[ה, א]
אשירה נא -
דברי הנביא עושה משל בין האל יתברך ובין ישראל, וקורא ישראל - כרם והאל - בעל הכרם, וקורא זה המשל שירה, ודבר זה המשל על אנשי דורו, לפי שהוא שבח האוהב ואהבתו עם האהוב, וכן: שיר השירים אשר לשלמה לפי שהוא מספר אהבת החושק עם חשוקה, והוא משל לאל עם כנסת ישראל, וקורא הנביא האל יתברך ידידי ודודי על דרך: כי בי חשק.

בקרן בן שמן -
כתרגומו:

בטור רם ובארע שמנה,

וקרא ארץ ישראל – קרן, לפי שהיא גבוהה מכל הארצות, והקרן גבוה מכל הגוף, וקורא ארץ ישראל בן שמן כמו שנאמר עליה ארץ זבת חלב ודבש.

ותרגם יונתן:

וקדישתינון וגומר.

[ד, ב]
ויעזקהו -
פירוש חפרו,

מדברי רבותינו ז"ל:

מצאום יושב ועוזק תחת הזתים.

או פירוש גדרו סביב,

מתרגומו:

טבעת עזקא,

שהיא עגולה מסבבת, והרוצה לטעת כרם גודרו תחילה, כדי שלא תכנס שם חיה ותשחית הנטעים וגם חופר מקום נטיעת הגפנים, וכן מסקל ממנו האבנים ואחר כך נוטע ממבחר הנטעים שימצא, זהו שאמר: ויסקלהו שהסיר משם האבנים ואחר כך ויטעהו שורק.

ושורק -
היא הנטיעה החשובה, וכן: נטעתיך שורק, ואמר: כי נקרא שורק הגפן שמוציא ענבים טובים שאין בהם חרצן, ופירש המשל, כי שמר האל ישראל כשהכניסן לארץ, והגדר הם העננים אשר סביבותם וסקל מן הכרם האבנים, זהו שבעה אומות מארץ ישראל, ונטע בו זה העם שהוא נטע נבחר - זרע אמת, שהוא זרע אברהם יצחק ויעקב והיו ראויים שיעשו פרי טוב.

ויש דרש:

תר"ו מצוות כמנין שור"ק הוספתי להם על שבע מצוות שנצטוו בני נח.

ויבן מגדל בתוכו -
מי שיש לו כרם טוב וירצה לשמרו תמיד שמירה מעולה, בונה מגדל בתוכו וגם עושה בו יקב ודורך שם הענבים ושומר שם היין, כל זה עושה לאהבתו הכרם, גם יש שבונים מגדל אחד בכרם לשמור כל הכרמים, כן האל יתברך בנה מגדל בתוכו שהבטיחם בשמירתו כל זמן שישמעו לקולו ויבטחו בשמו, שלא יבואם רע וזהו המגדל החזק, כמו שכתוב: מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב.

וגם יקב חצב בו -
הם הנביאים, כמו שנאמר: חצבתי בנביאים, והיקב דורכין בו הענבים להוציא פרי הענבים למעשה, כן הנביאים מורים לישראל התורה כדי שיהיו מעשיהם טובים עם אלוהים ואדם.

ויונתן תרגם:

מגדל בית מקדשא, ותרגם יקב מדבחא.

ויקו לעשות ענבים ויעש באושים -
והנה הוא קוה שיעשה זה הכרם ענבים טובים כמו שהיה המטע טוב, כי ממטע טוב היו מאברהם יצחק ויעקב, וכן הורה תורת אמת והיה ראוי שיהיו מעשיהם טובים.

ויעש באושים -
פירוש ענבים רעים.

וכן פירש רבינו סעדיה:

מתרגם וירע ובאש,

ורבינו האיי ז"ל כתב:

באושים - הוא מין ידוע ממיני הענבים והוא הרע שבהם, וידוע הוא מלשון משנה הענבים האובשים במוקדם האל"ף על הבי"ת, כן ישראל במקום שהיו ראוים לעשות מעשים טובים עשו מעשים רעים.

[ה, ג]
ועתה -
כלומר אתה בעצמכם תהיו שופטים ביני וביניכם, ואמר יושב ירושלם ואיש יהודה, כי שאר עשרת השבטים גלו כשנאמרה נבואה זו, כי בשנת שש לחזקיהו גלו עשרת השבטים.

