[נא, א]
שמעו דבר ה' -
כנגד הטובים יראי ה'.

הביטו אל צור חצבתם -
פירש חצבתם ממנו זה אברהם.

ואל מקבת בור נקרתם -
נקרתם בו זהו שרה, דמה רחם האשה לבור,
ופירש מקבת נקיבת הבור, כאלו אמר אל בור נקובה שנקרתם בה ממנה,

והחכם רבי משה בן עזרא:
פירש צור שרה, כי היא הנפעלה, והמקבת אברהם כי הוא הכלי הפועל בצור.

נקרתם -
מן העיני האנשים ההם תנקר.

[נא, ב]
הביטו -
עתה פירש המשל.

תחוללכם -
תחולל אתכם, ותחולל עתיד במקום עבר, כאלו אמר חוללה אתכם, וענינו מן חיל כיולדה.
אמר הביטו אליהם ולכו בדרכיהם וראו מה עשיתי להם.

כי אחד קראתיו -
ואמרתי לו: לך לך מארצך וממולדתך, אחד היה ואחר כן ברכתיו והרביתיו, ומה שסמך לענין זה נחמת ציון.

פירש אדוני אבי ז"ל:

בעבור, כי בזמן שנואשו שניהם מהיות להם בן לעת זקנתם אז פקדתים ונתתי להם בן, כן ישראל אחר שיארך גלותם מאד עד שיהיו נואשים מן הגאולה, אז יפקדם האל ויוציאם מן הגלות.

ואברכהו וארבהו -
עתיד במקום עבר, כי וארבהו בשוא וכן ואברכהו פתח הוי"ו שהוא במקום שוא.

[נא, ג]
כי נחם ה' ציון -
זכר ציון כי היא עיקר המלכות.

וערבתה -
כמו מדברה.
וכן במדבר בערבה, והדומים להם.

ואמר נחם וישם עבר במקום עתיד, כמנהגו בנבואות ברוב.

[נא, ד]
הקשיבו -
ולאומי, בוי"ו עם הדגש, והדומים לו כתבנו בספר מכלל.

כי תורה מאתי תצא -
כמו שאמר בתחילת הספר כי מציון תצא תורה, כי המלך המשיח יורה העמים ללכת בדרכי ה', וזה יהיה אחר מלחמת גוג ומגוג.

ומשפטי -
כמו שאמר שם ושפט בין הגוים.

לאור עמים -
שיאיר עיניהם בדרכי ה' וישפוט ביניהם ויוכיחם שיהיו בשלום זה עם זה, כמו שאמר וכתתו חרבותיהם לאתים וגו', זהו שאמר ארגיע, כלומר אניחם ואשקטם מעל חמתי או ממלחמה. או פירוש לאור העמים לעיני העמים ארגיע להם ומשפטי להם, כלומר שאעשה משפט בהם.

[נא, ה]
קרוב צדקי -
אם ישמעו אלי בני הגלות, קרוב הוא צדקי לבא.

וישעי -
הרי הוא כאלו יצא, וכן אמר כי קרובה ישועתי לבא.

וזרועי עמים ישפטו -
זהו מלחמת גוג ומגוג.

ואמר וזרועי בלשון רבים לרוב הנקמה שיעשה בהם כאדם המכה בשתי ידיו.

אלי איים יקוו -
יושבי איים יקוו אלי מהיום ההוא ואילך.

ואל זרועי -
שאסמוך אותם ביד ימיני.

[נא, ו]
שאו -
אם הפסוק הזה כמשמעו איך יאמר ותשועתי לעולם תהיה?!
ואם העולם יאבד איך תהיה ישועה, וצדקה אם אין העולם נברא?!

ואדוני אבי ז"ל פירש:
זה יהיה ולא יהיה זה, והוא על דרך הפלגה, כלומר קודם אחריב העולם משאני אבטל ישועתי וצדקתי, וכמו שאלו קיימים כן תהיה ישועתי קיימת.
וכן אמר ירמיהו הנביא: אם ימושו החקים האלה מלפני גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני.

והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב כן:

מזה הפסוק למדו אנשי תושיה כי נשמת האדם עומדת ודברם אמת והשמים הוא הרקיע והארץ היא המיושבת וישועת האדם וצדקתו לעולם עומדת, ר"ל כי האויר יקרה לו הפסד ושנוי, וכן הארץ כמו רעש הארץ ונפול ההרים ויבא מזה הפסד הישוב.

ויושביה -
כמו כן ימותון, ואע"פ שהם מד' יסודות זכר השנים, כי באויר הם חיי הגוף ויסוד הגוף הוא העפר, וכן אמר: כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אבל הנשמה החכמה לעולם תהיה לא תמות,

והרב הגדול רבי משה בר מימון ז"ל פירש:

דרך משל על אבוד האומות והמרעים לישראל, אמר ראו איך נחתכו השמים ההם ושממה הארץ ההיא וימות מי שעליה ואתם נעדרים כאלו אמר שהם אשר מלאו את הארץ והיה נחשב בהם העמידה והקיום בשמים, על דרך משל וגוזמא אבדו מהר וכלו ככלות העשן וענייניהם הקיימים בקיימות הארץ יאבדו העניינים ההם, כאבוד הבגד הבלה.

