[נד, א]
רני עקרה -
כתרגומו.
כי ההרה תחיל קרוב ללדתה, וכן חיל כיולדה.

בני שוממה -
אע"פ שהיתה ירושלם ימים רבים שוממה, רבים יהיו בניה.

מבני בעולה -
והם העכו"ם שהם כבעולות, כלומר כאשה שיושבת עם בעלה ובניה והפכה האלמנה והשכולה שהיא שוממה והיא ירושלם שהיא כאלמנה, ואמר כאלמנה ולא אלמנה ממש כי בעלה חי וקיים.

ויונתן תרגם:

ארי סגיאין וגו',

זכר זאת לפי דעתי שהיא מלכות הרביעית, כי ישמעאל אע"פ שהיא תקיפה מלכות אדום גוברת עליה.

[נד, ב]
הרחיבי -
מרוב בנים שיבוא לך.

מקום אהלך -
הוא ירושלם.

ויריעות משכנותיך -
שאר ערי ישראל.

יטו -
המטים היריעות וימשכו אותם למרחוק להרחיב האהל והמשכנות, כמו שאמר זכריהו הנביא משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו.
ואמר וגם חמת תגבל בה צור וצידון.
ואמר וראמה וישבה תחתיה וגומר,
ואמר ירמיהו הנביא: הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר לה' ממגדל חננאל עד שער הפנה ויצא עד קו המדה וגומר:

[נד, ג]
כי ימין ושמאל תפרצי -
על דרך ופרצת ימה וקדמה וזכר דרום וצפונה.

וזרעך גויים יירש -
כולל מזרח ומערב.

וערים נשמות -
בין מארץ ישראל בין משאר ארצות ישראל יושיבו אותם.

[נד, ד]
אל תראי -
אל תפחדי שיהיה צאתך מגלות זה כצאתך משאר גליות, שמצאוך בארצך צרות רבות ורעות בבית ראשון ובבית שני.

כי לא תבושי -
לעולם אחר שתצאי מזה הגלות לא תהיה לך צרה לעולם, כי בעלות האדם לגדולה ותמצאהו שפלות אחר כך יבוש ויכלם.

כי בשת עלומיך -
הצרות שהיו לך בארצך ובהיות הימים ההם קדמונים קראם עלומים.

וחרפת אלמנותיך -
הצרות שהיו לך בגליות שהיית כאלמנה ומרוב טובה תשכחו כל הצרות הראשונות, כמו שאמר בסוף הספר, כי נשכחו הצרות הראשונות.

ולא תכלמי -
במקום אל תראי שזכר כלומר אל תכלמי מפחד שתפחדי אחר היותך בארצך לא יהיה זה, כי לא תחפירי והוא כמו לא תבושי והוא פעל עומד מן הכבד, וכן: החפיר לבנון.

[נד, ה]
כי בועליך -
מי שהיה אדוניך - הוא עושיך ומי שעשאך וכוננך הוא יהיה בעליך, כי בגלות בעלוך אדונים אחרים, כמו שאמר: בעלונו אדונים זולתך.

ה' צבאות שמו -
והיכולת בידו כי הוא אדון צבאות מעלה ומטה.

אלהי כל הארץ יקרא -
אז יקרא כמו שאמר: ולעבדו שכם אחד, כי כל העמים יודו בו אז.

ובעליך ועושיך -
לשון רבים דרך כבוד כמו מלת אלהים.
וכן: ישמח ישראל בעושיו.

[נד, ו]
כי כאשה -
אין את כמו האשה שמת בעלה כי בעלך חי וקים לעולם, אלא הרי את כאשה שקצף עמה בעלה ועזבה ימים רבים.

ועצובת רוח -
כן קרא שמך ה' אשה עזובה ולא אשה אלמנה, ואם תאמר שיעזבך לעולם כי מאס בך, והלא את אשת נעורים ולא ימאס אותה בעלה לעולם.

[נד, ז]
ברגע -
אף על פי שארכו ימי הגלות כולם יהיו נחשבים כרגע קטן כנגד הרחמים שיהיו גדולים כשאקבצך.

