[נו, א]
כה אמר ה' -
אמר לבני הגלות שמרו משפט ועשו צדקה - כי קרובה ישועתי לבא, אם תטיבו דרכיכם מראה כי התשובה מעכבת ביאת המשיח.

[נו, ב]
אשרי אנוש יעשה זאת -
שמירת שבת.

יחזיק בה -
שנזהר בה כל ימיו.

מחללו -
שלא יעשה בו שום מלאכה, וכן הוא בכלל שמירת שבת לקדשו, כמו שאמר: זכור את יום השבת לקדשו וקדוש שבת להבדילו משאר הימים כי כן כל לשון קדושה הוא עניין הבדלו מאחר במעלה, כמו שאמר: ויבדל אהרן לקדשו קדש קדשים ומבדילו משאר הימים במאכל ובמשתה וכסות נקיה, זהו בענין הגוף ובענין הנפש שתהיה נפשו פנויה מעסקי העולם ובדלה מהם ומתעסקת בדברי תורה וחכמה והתבוננת במעשי האל.
וזכר עניין השבת בפרט במקום הזה, לפי שהוא מדבר לבני הגלות שיטיבו דרכיהם ויצאו מהגלות, והטובה שבהם הוא שמירת השבת ובעון שבת גלו מארצם.

ואמרו רז"ל:
לא חרבה ירושלם אלא בשביל שחללו בה את השבת, שנאמר: ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם.

ואמרו:

אם משמרים ישראל שתי שבתות מיד נגאלים, שנאמר: אשר ישמרו את שבתותי וגו', וכתיב בתריה: והביאותים אל הר קדשי וגו' ובזכרו מצוות שבת הוא הדין לשאר מצוות עשה, אבל זכר החמורה ואף ע"פ שיש בה מצוות לא תעשה, העשה הוא הכל שאם ישבות לא יעשה מלאכה.

ואמר אחר כך מעשות כל רע –
שהוא מצוות לא תעשה בכלל.

ואמר מחללו –
לשון זכר, אף על פי ששבת לשון נקבה, ר"ל יום השבת.

[נו, ג]
ואל יאמר -
מה שזכר בן הנכר והסריס מישראל, בן הנכר - שאין לו ירושה בארץ.
והסריס - שאין לו בן שירשנו.

אל יאמרו בעבור זה שהם מובדלים מארץ ישראל, אני מבטיח אותם טובות אחרות.

כן פירש אדוני אבי ז"ל.

והנה מצאנו ביחזקאל כי הגרים תהיה להם נחלה בארץ ישראל, נאמר כי בן הנכר שאמר הנה שלא הוליד בנים אחרי שהתגייר והרי הוא כסריס שאין לו בן, ויחזקאל אמר על אשר הולידו בישראל אחרי שנתגיירו, וכן אמר: אשר הולידו בתוככם יהיו לכם כאזרח בבני ישראל.

יבדילני -
פתח הלמ"ד מקום צרי.
וכן יאהבני אישי והדומים לו שכתבנו בספר מכלל, וההבדלה הזאת שיהו חושבים שיאמר בן הנכר: אף על פי שנלויתי אל ה' ונתגיירתי ואין לי בן בישראל לא אהיה נחשב מעם השם בין בעולם הזה בין בעולם הבא, וכן יאמר הסריס: מה אני בעולם כיון שלא אניח בן כמותי הרי אני כאלו לא באתי לעולם ולא חפץ בי האל, והרי אני כעץ יבש שלא יוציא פרי וענף והנה האל ברא העולם לפריה ורביה, כמו שכתוב פרו ורבו, וכתיב לשבת יצרה, ואחר שלא זכיתי להניח בן ובמותי יכרת שמי וזכרי מן העולם אין האל רוצה בי,

ועל עניין זה אמרו רז"ל:

מי שאינו מניח בן ליורשו הרי הוא כמנודה לשמים, לא אמר מנודה אלא כמנודה שיראה כמנודה ואינו אם מעשיו טובים, אמר: אל יאמר אל יחשוב זה לא בן הנכר ולא הסריס.

