טענותי וטענותיהם, כי הם מחסרים כחי ויכולתי ואומרים שאין בי כח להציל ישראל מידם ועובדים פסילים שאין בהם ממש יאמרו לי.

[מא, ב]
מי העיר ממזרח -
והוא אברהם אבינו שהעיר אותו האל לצאת מארץ מזרח שהיתה ארץ מולדתו, כמו שאמר: ארצה בני קדם והעיר אותו האל מבית עובדי פסילים.

צדק יקראהו לרגלו -
בכל מקום שהיה הולך זהו לרגלו בכל מקום, שהיה רגלו שם היה קורא צדק ואמת, כמו שאמר: ויקרא שם אברם בשם ה' וכנוי יקראהו לצדק זהו הצדק והאמת שהיה אומר להם עזבו העכו"ם, כי אין בהם ממש ועבדו מי שברא העולם והיה מלמד אותם דרכי האמונה, היש פלא כזה, איש אחד בין כל בני הארץ שהיו כולם עכו"ם ומוכיחם על אמונתם ולא פחד מהם וממלכיהם.

מי העיר לבבו לעשות זה?
הלא אנכי ה'.

יתן לפניו גוים -
ומי הוא שאתן לפניו גוים והרדה אותו במלכים והם ארבעה מלכים כדרלעומר והמלכים אשר אתו, רדפם אברהם בשלש מאות ושמנה עשר איש והכם והציל מהם כל השבי וכל הרכוש אשר לקחו וזה היה ברוב בטחונו בי.

ירד -
ענין ממשלה והוא מבנין הפעיל ומענינו, כמו: לא תרדה בו בפרך, ורדו בכם שנאיכם.

ופירוש ומלכים ירד –
ובמלכים ר"ל שהשליטו במלכים והוא במעט עם, יקראהו יתן ירד ירדפם יעבר כולם עתיד במקום עבר וכמוהו רבים, והטעם שאמר אלה כולם בלשון עתיד, כי כמו שעשה האל עם אברהם אז כן יעשה בכל דור ודור עם כל צדיק שיהיה בו אהבת האל כמו אברהם.

יתן כעפר חרבו -
נתנה האל כעפר לדוש לפני חרב אברהם ונתנם כקש נדף לפני קשתו.

וכן תרגם יונתן:

רמא כעפרא קטולין קדם חרביה כקשא רדופין קדם קשתיה,

ויש מפרשים:

נתן חרב של כל אחד מהמלכים וקשתו כעפר וכקש נדף.

[מא, ג]
ירדפם יעבר שלום -
רדף אותם ועבר בשלום כי לא מת במלחמה אחד מאנשיו, שלום בחסרון בי"ת השמוש וכן הנמצא בית ה', כמו בבית ה' וכמוהו רבים.

ויש לפרש שלום - שם תאר כמו: ויבא יעקב שלם ויהיה בשקל קרוב רחוק וכמוהו שלח ידו בשלומיו.

אורח ברגליו לא יבא -
וזהו תימה אורח שלא כאבו רגליו ולא עפה בו בלילה שבא עליהם והכם,

ויש מפרשים:

אורח רע ברגליו לא יבא שלא קרה לו שום רע בדרך ההיא,

ויונתן תרגם:

חיילת ארח ברגלוהי לא עלת,

ויש מפרשים הענין הזה:

ענין נבואה על כורש שיעירהו האל ממזרח לבא על בבל ויתפשה ולא יעמדו לפניו גוים ומלכים.

והנכון כמו שפירשנו.

וכן פירשו אדוני אבי ז"ל, וכן פירש יונתן שתרגם:

מי העיר ממזרח - מאן אייתי בגלאי ממדינחא אברהם בחיר צדיקיא.

[מא, ד]
מי פעל ועשה -
כפל הענין במלות שונות, אמר: מי פעל ועשה גבורות אלו.

קורא הדורות מראש -
מי שקורא הדורות העתידות מקדם והחזיק אברהם וגדלו, שידע שיצא ממנו זרע שיהיה נכון לפניו נבחר מכל העמים.

אני ה' -
אני הוא שאני ראשון ואני עם אחרונים שעתידים להיות, כלומר שאני יודע כל הדורות מראש ועד סוף.

ופירוש קורא –
כאלו קורא כך וכך יהיה בעתיד, וכן קורא על ידי נביאיו עתידות רבות.

[[מא, ה]
ראו איים -
יושבי האיים ההם כשראו ושמעו זה הדבר הגדול שעשה, יראו ויפחדו גם כן קצות הארץ ששמעו זה הדבר מפי המגידים חרדו לזה הדבר.

