[נח, א]
קרא בגרון -
אמר האל לנביא שיקרא בקול לבני דורו שהיו מראים עצמם טובים והיו רעים ויוכיחם על מעשיהם וירים קולו עליהם, כמו השופר שישמע קולו למרחוק, והקריאה היא בגרון אף על פי שהדבור הוא נחתך בפה הקול יוצא מן הגרון, וכן אמר: רוממות אל בגרונם, בקראי נחר גרוני:

אל תחשך -
אלא תמיד קרא להם.

לעמי -
שהם נקראים עמי. וכפל הענין במלות שונות.

[נח, ב]
ואותי -
דורשים וחפצים בפה ולא בלב ולא במעשה, כי העושה צדקה ומשפט לו נאה לדרוש ולשאול איך יעשה, אבל מי שלא יעשה, למה ידרוש הנה בדרשו כפל עונו.

[נח, ג]
למה צמנו -
והם אומרים לי: למה צמנו ולא ראית תעניתנו ולא קבלת תפלתינו.?!

ולא תדע -
כאלו לא תדע, כלומר אין אתה משגיח בנו ואויבינו מושלים בנו.

וצמנו -
ולא ראינו שהושעתנו, והתשובה הן ביום צומכם, ואיך אראה צומכם ואינו כי אם למריבה, כי ביום התענית יאספו העם ויראה אדם בעל חובו וישאל ממנו חפצו, כלומר חובו, כי ימצאנו ביום התענית ואם לא יתן ינגוש אותו וידחקנו עד שיתן וגם יכנו באגרוף רשע, אם יענה לו שלא כרצונו, הנה כי אין צומכם לאל, כי אם לצורכיכם.

עצביכם -
ממונכם, כמו: ועצביך בבית נוכרי, כי הממון יגיע האדם ועצבונו, ודגש צד"י עצביכם לתפארת הקריאה כדגש קו"ף מקדש, והדומים להם.

תנגשו -
מן לא יגוש את רעהו ובא בחולם,
ומן התימה שתרגם אותו יונתן:

וכל תקלתכון מקרבין,

תרגם כמו בשי"ן, כמו ויגש אליו יהודה,
שתרגומו:

וקריב לותיה יהודה.

[נח, ד]
הן לריב -
הנה אין צומכם כי אם לריב ומצה, ואיך ארצה אותו?!

באגרוף -
ידוע בדברי רז"ל כאמרם בעלי אגרופים וזולתו.

כיום -
כמו כהיום, והכף כף האמתי, כמו כף השבעה לי כיום, והדומים לו.

להשמיע במרום -
שאתם צועקים בתפלתכם כאלו אתם שופכים נפשיכם לפני ואינו כי אם דרך מרמה, כאלו איני יודע לבבכם.

[נח, ה]
הכזה -
אין הצום הנרצה התענית מלאכול ומלשתות וכפיפת הראש כמו האגמון והוא הגומא שכופף ראשו ולא הצעת השק והאפר, כי אין המעשים האלה נבחרים ונרצים לפני, אם לא בלב נשבר ובמעשים טובים ושוב מדרכים רעים.

[נח, ו]
הלא זה -
חרצובות רשע, קשורי רשע.
וכן כי אין חרצובות למותם, כי מעשה הרשע כשיתחזק ידמה לקשר אמיץ שלא יוכל אדם לפתחו ולהתירו כי אם בטורח גדול, וכפל הענין במלות שונות.

ואמר התר אגדות מוטה -
כי מוטה כמו רשע שממטים העניים מן ימיטו עלי און, או יהיה המוטה שם העול, כמו ויקח חנניה את המוטה, דמה דחקם העניים ונגשם אותם, כאלו ישימו עול ומוטה על צוארם.

ויונתן תרגם:

שרי קטרי כתבי דין מסטי.

