[נט, א]
הן לא קצרה -
אחר שהשלים להורותם על המעשים הטובים ושיסורו מהמעשים הרעים, שב להוכיחם עוד על רוע מעשיהם, ואמר כי לשוא יתלוננו על האל, ואומרים: למה צמנו ולא ראית, ואמר להם זה שלא ראה האל צומכם ולא הושיע אתכם מאויביכם, לא מפני שקצרה ידו מהושיע ולא מפני שכבדה אזנו משמוע כי הוא שומע צעקתכם ובידו להושיע אתכם, אלא שעונותיכם גרמו לכם והם מבדילים ביניכם לבינו והרי הוא כאילו אינו שומע, או כאלו אין כח בידו להצילכם. ולמה?
מפני עונותיכם.

[נט, ב]
כי אם -
מפורש הוא.

הסתירו -
עובר לשלישי.

[נט, ג]
כי כפיכם נגאלו בדם -
בשפיכות דם נקי.

ואצבעותיכם בעון -
לשלח אצבע ולהכות באגרוף.

שפתותיכם -
והנה העון במעשה ובדבור, ומלת נגאלו מורכבת מן נפעל ופעל שלא נזכר שם פועלו, וסבת ההרכבה כתבנו בספר מכלל, וענינו עניין טנוף מן לחם מגואל.

[נט, ד]
אין קורא -
אחד מהם לחבירו להוכיח בצדק.

ויונתן תרגם:

לית דמצלי בקשוט.

ואין נשפט באמונה -
כי השופט יעות דינו.

בטוח על תהו -
כשמדבר עם חברו שוא שאין לבו עמו כפיו, על מה הוא בוטח על תהו?!
כי חושב בלבו שלא יגלה לחבירו אם הוא מדבר בשוא והלא הוא גלוי לפני האל גם לחבירו יגלה יום אחד מתוך מעשיו והנה בטחונו בהבל.

הרה עמל -
דמה המחשבה להריון והדבור והמעשה ללידה.

והוליד -
נכתב ביו"ד המשך.

[נט, ה]
ביצי -
דמה עוד מחשבותם ומעשיהם לביצי צפעוני כשיבקעו יצאו מהם צפעונים, כן מחשבותם רעות ומעשיהם רעים, ופירוש בקעו הצפעונים מבקעים אותם, כמו ביצת האפרוח שמנקר בחוטמו ובוקע הקליפה מעט מעט עד שיצא, כך הם מטרידים לבם תמיד במחשבות רעות עד שיוציאום למעשה.

וקורי עכביש -
יריעות שאורג העכביש שאין להם תועלת וקיום והעמדה, כן מעשיהם לא יועילום.

האוכל מביציהם -
שב לביצי צפעוני שזכר, אמר כמו האוכל ביצי צפעוני שימות בלא ספק, כן המתחבר אליהם ולמעשיהם ימות.

והזורה -
כמו והזורה בקמץ הרי"ש על משקל על פי אבשלום הייתה שומה, ובא בסגול תחת הקמץ, כמו ולנה בתוך ביתו ולנה שהוא כמו ולנה בקמץ, וענינו כמו ותשכח כי רגל תזורה, והוא אומר על ביצי הצפעוני כשהוא זורה ברגל, אמר: אם יאכל אדם מביצי הצפעוני ימות, וכן אם תזורה רגלו על הביצה תבקע הביצה ויצא האפעה וימיתנו, כן כל המתחבר עם הרשעים בכל עניין שיתחבר עמהם ימותוהו, ואפעה הוא הצפעוני ושני שמות יש לו.

וכן תרגם יונתן:

שניהם חיון חורמנין,

ותרגם:

והזורה תבקע אפעה - ומשחנן ומפקין חיון חורמנין מפרתין.

[נט, ו]
קוריהם -
כמו קורי עכביש שאינם ראוים לעשות מהם בגד ולהתכסות בהם, כן לא יתכסו הם במעשיהם בבא הרעה עליהם, בעבור כי מעשיהם מעשה און.

[נט, ז]
רגליהם. וימהרו -
כי אפילו החייב מיתה ראוי לדיין לחמץ דינו ולא ימהר בדיני נפשות, והם ימהרו לשפוך דם נקי.

[נט, ח]
דרך שלום לא ידעו -
כי לא דרכו בה.

עקשו להם -
הם עותו נתיבותיהם לעצמם, כי ייכשלו בם.

[נט, ט]
על כן -
הפסוקים האלה עד וירא כי אין איש - הם דברי הנביא על הלשון בני הגלות הזה, כי בעון האבות עם עון הבנים ארכה הגלות הזאת, כי רוב ישראל לא שבו עוד משגלו בגלות ראשונה, וכן אמר ירמיהו הנביא על הלשון בני הגלות: אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. ואמר דוד על לשון בני הגלות: אל תזכור לנו עונות ראשונים, ואמר על כן שהרבו אבותינו להרע, אנחנו עוד היום בגלות והנה האל שופטנו מדה כנגד מדה, הם רחקו המשפט והצדקה והשלום, על כן רחק משפט ממנו.

ולא תשיגנו צדקה -
כי ממדת הבורא הוא לפקוד עון אבות על בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם.

נקוה לאור -
יום יום נקוה לאור ולישועה שהיא האור והנה חשך והוא הגלות, וכפל הענין במלות שונות:

[נט, י]
נגששה כעורים קיר -
כמו נמששה, מן והיית ממשש בצהרים, והצרות בגלות הם החשך והעורון.

באשמנים כמתים -
הרי אנו חשובים כאלו אנו נקברים כמו המתים.

ומלת באשמנים –
פירשה אדוני אבי ז"ל:

כי הנון נוספת ושרשו אשם, מן תאשם שמרון שהוא עניין שממה והקברים הם מקום שממה.

ויונתן תרגם:

אתאחד באפנא וגו':

[נט, יא]
נהמה כדובים כלנו -
קול הדובים בקול המיה ויללה וכן היונים הוגות בקול יללה כי ההגיגה והיללה נמצא בזה הענין בקול יללה.
וכן אמר: כיוני הגאיות כולם הומות

ויונתן תרגם:

עמנא מן קדם בעלי דבבנא וגו':

למשפט -
שיקח האל משפטנו מאויבינו.

[נט, יב]
כי רבו פשעינו -
עם פשעי אבותינו, כי בתחילה אמר כי בפשעי האבות היה אריכות הגלות, ועתה הוסיף ואמר: לא בפשעי האבות לבד ולא בפשעי הבנים לבד, אלא אלה ואלה גרמו, ואמר נגדך כי אנחנו מתודים בגלות על עונותינו שהם גלוים וידועים לפניך, לפיכך אמר נגדך לא כמו האבות שהיו אומרים מקצתם אין השם רואה אותנו.

וחטאתינו ענתה בנו -
אמר וחטאתינו לשון רבות ואמר ענתה לשון יחידה, רוצה לומר כל אחת ואחת מהחטאות העידה בנו כי בעונש העונות באות לנו הצרות, וכמוהו לשון יחיד על רבים ועיניו קמה, ויבא אלי אנשים, נלכדה הקריות, לא תמעד אשוריו, והדומים להם.

אתנו -
שאנחנו מכירים בהם ומתודים עליהם, וכפל הענין ואמר: ועונותינו ידענום.

[נט, יג]
פשע וכחש בה' -
שניהם מקור, וכן נסוג דבר, הורו והגו, מקור, או יהיה נסוג מנחי העי"ן והנון לנפעל, כמו: לא נסוג אחור לבינו.
ופירוש וכחש, אין זה כמו: כחשו בה' ויאמרו לא הוא, שהרי אמר נגדך, כלומר שהוא יודע בנו ובמעשינו אלא פירוש וכחש בהשם כי כשיכחש איש בחברו כאלו מכחש בה', וכן אמר: ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וכיון שמכחש בעמיתו שהפקיד אצלו, או שהלוה לו בלא עדים הרי הוא כאלו מכחש בה' שהרי הוא עד ביניהם.
או פירוש בה' -
כמו שתרגם יונתן:

במימרא דה',

כלומר כחש במצותו שצוהו: לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו.

ונסוג מאחר אלהינו -
הפך אחרי ה' אלהיכם תלכו.
ונסוג - שרשו נסג ענינו עניין התאחרות כמו ששב לאחור, וכן והוסג אחור משפט.

וסרה -
רוצה לומר דבר סרה פירוש מעוותת.

הרו -
כמו הרו עמל הנזכר למעלה ובאה הה"א בחולם והיה משפטו בקמץ, וכן והגו כי שרשו הגה ובא הה"א בחולם במקום קמץ, ופירשו כמו הרו עמל שפירשנו למעלה, ומה שחושבים בלבם ומוציאים מן המחשבה אל הדבור ואל המעשה מחשבותיהם ודבריהם דברי שקר,

ואדוני אבי זכרונו לברכה פירש:

הרו - כמו להורות את בני ישראל ששרשו ירה.

ויונתן תרגם:

הרו והגו - מוחן ומפקן.

[נט, יד]
והסג -
אמר על דרך משל, כי המשפט שב לאחור כי אין לו מקום ביניהם, וכן הצדקה מרחוק תעמוד ולא תקרב אליהם והמשפט הוא לשפוט בין שני בעלי ריב להצדיק הצדיק ולהרשיע הרשע בדינו.

וצדקה -
היא לתת לעני ולהלוות לו וגמילות חסדים ותקון המדות בין לעניים בין לעשירים,
והאמת להיות דובר אמת ולא ישקר בעמיתו בפקדון או בתשומת יד והדומה להם ולא יהיה אחד בפה ואחד בלב וראש האמת שיודה באל ובמצותיו.

ונכוחה -
הוא היושר שיהיה ישר בדרכיו ובמה שבינו לחבירו ולא יאהב לעצמו יותר מלחברו כמו שנאמר: ואהבת לרעך כמוך, ויהיה ישר עם כל אדם מאיזה עם שיהיה, ומה שאמר ברחוב כי בסתר היו בהם אנשי אמת וכן אמר ירמיהו ובקשו ברחובותיה - אם יש איש מבקש אמונה, כי אנשי אמת היו נחבאים לא היו מתראים בפני האחרים כי היו נבזים ושפלים בעיניהם.

ויונתן תרגם:

משפט עבדי דינא וצדקה עבדי זכותא אמת עבדי קושטא ונכוחה עבדי הימנותא.

[מט, טו]
ותהי האמת נעדרת -
שלא הייתה נמצאת ביניהם כלל, כאילו לא הייתה מעולם.

וסר מרע משתולל -
אינו נמצא כאלו שללו ובזזו אותו מן העולם.

וירא ה' וירע בעיניו -
כי אין משפט, זכר משפט והניח האחרים כי זה קשה מכולם כי אם אין משפט בטל סדר בני אדם ולא יעמוד הישוב,

ואמרו רבותינו ז"ל:

גדול כחו של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דין, אלא על החמס, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס מפניהם:

[נט, טז]
וירא כי אין איש -
הנה מצאנו בתורה ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו, ואמר: ושב ה' אלוהיך את שבותך ורחמך, וכן אמר ובקשתם משם את ה' אלוהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, הנה ע"י התשובה יהיה קבוץ גליות,

וישעיה אמר: וירא כי אין איש, ותושע לו זרועו וגומר.
וכן אמר: ואביט ואין עוזר,
וכן אמר: דרכיו ראיתי וגומר, כמו שפירשנו למעלה,
ואמר יחזקאל: לא למענכם אני עושה בית ישראל וגו',
ואמר: והוצאתי אתכם מן העמים וגומר.
ואומר וברותי מכם המורדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבאו.
וגם בתורה אמר וזכרתי להם ברית ראשונים וגו'
נראה כי בחסד האל ובזכות האבות יצאו לא בזכותם.

וגם בדברי רז"ל ראינו:

שהיו נבוכים בזה, אם יצאו על ידי תשובה אם לאו.

ואמרו אמר ר' יוחנן:

אין בן דוד בא אלא או בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב, בדור שכלו חייב, דכתיב: וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, והדר ותושע לו זרועו, בדור שכלו זכאי, דכתיב: ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ.

ועוד אמרו רבי יהושע בן לוי:

רמי כתיב: וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתא הוי, וכתיב עני ורוכב על החמור, הא כיצד?
זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על חמור.

ועוד בדבריהם, רבי אליעזר אומר:

אם ישראל עושין תשובה מיד נגאלין, שנאמר: שובו בנים שובבים.

אמר לו רבי יהושע:

והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, אלא בתשובה ומעשים טובים, הנה אנו רואים כי מסופקים היו אם יהיה קבוץ גליות על ידי תשובה או לאו וזה מפני מחלוקת הפסוקים ואפשר לתרץ הפסוקים כי רוב ישראל ישובו בתשובה אחר שיראו סימני הגאולה ועל זה נאמר וירא כי אין איש, כי לא ישובו בתשובה עד שיראו תחילת הישועה ועדין יהיו בהם פושעים ומורדים ויצאו מהגלות בכלל רוב ישראל השבים בתשובה ויכלו בדרך שלא יבאו לארץ ישראל, ובאמרו: וירא כי אין איש רוצה לומר על כלל ישראל, שלא ישובו בתשובה שלמה ולא יפגעו לאל בלב נכון עד שיראו סימני הגאולה, ואיש אומר על כלל ישראל, כמו ואיש ישראל נשבע במצפה שהיו שם כל ישראל, כי לא יתכן שלא יהיה איש ואנשים בישראל צדיקים וטובים שיהיו ראוים לגאולה, אבל לא לגאול כל ישראל בזכותם.

וכן מה שאמרו רבותינו ז"ל:

דור שכלו חייב, ר"ל רובו כי לא היה מעולם בישראל דור שכלו חייב שלא היו בהם אנשים צדיקים וטובים, וגם החייבים לא אמר שיהיו חייבים כליה חס ושלום, אלא שאין ראוין לגאולה.

וישתומם -
עניין תמהון לבב, וכן כאשר שממו עליך רבים, אשתומם כשעה חדא.

מפגיע -
עניין תפילה ובקשה, כמו אל תפגע בי.

ותושע לו זרועו -
כי אין עוזר וסומך עמו, כי אם כחו וצדקתו לבדו כי מעשה האיש וצדקתו הם כעוזרים וסומכים למושיע אותו.
ואמר זרועו ואמר צדקתו –
אמר זרועו - כנגד העכו"ם לקחת נקמה מהם, כמו שנאמר: היוקח מגבור מלקוח כמו שפירשנו, ואמר צדקתו - כנגד האבות שזכר בריתו עמהם ולזרעם אחריהם, ועושה עמהם הצדקה להושיעם מהגלות.

ובאמרו: ותושע לו - רוצה לומר לעצמו, והטעם: לפי שעל האדון מוטל להושיע עבדו מיד המחזיקים בו והמשתעבדים בו, כמו שהיו עושים בנו העכו"ם ובתשועת העבד יושע האדון, רוצה לומר שיגדל שמו, וכן: הושיעה ימינך וענני.

[נט, יז]
וילבש צדקה -
כליו יהיו שני מינים, על דרך משל כלי צדקה וישועה - לישראל וכלי נקם - לעכו"ם.
והמשיל כלי הישועה - לכלי מלחמה, שהם מגן שריון וכובע, משל שיגן על ישראל בגלות ובצאתם מהגלות מהאויבים שלא ירעו להם.

והשריון והכובע -
אינם מלבושים אלא לפי שעה בעת המלחמה, והתשועה תאריך מאת התחלתה עד שיהיו ישראל בארצם ובשעת מלחמת גוג ומגוג, והמשיל כלי הנקם והקנאה - לבגדים, והמעיל שילבש האדם אותם כל שעה כי עוד כל ימי עולם יהיו העכו"ם עבדים לישראל ורדו בשונאיהם ובני נכר אכריהם וכורמיהם - והוא נקם וקנאה על השעבוד ששעבדו בישראל כל ימי הגלות.

תלבשת -
שם ואמר השם אחר הפעל לחזק הענין, כמו ויצום דוד צום, קצף ה' על אבתינו קצף, ומעלה מעל, למען טבוח טבח, והדומים להם.

כמעיל -
המ"ם נקראת רפה שלא כמנהג ברוב אלא שנמצא כמוהו.

[נט, יח]
כעל גמולות -
כמו שלבש קנאה על גמולות שגמל לפרעה ולסנחריב ולשאר צוררי ישראל, כן ילבש קנאה כשיוציאם מגלותם, וכפל הענין לחזק עוד.

ואמר כעל ישלם, כמו ששלם על אותם גמולות לאויביו כן ישלם,
ומהו השלום חמה לצריו?
גמול לאויביו.

גמול -
הרע שעשו לישראל ישלם להם, וכפל עוד ואמר לאיים גמול ישלם, לאיי הגוים.
וזכר איים - לפי שישראל מפוזרים בגלות בכל האיים וכולם הרעו לישראל ולכולם ישלם האל גמול.

[נט, יט]
ויראו -
ואחר שישלם הגמול ייראו אותו כל העולם ממערב וממזרח, כלומר בכל העולם.

כי יבא כנהר צר -
פירש אדוני אבי ז"ל :

יבא - לשון שקיעה, כמו ובא השמש וטהר, אמר ישקע הצר ולא יראה עוד, כמו הנהר שנכנס בים ולא יראה, ופירש נוססה עניין ניסה, אמר רוח ה' תניס הצר שלא יראה.

ונססו -
מבנין מרובע ושרשו נוס, ואז ובא לציון גואל.

ובדברי רז"ל:
אם ראית דור שצרות רבות עליו חכה לו, שנאמר: כי יבא כנהר צר וגו', וכתיב בתריה ובא לציון גואל.
ויש לפרש: כי יבא כנהר צר טעם למה שאמר וייראו ממערב וגומר.
אמר טעם למה ייראו ה'?
כי יבא כנהר צר - כי יבא גוג ומגוג שהוא הצר בארץ ישראל כמו הנהר הבא במרוצה ואז רוח ה' נוססה בו ותכלנו מן העולם, כמו שנאמר בנבואת יחזקאל ובנבואת זכריה, ואז ובא לציון גואל, כי אף על פי שיהיו ישראל בירושלם קודם שיבא גוג ומגוג, כיון שיבא הוא יאמרו כי לא בא להם גואל הואיל והעכו"ם באים ונלחמים עליהם וכשישפטהו האל שם בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אז יאמרו: כי בא לציון גואל באמת ולשבי פשע ביעקב, כי אז ישובו כל ישראל בתשובה שלמה.

ונוססה –
מענין נס, כמו כמסוס נוסס, כי מנהג העולם כי נושא הנס מכה בראשונה בחיל שכנגדו, ורוח ה' תהיה נוססה בו ומכה בחיל גוג ומגוג.

ועל הדרך הזה תרגם יונתן:

וייתון כשפע נהר פרת מעיקים ובמימרא דה' יתברון.

פסוק כ


ובא לציון גואל. מפורש הוא:
ולשבי. מלרע:

[נט, כא]
ואני זאת בריתי אותם -
פירש החכם רבי אברהם בן עזרא:

זאת הברית שאכרות עמהם רוח הנבואה שיהיה להם, זהו שאמר רוחי אשר עליך.

ודברי אשר שמתי בפיך -
כפל דבר כמו שכתוב והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר וגו', והנבואה לא תפסק מהם לעולם, זהו שאמר: לא ימושו מפיך וגו', אמר כנגד ישראל.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

כי בריתי היא התורה שנתנה בברית והבטיחם שלא תמוש מפיהם לעולם ותהיה ברית דבר שהוא קיים כי כל ברית הוא קיום דבר.

ולפי דעתי כי כן הוא פירוש הפסוק, אמר ואני, פירוש ואני מבטיח אותם בזאת, לפי שאמר ולשבי פשע ביעקב שיהיו בלי עון נקיים מכל פשע, אמר כי זאת תהיה בריתי אותם, כמו שאמר ירמיהו: וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה וגו', ואמר ונתתי תורתי בלבם וגומר, ואומר: כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, וזהו שאמר: רוחי אשר עליך - זאת רוח טהרה שאתן בתוכם שלא יחטאו עוד, וזהו שאמר יחזקאל: ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגו', וזהו שאמר ישעיהו רוחי אשר עליך - כי זאת הרוח הייתה בנביא ואמר לו שאותה הרוח תהיה לישראל אז ודברי כמו שהם סדורים בפיך, ואמר כנגד ישראל לא ימושו מפיך, אחר שאשים אותם בפיהם לא ימושו עוד לעולם, לא מפיך ולא מפי זרעך לעולם.