[סג, א]
מי זה בא מאדום -
נבואה זו על חורבן אדום העתיד כמו שפירשנו בפרשת קרבו גויים לשמוע, והמשיל האל יתברך המחריבה לגבור עושה נקמה באויביו ובגדיו אדומים מדם ההרג, וכאלו אדם שואל: מי הוא זה?! והוא עונה: אני מדבר בצדקה, כלומר מה שדברתי אני בצדקתי לישראל עשיתי, כי אני רב להושיע, כלומר רב כח להושיע ישראל, כי בחורבן אדום תהיה ישועת ישראל כמו שפירשנו באותה פרשה.

חמוץ. אדום -
לפי עניין הפסוק.

מבצרה -
בצרה הייתה עיר גדולה לאדום, לפיכך כינה אדום בשם בצרה.

הדור בלבושו -
שלבש בגדי נקם.

צעה ברב כחו -
מניע ומטלטל הגוים מקצה אל קצה, וכבר פירשנו המלה בפסוק: מהר צועה להפתח.

[סג, ב]
מדוע אדום ללבושיך -
הלמ"ד כלמד לאמות חמש, הרגו לאבנר, והשלישי לאבשלום, והדומים להם, וכל זה דרך משל כמו שפירשנו, שדמה האל לגבור הורג באויביו ובגדיו אדומים מן הדם.

ויונתן תרגם:

מה דין יסמקון טורין וגו'.

[סג, ג]
פורה -
והנה האל כעונה לשואלין.

ואמר: פורה דרכתי לבדי –
הגת נקראת פורה לפי שמפררים ומרצצים בתוכה הענבים כשדורכים אותם, והמשיל הרשעים כאלו הם ענבים בגת והאל דורכם.

ומה שאמר: לבדי ואין איש אתי –
רוצה לומר שאין זכות לישראל והוא היה כעוזר לאל אם היה להם זכות, וכבר פירשנו זה בפסוק: וירא כי אין איש.

גם מהעמים אין איש -
לעזרתי להנקם באויבי ישראל, כי כולם היו אויביהם ובהמה אעשה נקמה, לפיכך אדרכם באפי שיש לי עליהם על שהרעו לישראל שהגליתים ביניהם ואני קצפתי מעט והם עזרו לי לרעה.

נצחם -
דמם יזה על בגדי, לפיכך הם אדומים ונקרא הדם נצח, לפי שהוא חיי האדם וחזקו.

אגאלתי -
כמו הגאלתי ואל"ף תמורה ה"א הפעל.
וכן: אתחבר יהושפט כמו התחבר.
ואגאלתי - עניין טנוף ולכלוך, וכן לחם מגואל:

[סג, ד]
כי יום. היה בלבי -
זמן רב עד שבאה שנת גאולי, ואז יהיה יום נקם בעמים.

[סג, ה]
ואביט -
פירשנו זה הענין בפסוק: וירא כי אין איש, ואמר למעלה זרועו וצדקתו, והנה אמר: זרועי וחמתי, זרועי כמו שפירשנו שם.

וחמתי על נקם שיעשה ברשעים בזמן הישועה, לפיכך סמך לו: ואבוס עמים.

[סג, ו]
ואבוס -
עניין רמיסה ודריכה כמו בוסים בטיט חוצות.

ואשכרם בחמתי -
אשקם כוס חמתי עד שישכרו.

נצחם -
חזקם ותקפם.

[סג, ז]
חסדי ה' -
אמר הנביא על החסדים שהראה לו האל שיעשה לעתיד לעמו, אזכור לבני אדם החסדים שעשה להם בשעבר כדי שיודו וישבחו שמו, ואמר חסדי לבד, לפי שהם מרו את דברו והוא הטיב להם בכל דור ודור, לפיכך אמר תהלות ה' כי על אותם החסדים ראוי להלל את ה'.

כעל כל אשר גמלנו ה' -
אזכיר אותם החסדים כמו שהיו על כל אשר גמלנו.

ורב טוב -
שעשה לבית ישראל אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו, לא לפי מעשיהם.