[ה, ד]
מה לעשות -
כל השמירות והמלאכות שאדם עושה לכרמו עשיתי לו, לא נשאר לי דבר טוב לעשות שלא עשיתי, אם כן מדוע היה שקויתי לעשות ענבים ויעש באושים, קויתי בצר"י הוי"ו.

[ה, ה]
ועתה, הסר משוכתו -
בדג"ש עם הוי"ו כמשוכת חדק, ברפ"י, והמשוכה היא שעושים לכרם מקוצים חוץ לגדר אבנים שעושים לו ועושין זה לרוב שמירה ואם אין משוכה יכנס בו אדם על ידי הדחק, וזהו והיה לבער כלומר למאכל, כמו: ובער בשדה אחר, ואחר שיפרוץ גדר האבנים הוא למרמס, שירמסוהו חיות ובהמות, והמשל במשוכה ובגדר הוא שמירת האל שיסלק מעליהם ואומות העולם יהיו שולטות בהם, כמו שאמר הכתוב: והסתרתי פני מהם והיה לאכול.

[ה, ו]
ואשיתהו בתה -
ועוד אעשה לו זה, כי אף על פי שעשיתיו הפקר ואכלוהו ורמסוהו החיות, אף על פי כן הגפנים הנשארים בו לא אעשה בהם שום עבודה שיוציאו פירות, אלא אניחנו שיהיה שממה לא יזמר ולא יעדר.

ופירוש יזמר –
כריתת הזמורה להרבות בפירות.

ופירוש יעדר –
שחופרים סביב הזמורה ותולשין הקוצים והעשבים הרעים וכיון שלא יעבד, יעלה שמיר ושית כמו הארץ שאינה נעבדת שצומחין בה שמיר ושית.

ושמיר ושית -
מיני קוצים הם.

ובתה -
פירוש שממה, וכן בנחלי הבתות, אף על פי שהוא דגוש וזה רפי, והמשל אף על פי שסלקתי שמירתי מהם והם למאכל לגוים והגלו אותם מארצם רובם, כי עשרת השבטים גלו אף על פי כן הנשארים לא אעשה עמהם טובה ולא אשלח ברכתי להם שיפרו וירבו, כמו שחותכין הזמורה כדי שתוציא פירות יותר.

ועלה שמיר ושית -
שיהיו מעשיהם לקללה, כמו שאמר והמשתכר ישתכר אל צרור נקוב.

ומשל ועל העבים אצוה –
יתפרש כמשמעו שאמנע ברכתי מארצם, כמו שכתוב ועצר את השמים ולא יהיה מטר.

ויונתן תרגם:

על נבייא וגו'.

[ה, ז]
כי כרם ה' -
עתה פירש המשל בית ישראל עשרת השבטים.

ואיש יהודה -
שבט יהודה ובנימן.

נטע שעשועיו -
מתחילה כשנטעם נטע שעשועיו היו, שהיה משתעשע בהם ושמח עמהם כשהיו עושים מעשי' טובים וקוה מהם שיעשו תמיד מעשים טובים ויעשו משפט העניים, כמו שהיה עושה עמהם תמיד טובות.

והנה משפח -
פי' נגע, כמו ספחת, ולצחות הלשון סמך משפט אל משפט, וכן צעקה לצדקה מפני שהם קרובים להם באותיות.
וענין הפסוק רוצה לומר. אני קויתי שיעשו משפט העניים והעשוקים והנה הם להם משפח ונגע צרעת וקויתי שיעשו להם צדקה והנה צעקה שצועקים העניים מהעושק שעושקים אותם.

משפח -
כתוב בשי"ן.

[ה, ח]
הוי מגיעי בית -
רוצה לומר שמשיגים גבול וגוזלים העניים ואם יש לעני בית סמוך לבית העשיר, או שדה סמוך לשדהו, בא עליו בעקיפין עד שלקחו ממנו ומחברו עם שלו.

עד אפס מקום -
עד שלא נשאר מקום לעניים לשבת ואתם סבורים שאתם לבדכם תשבו בארץ, שאתם גדולים ועשירים.

והושבתם -
מבנין הופעל והמושיבים הדיינים הרעים.

