[מה, א]
כה אמר ה' למשיחו לכורש -
כמו שקראו רועי כן קראו משיחי כלומר מלכי כי אני המלכתיו להחריב את בבל והמלך הוא משוח.
או לפי שהמלוכה הייתה על ידי משיחה נקרא המנוי שממנה האדם על איזה דבר בלשון משיחה, וכן ומשחת את חזאל, תמשח לנביא תחתיך, יען משח ה' אותי, וכן למשיחו לכורש - הממונה שלו, כי האל מנה אותו למלך.

לרד לפניו -
מקור מן הקל בשקל כשך יקושים, והוא מגזרת הרודד עמי תחתי, והוא עניין פרישה ורקיעה

כתרגום:

וירקעו – ורדידו.

אפתח -
שלא יהיה בהם כח לפני כורש, כי האזור חוזק המתנים.

לפתוח -
כאלו הם פתוחות, וכן לא יסגרו כאלו לא יסגרו, שהרי אמר דלתות נחושה אשבור.

[מה, ב]
אני לפניך -
כלומר עזרי ילך לפניך.

והדורים -
דרכים עקלקלות אישרם לפניך, והוא על דרך משל שלא ייכשלו בבאו לבבל בשום עניין ודומה להדורים

בדברי רז"ל:

הדורא דכנתא.

אושר -
כתוב בוי"ו וקרי אישר ביו"ד, והענין אחד, כי אותיות אהו"י מתחלפות.

אשבר, אגדע -
כי בעזרתי תלכד בבל, אף על פי שדלתותיה נחושה ובריחיה ברזל.

[מה, ג]
ונתתי לך אוצרות חשך -
כי מה שאדם אוצר מכסף וזהב ואבנים טובות תחת הקרקע, יאצור אדם אותם במקום שהוא חושך ומסתרים ובבבל היו אוצרות רבות כמו שקורא אותה מדהבה, כלומר בעלת הזהב.

ומטמוני -
בשור"ק המ"ם השניה.

למען תדע כי אני ה' -
כי זה הנצוח שאתה עושה בארצות להכניע מלכי הארצות תחתיך, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי - וברצוני, וכרש הכיר זה בדעתו כי מה' הייתה לו, וכן אמר: כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים, ולפי שהמלכים אשר לפניו התגאו ולא הכירו האל עד ששלח ידו בהם, כמו מלך אשור שאמר: בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי.
ונבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון,
לפיכך התבונן כורש בעצמו וראה שהראשונים שנתגאו נפלו ביד האל, הכיר כי הכח לאל וידע כי בידו הכל והוא המגביה והוא המשפיל.

[מה, ד]
למען עבדי יעקב -
זה שאני עושה לא למענך אלא למען עבדי יעקב וכל זה להחריב בבל שהעבידום יותר מדאי והכבידו עולם ולהוציאם מהגלות, בעבור זה אני נותן לך הכח הזה.

אכנך ולא ידעתני -
כי כמה שנים לפני כורש ולפני גלות ישראל התנבא הנביא על חרבן בבל, ואמר: ואקרא לך בשמך, ואמר אכנך - כי פעם הייתה בשם כורש כמו בזאת הפרשה ופעם בלא זכר שם כרש וזהו הכנוי.

ולא ידעתני -
ועדין לא היית יודע אותי כשהייתי קורא על ידי נביאי, שאתה תחריב בבל.

[מה, ה]
אני ה' אאזרך -
אתן אזור במתניך עד שלא ידעתני, כי כבר דברתי על ידי עבדי הנבאים עליך שאתן לך כח על ממלכות הארץ ועל בבל.

[מה, ו]
למען, וממערבה -
הה"א רפה ואינה לכנוי אלא הוא שם בלשון נקבה, כמו מערב שם בלשון זכר.

ויתכן להיות הה"א כינוי לשמש, כי ימצא בלשון נקבה ואם היא רפה ימצא כמוה.
וזכר ממזרח ומערב כי ממזרח למערב הוא הישוב השלם ולא כן מצפון לדרום.

[מד, ז]
יוצר אור ובורא חשך -
מלרע.

ובורא רע -
מלעיל, וזכר אור וחשך ושלום ורע דבר והפכו זכרם למשל, כי כן יעשה האל יתן אור ושלום וחשך ורע לבבל ורע הפך שלום כי השלום טוב והמלחמה רע, ואמר על אור ושלום יוצר ועשה כי הם מעשה ועל חשך ורע אמר בורא כי אינה דבר, כי הסרת האור היא החשך, והסרת הטוב והשלום הוא רע.