[סג, ח]
ויאמר -
כאשר לקחם לו לעם כשהוציאם ממצרים אמר אך עמי המה, אלה עמי הם שלקחתים מתוך עם אחר ולקחתים לי לבנים ולא ישקרו בי לעולם.

ויהי להם למושיע -
כיון שהיה להם למושיע שהושיעם ממצרים, אמר שלא ישקרו בו לעולם, ומלת אך היא לאמת הדבר כמו אך עצמי ובשרי אתה, אך טוב לישראל אלוהים והדומים להם.

[סג, ט]
בכל צרתם לא צר -
כתוב באל"ף וקרי בוי"ו, ופי' הכתוב לא הרבה להם הצרה כי הושיעם ממנה, ופי' הקרי לו לאל צר בצרתם, על דרך ותקצר נפשו בעמל ישראל, והכל דרך משל, ודברה תורה בלשון בני אדם.

ויונתן תרגם:

בכל עידן דחבו קדמוהי וגו',

ורז"ל כתבו על הפסוק:

הן יקטלני לא איחל, שהוא קרי וכתיב גם כן אמרו לחזי האי אי בלמ"ד אל"ף כתוב אי בלמ"ד וי"ו כתוב וכל היכא דכתוב למ"ד אל"ף לא הוא אלא מעתה בכל צרתם לא צר דכתיב בלמ"ד אל"ף הכי נמי דלא הוא וכי תימא הכי נמי והא כתיב ומלאך פניו הושיעם אלא משמע הכי ומשמע הכי ומלאך פניו הושיעם מסבב סבות להושיעם והסבות יצאו מלפניו לא שיהו מקרה, והסבה תקרא מלאך גאלם מהצרה שהם בה, כן יעשה עמהם בכל דור ודור, זהו שאמר כל ימי עולם:

וינטלם, וינשאם -
כפל עניין במלות שונות.

[סג, י]
והמה מרו -
עניין מרי, כמו מריתם פי.

ועצבו -
עניין הכעסה, וכן כמה ימרוהו וגו', אמר אחר שהיה גואל אותם מהצרה המה שבו ומרו את דברו ולא שמעו לקולו ורוח קדשו והוא דברי נביאיו הנאמרים ברוח הקדש, וכן תרגם יונתן.

ויהפך להם לאויב -
הפך שגאלם מיד אויב הוא נלחם בם והיו ענייניהם באים להם בדרך רעה, עד שהיו אומרים זה מיד האלהים הוא.

[סג, יא]
ויזכור ימי עולם -
ישראל בגלות בעתות הצרה הוא זוכר ימים מקדם, זהו ימי עולם, כששלח משה לעמו, ועמו, חסר למ"ד השמוש, כמו ויבא ירושלים, והדומים לו.
ואמר הנביא בדרך הנבואה כי ישראל זוכר בגלות אותן הימים ואומר הנה ישראל במצרים היו רבים בהם עובדי עכו"ם כמו שמפורש בספר יחזקאל, ואע"פ כן כיון שראה את עניים רחם עליהם, ואמר: וישמע אלוהים את נאקתם ונגלה למשה ואמר: ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ושלחו להם ועשה עמהם אותות ומופתים והוציאם ממצרים וגאלם, ואע"פ כן כשרדפו מצרים אחריהם לא זכרו הנפלאות שעשה עמהם, ואמרו: המבלי אין קברים במצרים וגו', ואעפ"י כן העבירם בים ביבשה והעלה מן הים ויכסו מים צריהם, ולפיכך הם תמהים בגלות ואומרים איה המעלם מים?!

את רועי צאנו -
עם רעי צאנו והם משה ואהרן, ואע"פ שאנו חוטאים לפניו הלא גם אבותינו חטאו והיה מושיעם בעת צרתם, למה ארך לנו זה הגלות כל כך, עד שנצטרך לומר איה הוא המושיע את אבותינו. כאלו היום אינו נמצא.