[נו, ד]
כי כה אמר ה' לסריסים -
והקדים הסריסים לפי שהשלים בסריס וכן דרך הכתוב לתפוס האחרון, כמו את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר.

אשר ישמרו את שבתותי -
פירש אדוני אבי ז"ל:

שבת בראשית ושבת הארץ כי גם בעון שמטת הארץ גלו כמו שכתוב בבריתי ואעפ"י שהיה הכל נכלל בכלל.

ובחרו באשר חפצתי -
זכר הברית בפירוש, כי המצוות יותר חזקות לפי שנתנו בברית, כמו שאמר משה: הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה, או אמר בבריתי על המילה כי הנה גם היא נתנה בשלש עשרה בריתות.

[נו, ה]
ונתתי בביתי ובחומותי -
כתרגומו:

בבית מקדשי ובארע בית שכינתי,

ר"ל בבתי ההיכל ובחומותי תוך חומות העזרה, כי שם ימצאו החכמים תמיד ויזכרו מעשי החסידים שהם בזמנם ושעברו.

יד -
מקום כמו ויד תהיה לך, אבל זה אינו מקום גופני אלא במקום מעלה ושבח, וכן ברוך ה' ממקומו,

וכענין הנמצא בדברי רז"ל:

ממלא מקום אבותיו

והדומים לו:

ושם
שאמשיך שמו לדורות הבאים, כמו שאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת.
ומה שאמר ונתתי ואתן כמו שאמר לדוד: ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ כי אף על פי שמעשי האדם הישרים והטובים ממשיכים שמו כן הוא, אבל בהיות האדם טוב לפני האלהים ומעשיו בכונה טובה, האל נותן בלבות בני אדם להזכירו לטוב כל הימים, כמו שישמעו מעשיו בן מפי אב, וזה קצת גמולו הטוב אחרי מותו, מלבד הגמול הגדול השמור לנשמתו ואמר לו אחר שאמר להם, ר"ל לכל אחד מן הסריסים, וכן דרך המקרא בהרבה מקומות.

[נו, ו]
ובני הנכר, על ה' -
כמו אל ה'.
וכן ותתפלל על ה'.

כל שומר שבת -
זכר את השבת בפירוש לטעם שפירשנו.
ועוד כי שמירת שבת יסוד גדול באמונת האל, כי לא ישמור שבת אלא מי שיודה שהעולם מחודש ויש לו מחדש בראו מאין ואין זולתו, ואם כן אין לשרת ולעבוד זולתו ויאמין, כי בששת ימים ברא אלוהים את העולם וישבות ביום השביעי כמו שכתב משה רבינו וצוה לעמו אשר בחר בו לשמור את השבת להיות להם לעדות ולזכרון, כי הוא ברא את העולם, ובעבור זה נתנה להם קודם מתן תורה, כי אחר שהודיעם שהוא אדון ובורא אחר כך היה ראוי לצותם על תורתו ומצותיו, כאדון המצוה אל עבדיו ומי שילוה אל ה' ראוי שיאמין, כי משה ותורתו אמת ובזה ילוה עם ה' להיות לעם אחד.

[נו, ז]
והביאותים -
כמו שיכניס אורח בביתו ומקבלו בשמחה, כן אמר אצוה לכהנים שיקבלו בשמחה כשיבאו להתגייר.

ושמחתים בבית תפלתי -
שיהיו שמחים בראותם עצמם בעזרה, שהוא בית התפלה שנה בשנה עם ישראל בתפלתם ובעולותיהם ובזבחיהם.

לכל העמים -
כמו שאמר שלמה בתפלתו: וגם אל הנכרי, כל שכן לשבים לדת ישראל.

[נו, ח]
נאם ה', עוד אקבץ עליו לנקבציו -
פירש אדוני אבי ז"ל:

לאחר שאקבץ נדחי ישראל, עוד אקבץ עליהם נקבצים אחרים על נקבציו, והם גוג ומגוג והפסוק שאחריו מורה זה הפירוש:

[נו, ט]
כל חיתו -
אמר כל חית השדה וכל חית הארץ אתיו לאכול הפגרים אשר במחנה גוג ומגוג.
וכן אמר בנבואת יחזקאל: אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם.