קרבו ויאתיון -
קרבו ובאו לפני אברהם כמו מלך סדום שיצא לקראתו ואעפ"כ איש את רעהו יעזרו לעשות הפסילים ולא נתנו אל לבם לא דעת ולא תבונה איך היה זה הדבר באברהם שלא היה אלא בשלש מאות וי"ח איש ונצח ד' מלכים גדולים וזה דבר פלא, שאם תאמרו המלכים היו חלשים הרי הם שהיו ארבעה ונצחו מתחילה חמשה מלכים והכו כל הארץ, אם כן היה להם לתת לב למה היה זה הפלא על ידי אברהם, אלא שאמונתו נבדלת מאמונת כל גוים והאל אשר דבק בו ועבד אותו הוא עזרהו על המלכים האלה ולא די שלא אמרו זה, אלא שהחזיקו יותר בפסילים ואמרו בפחדם וביראתם מהמעשה הגדול אשר ראו, נתחזק ונתאמץ בעבודת אלהינו כל אחד בפסלו והם יעזרונו.

[מא, ו]
איש את רעהו , ולאחיו -
כמו ואיש אל אחיו, והפסוק כפול בענין במלות שונות.

[מא, ז]
ויחזק חרש -
חרש עצים עושה תחילה הפסל מעץ ומחזק בדברו צורף הכסף והזהב לעשות צפוי הכסף מהרה ויצפנו.

מחליק פטיש -
והצורף מה יעשה?
ממהר מלאכתו ומחליק פטיש להכות בו טסי הכסף או הזהב, מחליק מענין ואנכי איש חלק, חלקלקות.

את הולם פעם -
הולם שם דבר כי הוא מלעיל ופירוש הולם - מכה מן והלמה סיסרא.

ופירוש פעם הסדן שמכין עליו, ופירוש מחליק פטיש להכות בו הטסין על הסדן ואת במקום למ"ד השמוש, כאלו אמר למכת הסדן.

יונתן תרגם:

מחא בפטישא עם דמטפח בקורנסא,

ויהיה לדבריו פטיש המקבת הגדולה ופעם המקבת הקטנה תקרא בדברי רז"ל קורנס וכן דרך הצורף מתחילה מכה במקבת גדולה ואחר כך בקטנה.

אומר לדבק טוב הוא -
כשמדבק הטסין על פסל העץ וכשמדבק יפה שמח ואומר טוב הוא ואחר כך יחזקהו במסמרים כדי שלא ימוט היום או מחר טס הכסף מעל פסל העץ.

[מא, ח]
ואתה ישראל עבדי -
אינך כגויי הארצות כי עבדי אתם ואני בחרתיך להיות לי עבד.

ולמה?
שאתה זרע אברהם אוהבי, שאהבני ודבק בי ויצא מתוך עובדי פסילים ואלילים.

[מא, ט]
אשר החזקתיך -
עבר במקום עתיד כדרך הנבואות, ר"ל אחזיק בך להוציאך מהגלות.

מקצות הארץ ומאציליה -
מגדולי הארץ וממלכיה קראתיך שתצא מרשותם ולא יהיה בהם כח לעצור אותך.

ולא מאסתיך -
אע"פ שארך הגלות.

[מא, י]
אל תירא -
זהו כי עמך אני ואשר אחריו בפרשת החרשים שמעו אל תירא כי אתך אני, וחד פסוק סימן וירדתי ודברתי עמך שם וגו'.

אל תשתע כי אני אלהיך -
לפי ענינו אל תפחד.

ויונתן תרגם:

לא תתבר,

ובדברי רז"ל:

אל תשתע כי אני אלהיך - אל תהיה כשעוה, כלומר כדונג שנמס מפני האש כן אל תמס אתה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

מענין שעו ממני שפירש הרפו, ופירוש אל תשתע אל תתרפה כענין אל ירפו ידיך.

[מא, יא]
הן יבשו, הנחרים בך -
כמו בני אמי נחרו בי, מן חרה.

יבשו ויכלמו -
כיון שלא תעלה מחשבתם שהיו חושבים שלא יצאו מרשותם לעולם.

[מא, יב]
תבקשם -
אפילו אם תבקשם לא תמצאם כל כך יאבדו ויהיו כאין וכאפס.

מצותיך -
כמו: הן לריב ומצה.

[מא, יג]
כי אני -
ואחר שאני אומר לך אל תירא בטוח תהיה כי לא איש אל ויכזב.

[מא, יד]
אל תיראי תולעת יעקב -
לפי שהם חלשים בגלות כתולעת.

ובילמדנו:

למה נמשלו ישראל לתולעת?
לומר לך מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפה והיא רכה ומכה את הקשה, כך ישראל כל כחם בתפלה ומכים רשעי העולם שהם חזקים כארזים ונמשלים בהם, שנאמר: ארז בלבנון.