[ה, ט]
באזני -
מאמר הקדוש ברוך הוא, אמר: מה שאתם מדברים ביניכם ומסכימים לגזול העניים באזני עלה, כי אני אדון צבאות מעלה וצבאות מטה ובידי להשפיל ולהרים, ואני אומר בתים רבים לשמה יהיו, אתם הייתם חושבים שאתם תשבו לבדכם ואני אומר שאתם תגלו מהם ובתיכם שהיו רבים וגדולים, יהיו שממה מאין יושב.

אם לא -
לשון שבועה, וכן אם לא כאשר דמיתי כן היתה, אם לא שויתי ודוממתי, והוא כאדם שאומר: לא יהיה זה, אם לא יהיה זה.

רבים -
כמו רבי המלך, כלומר חשובים בבנין יפה, וכן גדולים וטובים, והוא כפל עניין במלות שונות,

ויונתן תרגם הפסוק כן:

אמר נביא באודני הויתי שמע וגו'.

[ה, י]
כי עשרת צמדי כרם -
עתה נתן טעם למה יהיו הבתים שממה מאין יושב, כי אשלח קללה בשדות ובכרמים תחת אשר היו גוזלים אותם מהעניים, לפיכך תהיה תבואתם לקללה וכיון שלא יהיו הפירות לא יהיו היושבים.

ופירוש עשרת צמדי –
בקר מקום בכרם שיחרשו עשרת צמדי בקר ביום אחד, לא יצא ממנו יין אלא בת אחת, ומדת בת היא בלח כשיעור איפה ביבש,
ומקום עשרה בשדה כשיזרעו בו כור, לא יעשה אלא איפה.

וחומר -
הוא הכור והוא עשר איפות.

[ה, יא]
הוי משכימי בבקר -
לשתות יין, אוי להם שכל עסקם הוא לשתות ולתענוג הבשר ואינם עוסקים בדברי תורה וחכמה ובבקר ישכימו לשתות כאלו ירדפו השכר אנה ימצאו אותו טוב, וכן בנשף מאחרים בבית המשתה עד שידליקם היין ויבעירם, לעשות כל תאות נפשם.

[ה, יב]
והיה כנור -
עתה מספר איך היו משתיהם הכנור והנבל והתוף והחליל שמנגנין בהם והיין לפניהם, ובדרך הזה הוא משתיהם בדברים שמושך אותם לשתות כלי הנגון והיין לפניהם.

ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו -
הנה הם פנויים ממלאכה כי הם עשירים, והנה כל עסקם במשתה ובשמיעת הנגונים ולא יתעסקו בכל עתות הפנאי בדברי תורה ובדברי חכמים שהם פעל ה', ומעשה ידיו שכתב על הלוחות עשרת הדברים, והם כלל לכל המצוות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום.

ויש לפרש את פעל ה', ומעשה ידיו –
חכמת הככבים, כי ממנו יגיע האדם לכבוד הבורא כמו שאמר במזמור: מה אדיר שמך בכל הארץ.
אמר: כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך.
ואמר: השמים מספרים כבוד אל, ר"ל כל העומד על סוד בריאתם ידע כבוד האל, ואמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, רוצה לומר שיתבוננו בחכמה זאת וממנה ידעו כבוד הבורא.

וכן אמרו רז"ל:

כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.

ועוד דרשו:

ואת פעל ה' לא יביטו, שלא התפללו שחרית וערבית, כלומר יוצר אור ומעריב ערבים, זהו: פעל ה' ומעשה ידיו.

[ה, יג]
לכן גלה עמי מבלי דעת -
בעבור שלא ידע מעשה האל ולא התבונן בו ופנה אל המאכל והמשתה והתענוג, לפיכך יגלה ממקומו ויהיה ברעב ובצמא מדה כנגד מדה.

ופירוש כבודו, ואנשי כבודו, כלומר אותם שהיו נקראים אנשי הכבוד יהיו נקראים אנשי רעב,

מתי -
כמו אנשי, כמו מעיר מתים.

והמונו -
והמון העם יהיו יבשים בצמא.

צחה -
מן והשביע בצחצחות נפשיך שהוא עניין יובש.

ותרגום:

צחא - צחותא,

וענין יבשים שייבש גרונם מפני הצמא.