וביונתן תרגם:

ברגע,

ר"ל בימים שעזבתיך אותם הימים הם רגע כנגד ימי הטובה.

[נד, ח]
בשצף קצף -
זה הפסוק כענין הפסוק הראשון, אלא שכפל הענין במלות שונות לחזק הענין,
ומלת בשצף –
פירש מנחם:

לפי הענין כמו בחרי קצף,

ואדוני אבי ז"ל פירש:

במעט קצף,

וכן תרגם יונתן:

בשעה זעירא סלקית אפי שכינתי מינך.

[נד, ט]
כי מי נח -
יש מחלוקת בספרים במלה הזאת ברוב הספרים הם שתי מלות.

ופירש מנחם:

מי המבול וסמכה לנח שבאו בימיו ונצל מהם.

ויש ספרים:

שהיא מלה אחת, כמו: כימי נדת דותה.

וכן תרגם יונתן:

כיומי נח

מכל מקום הענין אחד, אמר כמו דבר מי המבול שהיו בימי נח שנשבעתי שלא יעברו עוד על הארץ והיא גזרה שלא תבטל, כן נשבעתי אחרי צאתך מהגלות מקצוף עליך ומגער בך, ופירש זאת הגלות והשביה היא לך כמו מי נח, כמו שהם לא יהיו עוד, כן לא יהיה לך גלות עוד.
ושבועת מי נח הוא שאמר שני פעמים ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר,

כך פירשו רבותינו:

ולמדו מזה כי לאו לאו שבועה ומדלאו לאו שבועה הן הן נמי שבועה,

ויש לפרש: כי הברית היא השבועה כמו שאמר: והקמותי את בריתי אתכם והברית הוא קיום הדבר וכן שבועה היא קיום הדבר.

מגער בך -
העי"ן נקרא בחטף קמץ.

[נד, י]
כי ההרים ימושו -
ההרים והגבעות הם הדברים הקיימים אשר בארץ ואעפ"י כן פעמים ימושו ותמוטנה ברעש הארץ אבל חסדי ובריתי אתך הוא יותר קיים שלא ימוש לעולם.
ויש לפרש: ההרים והגבעות, משל על שרי עכו"ם.

[נד, יא]
עניה סערה -
סוערת בסערת הגלות.

לא נחמה -
פירש עד עתה לא נחמה.

ויונתן תרגם:

חשיכתא מקבלא עולבן קרתא וגומר.

מרביץ -
מושיב או משכיב, כלומר שיהיו אבני היסוד אבני פוך שהם כעין חול והם מרגליות ועליהם ארביץ אבני הקיר, וכן ויסדתיך בספירים וזה אומר לירושלם.

ויונתן תרגם:

הא אנא כביש וגומר:

ספיר -
פירש הגאון רב סעדיה:

שהוא אבן לבנה,

והחכם ר' אברהם כתב:

שהיא אדומה,

ויונתן תרגם:

באבני טבן,

כמו שתרגם אנקלוס:

לבנת הספיר - כעובד אבן טבא.

[נד, יב]
ושמתי כדכד -
תרגם ירושלמי:

נפך ספיר כדכדינא וספרינא

ונפך היא מרגלית שחורה.

שמשותיך -
החלונות שתכנס בהם השמש, אפשר כי פנות החלונות יהיו אבן כדכד.
או אפשר אויר החלונות יבנה בכדכד, כמו שעושין אותו בזכוכית צבועה במיני צבעונים וכשיכה ניצוץ השמש עליהם יהיה המראה יפה מבפנים.

לאבני אקדח -
הלמ"ד מורה על העצם כלמ"ד, לכל כליו תעשה נחשת, הרגו לאבנר, והשלישי לאבשלום.

אקדח -
אבן מזהירה כאש וכן בתוך אבני אש התהלכת לפיכך נקראת אקדח מן קדחי אש.

וכן תרגם יונתן:
לאבני גמר,
כתרגום:

גחלת גומרא.

לאבני חפץ -
אבנים שיש חפץ בהם.
ומה שאמר כל גבולך, כלומר לא ירושלים לבדה אלא אף ערי גבולה.