חיתו -
הוי"ו נוספת כוי"ו בנו בעור והדומים לו.
וכן חיתו יער, ובא הסמיכות על בי"ת השמוש, כמו השכוני באהלים, והדומים לו שכתבנו בספר מכלל.

אתיו -
צווי שלה מנחי הלמ"ד, כמו בעיו, ובא אלף בצר"י שלא לחטף עליו.

[נו, י]
צופו -
חסר יו"ד הרבים מהמכתב עתה בהשלימו הנחמה, שב הנביא להוכיח ישראל בני דורו שהיו רעים.

ואמר צופיו עורים –
הם נביאי השקר שהם מטים אותם לדרך רעה.

ואמר לא ידעו –
ולא אמר לא ראו, כי פירש עורים - עורי הלב.

כלבים אלמים -
דמה אותם לכלבים, לפי שהכלבים שומרים הצאן, וכשירגישו בחיה רעה שבאה אל הצאן, ינבחו והחיה הולכת לה ונביאי השקר עושים עצמם כצופים ושומרים ישראל, והנה הם כמו כלבים אלמים שלא יוכלו לנבוח שלא יועילו לצאן, כי תבא החיה ותטרוף הצאן כרצונה.
או הם כמו הכלבים שאוהבים לנום ולא יעורו לקול שאגת החיה ותבא ותטרף, והנה הכלבים כמו שאינם ולא יועילום אבל יזיקום, כי שומר הצאן ישען עליהם שינבחו ולא תבא החיה לטרוף, כן נביאי השקר שעושים עצמם שומרי ישראל, והנה יבאו הרשעים שהם כמו חיות רעות וישחיתו בישראל.
והנה השומרים לא יועילום אבל יזיקום, שבעון דרכיהם הרעים שיורו אותם יבא האויב על ישראל, גם כן מנהג הכלבים לנום תמיד, לפיכך המשילם לכלבים גם הם הצופים אוהבים לנום.

ובמדרש:

וכי יש כלב אלם, אלא מה הוא אלמים, מה טיבו של כלב זה?
אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו, כך היו דייני ישראל.

הוזים -
כתרגומו:

ניימין שכיבין ואין לו חבר.

אוהבי לנום -
סמוך על אות השמוש, וכן משכימי בבקר, לנביאי מלבם, והדומים להם:

[נו, יא]
והכלבים -
ואם תאמר הכלבים האלה לא יאכילום בעליהם, לפיכך לא ישמרו הצאן, הנה הם אוכלים אבל אינם שבעים כי עזי נפש הם, נפשם המתאוה היא עזה וחזקה לא תשבע, כן אלה הצופים כל עסקם במאכל ובמשתה ואינם שבעים כי הם רודפים אחר התאוה, ומי שעושה כן לא ישבע לעולם.

שבעה -
שם או מקור.

והמה רועים -
רועים את עצמם ולא יחושו על הצאן שהם ישראל.

לא ידעו הבין -
לא ידעו להבין במעשיהם, כי מעשיהם תהו הם ותועים ומתעים את ישראל וכל אחד מהם פונה לדרכו שיוכל להועיל לעצמו במאכל ובמשתה ולבצוע בצע ולא יחושו על העם.

מקצהו -
כל אחד מקצה שלו ובשכונתו עושים מעשים האלה, ומן התימה שתרגם יונתן:

רעים – מבאישים,

ידמה שהוא קורא המלה בקמץ הרי"ש.

[נו, יב]
אתיו -
אומר כל אחד מנביאי השקר לבני העם בואו אצלי ואקח היין לכם שנשתה ביחד.

ונסבאה -
מן זולל וסובא.

יום מחר -
נעשה כמו היום.
או יותר יהיה גדול יום מחר במשתה מן היום הזה.

יתר -
שם או תאר, אלה הם הדרכים שמורים נביאי השקר לישראל ומפתים אותם במאכל ובמשתה, עד שישמעו להם לכל אשר יצוו אותם ומסירים אותם מדרך ה'.