ובורא -
עניין גזירה, כמו ואם בריאה יברא ה' גזר שיהיה.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

ובורא חשך - הארץ, כי היא הגורמת החשך בעולם כשתשקע השמש הארץ מסך בין השמש ובינינו, לפיכך הוא החשך, ופירוש עושה שלום בין התולדות שהם הפוכות בטבעם, ובהסכמת ארבעה תולדות אלה יהיה בריאות הגוף והוא שלום ואם תכבד אחת מהם על חברתה הקרה על החמה או החמה על הקרה, או הלחה על היבשה או היבשה על הלחה, זהו חלי הגוף שהוא רע וזה יבא ממאכלים רעים לגוף, כי אם יהיו חמים ויאכל מהם יותר מדאי תגבר יד תולדות החמה או ההפך, כי כל אחת עומדת כנגד חברתה, או יבא החלי מדברים אחרים והבורא ברא הדברים והמאכלים, ואע"פ שאדם גורם לעצמו החלאים שהם על המאכלים, הבורא יתברך בראם, זהו ובורא רע, ואע"פ שהוא לא בראם לרע.

וכתב רבינו סעדיה:

יחס הטוב והרע לבריאת האל כנגד מחשבת מי שהוא מאמין בשני אלוהות, אחד טוב ואחד רע, לפיכך אמר אני ה' עושה כל אלה.

[מה, ח]
הרעיפו שמים ממעל -
עניין הזלה, וכן מן הקל

ושחקים -
יערפו טל, והוא כמו הפוך.

ירעפו -
אמר זה על דרך משל על התשועה שתבא לישראל, כאלו מלאכי שמים באים לעזרתם, וכן יושבי הארץ.

ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד -
פירוש ויפרו ישע וצדקה שתצמיח הארץ יחד, ואע"פ שהזקף בישע דבק עם וצדקה, לפיכך אמר ויפרו לשון רבים.

בראתיו -
כל אחד מהם הישע והצדקה.

ויונתן תרגם הפסוק:

על תחית המתים.

[מה, ט]
הוי רב את יוצרו -
אמר זה על מלך בבל שהיה מתגאה ומתנשא כנגד האל והוציא כלי בית המקדש לשתות בהם והמשיל משל ואמר: אם החומר יריב עם היוצר אותו ויאמר לו מה תעשה אני יודע יותר ממך.

חרש את חרשי אדמה -
כי זה המלך חרש יתחשב עם חרשי אדמה, כי ככלי יוצר נפץ במהרה, כמו שכתוב ביה: בליליא אתקטיל בלשצר מלכא.

אין ידים לו -
ידמה שלא עשוהו ידים.

[מה, י]
וכן המשילו לבן שאמר לאב:

מה תוליד -
או לאם.

מה תחילין -
כי זה דבר שאינו, ואיך יתנשא מלך בבל על האל שהוא בידו כחומר ביד היוצר, וכן אמר על מלך אשור היתפאר הגרזן על החוצב בו?!

[מה, יא]
כה אמר ה', האותיות שאלוני -
יאמר כנגד העכו"ם שאלו לי העתידות הבאות לישראל, אני אגיד לכם לא כאלהיכם שאינם יודעים מאומה.

על בני -
על ישראל שהם בני ופועל ידי תצוו לנביאים בעבורי, שיאמרו לכם דברי והם יגידו לכם מה אני עתיד לעשות בעבור בני, והכח בידי לעשות כי אני בראתי הכל.

[מה, יב]
אנכי -
ואדם עליה בראתי -
זכר האדם כי הוא ממונה עליה והוא ראש בריאות הארץ וכל הנבראים בה בעבורו.
אמר ידי נטו שמים, ואמר: וכל צבאם צויתי, כמו שאמר דוד: כי הוא ציווה ונבראו, להודיעך כי המעשה והנטיה לא היה אלא מצווה והמצוה אינה בדבור אלא רצון.

[מה, יג]
אנכי הערותיהו בצדק -
הכנוי על כורש שזכר למעלה, אמר אני הוא שעשיתי כל זה העיר העירותי לכרש שיעשה צדק ויוציא ישראל מהגלות ויחריב שונאיהם ומעבידיהם, וזהו צדק.

הוא יבנה עירי -
כי הוא נתן להם כסף וזהב לבנות הבית והעיר.

לא במחיר ולא בשחד -
כי אם לעשות רצונו כי ידע בלבו כי אני המלכתיו, כמו שאמר: נתן לי ה' אלהי השמים, ואמר: והוא פקד עלי לבנות לו בית.

וגלותי ישלח -
כמו שאמר: מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל, והנה זאת אעשה לישראל.
ועוד ישועה אחרת טרם זאת וטרם גלותם והוא דבר סנחריב, ועל זה אמר -

[מה, יד]
כה אמר ה' יגיע מצרים -
וזה הענין כמו שאמר למעלה נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך, ושם פירשנו הענין.
וכן פירשנו בפרשת יהיו עוד חמש ערים בארץ מצרים:

וסבאים אנשי מדה -
פירוש מדה גדולה, וכן אנשי מדות.