איה השם בקרבו את רוח קדשו -
שישלח בהם רוח נבואה, מלבד משה אהרן ומרים היו שבעים זקנים שנחה עליהם רוח נבואה, גם ביום מעמד הר סיני היו כולם נביאים, ומי שעשה עמהם כל זה איה הוא עתה, והנה עתה נסתלק רוח נבואה משמתו חגי זכריה ומלאכי שאלו היו עמנו נביאים היו מודיעים לנו קץ הגאולה והיה לנו נחת רוח בזה, אבל אנחנו זה כמה שנים בגלות ואין לנו נביא ולא אתנו יודע עד מה.

המעלם -
בצר"י ומנהג הפעל בקמץ עם מ"ם הפעלים, כמו איננו רוצה.

והמפרשים פירשו:

ויזכר - על האל יתברך,

ועל הדרך הזה תרגם יונתן.

[סג, יב]
מוליך לימין משה -
עתה ספר איך העלם מים ואיך ירדו בתוך הים, ואע"פ שהוא ידוע אומר כן, להגדיל הספור ולהודות האל יתברך כי בנס גדול ופלא מופלא היה שהיה מוליך זרוע תפארתו לימין משה שהיה בימינו המטה, ואיך היה מטה משם בוקע הים, אלא שהאל היה מוליך לימינו זרוע תפארתו והיה בוקע הים מפניהם - פירוש מפני ישראל כדי שיעברו בתוכו.

לעשות לו שם עולם -
שיזכרו אותו כל העמים על זה הדבר הגדול וייראו ממנו, כמו שאמר: שמעו עמים ירגזון, כי לא היה צריך זה להעביר ישראל לפאה האחרת, כי מאותה הפאה שנכנסו לאותה הפאה עצמה יצאו, אלא עשה זה להראות ידו הגדולה ולהראות כי בידו הכל אפילו להפך הטבעים היסודיים וזהו תפארת לו ושם עולם, וכל זה הראה על ידי משה וישראל עמו מאהבתו אותם.

[סג, יג]
מוליכם -
עוד ספר גודל הנס שלא תאמר אע"פ שהיה יבש קרקע הים לא היה כל כך יבש שיהיו יכולים ללכת בו בחזקה או לרוץ בו, לפיכך אמר: מוליכם בתהומות כסוס במדבר, הוליכם באותם התהומות כמו הסוס הרץ במדבר שהוא ארץ המישור ואין שם לא אבן ולא טיט שיהיה לו מכשול, כן היו הם יכולין לרוץ באותו קרקע הים כל כך נתקשה הקרקע בים כרגע ולא נכשלו בו.

[סג, יד]
כבהמה -
והמשיל עוד לכתם בקרקע הים ואמר כי הם ירדו בתוך הים כמו שתרד הבהמה בבקעה בלי עמל, כי המורד מעט וההליכה בבקעה נוחה כי היא דרך מישור.

רוח ה' הניחנו -
הכנוי לעמך שזוכר אחר כן, כמו: ותראהו את הילד, והדומים לו.
אמר רוח ה' הניח עמך מצריו והרודפים אחריו.
ואמר רוח ה' כמו רוחך, וכן: ואל משה אמר עלה אל ה'.
ומלת כן מוסב לדמיון כבהמה שזכר, וענין הפסוק כן, כבהמה בבקעה תרד כן נהגת עמך ורוח ה' תניחנו.

ויונתן תרגם:

תניחנו כמו תנחנו, מן נחה את העם - כבעירא דבמישרא מדברא מימרא ה' דברינון:

שם תפארת -
שם שיהיה לך תפארת וכבוד לעולם והנה כל זה עשית בימים הקדמונים ועתה נטשתנו בגלות זה כמה שנים.

[סג, טו]
הבט -
ע"ד כי רם ה' ושפל יראה, ובשמים זבול קדשו ותפארתו, כי בהם יראה עזו כי הם עומדים לעד לעולם בגבורתם לא ישנו ולא יחליפו.

איה קנאתך וגבורתך -
שהיית מקנא בראות עוני עמך ומראה גבורתך בעמים, איה הם עתה?!

