[מג, א]
ועתה כה אמר ה' -
יש מפרשים פרשה זו:

בענין כרש מלך פרס ששלח ישראל מגלות בבל.

ואדוני אבי ז"ל פירש אותה:
בענין סנחריב והוא הנכון,
והנה הענין הזה דבק במה שלמעלה מזה ותלהטהו מסביב כמו שפירשנו ועתה הבטיח יושבי ירושלים מסנחריב, ויש לפרש גם כן זאת הפרשה עתידה.

בוראך יעקב -
שתכיר כי אני בוראך ובורא העולם.

אל תירא כי גאלתיך -
מחרב סנחריב כי לא ילכוד ירושלם, ואם היא עתידה פירש גאלתיך מן הגלות:

לי אתה -
ועלי לגאלך.

[מג, ב]
כי תעבור במים -
לפי שהמשיל חיל סנחריב למי הנהר, כמו שאמר את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וגו', ואמר שטף ועבר עד צואר יגיע אמר ליושבי ירושלים כי לא ישטפום נהרות מלך אשור ולא תבער בהם אשו, כי המשילם ג"כ לאש כמו ותלהטהו מסביב, ואם היא עתידה יאמר, כי בצאתך מהגלות ותעבור בין העמים שהם כנהרות או כמו אש לא יזיקוך:

[מג, ג]
כי אני ה' -
קדוש ישראל, אני קדוש ישראל אביך ואני מושיע אותך.

נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך -
כאשר בא חיל סנחריב ושם פניו לירושלם שמע אל תרהקה מלך כוש לאמר יצא להלחם אתך ושב לו ונלחם עם כוש וסבא ומצרים ושב לו עם השבי ההוא להלחם בירושלים, ושם נגף האל מחנהו ועתה אומר, כי כוש וסבא ומצרים נתנם האל כופר לישראל ונתנו ביד מלך אשור תחת ישראל, ואף על פי שסבא בן כוש כלל בכוש הבנין האחרון, ואם היא עתידה יהיה הענין מה שנאמר בנבואת דניאל:
כי בא מלך הצפון ברכב ובפרשים ובאניות רבות וישלח ידו בארצות וארץ מצרים לא תהיה לפלטה.
ואמר: ומשל במכמני הזהב והכסף וכל חמודות מצרים ולובים וכושים במצעדיו.
ואמר: בעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך וגו'.

[מג, ד]
מאשר יקרת -
כפל הענין עוד ואמר מאשר יקר ונכבד ישראל בעיני אתן אלה העמים תחתיך, הם יכלו וישראל ינצלו ויצאו מהגלות.

[מג, ה]
אל תירא -
זה לא יתכן פירושה אלא עתידה, ולמה שפירשנו מה שלפני זה על סנחריב יאמר: אל תירא כי כמו שעשיתי עמך כאשר עבר, כן אעשה עמך בעתיד ואקבץ גלותך מארבע כנפות העולם.

ומה שאמר: זרעך -
ר"ל אפילו הקטנים אנהלם לאטם.

או אמר זרעך –
בעבור שהנבואה עתידה לזה הגלות והנבואה נאמרה לאותם שהיו בזמן ההוא והם לא יהיו בזה אלא זרעם הוא שיהיה, לפיכך אמר אביא זרעך.

ומה שאמר אקבצך –
יורה על תחית המתים שיחיו אותם שהיו בדור ההוא וגלו.

[מג, ו]
אומר -
והנה זכר ארבעה רוחות כי תימן הוא דרום.

ואמר תני תכלאי הביאי –
בלשון נקבה לפי שהרוח בלשון נקבה, ומה שאמר לרוחות, הוא ע"ד משל כאלו הרוחות ישאום במקומם ויביאום אל ארץ ישראל.
או אמר על יושבי הרוחות, כמו שאמר והביאו בניך בחצן וגו'.

וטעם בני ובנותי –
האנשים והנשים, כי ינהל לאט הנשים עם ילדיהם כמו שאמר: עלות ינהל.

[מג, ז]
כל הנקרא בשמי -
כל ישראל נקרא עם ה' ובאמרו כל אומר כי לא ישאר אחד מהם אע"פ שהם מפוזרים בכל פאות,
או אמר כל הנקרא בשמי מישראל והם הצדיקים כי יצרפם האל בצאתם והטובים ימלטו כמו שאמר: כל הכתוב לחיים בירושלים והם הנקראים בשם ה'.

