[נז, א]
הצדיק -
הפסוק כפול במלות שונות, ואינו אומר על צדיק מיוחד אלא על הצדיקים שעברו מן הדור ההוא, וכן אמרו אנשי חסד נאספים, פירוש נאספים אל עמם.
ובאמרו אבד, לא ר"ל שהצדיק אבד במותו כי לעצמו לא אבד, אבל נשמתו בחיים ערבים טובים מחיי הגוף, אלא אבד מדורו כי להם היא האבידה.

ואין איש שם על לב -
שיוכיח ישראל על המעשים הרעים האלה.
או פירוש ואין איש שם על לב - כפירוש ואין מבין שטעמו דבק עם כי מפני הרעה נאסף הצדיק, כלומר הצדיק ואנשי חסד נאספו מן הדור טרם זמנם מפני הרעה העתידה לבא על הדור ההוא ושלא יראו הם ברעה ההיא, כמו שאמרה חולדה הנביאה על פי הדיבור ליאשיהו: הנני אוסיפך אל אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראנה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה.

ואין איש שם על לב -
ואין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, שלא יראה ברעה.

[נז, ב]
יבא שלום -
כשנאסף הצדיק טרם זמנו לטובתו הוא, כמו שאמר מפני הרעה.
ועוד כי במותו יבא למנוחה טובה ויבא בשלום, כי טרם הרעה ימות בשלום, כמו: ואתה תבא אל אבותיך בשלום.

ינוחו על משכבותם -
החסידים שזכר במותם יניחו במרגוע גדול והמיתה תכונה בשכיבה, כמו ושכבתי עם אבותי, כי אף על פי שיובן ממנו שכיבה כמשמעה והיא שכיבת הגוף בקבר, אף על פי כן באותה שכיבה תהיה מנוחה לנפש, כי לשון שכיבה גם כן כענין מנוחה, כמו: לא שכב לבו, ועורקי לא ישכבו.

הולך נכוחו -
השלום שזכר יבא נכח הצדיק בהאספו, כלומר בשלום מת ולשלום יבא במותו, וכאלו השלום יצא לקראתו.

והחכם רבי אברהם פירש:

נע שיהיה הולך בחייו נכח השם - יהיה לו במותו השלום והמנוחה:

[נז, ג]
ואתם קרבו הנה -
אמר כנגד בני דורו הרעים, קרבו הנה למשפט על מעשיכם הרעים.

בני עוננה -
שאמותיכם מעוננות ומכשפות, כי הכשוף נמצא ברוב בנשים, ואבותיכם מנאפים ואמותיכם זונות ואיך תהיו אתם טובים?!

ועוננה -
תאר, וכן ועוננים כפלשתים, אם שרשם שלם ענן, ואם שרשם עונן והוא בינוני.

ותזנה -
ר"ל ותזנה אמכם, כן היו בני הדור ההוא רעים בני רעים, ועל הדרך הזה אמר הושע: לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפה כי הם עם הזונות יפרדו.

[נז, ד]
על מי תתענגו -
כמו שאמר אתיו אקחה יין וגו', שהיו מתענגים במאכל ובמשתה והיו מרחיבים פה ומאריכים לשון על נביאי ה' ומתלוצצים עליהם, כמו שאמר למעלה בפרשת הוי עטרת גאות.
ואמר: שמעו דבר ה' אנשי לצון, על עצמכם היה לכם להרחיב פה שאתם ילדי פשע זרע שקר.

ילדי -
היו"ד בחירק שלא כמנהג אלא בפתח.

[נז, ה]
הנחמים -
הנה ראינו בספרי הנביאים שהמשילו ישראל ועובדי עכו"ם לאשה שהיא מזנה תתח בעלה, ודברי יחזקאל ברוב על זה הדרך, וכן תחילת דברי הושע על הדרך הזה ועל הדרך הזה עניין פרשה זו, וזהו עניין הנחמים באלים.