המון מעיך -
ואיה המון מעיך ורחמיך שאמרת המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה' איה המון המעים ואיה הרחמים?!

אלי התאפקו -
אני רואה שהתאפקו והחזקו רחמיך אלי ולא נכמרו למהר לרחם עלי ואיך היה זה?!

[סג, טז]
כי אתה אבינו -
והאב לא יתאפק על הבן אלא מרחם עליו מיד.

כי אברהם לא ידענו -
על דרך: אבי ואמי עזבוני וה' יאספני, כי אף על פי שאברהם אבינו הנה כמה דורות שמת ואב בשר ודם לא ידע בנו או בן בנו אלא בחייו, אלא אתה אבינו חי וקיים מעולם ועד עולם ואין לנו לצעוק אלא אליך ובכל הדורות שעברו ושיהיו אתה אבינו ואתה גואלנו מכל צרה ומעולם שמך עלינו, וזכר אברהם כי הוא ראש האבות,
ועוד שאמר לו האל כי ביצחק יקרא לך זרע ואמר ואתן לו את יצחק ולא אמר את ישמעאל, כמו שאמר ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, וזכר ישראל כי כל זרעו זרע אמת לא כיצחק שיצא ממנו עשו, ואומר: ויאהב יצחק את עשו.

[סג, יז]
למה תתענו ה' -
בראותינו שלות הרשעים ואורך הגלות לנו והצרות תמידות עלינו, הנה אנו תועים מדרכיך ואומרים אין תקוה עוד וכאלו אתה תתענו בהאריכך גלותינו.

ובאמרו: תתענו תקשיח לבנו –
אינו אומר על כולם אלא רבים מישראל נתיאשו מהגאולה לאורך הגלות וכיון שיש בהם קצת מדבר בלשון כלל וכן אמר הקב"ה אל משה: עד אנה מאנתם, בעבור קצת העם שיצאו בשבת ללקוט מן, וכן אמר דניאל: חטאנו והרשענו והעוינו ומרדנו.

תקשיח -
עניין אכזריות ורחוק הלב מהדבר הנאהב, וכן הקשיח בניה ללא לה.

שוב למען עבדיך -
שוב מחרון אפך בנו ואם לא למעננו כי אנחנו חוטאים שוב למען עבדיך, והם האבות ולמען שבטי נחלתך והם י"ב שבטים, ופירוש נחלתך שהיו לך לנחלה כמו שכתוב יעקב חבל נחלתו.

[סג, יח]
למצער -
לזמן מעט ירשו הארץ עם קדשך שנתת להם הארץ נחלה, מעט זמן עמדו בה וגלו ממנה כי לא היו בה אלא ארבע מאות ועשר שנים בראשונה, ורוב ישראל לא שבו עוד אליה.

צרינו בוססו מקדשיך -
זמן מצער עמדו ובאו צרינו וגרשונו ממנה ולא עוד אלא שבססו ורמסו מקדשך שהיה מקום כבוד, ולא היו נכנסים בו אלא יחידים.

[סג, יט]
היינו מעולם -
היינו אנחנו תחת ממשלתך לא צרינו כי לא משלת בם ולא נקרא שמך עליהם, ואיך באו הם תחתינו בארץ ירושתנו?!

לוא קרעת שמים ירדת -
דרך שאלה שמא קרעת שמים וירדת לדבר עמהם כמו שעשית לנו ואם מפניך הרים נזלו, בעבורם כמו בעבורנו וזה היה ביום מעמד הר סיני שירד כבודו על הר סיני והיה אש וענן וההר חרד ונזדעזע הוא והאחרים שהיו קרובים אליו, כמו הר שעיר והר פארן גם כן נזלו מים מהענן ששכן עליהם, אלא שעיקר הדבר היה על הר סיני, לפיכך נזכר בתורה הר סיני לבד, והנה היה ההר בוער באש ונוזל מים כי האש והענן עליו.

קרעת שמים -
דרך משל, כמו ודלתי שמים פתח, ושמים הוא האויר.

נזלו -
דגש הלמ"ד, לתפארת הקריאה מפני ההפסק.