מתי -
כמו אנשי.
עזרתיך. לשון נקבה כנגד התולעת אע"פ שאמר מתי:

[מא, טו]
הנה שמתיך למורג חרוץ -
כמו למורג וחרוץ וכן: שמש ירח ראובן שמעון והדומים להם, ואע"פ שהמורג הוא החרוץ הכלי ההוא עשוי בשתי תכונות לאחד קוראים מורג ולאחד חרוץ, או יהיה חרוץ תאר למורג ר"ל מורג מחתך היטב, כי חרוץ עניין חותך כמו אם חרוצים ימיו, אמר כנגד תולעת יעקב הנה שמתי אותך לרשעים בצאתך מהגלות, למורג וחרוץ חדש.

בעל פיפיות -
בעל פיות רבות, לפיכך נכפל בו הפ"א והיו"ד כי כל מורג הוא בעל פיפיות והם המסירים הקליפה מעל הבר.

הרים וגבעות -
משל למלכי האומות ושריהם.

[מא, טז]
תזרם -
אתה תזרה אותם כאדם שזורה התבואה אחר הדישה והרוח תשא ותפיץ המוץ, והם יהיו כמו המוץ.

[מא, יז]
העניים והאביונים -
בני הגלות בצאתם מהגלות לשוב לארצם וילכו דרך מדברות, מקום שאין מים יבקשו מים במדבר ולא ימצאו ולשונם יבשה בצמא ויצעקו אלי ואני אענם כי אני אלהי ישראל ואני הוצאתם מהגלות לא אעזבם למות בצמא במדבר אלא מה אעשה להם -

[מא, יח]
אפתח על שפיים נהרות -
נשתה. כמו נשתה גבורתם, ודגש התי"ו מפני הפסק.

אפתח על שפים -
המקומות הגבוהים כמו: וילך שפי.

נהרות -
מים שילכו נהרות מהם.

ובתוך בקעות -
וכל שכן בתוך בקעות שיצאו מעינות רבות והכל יהיה דרך פלא, כי לא ימצאו מים במדבר לא בהר ולא בבקעה.

[מא, יט]
אתן -
לא שימצאו מים במדבר לבד אלא אפילו עצים יגדלו בהם, ואם תאמר מה צורך להם בעצים אלא בעלות מהגלות נוכל לומר שיבראו אלה העצים במדבר בקומתן, כמו שנבראו בימי בראשית ויהי להם צל שלא יכם שרב ושמש, או להעמיד הפלא ההוא מהיום ההוא והלאה ויהיו באותן מדברות לעולם מים ועצים גדלים בהם, ויאמרו בני העולם בעברם בהם: זה עשה האל לכבוד ישראל ויודו לשם ה' לעולם על הפלא ההוא, וכן אמר למטה בפרשה דרשו ה' והיה להם לשם לאות עולם לא יכרת.

ועץ שמן -
הוא העץ שקורין בלע"ז פי"ן והוא עצי שמן והשמן שיוצא ממנו היא הזפת.

וכן תרגם יונתן:

אעין דמשחא,

ולא נוכל לומר כי הוא עץ זית, כי בעזרא זוכר אותם בשנים: והביאו עלי זית ועלי עץ שמן.

תדהר -
תרגם יונתן:

מורנין,

ובדברי רז"ל:

תדהר - שאגא ופירושו שא"ף בלע"ז.

ותאשור -
תרגם יונתן:

ואשכרועין,

ובדברי רז"ל:

תאשור - שורבינא,

וכתב רבי יונה:

כי כן נקרא בערבי שורבין,

ובעל הערוך פירש:

אשכרוע בערבי בקם והוא שקורין לו בלע"ז בוס"ו, אם כן לדבריו ברוש אינו בויי"ש.

[מא, כ]
למען -
אעשה הנפלאות האלה למען יראו אותם אומות העולם, לפיכך אמר יחרדו כל הגוים וידעו וישימו על לבם וישכילו כי יד ה' עשתה זאת, שהוציא ישראל מהגלות ועשה להם הנפלאות האלה.

בראה -
זאת הנפלאה כי הפלא הוא חדוש, לפיכך אמר בלשון בריאה.

[מא, כא]
קרבו -
צווי מפני הדגוש אלא שהרי"ש אינה מקבלת דגש, עתה שב לדבר כנגד עובדי הפסילים.

ריבכם -
הריב שיש לכם עם ה' ועם עמו, וכפל הענין במלות שונות.

עצומותיכם -
טענות עצומות שיש לכם,

פירוש אחר: עצמותיכם –
הוא לשון ריב וזה בלשון משנה שנים שהיו מתעצמין בדין.

ויש אומרים:

עצמותיכם - הדברים העצומים שעשיתם בעולם.