שמת משכבך -
אהבת משכבם, וכל לשון הפרשה.

הנחמים -
מבנין נפעל שרשו יחם, מן בכל יחם הצאן משכב הזכר והנקבה אמר בלשון חמימות, כמו יחמתני אמי, והיה בכל יחם הצאן, ויחמו הצאן, ליחמנה במקלות:

באלים -
ופירש אחר כך, תחת כל עץ רענן, כי אלים כלל לעצים כי כן היה דרכם לעבוד עכו"ם תחת העצים הרעננים שענפיהם ועליהם לחים.

שוחטי הילדים -
היא עכו"ם שהיו זובחים לה הבנים, וכן אמר יחזקאל הנביא ובשחטם את בניהם לגלוליהם, והיו עושים זה בנחלים מקום שהיו שם סלעים תחת הסעיפים.
ופי' סעיפים שנים, וכן בסעיף סלע עיטם, כמו שן סלע, נקרא כן, לפי שהוא לסלע כמו הסעיף לאילן.

[נז, ו]
בחלקי נחל -
כשהיו מוצאין אבן חלקה ויפה באבני הנחל היו עובדים לה.

על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:

זקף לבנה והשתחוה לה.

חלקי -
שם תואר לאבן חלקה, כמו חלוקי אבנים אלא שהם שני משקלים ובשניהם הלמ"ד דגושה, הם האבנים חלקך וגורלך, הפך ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי.
ואמר חלקי ואמר חלקך - לשון נופל על הלשון.

אנחם -
מבנין נפעל, כמו וינחם ה' על הרעה, אמר העל אלה, כלומר אם על אלה המעשים הרעים אוכל להנחם על הרעה מלהביאה להם,

[נז, ז]
על הר גבוה -
כמו שאמר על ההרים הגבוהים ותחת כל עץ רענן.

משכבך -
כבר פירשתיה שהוא כינוי לעכו"ם שהיו עובדים שם, גם שם לא חששת לטורח העליה היה הכל נקל לך, לאהבתך העבודה ההיא.

[נז, ח]
ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך -
שמת דבר ממין העבודה שתזכרי תמיד העבודה, הפך וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך, אני נתתי לך מצוות מזוזה שתזכרי תמיד עבודתי ואת הנחת עבודתי בעבור עבודת אלוהים אחרים ושמת להם זכרון אחר הדלת והמזוזה והנחת הזכרון שנתתי לך לזכרני תמיד.

ויש מפרשים:

זכרונך - מן זכרו כיין לבנון, אזכרתה לה', כלומר שמת קטרת לעכו"ם אחר הדלת והמזוזה.

כי מאתי גלית ותעלי -
כי מאתי גלית עצמך אני צויתי לך עבודתי במקום סתר, מזבח אדמה תעשה לי, לא בנין אבנים גבוה וצויתי לא תעלה במעלות על מזבחי, ואת עשית בהפך לאלהים אחרים במקום מגולה על ההרים הרמים.

הרחבת משכבך -
אני אמרתי לא תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' אלוהיך באחד שעריך, ואת הרחבת משכבך במקומות רבים, כי מספר עריך היו אלוהיך יהודה.

יד חזית -
בכל מקום ומקום אשר ראית הפך בכל מקום אשר תראה, כי אני צויתי לך זה שלא תלמדי ממעשי הגוים שהם מקריבים בכל מקום ועשית הפך מצותי בכל דבר.

[נז, ט]
ותשרי למלך בשמו -
ותשורי -
פירש רב סעדיה ז"ל:

מענין תשורה שהוא מנחה,

ואני פירשתיו בספר השרשים כמו ותלכי.
וכן: תשורי מראש אמנה, ישור על אנשים.
וכן שרותיך ומערבך.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:

שיירא העוברת ממקום למקום.