עליך יעברו -
כי מלך אשור העבירום על ירושלם.

ולך יהיו -
כי לקחו ישראל כל הבזה והם היו בזיקים ובשלשלאות.

ועליך ואליך –
אמר לירושלים.

ואליך ישתחוו -
ואליך יתפללו להתירם ממאסרם ויודו לך שאין אל אלא אתה ואין עוזר זולתך ואפס אלוהים אלא אלהי ישראל.

[מה, טו]
אכן -
כן יאמרו הם, או הם דברי הנביא כי כן יודו העכו"ם, וכן הוא באמת שאתה אל מסתתר שאינך נראה ואתה אלהי ישראל - כי בהם נראה כחך וגבורתך בתשועה שתושיעם בעת צרתם.

מסתתר -
פירשו יונתן:
כמו נסתר,
שתרגם:

בקושטא את אלהא אשריתא בתקוף רומא שכינתך.

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש:

כמשפטו, שהוא מבנין התפעל, אמת כי אתה אל מסתתר - מסתתר מהגוי שאין לך חפץ בו ואתה אלהי ישראל מושיע.

[מה, טז]
בושו וגם נכלמו -
אמר כי הכלימה יותר מן הבשת.

חרשי צירים -
אומני הפסילים, ונקראו צירים, שהוא עניין צירים וחבלים יאחזון כמו שנקראו עצבים, והנה הלכו בכלימה אומני הפסילים ועובדיהם, כי לא הושיעום בעת צרתם הפסילים שהביאו עמהם, אבל -

[מה, יז]
ישראל לא יבושו ולא יכלמו, כי הוא נושע בה' תשועת עולמים.

ופירש עולמים –
זמנים ארוכים.

לא תבשו -
דברי הנביא לישראל.

עד עולמי עד -
כל ימי עולם.

[מה, יח]
כי כה אמר ה' -
אמר כי לפי שזאת הפרשה טעם לאשר עליה שדבר בענין האלילים, שלא יושיעו ולא יצילו ואין מושיע אלא האל שהוא ברא הכל.

בורא שמים -
כבר פירשנו כי זה הענין זכר אותו הנביא כמה פעמים מפני האמונות הרעות שהיו בדורו.

הוא האלהים -
וכיון שהוא ברא הכל הוא האלהים, ר"ל השופט והמנהיג ולא הגלגלים והככבים כי אף על פי שהם מנהיגים התחתונים במצותי הם עושים ואני אלוהים עליהם, כמו שכתוב: הוא אלהי האלהים, ואמר זה הענין כנגד עובדי האלילים, כי אין ראוי לעבוד אלא למי שהוא אדון על הכל, וכן הוא אומר: יוצר הארץ - לקבל כח והנהגת העליונים.

ועושה -
מתקנה, כלומר הוא תקנה להיות יושבים עליה כשהקוה המים אל מקום אחד.

הוא כוננה -
כונן אותה להיות הנבראים עליה פרים ורבים, כמו שאמר להם: פרו ורבו, ואם הם מתמעטים הוא בפשע בני אדם שיש להם דעת להבין הטוב והרע, ובעשותם הרע הם מתמעטים.

או זה על ידי זה במלחמה או על ידי מגפה מאת האל, כמו שנגף מחנה אשור שזכר ובעונם נגפו ונתמעטו, כי האל ברא הארץ לפרות ולרבות לא ברא אותה לתהו, להיות תהו מאין אדם ובהמה אלא להיות יושבים עליה ואינם מתמעטים כ"א בעונם.

אני ה' ואין עוד -
מוחץ ורופא ממית ומחיה אלא אני לבדי.

[מה, יט]
לא בסתר דברתי -
כשדברתי במעמד הר סיני לא היה בסתר ובמקום ארץ חשך שלא ראה ולא שמע אדם, כי נגלה נגלתי על הר סיני לזרע יעקב בקולות וברקים וענן כבד וקול שופר חזק מאד ושמעו וראו הקולות המקומות הסמוכים להר סיני ומהם שמעו אחרים ואחרים מאחרים, כי אי אפשר לענין גדול כזה שלא היה נודע בכל העולם וכל זה לא עשיתי לתהו, אלא לצורך כדי שידעו כי אני הוא האלהים ואמרתי לזרע יעקב שיבקשוני, כמו שאמר: אנכי ה' אלהיך, ולא יבקשו אחר זולתי, כמו שאמר: לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, ואמרתי לזרע יעקב והוא הדין לכל בני אדם, אלא הם ואבותם היו דבקים בי יותר משאר הגוים ולקחתים סגולה מכל העמים והיה להם לשאר העמים ללמוד מהם ולא לבקש אלוהים אחרים כי לא יועילום, כמו שזכר, כי לא הועילו ולא הושיעו הפסילים שהיו במחנה אשור.