ולכבודי בראתיו -
כמו שאמר: בוראך יעקב ויוצרך ישראל שהם מכירים ויודעים כי האל בראם וברא העולם והם מודים בזה והנה הם נבראים לכבוד האל, כי הם מודים בו ומודיעים שהשם ברא יצירת האדם מאין ליש לא מאין ממש, שהרי נברא מן העפר אלא כיון שלא נברא מכמותו שהוא בשר כאלו נברא מאין, היצירה תקון אבריו, העשיה תקון מזונותיו וצרכי גופו, לפיכך אמר עשיתיו, לפיכך צריך האדם להתבונן ביצירת האדם ומתקון איבריו היאך נעשו בחכמה ובתקון פרנסתו מיום הולדו וזאת החכמה מביאה האדם להכיר בוראו ולשבחו ולהודות לשמו וזהו כבוד האל, לפיכך אמר ישראל שבראתיו לכבודי והוא מתבונן במעשי ומודה על יחודי, דין הוא שאוציאנו מהגלות.

ויש לפרש הפסוק על העולם כולו, לפי שאמר אומר לצפון תני וגו' אמר, אני ראוי לצוות לארבע רוחות העולם כי כל העולם הוא הנקרא בשמי, כמו שאמר: בראשית ברא אלוהים את השמים וגו',

ולכבודי בראתיו -
שהוצאתיו מאין ליש, כי לא היה שם דבר שנברא ממנו.

יצרתיו -
צורותיו וגבורתו.

עשיתיו -
ר"ל תקון פרטיו,

ויונתן תרגם:

כל דא בדיל וגו'.

[מג, ח]
הוציא -
מקור, כלומר אמרתי להוציא עם עור, שהם בגלות כעורים וכחרשים.

[מג, ט]
כל הגוים נקבצו -
עבר במקום עתיד יאספו הם וחכמיהם כולם.

מי בהם -
שיגיד זאת העתידה.

וראשונות ישמיענו -
הראשונות הם עניין סנחריב.

ישמיענו -
אותם טרם היותם, כמו שהשמעתיך אני על ידי נביאי.

יתנו עדיהם -
שאמרום טרם היותם.

ויצדקו -
נאמר עליהם כי צדיקים הם במאמרם ונאמנים בדבריהם.

וישמעו ויאמרו אמת -
ואם לא ידעו, ישמעו מה שיאמר הנביא ויאמרו כי אמת הוא ויודו על האמת.

[מג, י]
אתם עדי -
אמר לישראל.

ועבדי אשר בחרתי -
הוא הנביא.
אמר אתם עדי כי מה שאמרתי לכם בדבר סנחריב על הרעה שעשה לכם ועל מפלתו, הכל אמרתי לכם על ידי הנביא קודם שיהיה, וכן הנביא, עד שאמר לכם בשמי וכאשר אמר כן היה.

למען תדעו -
מן הראשונות תדעו האחרונות כי יתקיימו ותאמינו לי, כן אקיים העתידות כמו שאמרתי להוציא בניכם מהגלות האחרון ותבינו כי אפילו לא היה לכם עדות בזה מדעתכם, תוכלו להבין כי מה שאני אומר אמת הוא, כי אני הוא אמת ודברי אמת.

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש:

אני הוא - זה היחוד שאין למעלה ממנו, כי כל יש איננו הוא בעצמו.

לפני לא נוצר אל -
הדבר הזה קשה למפרשים בעבור שאמר לפני ואחרי והוא יתברך אין לו ראשית ואחרית.

ועוד שאמר: נוצר, לפיכך פירשו מקצתם נוצר כמו יצר ור"ל לפני שיצרתי היצירות, לא יצר אל זולתו שום יצירה, ואמר זה על האלילים ואחרי שיצרתי גם כן לא יצר אל זולתי שום יצירה,

ואדוני אבי ז"ל פירש:

נוצר כמשמעו נפעל ופירשו סמוך כי הוא פתוח, ר"ל לא היה דבר נוצר על ידי אל זולתי לפי שהיו נוצרים היצירות על ידי וכן לא יהיה דבר נוצר על יד שום אל אחר גם כן, כלומר אחר שנוצרו על ידי לא יהיה דבר נוצר על יד שום אל.

ויונתן תרגם:

אתון סהדין וגו'.

[מג, יא]
אנכי אנכי -
הכפל לחזק, וכן אני אני הוא, אמר אנכי השם המורה על עצם אמתתו ואחר שאני עיקר המצואים וכל המצואים בסבתי, אין מושיע זולתי, ר"ל מאין רצוני ועושה דבר זולתי והושעתי כמה פעמים אתכם ואושיע עוד ואין מונע.

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש:

אנכי אנכי שתי פעמים, שלא השתנה כהשתנות צבאות מעלה כנגד המוצק והתחתיים בעצם ובתבנית, על כן אושיע בכל עת.