למלך -
בפתח הלמ"ד לידיעה, ר"ל מלך אשור שהוא היה מושל בכל הארצות בימים ההם, אמר לא די שעבדת אלוהים אחרים אלא שסלקת בטחונך ממני ובטחת בזרוע בשר ודם ועל זה נאמר: ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו, שאלו היו עובדים כוכבים ודעתם לאל שהוא הסבה הראשונה ועובדים השמש והירח לכבודו ועובדים צורותם לעבודה היה רע, כמו שאמר: לא תעשון אתי אלהי כסף וגו', אלא עוד עשו רעה, שהסירו לבם ובטחונם מהאל ובטחו במלך אשור ואחר כן נפלו בידו.

ואמר בשמן –
כי שמן היו מוליכים מארץ ישראל, כמו שנאמר עליה: ארץ זית שמן,

ואמר יהודה:
וא"י המה רוכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך, ואמר: ושמן למצרים יובל.

ותרבי רקחיך -
שהיית שולחת להם למנחה שמן רוקח עשית ממנו הרבה לשלוח למלך אשור, להיות לך לעזר.

ציריך -
שלוחיך, שלחת אותם במנחה עד מרחוק, כי ארץ אשור רחוקה היא מארץ ישראל.

ותשפילי -
השפלת עצמך עד שאול ובזית בשלחך אל ארץ רחוקה לבקש עזר.
ואפשר שיהיה תשפילי פעל עומד, וכן השפילו שבו, כלומר שפלת עד שאול, בעבור המעשים הרעים.

ויונתן תרגם הפסוק כן:

כד עבדת לך אורייתא וגומר.

[נז, י]
ברוב דרכך יגעת -
אלו רצית היית נושעת במנוחה בארצך - אלו הלכת בדרכי האל יתברך, ועתה כי מרדת בו הוצרכת לבקש עזר ויגעת ברוב דרכים.

לא אמרת נואש -
כמו האדם היגע בדרכים שיאמר נואש לבי מלכת בדרכים האלה, אשב ואנוח לא אמרת את כן, אלא ערב היה לך כל הטורח ההוא, על כן לא חלית ולא כאבת בטורח ההוא מאהבתך ללכת בדרכי העמים ולסור מדרך ה'.

פירש חית ידך –
חיי כחך, כלומר מצאת דבר שהיה ערב לך, כמו המזונות שהם חיי האדם וכחו.

[נז, יא]
ואת מי דאגת -
ממי פחדת ותירא.

כי תכזבי -
אם תרצי לכזב ולאמר שלא עשית אלה המעשים שזכרתי, ממי פחדת?!
כי אותי לא זכרת - כשהיית עושה המעשים הרעים ולא שמת על לבך כי לא היית חושבת שאני רואה מעשיך, אם כן לא פחדת ממני, למה תכזבי?
טוב הוא שתתוודי עליהם.

הלא אני מחשה -
הלא אני שתקתי לך והארכתי אפי ולא הענשתיך מיד.

ומעולם -
ומקדם מדתי כן עם בריותי, שאני מאריך אפי עליהם.

ואותי לא תיראי -
אבל את לא יראת אותי, כי אם יראת אותי לא היית עושה המעשים הרעים ואם לא יראת אותי בעת המעשה, לא תיראי אותי בעת התוכחה, שתכזבי ותאמרי לא עשיתי רע.

[נז, יב]
אני אגיד -
אע"פ שתכזבי את ותאמרי צדיקה אני, אני אגיד הצדקה שעשית והם המעשים הנזכרים התאמרי כי הם מעשים טובים.

ואת מעשיך -
ואגיד מעשיך שעשית ולא יועילוך המעשים שעשית כאשר חשבת, אבל יזיקוך.

[נז, יג]
בזעקך -
עתה תראי אם יועילוך מעשיך כשתזעקי מרעת האויבים, תראי איך יצילוך קבוציך, ר"ל העמים שהיית מקבצת לעזור לך והיית נושאת מנחה להם להיות לך לעזרה, עתה תראי אם יצילוך כי הם יחריבוך, כי מלך אשור החריב א"י והנה הם לא הצילו עצמם, כשבא לירושלים בעם כבד.