ושלח רצוצים חפשים -
הם העבדים שהם רצוצים ושבורים ביד אדוניהם, עוברים על לא תרדה בו בפרך ולא ישלחום מקץ שבע שנים כמו שהוכיח ירמיהו הנביא גם כן בני דורו על זה.

מוטה -
פירשנוהו.

[נח, ז]
הלא פרוס -
הפריסה היא הבציעה ידוע בדברי רז"ל עניין חתיכות הלחם מברך ואחר כך בוצע וזולתו.

מרודים -
כתרגומו:

מטלטלין,

וכן עניים ומרודים - עניה ומרודיה עניין טלטול.

ומבשרך לא תתעלם -
להאכיל הרעב ולכסות הערום הוא חיוב לכל ישראל, אבל מי שהוא קרובו הוא חייב יותר זה, ואם יראה אותו שהוא עני לא יעלים עיניו ממנו עד שיצטרך לשאול מחיתו, אלא חייב להלוות לו ולפתוח לפניו דרכים שירויח בהם.

ומבשרך -
כמו איש איש אל כל שאר בשרו ומי שעושה המעשים האלה מוחזק הוא שמקיים כל המצוות, אלא זכר מעשים אלו שהם הפך המעשים הרעים שזכר.

[נח, ח]
אז -
אם תעשה מעשים אלו לא תצטרך לצום ולשק ואפר ויבקע כשחר אורך כמו השחר שהולך ואור עד נכון היום.

אורך -
ר"ל הצלחתך.

וארוכתך מהר תצמח -
רפואתך אם בא עד עתה עליך רעה בגופך או בממונך, עתה בהטיבך מעשיך - תצמח רפואתך מהרה כצמח האדמה שהולך וגדל, כן תהיה הצלחתך זה יהיה בעולם הזה ובעולם הבא.

והלך לפניך צדקך -
כשתמות.

כבוד ה' יאספך -
אל מקום הכבוד אשר נפשות הצדיקים צרורות שם בצרור החיים, ושנה זה הענין ושלש במלות שונות לחזק הענין, אלא שבפעם שנית פרט דברים שזכר בכלל ובפעם השלישית זכר בפרט שמירת שבת, שהוא יסוד גדול לכל המצוות כמו שפירשנו למעלה.

[נח, ט]
אז תקרא -
כי עתה בעשותך המעשים הרעים תאמר: למה צמנו ולא ראית, אבל בהטיבך מעשיך תדע שאענה אותך בקוראך אלי ואראה צומך ואשמע תפלתך.

אם תסיר -
אם תשוב מהמעשים האלה הרעים ותעשה מעשים טובים.

מוטה -
פירשתיו.

שלח אצבע -
מקור, כמו שאמר למעלה ולהכות באגרף רשע, אמר אם תסיר אותו המעשה הרע ואפילו שלח אצבעך תסיר כדרך בני אדם המריבים שישלח אצבעו האחד אל פני חברו לא שיכנו.
וכן תסיר דבר און - שלא תריב עם רעך אפילו בדברים, והכל הוא בכלל חרצבות רשע שזכר.

[נח, י]
ותפק לרעב נפשך -
ואלה המעשים הטובים שתעשה שתוציא לרעב נפשך ורצונך, כלומר כשתפרוש לו לחמך ברוח נדיבה, תעשה בהסברת פנים שיכיר כי ברצון ובלב טוב אתה נותן לו, וכן על הכסות שכבר זכרו.

ותפק -
כמו ותוצא.
וכן: ויפק רצון מה', מפיקים מזן אל זן.

תשביע -
שתהיה פרוסת הלחם שתתן לו כדי שביעה.

כצהרים -
אם היה לך אפלה וצרה תשוב כמו הצהרים, שהוא חוזק אור היום.

[נח, יא]
ונחך ה' -
כדרך ה' נחני בצדקתיך, כלומר תמיד ישגיח עליך בכל אשר תפנה.