נמלחו -
עניין השחתה, וכן ארץ מלחה לא תשב, והוא עבר במקום עתיד.

תחת -
תשבר, כמו: אל תירא ואל תחת.

[נא, ז]
שמעו -
אמר עוד כנגד בני הגלות, וכפל הענין במ"ש אלא שחדש בו קצת הענין.

תורתי בלבם -
אותם שתורתי בלבם לא בפיהם לבד כי הם יראו הישועה.

חרפת אנוש -
שמחרפים אותם האומות על אחור הגלות.
וכן אמר: כל היום כלמתי נגדי וגומר:

ומגדופותם -
גדופם כמו חרפם.

[נא, ח]
כי כבגד -
זה הפסוק מסייע לפירוש הרמב"ם ז"ל.

יאכלם -
הכנוי לרשעים, כלומר יאכל אותם הרע הבא עליהם כמו הבגד שיאכל אותו העש.
וסס הוא אחי עש ובערבי יקרא סוס כי הם יאבדו מן הארץ ואתם תהיו בה לעולם בצדקתי וישועתי שאתן לכם.

[נא, ט]
עורי עורי -
שניהם מלרע.

לבשי עזך -
דרך משל, כמו: גאות לבש.

עורי -
זה מלעיל.

כימי קדם -
במצרים.

עולמים -
זה ימים רבים וזמנים ארוכים שעברו.

הלא רהב -
זה מצרים, וכן אזכיר רהב ובבל.

ואמר המחצבת –
שהכה אותם בעשר מכות.

מחוללת -
מגזרת חיל כיולדה.

תנין -
זה פרעה.
וכן אמר: התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו.

[נא, י]
הלא את היא המחרבת ים -
זה ים סוף, כמו שאמר וישם את הים לחרבה, ושנה הענין ושלש במלות שונות.

השמה -
מלעיל בשני פשטין כי הוא פעל עבר והוא במקום אשר שמה, וכן הבאה מצרימה שבעים, אשר באה, כי לא תבא ה"א הידיעה על העוברים.

[נא, יא]
ופדויי -
כמו שעשית מקדם כן תעשה עוד עם גלות ישראל.
ועוד כמו שעברו גאולים בים סוף ובאו לארצם כן פדויי ה' ישובו מהגלות.

ובאו ציון ברנה -
וי"ו ופדויי במקום כן, כי יש וי"ו להשוות דברים, כמו שכתוב בספר מכלל, וכן וי"ו ושפתי רננות יהלל פי כמו שפירשנו בספר תהלים.
וכן ושמועה טובה תדשן עצם, ובספר משלי כמו אלה הווי"ן רבים.

ושמחת עולם על ראשם -
דרך משל כי ילכו קוממיות ראש נשוי בשמחה.

ישיגון נסו -
ושל מעלה מזה בפרשה חזקו ידים ישיגון ונסו ושם כתבנו הסימן שהוא וי"ו נו"ן.

[נא, יב]
אנכי אנכי הוא מנחמכם -
אמר מנחמכם לשון רבים ואמר מי את ותיראי לשון נקבה ואחר כך אמר ותשכח ותפחד לשון זכר, כי כן מנהג המקרא כשמדבר כנגד כנסת ישראל וכשמדבר בלשון רבים מדבר כנגד הפרטים וכשמדבר בלשון יחיד מדבר כנגד הכלל, וכשמדבר בלשון נקבה מדבר כנגד הכנסה.

ימות -
כי בן תמותה הוא ואם יצר לך היום לא יצר לך מחר.

חציר -
פירוש כחציר.
וכן גור אריה יהודה והדומים לו רבים.

[נא, יג]
ותשכח -
אחר שהוא בורא העולם היה לך לחשוב כי יש כח בידו להצילך מיד בן אדם ואיך פחדת מבן אדם ולא זכרת האל שאם תשוב אליו ותבקש מלפניו הוא יצילך מידו?!

נוטה ויסד -
פירשתי כמה פעמים.

כאשר כונן להשחית -
ולמה אתה מפחד ממנו שוב לאל ולא תפחד ממנו כי בן אדם אם עלתה חמתו וכונן להשחית, לא יעשה ולא יספיק לו כדבר סנחריב: ואיה חמתו הלכה כענן:

[נא, יד]
מהר צועה -
לא תזיקך חמת המציק כי עתה ימהר הגולה להפתח מבית גלות והוא ישראל שהוא גולה בין העמים, ולשון צועה הוא עניין טלטול ונוע ממקום למקום, יש בטלטול השבי ויש בטלטול אחר, וכן לשון גלות, כי גולה אתה למקומך אינו טלטול השבי.
ולשון צועה יש בו פעל עומד כמו זה מהר צופה, וכן: את צועה זונה, ויש שהוא פעל יוצא כמו ושלחתי לו צועים וצעהו, צועה ברוב כחו.