וצחה - תאר סמוך בשקל אשם ריח נחח לה'.
ובאמרו הרעב לאנשי הכבוד והצמא, להמון העם לא להביא זה על זה וזה על זה אלא כולם יהיו שוים ברעב ובצמא, אנשי הכבוד והמון העם.

ויונתן תרגם:
מתי - כמו מתי בצר"י המ"ם מענין מות,

שתרגם:

ויקירהון מיתו בכפנא וסגוהון בבצורתא בצחותא,

ולפי הדקדוק לא יתכן כי מתי בשו"א המ"ם שרשו מתה ומתי בצר"י המ"ם שרשו מות.

[ה, יד]
לכן הרחיבה -
אמר דרך משל לרוב בני אדם שימותו מישראל.

הרחיבה שאול נפשה -
לקבל המתים.

וירד הדרה -
פירוש הדר ארץ ישראל, או הכנוי כנגד ירושלם, אמר שירדו לשאול אנשי הכבוד והמון העם, ועוד כפל הענין במלות שונות.

ואמר ושאונה ועלז בה –
ושאונה, כמו המונה שזכר.

ועלז בה -
כמו הדרה שזכר.

ופירוש ועלז בה –
ומי שהיה עלז ושמח בעיר מרוב הטובה ירד לשאול כמו כן.

ויונתן תרגם:

ועלז בה - ודתקיף בהון,

והוא כענין שפירשנו.

ויש מפרשים:

ועלז בה – האויב.

[ה, טו]
וישח אדם -
כפל הדבר במלות שונות.
או פירוש אדם - על הפחותים ואיש על הגדולים, כמו גם בני אדם גם בני איש,

וכן תרגם יונתן:

וימאך אינשא ויחלש תקוף גברין.

ועיני גבוהים -
לפי שגבהות אדם נראה בעינים, לפיכך אמר עיני גבוהים.
וכן אמר: ועיני גבהות אדם,
וכן אמר: עינים רמות,
וכן אמר: רום עינים.

[ה, טז]
ויגבה -
באותו משפט שיעשה ברשעי ישראל יהיה הוא גבוה במשפטו, ויאמרו כי הוא רם ונשא ושופט העולם כרצונו והאל הקדוש בעשותו בהם המשפט - יהיה נקדש בהם, כמו שאמר: בקרובי אקדש, ונאמר: ונקדשתי בם, ופירוש בצדקה ביושר כמו משפט.

[ה, יז]
ורעו כבשים -
משל הוא על הצדיקים והחלושים שהיו טרם זה גרושים מבתיהם והולכים מפני הרשעים ובכלות הרשעים, יאכלו העניים מה שהיו אוכלים הרשעים, וזה היה בימי חזקיהו שהיה מלך צדיק ושופט אמת ובימיו לא היה כח ביד החזקים לעשוק החלושים ומתו או גלו רוב ישראל בימיו.

ופירוש כדברם –
כמנהגם, מתרגמינן וינהג ודבר, כלומר אין אונס להם.

ופירוש וחרבות מחים –
חרבות השמנים בעלי מוח והם העשירים שהיו עושקים העניים בתיהם, שיהיו חרבות גרים יאכלו העניים שברחו מפניהם, יבאו עתה לגור בהם ולאכול את חלקם.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

ויתפרנסון צדיקיא וגו',

תרגמו על דעת שפירשתי אלא שתרגם:

כדברם - עניין דביר.

[ה, יח]
הוי מושכי העון -
אמר על דרך משל כי כמו שמושך האדם העגלה הטעונה בחבלים ובעבותות, כן הם מושכים העון אליהם בחזקה, וחבליהם הם חבלי שוא ושקר, וחטאת המשיכה היא התענוגים ומשתה היין, שמושכין האדם ומביאין אותו לעון גלוי עריות ולגזל ולשפיכות דמים, והם מושכים העון ברצונם אליהם בהרגילם התענוגים אליהם ומשתה היין,
וכן אמר שלמה בזה הלשון: למשוך ביין את בשרי.

וכעבות -
בכ"ף השמוש, רוצה לומר כמו שמושכים העגלה בעבות, כן הם מושכים החטאת אליהם,

וחטאה -
שם, כמו חטאת.