בצחצחות -
עניין יובש, כמו צחא צמא בעת שיהיה צמא וחסרון טוב בעולם, הוא ישביע נפשך.

ועצמותיך יחליץ -
ידשן, על דרך ושמועה טובה תדשן עצם, וזכר העצמות לפי שהם מוסדות הגוף.

וכענין זה אמרו רבותינו ז"ל:

העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו, כלומר השביענו ודשננו במצותיך, או פירוש הניחנו כי כן פירשוהו לשון מנוחה.

ואמרו:

כי בארבע לשונות נשתמשו בלשון הזה, ישלף, ישזיבן, יזין, יניח, ישלף כמו וחלצה נעלו, ישזיב כמו חלצני ה', יזין כמו חלוצים תעברו, יניח כמו ועצמותיך יחליץ, היך מה דאת אמר: רצה והחליצנו:

כגן רוה -
שיש בו מעינות ישקוהו והוא רוה ושבע תמיד והירקות אשר בו לחים, או תהיה כמו מוצא מים והוא המקור אשר לא יכזבו מימיו, כי אפילו בעת היובש הוא נובע, וכלות הדבר הוא כזב כאלו מכזב בו שלא היה שם מעולם, על דרך כחש מעשה זית, ותירוש יכחש בה.

[נח, יב]
ובנו ממך -
כי כמו שהמעשים הרעים מחריבים הארץ, כן המעשים הטובים מישבים אותה.
ופירש ממך - המעשים הטובים היוצאים ממך יבנו חרבות העולם, שהיו חרבות זמן רב.

מוסדי דור ודור -
המוסדות שנפלו זה דור ודור אתה במעשיך הטובים תקומם אותם.

וקורא לך גודר פרץ -
בני העולם יקראו לך כי בזכותך ובמעשיך הטובים יגדרו הפרצות.

משובב נתיבות לשבת -
כי בחרבן הארץ הנתיבות שוממות אין עובר בהם, כמו שאמר: דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד, ויאמרו עליך כי אתה המשובב הנתיבות לעבור בהם לשבת, כי מפני ישיבת הערים ישובו גם כן הדרכים.

ויונתן תרגם:

ויקרון לך מקים ארח תקנא מתיב רשיעיא לאוריתא.

[נח, יג]
אם תשיב משבת -
מלכת בשבת חוץ לתחום, ואמר אם תשיב, כלומר אם היית הולך בדרך ונזכרת שהוא שבת והשיבות רגלך אחור מלכת עוד לכבוד שבת, כל שכן עשות חפצך שהוא כולל המלאכות שחייבין עליהם מיתה, כי אפילו לצאת חוץ לתחום שהוא בלאו חמור עליך ותשמר ממנו.

ביום קדשי -
שאני קדשתי כמו שאמר: ויקדש אותו, והקדוש הוא שהבדילו משאר הימים, ופירוש עשות חפציך מעשות, ומ"ם משבת עומדת במקום שנים, ורגלך, וחפצך, חסרים יו"ד הרבים,

ורבותינו זכרונם לברכה פירשו:

רגלך - דרך המקרא לשון רבים, שאמרו רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס, שנאמר: אם תשיב משבת רגלך, רגליך קרינן, כלומר אף על פי שכתוב רגלך בלא יו"ד יש אם למקרא.

וקראת לשבת עונג -
אם תשיב משבת - מצוות לא תעשה.
וקראת לשבת עונג - מצוות עשה לענג הגוף ביום השבת במאכלים ערבים וטובים, שמתוך שישנהו משאר ימים לטוב יזכור מעשה בראשית ושהאל חדשו מאין, ושבת ביום השביעי ומתוך כך ישבח לאל ויפארוהו בפיו ובלבבו, ותתענג נפשו בו.
ופירש וקראת כמו: מקרא קדש.

לקדוש ה' מכובד -
כפל הענין במ"ש.