[מג, יב]
אנכי -
הגדתי והושעתי ר"ל הפעמים שהושעתי אתכם קודם הגדתי לכם ע"י נביאי והשמעתי אתכם על ידיהם אושיעכם, וכן עשיתי.

ואין בכם זר -
ואין בכם אל זר, לפיכך שמתי פני אליכם לטובה להושיעכם ולא עשיתי כן לשאר העמים, כי יש בהם אל זר ובוטחים בו ואתם עדי בזה, כי כן עשיתי עם אבותיכם ועמכם ואני אל היכול בראשונה ובאחרונה.

ויונתן תרגם:

אנא חויתי לאברהם אבוכון וגומר.

[מג, יג]
גם מיום -
טרם שיהיה יום, כלומר קודם שהיה העולם.

וטעם גם –
לפי שאמר הגדתי והשמעתי, ר"ל בימים הקדמונים בימי אבותיכם אמר כי גם קודם זה אני הוא, ועוד קודם שהיה העולם גם כן אני הוא, וכן מעולם ועד עולם אתה אל מטרם שהיה העולם, ואחר שאני כן, אין מידי מציל כשארצה להושיע עם מעם, או ארצה להרע להם.

אפעל ומי ישיבנה.-
וכאשר אפעל ואעשה דבר מי ישיב אותה הפעולה לאחור.

ויש לפרש ג"כ: מיום אני הוא –
מזמן רב אני הוא עמכם, כמו שאמר כי מעולם שברתי עולך וגו', ר"ל מזמן רב ובכל אשר הייתי עמכם והושעתי אתכם מיד צריכים ואין מידי מציל.

[מג, יד]
כה אמר ה' -
נבואה זו על גלות בבל.

גואלכם -
מגלות בבל.

קדוש ישראל -
אביכם, וכבר פירשנו בפסוק כי בראותו טעם אמרו קדוש ישראל, ואמר אותו כמה פעמים בזה הספר, ר"ל כי בזכותו הוא מטיב להם בגלותם, כמו שאמר: וזכרתי את בריתי יעקב.

למענכם שלחתי בבלה -
בעבורכם כדי שתבאו מהגלות שלחתי כורש לבבל להחריבה ולהוציא אתכם מתוכה ולהשיבכם לארצכם.

והורדתי בריחים כולם -
אוריד יושבי בבכל ממעלותם ויברחו להם בבא כורש.

בריחים -
תאר, כמו בריחיה עד צוער אלא שזה מן הדגוש ובריחיה מן הרפים.

וכשדים באניות רנתם -
וכשדים יברחו באניות וצעקתם כלומר צעקת הבכי, וכמוהו קומי רוני בלילה.

ויש מפרשים:

בריחים כמו באניות והבי"ת לשמוש, וריחים שם האניות לפי שהולכות ברוח.

ויונתן תרגם:

במשוטין,

ואני תמה מהחכם רבי אברהם אבן עזרא שכתב פירש:

שלחתי כאלו הוא קורא אותו שולחתי בקבוץ שפתים השי"ן מבנין פעל שלא נזכר שם פעלו וכך הוא לשון פירושו, והנה הטעם כל כך באתי במהרה לגאול אתכם כאלו שלחתי.

וחכם גדול בספרד אמר:

כי הכבוד ידבר עם הנביא ושר ישראל הוא המשולח אל בבל לגאול ישראל, וזה לשונו, ואני מקובל כי קריאתו שלחתי בחיר"ק השי"ן מבנין פעל הדגוש, וכן מצאתי בכל הספרים המדוייקים אשר ראיתי, והמתרגם ידמה גם כן שכן היה קורא אותו שתרגם בדיל חוביכון אתגלותן לבבל, אלא שאין פירושו כפירושינו כי הוא ר"ל שלחתי אתכם בגלות לבבל.

אבל לפי מה שנמצא בדברי רז"ל:

ידמה שהם היו קוראין שלחתי בקבוץ שפתים השי"ן שאמרו כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר: למענכם שלחתי בבלה, גלו לעילם שכינה עמהם, שנאמר: ושמתי כסאי בעילם:

[מג, טו]
אני ה' קדושכם -
שאני מקדיש שמי בכם, כמו שאמר כורש: כל ממלכות הארץ נתן לי ה' מי בכם מכל עמו יהיה אלהיו עמו ויעל.

בורא ישראל -
כמו שפירשנו בוראך יעקב.

מלככם -
הוא מלככם באמת ולא יעזבכם ביד מלכי העמים.