ועבות -
שם לחבל היחיד בשקל שאור יאור בשו"א הוא במוכרת או בסמו"ך, כמו: מעשה עבות ולרבים עבותים או עבותות, והחבל שהוא עשוי משלש יתרים נקרא עבות.

ובדברי רז"ל:

יצר הרע בתחילה דומה לחוט השער ולבסוף לעבות העגלה, שנאמר: הוי מושכי העון בחבלי השוא.

[ה, יט]
האומרים -
כשאני שולח להם נביאי ואומרים להם הרע שאני מביא להם בעונש מעשיהם הרעים, הם אומרים: אין אנו מאמינים.

ימהר יחישה מעשהו -
כלומר מעשה הפורענות ונראה שנביאינו אומרים אמת, כי עתה אין אנו מאמינים.

עצת קדוש ישראל -
מה שיעץ להביא עלינו כי הוא קדוש ישראל ואיך ירע לנו, כי הם חושבים שאין מעשיהם רעים, כמו שאמר הוי האומרים לרע טוב:

[ה, כ]
הוי האומרים -
למעשיהם הרעים שהם עושים, הם אומרים כי טובים הם ולהתעסק בתורה ובחכמה הם אומרים רע ויגיעת בשר, והם כאלו שמים חשך לאור, כיון שלא יבדילו בשכל מה הוא טוב ומה הוא רע, הרי הם כמי שלא יבדילו בחושים ויכזב להם חוש הראות וחוש הטעם.

[ה, כא]
הוי חכמים -
הם חושבים עצמם חכמים ונבונים וכשאומרים להם הנביאים: זו דרך טובה לכו בה וסורו מדרך הרעה, הם אומרים להם: לא, כי אלא הדרך שאנחנו אוחזים הטובה ואנחנו חכמים מכם, להכיר הטוב והרע!

ואדוני אבי ז"ל פירש:
חכמים המה לעשות הישר בעיניהם ונבונים המה לתקן מה שהוא נגד פניהם נכון, והוא על דרך שאמר חכמים המה להרע.

[ה, כב]
הוי גבורים -
כל גבורתם היא לשתות יין, כלומר כחם וגבורתם אינה נראית להלחם עם אויביהם, אלא כל עסקם לשתות יין, ושתיית היין והתענוגים מביאים החולשה, והנה הם מפסידים חכמתם וגבורתם בשתיית היין והתענוגים, וכן אמר: ושריך בבקר יאכלו, ובהפכו אומר: ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי, הנה כי שתית היין מונעת הגבורה.

ואנשי חיל -
כמו גבורים כי פירש חיל – כח, כמו: המאזרני חיל למלחמה.

ותרגום:

כח – חילא,

ויונתן תרגם:

וגוברין מרי נכסי, כמו: עשה לי את החיל.

למסוך -
כמו למזוג.

[ה, כג]
מצדיקי -
השפטים מצדיקים הרשע בדינו.

עקב שוחד -
בשכר שוחד שלוקחים ממנו, והצדיק בדינו יסירו במשפטם צדקתו ממנו.

ואמר ממנו –
אחר שאמר צדיקים, רוצה לומר מכל אחד ואחד מהצדיקים הבאים למשפט.

[ה, כד]
לכן כאכול קש -
מנהג הלשון להקדים הפועל לפעול, אבל כשהדבר מבואר שאין לטעות בו יקדימו הפעול לפועל כמו זה, כי ידוע כי האש אוכלת הקש ולא הקש האש, וכן: מים תבעה אש, אבנים שחקו מים, לשון אש הלהבת שהוא כצורת הלשון:

וחשש להבה -
היא כפל עניין במלות שונות, חשש הוא הקש הדק, ופירוש ולשון להבה ירפה החשש, כלומר יחלישנו ויבעירנו, כלומר כמו שהמעשה הזה הוא קל מהרה, שלשון האש יאכל הקש ולשון להבה ירפה החשש, כן יבא להם הרע קל ויכלה עד ששרשם כמק יהיה.

ומק -
הוא מקק הנזכר בדברי רז"ל - מקק של סופרים והוא הרקב.

ומשל שרשם - ר"ל החזק שלהם יהיה נמק ונמס.

