[מו, א]
כרע בל -
עתה שב לצחוק על הפסילים שזכר הנושאים את עץ פסלם, אמר כי כשנלכדה בבל לא די שלא הצילם אלהיהם אלא הוא עצמו כרע, ר"ל ששברו אותו וכרע ונפל לארץ, וכן נבו קורס, והוא כמו כרע, ובל הוא שם פסל שעובדים אותו בבבל, וכן נבו.

לחיה ולבהמה -
שנשאו אותם אחר ששברו אותם טענו אותם על הבהמות להוליכם למדי ופרס, כי היו מכוסים כסף וזהב, ויש חיה שטוענים עליה משא כמו הפיל.

נשאותיכם עמוסות -
אמר דרך שחוק ולעג מנשאותיכם הם עמוסות הבהמות, כלומר טעונות יותר מדאי כי יכבדו המשאות מרוב הזהב שבהם עד שיאמרו החמרים והגמלים.

משא לעיפה -
עיפה, תאר לבהמה שהיא עיפה מכובד משאה.

נשואותיכם -
כמו משואותיכם, והוא תאר.
ויש לפרש: נשואותיכם - תאר לבהמות הנושאות.

ואמר עמוסות –
שהם טעונות יותר מדאי, וכנוי נשואותיכם כנגד העצבים ללעג הבהמות הנושאות אותם עמוסות הם ועיפות.

ויונתן תרגם:

חמיט בל אתקטף נבו וגו',

ועוד שנה הענין ואמר -

[מו, ב]
קרסו כרעו -
מלט משא, למלט עצמם מן המשא שלא ישאו אותם הבהמות, ונפשם הם עצמם הלכו בשבי, כל שכן שלא הצילו עובדיהם.

ונפשם -
עצמם כמו ברזל באה נפשו.

או אמר נפשם - לפי מחשבת עובדיהם.

ויונתן תרגם:

לא יכלו לשיזבא נטליהון ופלחיהון בשביא אזלו.

[מו, ג]
שמעו -
אמר וכל שארית על גלות בבל שהיו שארית עשרת השבטים שגלו ראשונה והם לא שבו בשוב גלות בבל.

העמוסים מני בטן -
אתם עמוסים ונשואים עלי מבטן ומרחם אמכם.
וכן אשא ואסבול אתכם עד שיבה, כלומר כל ימיכם לא אטוש אתכם.

או אמר ועד שיבה שצריך יותר סבל וסעד, רוצה לומר כי בכל עת שתהיו בצרה אני אסבול אתכם, וכן אמר דוד: עליך השלכתי מרחם.

[מו, ד]
ואמר עד זקנה ושיבה –
אלקים אל תעזבני.
שיבה - יותר מזקנה.

וכן אמרו:

בן שישים לזקנה בן שבעים לשיבה.

אני הוא -
אני הוא עמכם.

אני עשיתי -
וכיון שעשיתי וגדלתי אתכם עלי לשאת ולסבול אתכם והמשא והסבל עליו יתברך היא דרך משל.

ואמלט -
אמלט אתכם מגלות בבל.

[מו, ה]
למי תדמיוני, ונדמה -
ואהיה נדמה, אמר זה כנגד בני בבל שהיו בוטחים בפסיליהם ומעבידים בישראל ואומרים: לא יוכל אלהיהם להציל אותם מידינו, כי אלהינו מסרם בידינו, לפיכך אמר: איך תדמו אותם אלוהים לי, כי אותם הם מזהב וכסף ומעשה ידי אדם הם.

[מו, ו]
הזלים -
עניין זול.
בדברי רבותינו ז"ל:

מוציאין הזהב בזול אף על פי שהזהב ביוקר, הם עושים אותו לפסילים כזול ומוציאים הרבה ממנו מכיסם.

בקנה -
הוא קנה המאזנים.

אף ישתחוו -
ההשתחוואה יותר מהסגידה, לפיכך אמר אף כמו שפירש בפסוק יסגוד לו וישתחו.

[מו, ז]
ישאוהו -
אחר שיעשהו הצורף, ישאוהו לביתם כי לא ילך ברגליו.

תחתיו -
במקומו.

ויעמוד -
יעמוד שם במקום שיניחוהו.

לא ימיש -
פעל עומד מבנין הפעיל.
וכן: לא ימיש מתוך האהל:

[מו, ח]
זכרו זאת והתאוששו -
מבנין איש, כלומר היו אנשים ולא בהמות שלא יבינו ולא ישכילו.

ויש מפרשים:
התחזקו כענין לאשישי קיר חרשת שענינו יסודות שהם חוזק הקיר.

וכן תרגם יונתן:

ואתקיפו,

ואדוני אבי ז"ל פירש:

מענין אש הכוו והשרפו, כלומר הכלמו ממעשיכם הרעים.

[מו, ט]
זכרו ראשונות מעולם -
שהוצאתי ישראל ממצרים בעל כרחם ובאלהיהם עשיתי שפטים, בזה תוכלו להכיר כי אנכי אל ואין עוד אלהים.

ואפס -
כמו אין.

[מו, י]
מגיד -
כי כל העתידות אפגעם כשאר אדם אלא אקח נקמה.

מגיד -
כי כל העתידות האלה הגדתי טרם בואם שיבא כורש ויחריב בבל ואלהיה ויוצא ישראל מתוכה.

אומר עצתי תקום -
אני אומר ועושה ועצתי שאמרתי תקום ואין מפר וכל חפצי אעשה ואין מוחה בידי.

[מו, יא]
קורא -
אמר זה על כורש שיבא מארצו שהיא מזרחית לבבל ויבא קל מהרה כמו העוף, לפיכך קראו עיט.

איש עצתי -
שקיים מה שיעצתי על בבל דברתי זאת הגזרה ואביאנה, ובאמרו אף לרבות המעשה על המאמר, והראשון לרבות הקריאה שזכר, והקריאה היא שהעיר את לבבו כאלו קרא אליו והדבור הוא על ידי הנביא.

ואדוני אבי ז"ל פירש זה הפסוק:

על מלך המשיח וקראו עיט שיעוף במהרה בזמנו, וכן שני הפסוקים שאחר זה על גאולת הגלות הזה.

וכן תרגם יונתן:

על הדרך הזה דאמר לכנשא גלותא וגומר:

[מו, יב]
שמעו -
אמר לאנשי בבל שהם אבירי לב ואכזרים לישראל.

הרחוקים מצדקה -
מעשות צדקה להם.

[מו, יג]
קרבתי -
תפארתי, התשועה שאתן להם תהיה תפארת לי.