[מא, כב]
יגישו -
הפסילים שאתם אומרים שהם אלוהים, יגישו אלינו דבריהם, אומר הנביא בעדו ובעד ישראל שאינם עובדי הפסילים כמו הגוים, אלא האל יתברך לבדו.

ויגידו לנו את אשר תקרינה -
המקרים העתידים לבא, ואמר בלשון נקבות כאלו אמר הקורות המוצאות בני העולם.

הראשונות מה הנה -
יאמרו לנו הראשונות שעברו.

מה הנה, הגידו -
אמר כנגד הפסילים כאלו מדבר עמהם.

ונשימה לבנו -
לזכור אם היו ראשונות כמו שתאמרו –

ונדעה אחריתן -
ונדעה שתדעו אחריתן אם ידעתם ראשיתם, או הבאות השמיענו העתידות לבא.

[מא, כג]
הגידו האותיות -
פירוש הבאות, וכן: אתא בקר.
כתרגום:

בא אתא.

לאחור -
לסוף,

וכן תרגומו:

לסופו,

כי בתחילה אמר הבאות לעתיד שלא בזמן רחוק מאד ואחר כך אמר הגידו האותיות לאחור, ר"ל באחרית הימים אם תעשו זה.

ונדעה כי אלוהים אתם -
אף תטיבו ותריעו כמו שחושבים עובדיכם.

ונשתעה ונרא -
כן כתוב בלא ה"א וקרי ונראה בה"א והענין אחד.

ונשתעה -
פירוש ונספר,

כמו שהוא תרגום:

ואשתעינא,

כלומר נספר עליכם ונראה אתכם יחדיו אנחנו כמו עובדיכם, אחר שתאמרו כל זה.

[מא, כד]
הן אתם ופעלכם -
על מחשבת העובדים, כי אין לאלילים פעל.

מאפע -
כמו מאפס, כי הסמ"ך עי"ן באחת מאלפא ביתא אשר במאתים ועשרים ואחד שערים.

ורבי אחי רבי משה ז"ל:

פירש כמו אפעה כלומר פעליכם כמעשה הנחשים הממיתים לדבקיהם.

תועבה יבחר בכם -
איש תועבה כלומר הנתעבים יבחרו בכם לא הקב"ה, כי האל ימאס בכם.

[מא, כה]
העירותי מצפון ויאת -
המפרשים פירשו זה:

על כרש מלך פרס כי ארצו מזרחית צפונית לבבל, לפיכך אמר מצפון, ואמר ממזרח שמש כי הוא החריב בבל וצוה את ישראל לעלות לארצם, לפיכך אמר ראשון לציון הנה הנם.

ואדוני אבי ז"ל פירש הפרשה:

על המשיח, ואמר העירותי ולא אמר מי עד, שאמר: הן עבדי אתמך בו, וזהו הנכון.

ומה שאמר מצפון ואמר ממזרח - כי שם עשרת שבטים בחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי ואותה הארץ היא צפונית מזרחית.

ויאת -
בא בחסרון למ"ד הפעל והוא כמו ויאתה.

ויבא סגנים -
כמו על סגנים והם מלכי העכו"ם.

כמו חומר -
כמו היוצר על החומר שמגבל אותו ברגליו, ושנה הענין ואמר וכמו יוצר ירמס טיט.
ויוצר - הוא האומן העושה כלי החרס.

[מא, כו]
מי הגיד מראש -
מתחילה טרם בא העתידה מתחילה, מי הגידה מהאלילים ועובדיהם ואם הגידה אחד מהם נדעה כי הם אמת.

ומלפנים -
ומי הגידה מלפנים ונאמר עליו כי הוא צדיק ונאמן בדברו.

אף אין מגיד -
אבל ידענו כי אין מגיד.

ואין משמיע -
בכל האלילים ואין מעובדיהם שיאמר ששמע את אמריכם, אמר לנכח האלילים, כי פה להם ולא ידברו, והענין כפול במלות שונות.

[מא, כז]
ראשון לציון -
ראשון שיבוא לציון מהגלות יבשר ציון ויאמר לציון הנה הנם בניך וכפל המלה למהירות הענין.

[מא, כח]
וארא ואין איש -
מעובדי האלילים שידע דבר.

ואין יועץ. מאלה -
אמר על האלילים ואין בהם יועץ לעובדיו מה לעשות.

ואשאלם וישיבו דבר -
אני אשאלם והם לא יענו ולא ישיבו דבר, ואין שזכר שהוא כמו לא עומד ענינו במקום שנים, כאלו אמר ולא ישיבו.

[מא, כט]
הן כלם -
כל האלילים ונסכיהם כמו הפסל נסך חרש כלו לרוח ותהו עשו אותם ונתכו וחפו אותם כסף וזהב, כי לא יועילום ולא יגידו להם מן העתידות דבר.