ויתכן לפרש למ"ד לאבני אקדח לאבני חפץ משמשות, כלומר האבנים שהיו בהם מתחילה אשים אותם לאבנים טובות ומרגליות, וכן למ"ד ושמתים ליער והדומים להם.
והדברים האלה אפשר שיהיו כן כמשמעם, או אפשר שהם משל לרוב הגדולה שתהיה לישראל ושפע הטובה עד שאם ירצו יעשו בנינם באבנים טובות ומרגליות.

[נד, יג]
וכל בניך למודי ה' -
למודי תאר כמו שפירשנו לשמוע בלימודים, וזה כענין שאמר ירמיהו הנביא ולא ילמדו עוד איש אל רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

ורב שלום בניך -
ר"ל וירבה כי רב פעל עבר מבעלי הכפל מוסב ומורה לעתיד מפני הוי"ו.

[נד, יד]
בצדקה -
בצדקה שתעשי תהיי נכונה בגדולה לעולם ותהיי רחוקה מעשק בני אדם.

כי לא תיראי -
אפילו פחד ויראה לא יהיה לך מהם ותהיה רחוקה ממחיתם שלא תקרב אליך, והענין כפול במלות שונות.

רחקי -
כמו תרחקי וכן ומות בהר כמו ותמות, ושים בסלע קנך כמו ותשים:

[נד, טו]
הן גור יגור -
פירושו כתרגומו עניין אסיפה כמו יגורו עלי עזים.
ודרך פשוטו יתפרש כן, הנה יאספו עליך עמים.

אפס מאותי -
לא במצותי, כמו שנאספו עליך פעמים אחרים במצותי כסנחריב ונבוכדנצר אבל אלה הגוים שיאספו אליך והם גוג ומגוג לא במצותי ואין האסיפה ההיא מאתי, ואע"פ שאמר בנבואת יחזקאל: והעליתיך מירכתי צפון והביאותך אל הרי ישראל.
ומה שאמר יעלו דברים על לבבך זהו הענין בעצמו, כי האל שם בלבו לבא שם לא לרעת ישראל אלא לטובתם ולקחת נקמת ישראל ממנו ומן העכ"ם האחרים שהרעו לישראל, ובארץ ישראל יקח נקמתו מהם לכבוד שמו ולכבוד ישראל ולהנאתם שיהיה בזתם ושללם לישראל, זהו פירוש אפס מאותי לא יעלו מאתי להרע לך, כמו שתהיה מחשבתם כן.

מי גר אתך עליך יפול -
מי שיאסוף אתך להלחם עליך ייפול, כמו שאמר על הרי ישראל יפול.

[נד, טז]
הן -
כן כתיב וקרי הנה והענין אחד, אמר אף על פי שכלי המלחמה הם מעשה האדם ויבא גוג ומגוג והעכו"ם אשר עמו בכלי מלחמה לרוב, מי שיעשה כלי המלחמה אני עשיתי אותו וכיון שאני עשיתי העושה ובידי לחבל העושה, כל שכן המעשה ואם הם באים בכלי מלחמתם אני בראתי משחית לחבל הם וכליהם כמו שאמר והכתי קשתך מיד שמאלך וחיציך מיד ימינך אפיל.

באש פחם -
כי בפחם יפעלו חרשי ברזל.

ויונתן תרגם:
הפך בית השמוש,
שתרגם:

נפח נור בשחורין.

ומוציא כלי למעשהו -
למה שהוא רוצה לעשות חץ או חרב או חנית או רומח.

[נד, יז]
כל כלי יוצר -
ענינו יפעל כמו שפירשנו: ובמקבות יצרהו ושרשו יצר ויוצר מבנין שלא נזכר שם פעלו מהנוסף ואם לא נמצא.

לא יצלח -
לא יצלח לבעליו ולא יזיק לך.

וכל לשון -
אם יהיה לך משפט עם גוי אחד תרשיע אותו במשפט ויצא הוא חייב ותהיה טענתו בטלה ואת תצאי מהמשפט זכאי, כלומר לא יזיקו לך לא במעשה ולא בדברים וזאת הברכה היא נחלת עבדי ה', כלומר בנחלה היא להם לעולם וישראל יהיו עבדי ה' מיום הגאולה עד עולם.