ואת כולם ישא רוח -
כמו הרוח שישא המוץ קל מהר, כן מתו כולם ברגע אחד.

והחוסה בי -
והוא חזקיהו וסיעתו, ינחל ארץ לא כמו שחשב מלך אשור ללכוד ירושלם.

ויירש הר קדשי -
הוא ירושלם, ואף על פי שענין זה על חזקיהו ונכלל בו ג"כ כל האדם וכל קבוץ האדם, לא יועיל לו בזעקו מצרתו, כי כל קבוצי האדם בעולם הזה - הוא רוח והבל ויראת ה' היא אוצרו.

והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי –
העולם הבא נקרא ארץ חיים והר הקדש, והעולם הזה מכשול והרמתו היא התשובה.

[נז, יד]
ואמר סלו סלו -
החוסה בי יאמר במגפת האויב: סלו סלו פנו דרך, כי המכשול שהיה בדרכים הורם, והוא האויב, שלא היו יכולים ישראל לבא ירושלם מפני האויב, אמר: פנו להם הדרך עתה והרימו המכשול, אם יש בדרכים אבני מכשול הרימו אותם, כי המכשול הגדול והוא האויב כבר הוסר, והצווי אינו לאנשים מיוחדים אלא למי שיהיה.
וכן ראה ריח בני אמור למלך ולגבירה, חזקו ידים רפות, והדומים להם.
ואמר שיפנו להם דרך ויבא עתה ישראל בהשקט ובבטחה, וענין סלו ומסלה שמרימים באבנים שמשימים בדרכים שהם מקולקלות בטיט.

ויש מפרשים:

סלו - מה שמסירין האבנים מן הדרכים, שלא ייכשלו בהם בני אדם העוברים בדרכים והבהמות.

[נז, טו]
כי כה אמר -
מאמר הנביא.

שוכן עד -
שוכן לעולם.

וטעם שוכן עד –
כי כמו שיקרא שוכן מי שמתמיד עמידתו במקום, כן יקרא האל ית' שוכן עד, לפי שמתמיד השגחתו בנבראים.

וקדוש שמו -
כמו ששמעתי שהיו קוראים אותו השרפים קדוש ה' צבאות מה יאמר האל מרום וקדוש אשכון.

ואת דכא ושפל רוח -
ואף על פי שאשכון עם מרומים וקדושים והם הגלגלים והמלאכים, כן אשכון עם התחתונים, עם מי שהוא בהם דכא ושפל רוח להחיות רוחם ולבם, אע"פ שהם בצרה פעמים לא תחשבו שאיני משגיח עליהם, וכן ישראל שעתידין להיות זמן ארוך בגלות והם שפלים ונדכאים, אני עתיד להחיותם כי הם כמו מתים בגלות מרוב הצרות.

[נז טז]
כי לא לעולם אריב -
מיום היותם לי לעם ועד עתה הייתי במריבה עמהם, הם חוטאים ואני קוצף עליהם ולא תהיה זאת המריבה והקצף לעולם, כי אסיר לב האבן מהם ועשיתי אשר בחקי ילכו.

כי רוח מלפני יעטוף -
הרוח מלפני הוא והוא יעטוף וילבש הגוף ויכבוש אותו ללכת בדרך הטובה, וכפל הענין ואמר:

ונשמות אני עשיתי -
כמו שאמר מלפני, כי אין בנשמה מטבע הארץ כמו הגוף שהוא מטבע הארץ, לפיכך הוא חוטא והולך אחר תאות הבהמות וימשוך הרוח אחריו ולא תהיה כן לעולם, אלא יכיר האדם כי הנשמות מלפני הם ואני לבדי עשיתי אותם, ואין בהם מטבע הארץ ומלאו דעה את ה' וזה מיום שאעלה אותם מהגלות ואחיה אותם מתמותת הגלות.

