[סד, א]
כקדוח אש המסים -
המסים שם שרשו מסס והיתה הסמך ראויה להדגש בחסרון הכפל, אלא שבא הנח תמורת הדגש והאחד מן המסים המס, ואש גדול וחזק יקרא אש המסים, שממס כל דבר כן היה האש ההוא על הר סיני.

כקדוח -
עניין בעירה ושריפה, כמו כי אש קדחה באפי, כי אש קדחתם, והיתה אש שתבעה מים, כי האש הייתה בהר ומים היו בהר הנה היו המים רותחים והיה ההר עשן כלו בין מקום האש בין מקום המים, כי המים הרותחין יעלו עשן וכל זה להודיע שמך לצריך שאינם יודעים שמך ולא היו מכירים בך, ועל ידי הנוראות הודעת להם כי יש אדון בעולם ומנהיג יעשה בכל כרצונו יבעיר ההרים שלא כמנהג וטבע העולם, ובעבור שירגזו גויים מפניך כאשר רגזו ההרים שאותו היום נשמע ונודע בעולם.

מים תבעה אש -
אש הוא הפועל אף על פי שבא אחרון והמים הוא הפעל אע"פ שבא ראשון, כי הדבר מבואר, כי האש תרתיח המים ואין לטעות בו, לפיכך לא הקפידו בראשון ובאחרון.

תבעה -
עניין רתיחה, לפי שהמים ברתיחתם יעלו אבעבועות נאמר בזה הלשון,

ויש לפרש הענין הזה כלו דרך משל על המלחמות שנלחם האל בעבור ישראל באויביהם, ואמר קרעת שמים וירדת על דרך הכוכבים ממסולתם נלחמו עם סיסרא, וכן ההרים משל על הגדולים, והאש כמו שאמר: והיו עמים משרפות סיד.

[סד, ב]
בעשותך -
לא נקוה הנוראות הגדולות שהיית עושה עמנו לא היינו מקוים להם שתעשה בעבורנו כל כך נוראות, שתרד בעבורנו ויזלו הרים מפניך.

[סד, ג]
ומעולם לא שמעו -
אומות העולם ולא האזינו הנוראות שעשית עמנו ולא שמעו ולא ראו.

אלהים זולתך -
ר"ל שום אלוה זולתך שיעשה למחכה לו מה שעשית אתה למחכה לך.

ויונתן תרגם:

כן ומעלמא לא שמעת אודן וגו',

ובדברי רבותינו ז"ל, אמר שמואל:
כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלוהים זולתך יעשה למחכה לו.

[סד, ד]
פגעת את שש ועשה צדק -
יש אומרים:

פגיעת המיתה, כלומר סלקת מן העולם הצדיקים שהיו שישים במצותיך ועושים צדק.

יש מפרשים:

פגעת קבלת תחנת הצדיקים, וכן לא אפגע אדם לא אקבל תחינת אדם עליהם.

ולשני הפירושים עניין הפסוק על דרך אבד חסיד מן הארץ, אמר אותם הצדיקים שהיו עושים מצותיך בשמחה אינם בעולם עתה שיעמדו לנו בפרץ כמו שהיו עושים הראשונים.

בדרכיך יזכרוך -
היו זוכרים אותך בדרכיך שהם י"ג מדות כשהיית כועס על עמך בעונותם היו הצדיקים עומדים לפניך כמו שעשה משה בדבר העגל ובדבר המרגלים, אמר: ה' ארך אפים ורב חסד נושא עון וגו' סלח נא לעון העם הזה וגו'.

הן אתה קצפת ונחטא -
כשהיית קוצף עלינו בעבור שחטאנו לפניך.

בהם עולם ונושע -
בהם היינו סומכים כל ימי עולם, כלומר בכל דור ודור שהיו בהם צדיקים והיינו נושעים בהם שהיו מתפללין לפניך בעדינו, אבל עתה בגלות אפסו החסידים והצדיקים וכלנו אנחנו כטמא, אין דבר אלא שתעשה אתה למען שמך.

ונחטא -
אחר שחטאנו.
וכן: וירם תולעים ויבאש, אחר שבאש.
וכן: ויבקע המים אחר שנבקעו המים.

[סד, ה]
ונהי כטמא, עדים -
מתרגום:

ספחת עדיא,

ויש מפרשים מתרגום:

הרה מעדיא,

כלומר כשתלד בגדיה מלוכלכים בדם.