אני ה' דובר -
מה שדברתי והגדתי להם לזרע יעקב צדק ומישרים הוא הכל.

[מה, כ]
הקבצו. התנגשו -
תהיו נגשים כלכם אלי.

פליטי הגוים -
הפחותים שבגוים והם עובדי הפסילים שאי אפשר שאין בגוים חכמים ומבינים כי הבל הוא עבודת הפסילים ואם הם רבים קורא אותם פליטי, רוצה לומר פחותים.
וכן פליטי אפרים אתם פירושו הפחותים שבאפרים, לא ידעו אלה הנושאים את עץ פסלם לא ידעו ולא יבינו איך הוא אלוה והוא נושא אותו ומתפלל אליו, ובאמת הוא אל שלא יושיען.

[מה, כא]
הגידו -
איש לחברו והגישו זה את זה לפני גדוליכם ומנהיגיכם.

אף יועצו יחדו -
הם אם ידעו זה ויאמרו מי מכל אליליהם השמיע זאת מקדם טרם בואה ומי מכל פסיליהם הגידה מאז לפני שתבא זאת הגזרה שהבאתי על מחנה אשור, וכן הגזרה שהבאתי על בבל, ואמר זאת, כי על שתיהן דבר בפרשה שלמעלה מזו.

הלא אני ה' -
אני הוא שהגדתי על ידי עבדי הנביאים הגזרה הזאת טרם בואה.

ואין עוד אלוהים מבלעדי -
שהגידה אני הוא אל צדיק, כלומר נאמן בדברי ומושיע, שהושעתי ירושלם ממלך אשור והושעתי ישראל מגלות בבל.

[מה, כב]
פנו אלי -
כמו שראיתם ישראל נושעים בי לפי שהם פונים אלי, כן אתם כל אפסי הארץ, כלומר כל הגוים מקצות הארץ ועד קצות הארץ פנו אלי גם כן ותהיו נושעים בי גם כן ותדעו כי אני אל ואין עוד.

[מה, כג]
בי נשבעתי -
השבועה היא הגזירה שלא תשוב, אמר בי נשבעתי שזה יהיה באחרית הימים שיפנו אלי ויושעו כל אפסי ארץ, וזהו שאמר יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב, ר"ל יצא מפי בצדקה ולא ישוב אחור אותו הדבר.

ומה הוא?
כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, כמו שאמר צפניה הנביא: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד.

תשבע כל לשון -
כמו שאמר: ובשמו תשבע, ר"ל שלא יזכירו שם אלוהים אחרים ולא יכרעו לפניו, אלא לפני האל יכרעו ויתפללו ובשמו ישבעו באמת.

[מה, כד]
אך בה' לי אמר צדקות -
המפרשים פירשו כי אלה דברי הנביא.

ויש מפרשים:

אמר הנביא אלה העתידות לא ידעתי בדרך החכמה אך בשם שאמר לי אלהי הצדקות והעוז.

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש:

אך בה' לבדו צדקות ועוז - ונכנסה מלת לי, והטעם בשם שדבר עמי.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

אמר הנביא אני נשבע בה' כי לי אמר צדקות ועוז.

עדיו יבא -
כלומר בעל צדקות ועוז יקרב אליו ויבשו ויכלמו כל הנחרים בו, ר"ל כל הכועסים והקופצים בו.

ויונתן תרגם:

ברם במימרא וגו',

והנכון אצלי בפירוש הפסוק הזה כי הוא דבק באשר למעלה ממנו אמר: תשבע כל לשון אך בה' לבדו ולא באל אחר, והראיה לפירוש זה, כי תשבע אין לו קשר באותו הפסוק, כי לי שזכר איננו לו קשורה כי לא יקשר עניין שבועה בזה הדרך אלא עם בי"ת לא עם למ"ד, כמו בה' נשבעתי, בי נשבעתי, ובשמו תשבע ואשבע לו בה' וכן כולם.

לי אמר. ה' צדקות ועוז -
וכן האל אמר לי צדקות ועוז לתתם לאשר עבדוני, עדיו יבא ויבשו כל הנחרים בו, כל העמים שהיו נחרים בו ומאוסים בו ובעבודתו עד היום ההוא, אז יבאו עדיו ויתודו לפניו ויבשו על מה שעשו, ואמר יבא בלשון יחיד, ר"ל כל עם ועם, ואמר במסרה כי יבא זה אחד מן דסברין לשון רבים.

[מה, כה]
בה' יצדקו -
העמים יבשו אבל זרע ישראל יצדקו בעבודתם אותו ויתהללו בו לעיני העמים, כי הם דבקו בו אפילו בגלותם, כמו שאמר: אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר.