[סא, א]
רוח ה' עלי -
אלה הם דברי הנביא על עצמו, רוצה לומר כי הבשורות הטובות שאמר ושעתיד לומר רוח הנבואה מאת ה' היא ששרתה עליו ושלחו האל לבשר בהם ישראל העתידים להיות בגלות זמן ארוך וימצאו אלה הנחמות כתובות ולא יתיאשו מן הגאולה, כי מפי ה' הם אלה הנחמות ששלחני לאומרם ולכתבם, לבשר בהם בני הגלות שהם ענוים ונשברי לב כי סובלים הגלות לשם ה', ואלו רצו להפרד מיחודו ומתורתו היו כאחד מהעמים אשר הם ברשותם.

וטעם משח –
רבה וגדל ומנה אותי להיות שליח באלה הנחמות.
וכן ומשחת את חזאל, תמשח לנביא תחתיך, אל תגעו במשיחי, ולפי שמנוי המלכים הוא על ידי משיחה, נאמר למנוי אחר לשון משיחה, ואף על פי שאין שם משיחה.

ופירוש יען בעבור, כי אפשר שתשרה עליו רוח נבואה ולא ימנה אותו להיות שליח לבשר בנבואה ההיא אחרים, לפיכך אמר: רוח ה' עלי יען משח אותי, כלומר מה שאני אומר ברוח נבואה שהיתה עלי, בעבור כי האל מנה אותי לזה להיות שליח לבשר ענוים לחבש לנשברי לב.

פקח קוח -
שתי מלות וענינם מלה אחת, ופירוש פתוח המאסר, ויש לפרשו כענין שתי מלות ושיקראו לאסירים פקח, רוצה לומר שיפתחו ממאסרם, וכן יקראו להם קוח, שרשו לקח, ר"ל שילקחו מהגלות,

ואדוני אבי ז"ל פירש:

כי שם המאסר קוח לפי שהם נלקחים ונכלאים בו, כאלו אמר פתחו בית המאסר ויצאו האסירים.

ויונתן תרגם:

ולדאסירים אתגלו לנהור.

[סא, ב]
לקרא שנת רצון -
שנת הגאולה שהיא שנת רצון, כמו שכתוב: וברצוני נחמתיך אבל שנות הגלות היו שנות קצף, כמו שאמר: כי בקצפי הכיתיך.

ויום נקם -
הוא יום גוג ומגוג שינקם ה' בהם ובזה ינחם האל כל אבלים, ואחר כך פירש מי הם האבלים ואמר לאבלי ציון.

[סא, ג]
לשום, פאר תחת אפר -
כי מנהג האבל לשום אפר בראשו.

שמן ששון -
וכן שמן ששון מחבריך, וזה גלה על חברו פאר תחת אפר.

מעטה תהלה -
הוא משל, כי אין מעטה תהלה הפך רוח כהה אם לא יהיה דרך משל, כי מצאנו גם כן מעטה ולבישה ברוח, כמו ורוח לבשה את עמשי, שמן ששון תחת אבל, כי האבל אינו סך שמן, כמו שאמר בדבר התקועית.

כהה -
תאר לנקבה, וכן והיא כהה, פירש רוח קצרה וחלושה.
וכן וכהתה כל רוח, כי רוח ישראל קצרה בגלות.

אילי הצדק -
כמו אלני, כמו שאמר מטע ה', כמו: כי יבשו מאלים:

להתפאר -
כבר פירשנוהו.

[סא, ד]
ובנו חרבות עולם -
בזה אין בו ממך אלא באותו של מעלה בפרשת קרא בגרון, ובנו ממך חרבות עולם, וכן מתחלף בשאר המלות, ופירש ובנו ישראל אילי הצדק שזכר חרבות עולם שהיו חרבות מזמן רב.

שממות ראשונים -
שהיו שוממות מדורות הראשונים הם יקוממו אותם.

וחדשו ערי חרב -
אותן הערים שהיו חרבות יחדשו אותם, והפסוק כפול במלות שונות.

[סא, ה]
ועמדו זרים -
ועמדו מעצמם יקומו ממקומם ויבאו לעבוד אתכם ורעו צאנכם.

אכריכם -
עובדי שדותיכם.

וכורמיכם -
עובדי כרמיכם.

[סא, ו]
ואתם -
לא תהיו צריכים לעבוד עבודתכם כי בני נכר יעשו אותם ותהיו פנוים לעבוד את השם, כמו הכהנים שהיו מוכנים ומזומנים לעבודת בית המקדש, כן תהיו פנוים מעסקי העולם ותתעסקו בתורת אלוהים ובדברי חכמה לדעת את ה'.

חיל גויים תאכלו -
וזה מלבד שיעבדו אתכם בארצם יביאו לכם למנחה זהב וכסף וכל טוב מארצם,

והחכם ר' אברהם ב"ע פירש:
והנה יהיו העכו"ם כנגד ישראל וישראל כנגד בני אהרן הכהנים, על כן חיל עכו"ם כנגד המעשר.

תתימרו -
תתגדלו ותתרוממו בכבודם שהוא ממונם.

תתימרו -
היו"ד תחת אל"ף וכן וה' האמירך היום.

ויונתן תרגם:

תתפנקון.