[מג, טז]
כה אמר ה' הנותן בים דרך -
מי שנותן לעמו ישראל דרך בים סוף - הוא יושיעכם מהגלות הזה, כי הענין דבק למעלה, וכפל הענין במלות שונות.

ואמר במים עזים נתיבה –
או אמר מים עזים על הירדן.

[מג, יז]
המוציא -
ואחר שזכר הנס שעשה להם בים סוף זכר גם כן הנס שעשה להם בדבר סנחריב, כלומר מי שעשה לכם הניסים האלה, יעשה לכם עוד בבבל.

ואמר המוציא –
שהוא שהוציא חיל מלך אשור ברכב וסוס והביאו לארץ ישראל, כמו שכתוב ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור וגו', ואמר: אשור שבט אפי והנה הוא הוציאם והוא הפילם בירושלם.

יחדו ישכבו בל יקומו -
כשישכבו בלילה לא קמו, כמו שאמר וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים, זהו שאמר: דעכו כפשתה כבו, כלומר כי ברגע מתו כמו הפשתה שדולקת שכבה במהרה, ודעכו כמו כבו.

[מג, יח]
אל תזכרו ראשונות -
אמר הנה אלה הנפלאות הראשונות אל תזכרו אותם בקבוץ גליות, כל כך תהיה הפליאה ההיא גדולה, וכפל הענין במלות שונות.

ואמר וקדמוניות אל תתבוננו –
וכן אמר ירמיהו הנביא: לא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה וגו'.

ורז"ל פירשו:

אל תזכרו ראשונות זהו שיעבוד מלכיות, וקדמוניות אל תתבוננו, זהו יציאת מצרים.

[מג, יט]
הנני עושה חדשה -
הנני עושה פליאה חדשה, והוא אומר על קבוץ גליות.

עתה תצמח -
ובאמרו עתה וענין המלה הזאת על זמן קרוב, לפי שהגאולה קרובה לבא אם ישובו ישראל בתשובה וזה כמה הגיע זמנה אם זכו ישראל.

כמו שאמרו רבותינו ז"ל:

ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו, או אמר עתה כאלו עתה תצמח, כלומר תהיו בטוחים בה כאלו תראו אותה בעיניכם.

הלא תדעוה -
זאת הישועה הלא תדעוה מקדם כי כתובה בתורת משה, שנאמר: ושב ה' את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו', וזה לא נאמר על גלות בבל כי לא היו נפוצים בכל העמים ולא יצאו מן הגולה, כי אם גולי בבל כי עשרת השבטים לא יצאו מגלותם.

ועוד כי אמר: כי תשוב אל ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך, והשבים מבבל לא שבו אל ה' בכל לבבם ובכל נפשם, שהרי היו בהם מחללי שבת ונושאי נשים נכריות, ומה שאמר בספר ירמיה לפי מלאת לבבל שבעים שנה, ואמר ובקשתם אותי ומצאתם, על שתי הגליות זכר באותה הפרשה.

אף אשים -
אמר אף, כלומר עוד אעשה עמכם טובה גדולה ופליאה רבה שלא תדעוה מן התורה שאשים במדבר דרך בישימון נהרות, כמו שאמר למעלה בפסוק קול קורא, וכן אמר למעלה בפרשת חזקו ידים רפות כל הענין.

בישימון -
מקום שמם שהוא המדבר, ושרשו ישם, מן והבמות תשמנה:

[מג, כ]
תכבדני -
על דרך משל כמו או שיח לארץ ותורך, כמו שאמר למעלה ישושום מדבר וציה כי בהיות במקום ציה מים, כאלו המדבר והצים ישישו וכל שכן חית השדה שתבא להם הנאה מן המים שישישו וישמחו וכאלו תכבדני בתהילותיך.

עמי בחירי -
שבחרתי בו משאר העמים.

[מג, כא]
עם זו יצרתי לי -
יצרתי להיות לי לעם והם יספרו תהלתי על הנסים שאעשה להם בהוציאו אותם מהגלות, ועתה החל בפרשה אחרת להוכיח את ישראל שבאותו הדור אמר, כי כל הטוב שאני עתיד להטיב לבניכם אחריכם שיהיו בגלות, לא במעשיכם הטובים ולא למענכם אעשה ואמר.

[מג, כב]
ולא אותי קראת יעקב -
אפילו לא קראת לי בעת צרתך כל שכן שלא יגעת בי ישראל.

ופירש כי יגעת –
כי תאמר שיגעת בי לא עשית כי אפילו לא קראת לי.

בי -
ר"ל בעבודתי, כלומר לא קראתני ולא יגעת לעבוד אותי.