ויונתן תרגם:
הפסוק על תחית המתים -

ארי לא לעלמא וגו':

[נז, יז]
בעון בצעו -
שהיה חומד ועושק, כי עון החמס גדול ואף על פי שאין בו מיתה, ומה שלא חייבה עליו תורה מיתה, לפי שאין עון זה נמצא ברוב כי הוא מפסיד סדר הישוב, לפיכך מונעים אותו בני אדם, אבל כשהעון הזה מתפשט במדינה לא תוכל לעמוד ותחרב מפני החמס, והמבול בא לעולם מפני החמס, כמו שכתוב: כי מלאה הארץ חמס מפניהם.

הסתר -
פירוש הסתר פנים, כמו שאמר: ואנכי הסתר אסתיר פני מהם.
וילך שובב. מרד שמרד בי ובעבודתי ופנה אחרי אלוהים אחרים כמו שהתעהו לבו:

[נז, יח]
דרכיו ראיתי -
ראיתי דרכיו כי אינו עומד זמן ארוך בדרך טוב שלא יחטא וישוב וכיון שהכתיו והגלתיו זמן רב אשוב.

וארפאהו -
ר"ל רפואת הנפש, כמו: רפאה נפשי.
ושב ורפא לו. אסלח לעונו.

ואנחהו -
בדרך הטוב, כלומר איישר לבו שלא יחטא עוד.

ואשלם נחמים לו ולאבליו -
על הצרות ועל הרעה שסבל בגלות אשלם לו נחומים, כלומר טובות שינחם בהם ויותר לאבליו לאותם שהתאבלו בגלות על חרבן ירושלם, כמו שאמר: שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה.

ויונתן תרגם:

דרכיו ראיתי ארח תיובתהון גלי קדמי,

ותרגם לו:

ולאבליו - להון ולמתאבלין עליהון.

[נז, יט]
בורא -
ואהיה מחדש דבר שפתים שיאמר בפי הכל שלום שלום ולא יזכר שם מלחמה בעולם, וזה יהיה אחר מלחמה גוג ומגוג ופירש לרחוק ולקרוב לרחוק מירושלם ולקרוב לה, ולפי שהמלחמה ההיא תהיה בירושלים סמך השלום אליה.

ורפאתיו -
שב לישראל כמו שפירשנו וארפאהו.

ויש מחלוקת בדברי רז"ל בדבר זה, ומקצתם פירשו בהפך זה,
ופירשו:

רחוק בעלי תשובה,

ופירשו:

קרוב הצדיקים,

ולמדו מזה ואמרו:

גדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים, שנאמר: לרחוק ולקרוב ברישא רחוק והדר קרוב,

ופירשו:

רחוק מי שהיה רחוק ונתקרב וקרוב מי שהיה קרוב כבר.

[נז, כ]
והרשעים -
ואז יסופו הרשעים, כמו שאמר בנבואת מלאכי: והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וגומר.
ופירש הפסוק: נמשך טעמו עד אין שלום, לפי שאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אבל הרשעים שהם כים נגרש, אין שלום להם אלא יספו כולם אז.

ופירוש כים נגרש, כמו הים שהוא נגרש אל השפה כל רגע ורגע, כי השקט לא יוכל אלא יבא גל אחר גל לעולם לא ינוח ובבאו אל השפה יגרשו מימיו רפש וטיט מקרקע הים אל היבשה, ודמה מעשי הרשעים לרפש וטיט, כי לעולם לא ינוחו הרשעים מהרגש העולם עד שימותו, כמו שאמר: שם רשעים חדלו רגז.

[נז, כא]
אין שלום אמר אלהי -
כן הוא, והספרים שכתוב בהם אמר ה' טעות הוא, כי הראשון אשר בפרשה צאו מבבל הוא אמר ה' וזהו אמר אלהי והסימן: ה' אלהי.