ויש לפרש בגד סמרטוט ובלוי.

וכן בדברי רבותינו ז"ל:

המשמשת בעדים עד שהוא נתון תחת הכר,

והענין אחד כי בגד מלוכלך הוא מוסר מהבריות, אמר אנחנו נשארנו בגלות כמו הדבר הטמא, או כמו בגד עדים, שהוא נמאס כן כל צדקותינו אפילו הצדקות שאנו עושים אינן רצויות אלא נמאסות, כי אין אנחנו עושים אותם אלא להתפאר בהם ולהתגדל ולקנאת איש מרעהו, ולפיכך ונבל כעלה כלנו כמו העלה שהוא נובל כן אנחנו נובלים כלנו, וכמו הרוח שנושא העלה הנופל כן ישיאונו עונותינו לזרותינו בכל פאה.
ודקדוק מלת ונבל –
יש אומרים:

שהוא מבנין נפעל ומשפטו וננבל ובהעדר פ"א הפעל הוטלה תנועתה על נו"ן אית"ן.

ויש אומרים:

שהוא מבנין הפעיל והיה משפט הבי"ת להדגש ובא הנח תמורת הדגש, כמו שבא במלת ויזד יעקב:

ועוננו -
חסר יו"ד הרבים מהמכתב.

[סד, ו]
ואין קורא בשמך -
כמו שהיו חסידים הראשונים עושים.

מתעורר -
ואין מתעורר, ואין שזכר עומד במקום שנים.

להחזיק בך -
במצותיך ובדרכיך.

כי הסתרת פניך -
כי כענין כאשר, כמו: כי תוליד בנים, אמר כאשר הסתרת פניך ותמוגינו ביד עונינו, אין קורא בשמך.

מתעורר להחזיק בך -
כמו שהיו עושים הראשונים שהיו עומדים בפרץ לפניך.

ותמוגנו -
עניין המסיסה ואמר ביד עונינו כי לא אתה עשית אלא עונינו.

[סד, ז]
ועתה ה' -
אע"פ שחטאנו לפניך אנחנו בניך ואתה אבינו והאב לא יזנח הבן ואע"פ שחטא לו, והנה אנחנו החומר ואתה יוצרינו והיוצר ישנה החומר מכלי לכלי כאשר ישר בעיני היוצר, כן אנחנו בידך ולא כן שאר העכו"ם כי אין השגחתך עליהם תמידה, אבל אנחנו בידך כחומר ביד היוצר שעיניו תמיד כחומר ועושה כלי, ואם לא ישר בעיניו ישוב ועשהו כלי אחר, כן אתה עיניך בנו תמיד ופוקד מעשינו ואם חטאנו וקצפת עלינו והנה אנחנו כלי נשחת שוב ועשנו כלי אחר.

ואל תזכור לעד עונינו והבט כי עמך כלנו -
ואע"פ שחטאנו לא יצאנו מתחת רשותך ולא עזבנו שמך הגדול ולא פנינו אל אלוהים אחרים, לפיכך העבר עונינו ורחם עלינו.

[סד, ח]
אל תקצוף -
מפורש הוא.

[סד, ט]
ערי קדשך -
והבט ערי קדשך שהיו מדבר ציון וירושלם שהיו משכן כבודך הנה הם מדבר ושממה, אע"פ שאחר חרבנה שבו הגוים ובנו אותה כיון שאין ישראל עליה הרי היא חרבה ושממה מיושביה.

ועוד: כי בידם תחרב מזמן כי יבואו אדומים ויקחוה מיד ישמעאל ויחריבוה ,הנה היא הייתה בזה הענין מיום גלות ישראל ממנה.

[סד, י]
בית קדשינו -
אבותינו הללוך בו והיה לשרפת אש בראשונה ובשניה, ועודנו בחרבנו, כי לא נבנה מעולם מקום המקדש ביד הגוים.

וכל מחמדינו היה -
בית המקדש והנה הוא לחרבה זה כמה שנים.

[סד, יא]
העל אלה -
איך תוכל להתאפק על אלה ולא תרחם?!

תחשה -
תשתוק כאלו אין אתה שומע צעקתינו.

ותעננו -
שאנחנו מעונים בגלות ביד האויבים.

ויונתן תרגם:

העל אילן תתחסן ה' וגו'.