ורבותינו פירשו:

ביום הכיפורים, שאמרו: מאי דכתיב לקדוש ה' מכובד?
זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אמרה תורה: כבדהו בכסות נקיה.

וכבדתו מעשות דרכיך -
זהו הכבוד שתמנע מעשות כל מלאכה, כי פירוש דרכיך חפציך ומעשיך כמו דרכי ספרתי ודרכיך למחות מלכין והדומים להם.

ורז"ל פירשו:

דרכיך – מנהגיך, שלא יהא מנהגו של שבת כמנהגו של חול, כמו שאמרו: וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, וכן שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול, וכן שלא יאכל המאכלות והמשתה של שבת כשל חול, ופירש לשנות מנהג עת האכילה להקדים או לאחר.

ממצוא חפצך -
כפל עניין במ"ש כי הוא כמו מעשות דרכיך כמו שפירש על דרך הפשט.

וכן תרגם יונתן:

מלספקא צורכך,

ורז"ל פירשו:

ממצוא חפצך - בדברים שלא ידבר בשבת בחפציו, והם הדברים שצריך לעשותם בחול, ודקדקו מחפציך.
ואמרו חפציך אסור לדבר, הא חפצי שמים מותרים, כמו שאמרו חשבונות של מצווה מותר לחשבן בשבת,
ואמרו: פוסקין צדקה לעניים בשבת,
ואמרו: משדכין על התינוקות ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, כי כל הדברים האלה אם ידבר בהם הם מצוה, ואפילו ללמדו במה שיחיה, כדי שלא יהיה גנב ומלסטם את הבריות,
ואמרו ודבר, שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול, כלומר שידבר בשבת בנחת וימעט בדברים,
ואמר: דבר דבור אסור הרהור מותר ואעפ"כ החסידים נזהרים אפילו מהרהור חפציהם, אלא בחפצי שמים כמעשה החסיד ההוא שמספר במסכת שבת.

ויונתן תרגם:

ודבר דבר - ומלמללא מלין דאונס,

פירש דבר און, כי כן מתרגם און אונס וזה אסור אפילו בחול.

[נח, יד]
אז תתענג על ה' -
אם תתענג את השבת תתענג על ה', כלומר ישפיע לך טובות עד שתתענג עליו ותודה בו ובטובו כי מאתו הכל ובידו, והתענוג על ה' הוא תענוג הנפש.

והגאון רב סעדיה פירש:

תענוג הגוף, כלומר תענוג גופך יהיה על ה' לא ככסילים שנאמר בהם: לא נאה לכסיל תענוג אבל המשכיל לא ירבה בתענוג יותר מדאי כי אם במשפט, בעבור כי הוא מתעסק בחכמה ובה יתענג יותר אלא שתענוגי הגוף במשפט ייטיבו שכלו ויחזקו כחותיו השלשה והם:
כח הזכרונות,
וכח הבחינה,
וכח המחשבה.

והרכבתיך על במותי ארץ -
כמו ירכיבהו על במותי ארץ והיא ארץ ישראל שהיא גבוה מכל הארצות, כלומר אם תגלה ממנה ישליטך עוד עליה בשכר שמירת שבת ושאר המצוות וההבטחה הזאת לכל בני הגלות אם הוא קרוב מזמן הגאולה יזכה לישועה, ואם הוא רחוק מזמן הגאולה יזכה לתחיית המתים ויזכה לארץ ישראל ולטובה.

והאכלתיך -
כפל הענין במלות שונות, ואמר יעקב כי בניו הם מיוחדים בנחלה לא ישמעאל בן אברהם ולא עשו בן יצחק וכן אמר: ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם.

ורז"ל דרשו:

כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים, שנאמר: והאכלתיך נחלת יעקב אביך, לא כאברהם שנאמר בו: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, ולא כיצחק שנאמר בו: כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אלא כיעקב שנאמר בו: ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

כי פי ה' דבר -
וכיון שהוא דבר, יקיים דברו.