ויש לפרש לא די שלא קראתני אלא שהוגעתני לעבוד עכו"ם שהוא עלי לטורח.

[מג, כג]
לא הביאת לי -
וזה היה בימי אחז שבטל עבודת האל מבית המקדש, כמו שכתוב עליו: ויסגור את דלתות בית ה' ויעש לו מזבחות בכל פנה בירושלם ובכל עיר ועיר בנה בית לקטר לאלהים אחרים, וכן התודה עליו חזקיהו בנו ואמר, כי מעלו אבותינו ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל.

וזבחיך -
כמו ובזבחיך חסר בי"ת השמוש וכמוהו רבים.

לא העבדתיך -
כי אם עבדתני ויגעת בעבורי, אני הייתי המעביד והמיגע וכיון שלא יגעת ולא עבדתני אינני מעביד ומיגע.

בלבונה -
כי לבונה זכה הייתה בקטרת והם לא הקטירו.

[מג, כד]
לא קנית קנה -
קנה הוא קנה בשם שהיה בקטרת, ואמר בקנה לא קנית, לפי שלא היה הקנה בארץ ישראל כי אם על ידי קנין, כי מארץ רחוקה היה בא להם, כמו שכתב: וקנה הטוב מארץ מרחק.

הרויתני -
על דרך משל.

אך העבדתני -
והנה הדבר הזה להפך, כי אני לא העבדתיך ואתה העבדתני והטעם שהייתי סובל כעבד סובל טרחו וכן אמר: היו עלי לטורח נלאתי נשוא כי החטאים והעונות היו עלי למשא כבד וזה על דרך משל, ואני סבלתי משאכם כעבד שאין לו יכולת להקל טרחו והיה מדרך המשפט שאכלה אתכם כרגע על רוב חטאתיכם, אך סבלתי שלא כליתי אתכם וזה למעני כי לא למענכם ועל חטאתיכם אני נפרע מעט מעט מכם.

[מג, כה]
אנכי אנכי הוא -
הכפל לחזק, ר"ל אנכי הוא שסלחתי פשעם לדור המדבר ואנכי הוא הסולח ומוחה פשעיכם בכל דור ודור.

למעני -
שלא יחולל שמי בכם אם אכלה אתכם.

[מג, כו]
הזכירני -
ואם תאמר שאני שכחתי צדקותיך ואינם רבות חטאתיך כאשר אני אומר, הזכירני כאדם המזכיר לחברו דבר ששכח.

נשפטה יחד -
אני ואתם אם הכיתיך כפי פשעיך.
או אם מחיתי אותם לך.

ספר אתה למען תצדק -
ספר אתה תחילה טענותיך למען תצדק בדין, כמו שאמר צדיק הראשון בריבו, ר"ל שאפילו תספר אתה אם תספר האמת לא תצדק, ואפילו לא תספר כל חטאתיך ולא תספר כל צדקותי שעשיתי עמך.

[מג, כז]
אביך הראשון חטא -
ואיך תאמר לא חטאת אתה והנה אביך הראשון חטא והוא אדם הראשון, כי האדם מוטבע בחטא, כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

ומליציך פשעו בי -
פירוש שריך וגדוליך וכן במליצי שרי בבל, כי הענין אחד במ"ש, כמו: את מספר מפקד העם, וזכר השרים שהם היו ראוים להוכיח העם ולהשיב אותם לדרך הטובה, והם פשעו בי.

ויש מפרשים:

אביך - מלכך כמו והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם ומפרשים אותו על ירבעם, ויותר נכון להיות פירושו על שאול, כי הוא מלך ראשונה על כל ישראל.

[מג, כח]
ואחלל -
הוי"ו פתוחה כי אין הענין עבר אלא פירושו בכל דור ודור אני מחלל שרי קדש ואני נותן לחרם יעקב וישראל לגדופים בעונותיהם, אבל איני מכלה אותם מכל וכל.

וזכר שרי קדש –
לפי שאמר ומליציך פשעו בי אמר כי שרי קדש שיש בישראל הם מחוללים ביד האויב ונספים בעון השרים הפושעים והעם, כי הטובים הם נספים בעון הרעים כשהם רבים, וכן אמר: פן תספה בעון העיר כי לא ימלט האחד בין הרבים אלא על ידי נס.

וכן אמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, הנה היו עבדי האל וחסידיו ונספו בעון הרבים, ועל זה אמר כי עד צדק ישוב משפט.

ופירש לחרם –
להרג, כמו: ואת כל הנשמה החרים.

לגדופים -
שהם לחרפה וגדופה בין העכו"ם,

ובדרש:

ואחלל שרי קדש - אלו הלוים.