ופרחם -
הוא משל על החלשים כמו האבק, שמרוב קלותו יעלה באויר ויכלה, כן יכלו כולם החזקים והחלשים שהם רעים.

כי מאסו את תורת ה' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו -
כפל עניין במלות שונות כאבק כלו קמוץ וגם הכ"ף.

ויונתן תרגם:

וחשש להבה - וכעמירא בשלהוביתא,

ובדרש:

לכן כאכול קש לשון אש, וכי יש לך קש שהוא אוכל אש?!
אלא קש זה עשו שכל זמן שמרפים ישראל ידיהם מן המצות, שולט בהם בישראל, שהם אש עשו שהוא קש, שנאמר: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש:

[ה, כה]
על כן, וירגזו ההרים -
דרך משל כאלו רגזו ההרים ורעשה הארץ להם מרוב צרתם.

כסוחה -
בשקל ושכולה אין בהם, ופירוש כרותה.

תרגום:

לא תזמר - לא תכסח.

לא שב אפו -
לפי שהם אינם שבים בתשובה.

[ה, כו]
ונשא נס -
כאלו האל ישא להם נס וכאלו ישרוק להם שיבאו לא"י להחריבה, וענינו את רוחם לבא מהרה, קל הכפל לחזק המהירות והוא מלך אשור שיבא מהרה ובקלות, כמו הקל ברגליו שהולך מהרה.

ויונתן תרגם:

קל כענין קלילין.

[ה, כז]
אין עיף -
הפסוק הזה הוא על דרך הפלגה מרוב חפצם ומהירותם לבא, לא יעפו ולא יגעו מן הדרך ולא ייכשל אחד מהם בדרך, כלומר שלא תגוף רגלו באבן, בדרך מפני מהירותם ללכת לא ינום ולא ישן ביום וגם בלילה לא ישן אחד מהם דרך קבע, שיצטרך להתיר אזורו ולהתיר שרוך נעליו אלא לבוש ונעליו ברגליו ישן מה שישן בלילה וכל זה דרך הפלגה.

נתק -
פירושו התרת קשר המנעול.

[ה, כח]

אשר חציו -
וכן כלי, מלחמתו כולם ערוכים להלחם חציו שנונים ומחודדים, וכן קשתותיו דרוכות, לא יצטרכו לדרוך אותם כשירצו להלחם שלא יתעכבו במלחמה, וכן פרסות סוסיו כמו הצור, והוא האבן החזק נחשבו שלא יכאבו מן הדרך ולא יצטרכו להטיל להם ברזלים, וכן גלגלי המרכבה יבאו מהרה כמו הסופה, והוא הקש המתגלגל ברוח, וכל זה דרך הפלגה.

[ה, כט]
שאגה לו -
ושאג כתוב, ישאג קרי, והענין אחד.

ויאחז טרף -
כי לא תהיה שאגתו ונהמתו לחנם אלא שיאחז טרף, כמו שנאמר: הישאג אריה ביער וטרף אין לו כן האויב הזה והוא מלך אשור יאחז טרף ואין מציל מידו, שהרי בבאו כבש כל ארץ ישראל וגם כל ערי יהודה הבצורות.

ופירש ויפליט - יקח הפלטה והיא ארץ יהודה, כי הכל כבש זולתי ירושלם.

[ה, ל]
וינהום, כנהמת ים -
כנהמת גלי הים.

ונבט לארץ -
מבנין פעל הדגוש בשקל אבד ושבר, אומר יביט ישראל לארץ בבא עליו האויב פתאם יביט אם יבא לו עוזר ואין ולא יראה כי אם חשך, ומהו החושך?

חושך צר –
כלומר חשך האויב הבא עליו, ואף על פי שבמלת חשך עמד הטעם הענין דבק עם צר.

ואור חשך בעריפיה -
ואור השמש חשך לו לישראל בשמים, כלומר קדרו לו השמים ממעל מרוב הצרה, והשמים נקראו עריפים, מפני שמזילים המטר, כמו שאמר אף שמיו יערפו טל.

ופירוש יערפו - יזלו, וכן יערוף כמטר לקחי - יזל.

ויש מפרשים:

בעריפיה - ברחובותיה כמו יערוף מזבחותם, שהוא עניין הריסות.

ויש מפרשים:

צר ואור - שמש וירח.