ולא ימות לשחת -
לא ימות בגלות שהוא לו כמו קבר, ועל הכלל מדבר כי אם ימותון בגלות יחידים, יעלו בתחיית המתים, אבל באמרו ולא ימות על הכלל יאמר, כלומר שלא ישאר שם, כי על כל פנים יצא ויפתח ממאסר הגלות.

ולא יחסר לחמו -
בעודו בגלות אף על פי שהוא שבוי האל מזמין לכם בין הגוים אויביהם ושוביהם טרפם וצרכם בכבוד.
או פירוש: ולא יחסר לחמו, בצאתו מהגלות בדרך, כמו שאמר לא ירעבו ולא יצמאו.

ובדרש מפרש הפסוק כן:

איך תפחד מבן אדם שימות והנה בעודו בחיים הוא דבר חלוש מאד, אפילו נקביו קשים עליו צריך למהר הוא ולהפתח בהלוך המעים כדי שלא ימות לשחת, כיון שמהר להפתח צריך למזונות שאם יחסר לחמו ימות.

ויונתן תרגם:

כן מותי וגו'.

[נא, טו]
ואנכי ה' -
שיש בידי כח להוציאך מהגלות ואנכי רגע הים, כ"ש שאגער בעמים המחזיקים בכם.

רוגע -
תרגם יונתן:
כמו גוער דנזיף בימא,
ויש לפרשו כמו בוקע.
וכן עורי רגע וימאס, בכחו רגע הים, והנה גערתי בים סוף לעברכם.

ויהמו גליו -
במקום הבקיעה, ולא יכלו לעבור עד שעברו ישראל.
וכן והמו גליו ולא יכלו.

ה' צבאות שמו -
והוא אדון צבאות מעלה ומטה ובידו הכל.

[נא, טז]
ואשים -
הנה שמתי דברי בפיך להיות לי לעם.
וכן: ודברי אשר שמתי בפיך:

ובצל ידי כסיתיך -
שלא יוכלו העמים לכלותך בגלות, כל זמן שיהיו דברי בפיך ובלבבך כי לא שמתי אותם בפיך אלא להיותם בלבבך לעשותם, כמו שאמר: בפיך ובלבבך לעשותו.

לנטוע שמים -
וכל זה אכסה עליך בגלות עד שיבא עת לנטוע שמים וליסוד ארץ וזהו קבוץ גליות שיהיו ישראל עולם חדש, וכן אמר: הנני בורא השמים החדשים והארץ החדשה ולא תזכרנה הראשונות וגו'.

ולאמר לציון עמי אתה -
פירוש לבני ציון וזכר ציון כי היא עיקר המלכות.

ויונתן תרגם:

לקיימא עמא וגו' כבעמוד.

[נא, יז]
התעוררי, קבעת -
שמרי הכוס.

התרעלה -
הרעדה, או פירושו סם המות. אמר, די לך בגלות כבר שתית כוס התרעלה עד השמרים גם מצית אותה עד שלא נשאר בכוס אפילו טפה, כלומר כל הרעות הכתובות הגיעו עליך ודי לך, קומי מהגלות התעוררי והתעוררי.

[נא, יח]
אין מנהל לה -
בעודה בגלות לא היה כח ביד בני הגולה לנהל האחד חברו ולהחזיק בידו ולסמכו מהרעה, כי כולם היו שוים בה.

[נא, יט]
שתים הנה -
הרעות הקורות אותך בהיותך בארצך קרוב לגלות שתים רעות היו השוד והשבר והם הרעב והחרב, כי השוד הוא החרב והשבר הוא הרעב אלה הרעות היו לך, מלבד רעות הגלות שסבלת זה כמה שנים.

קראתיך -
בנוע האל"ף.

מי אנחמך -
איזה עם שלקה כמותך שאוכל לנחמך בו.

[נא, כ]
בניך עלפו שכבו -
מענין על ראש יונה ויתעלף עניין עיפות ורסוק האברים עד שלא יוכל לעמוד על עצמו, כמו שאמר בקינות ירמיה: שכבו לארץ חוצות נער וזקן.

כתוא מכמר -
כתוא שהוא שוכב במכמר שלכדו אותו בו, ותוא היא החיה הנזכרת בתורה: ותאו וזמר בהפוך האותיות כמו כבש וכשב והוא שור הבר.

ומכמר –
הוא רשת, וכן יפלו במכמוריו רשעים, וכן: ופורשי מכמורת.

[נא, כא]
לכן, ושכורת ולא מיין -
פירוש ושכורת הצרות ולא מיין.

[נא, כב]
כה אמר אדניך -
הוא יהיה אדוניך ולא העכו"ם והוא אלוהיך שיקח משפטך מן העכו"ם.

יריב עמו -
יקח ריב עמו ומשפטם מן הגוים.
וכן: ריבו אלמנה.

[נא, כג]
ושמתיה ביד מוגיך -
שרשו יגה מן כי ה' הוגה.

לנפשך -
אמר נפשך ואמר גוך, כי הנפש מעונה בעינוי הגוף.

וכחוץ -
פירוש כמו השוק שהכל עוברים עליו וכל זה סבלת לאהבתי, לפיכך אמר: ותשימי.