[סא, ז]
תחת בשתכם -
שהייתם בגלות לבשת ולחרפה ותחת אותו הבשת יהיה לכם הפכו והוא הכבוד, על פי שנים שהיה לכם בשת יהיה לכם כבוד.

ויונתן תרגם:

חלף דבהתתון ואתכנעתון על חד תרין בטבוון די אמרתי אייתי לכון.

וכלימה ירונו חלקם -
תחת שזכר עומד במקום שנים, ותחת כלימה שהיה להם בגלות ירונו בחלקם הטוב שאתן להם.

ויונתן תרגם:

ויתבהתון עממיא דהוו משתבחין בחולקהון.

לכן בארצם משנה יירשו -
ולא יצטרכו לצאת מארצם לסחורה להרויח ממון, כי בארצם יירשו מטוב העולם משנה ממה שהיה להם ואותה השמחה תהיה להם לעולם שלא תפסק.

[סא, ח]
כי אני ה' אוהב משפט -
נותן טעם למה שאמר שיתן להם משנה, אמר כי אני אוהב משפט, וזה יהיה עול ולא משפט, כי ישראל שהם מבחר הגוים ואשר דבקו בה' כל ימיהם וארכו להם ימי הגלות והרעה, אם לא יהיה להם עוד תקוה לא יהיה משפט, ואני ה' אוהב משפט, אוהב שיעשו אותו בני האדם כל שכן שאעשהו אני, כי אפילו בעבודתי אני שונא גזל, וזהו בעולה כמו שאמר: והבאתם גזול, אם כן על כל פנים כיון שאני אוהב משפט ושונא הפכו שהוא גזל, צריך שאגמול להם תחת גלותם ורעתם רב טובה כפליים מה שהיה להם ברעה, כי הכל סבלו לשמי, לפיכך ונתתי פעלתם באמת - שכר פעלתם שפעלו ועשו לשמי אתן להם באמת וברית עולם שלא יהיה לו הפסק אכרות להם, לא כברית אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים שהיה לו הפסק.

[סא, ט]
ונודע בגוים -
כשילכו בארצות הגוים לטייל או לסחורה, אף על פי שלא יצטרכו יהיו נודעים ונכרים לרוב הכבוד, והגדולה שיהיה להם וילכו בבגדי חופש וריקמה יאמרו עליהם: אלו בני ישראל הם אלו זרע ברך ה' הם, וכאמרם: ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים, כי הם הבחורים הם שילכו לתאותם לראות ארצות העכו"ם.

[סא, י]
שוש אשיש בה' -
אלה הם דברי ירושלם לדעת המתרגם שתרגם:

אמרת ירושלם מחדא אחדי במימרא דה',

או הם דברי ישראל בשובם מהגלות.


וכתב אדוני אבי ז"ל:

בה' - במדת רחמים.

באלהי -
במדת הדין, ועל כן כפל שוש אשיש.
ועוד כי כאשר זכר מידת רחמים הגוף והנפש שמחים אך במדת הדין, תגל הנפש שהיא עליונית ומקבלת יסורין יותר מהגוף.

בגדי ישע מעיל צדקה -
דרך משל, והבגדים הם שילבש אותם האדם והמעיל הוא שיתעטף בו, לפיכך אמר יעטני על מעיל.

יכהן פאר -
יגדיל פארו בלבושים נאים, כי הכהן שהוא עובד האל, הוא ראש העם וגדולם, לפיכך נאמרה הגדולה בלשון כהונה.
וכן ובני דוד כוהנים היו.

ויונתן תרגם:

כחתנא דמצלח בגנוניה וככהנא רבא דמתקן בלבושוהי.

כלים -
לי תכשיטיה וקשוריה.

[סא, א]
כי כארץ -
עוד המשיל ישועת ישראל לארץ שתוציא צמחה, כי היה הגרגיר בארץ נפסד ונשחת ואחר כך יצמח ויתחדש וישוב למה שהיה ויותר טוב ויפה בחדושו, כי ברוב החדש טוב מן הישן.ו

עוד כי מגרגיר אחד יצאו כמה גרגירים, כן ישראל היו ימים רבים בגלות נשחתים ונפסדים וכמעט אבדה תקותם ויצמחו בהגיע עת הגאולה ויפרו וירבו ויוסיפו על מה שהיו במספר ובכבוד ובגדולה יותר ממה שהיו כפלי כפליים.

ועוד המשיל אותם לגנה שתצמיח זרועיה זו אחר זו שאין הירקות צומחין כאחד אלא לפי עתי השנה ויתחדשו בה צמחים לפי עתי השנה, כן ישראל תתחדש להם טובה אחר טובה וזה יהיה נגד כל העכו"ם, כי כולם ידעו ויכירו בטובתם שהיא גדולה על כל הטובות שבעולם.

זרועיה -
שם על כל זרע זרוע תואר.

ואדוני אבי ז"ל פירש:
כי מקצת הטובה הם מאת הבורא יתברך והוא משל כארץ תוציא צמחה מעצמה בלא זריעה, ומקצתם שישראל זרעו בטובות שעשו והוא משל כגנה זרועיה תצמיח, שזורעים אותה ומצמחת כן יצמיח צדקה מאתו ותהלה מזכיות ישראל.