[סה, א]
נדרשתי -
והנה האל משיב לבני הגולה כי בעונות אבותיהם שגברו ועבדו עכו"ם ובעונותם בגלות ועברו על המצוות ארך הגלות כל כך, ואמר נדרשתי ללא שאלו נדרשתי לאבותיכם אם ידרשוני ולא שאלוני, וכפל הענין במלות שונות ושלש הענין ורבע שאמר נמצאתי

ואמר אמרתי ואמר פרשתי ידי, וכל זה לחזק הענין כי כמה פעמים היה שולח להם ביד הנביאים שובו אלי ואשובה אליכם וכיוצא בענין הזה.

לא קורא בשמי -
כאלו לא נקרא בשמי עם ה' כן לא פנה אלי.

[סה, ב]
פרשתי ידי -
לקבלם בתשובה אם ירצו.

ויונתן תרגם:

שלחית נביי וגו':

לא טוב -
ר"ל דרך רע וכן מנהג הלשון, כמו: יתיצב על דרך לא טוב, אשר לא טהורה היא, אשר איננה טהורה, והדומים לו:

[סה, ג]
העם, על פני -
ר"ל בירושלים, גם בבית המקדש עשו תועבות.

בגנות -
כמו שהיה מנהג תחת כל עץ רענן.

על הלבנים -
בשעה שהיו שורפין הלבנים היו משימין עליהם קטרת לעכו"ם.

[סה, ד]
היושבים בקברים -
לדרוש אל המתים.

ויונתן תרגם:

דיתבין בבתיא וגו':

ובנצורים ילינו -
בחרבות ילינו בלילה שיראו להם השדים לדעתם, כי המזיקים נראים בחרבות למאמינים בהם, וכן: ונצורי ישראל להזיק עניין חרבות.

ויונתן תרגם:

ועם פגרי בני אנשא דיירין.

בשר החזיר -
עוברין על כל הנמנע בתורה.

ומרק פיגולים -
כולל כל שאר הבהמות טמאות שקצים ורמשים וכלם הם פגולים ונתעבים.

ומרק -
כמו ואת המרק שפוך, כי הוא מרוק הבשר וכליהם נראים באותו השומן הדבק בהם ויכיר אדם כי בשר חזיר ושקצים בשלו בהם, אם ירצו לכפור בהם ולומר שלא אכלום, וכתוב ופרק והענין אחד.

[סה, ה]
האומרים -
הם טמאים ואוכלים כל טמא ואומרים למי שהוא טהור אני טהור ממך.

קרב אליך -
כלומר עמוד בעצמך אל תקרב אלי.

אל תגש בי כי קדשתיך -
אני קדוש ממך.

אלה -
שעשו המעשים הרעים האלה ולא הכירו בעצמם כי רע עשו - הם מעלים עשן באפי.

אש יוקדת -
באפי כל היום עליהם ועל זרעם אחריהם, לפיכך ארבה הגלות לבניהם זמן רב.

[סה, ו]
הנה כתובה -
החטאת הגדולה לא נמחית אלא הרי היא כתובה לפני לזכרה תמיד.

לא אחשה -
לא אשקוט.

כי אם שלמתי -
עד אשר אשלם להם משלם רעות אבותיהם המצטרף עם עונותיהם הגלות, אבל העיקר הוא עונות אבותם שגדלו.

ושלמתי על חיקם -
אף על פי שאני עתיד לשלם גמולם לבניהם אחריהם, מעתה אשלם לעצמם שעשו הרעה.

ויונתן תרגם כן:

הא כתיבא קדמי וגו'.

[סה, ז]
עונותיכם ועונות אבותיכם יחדו -
כלומר הצטרפו אלה עם אלה והאריכו אתכם בגלות.

אשר קטרו -
אותו המעשה הרע כפרו בי ועבדו עבודת עכו"ם, והוא שאמר חרפוני, כי כשעבדו על הגבעות הנה חרפוני ובזוני וכפרו בי כי אני צויתים שלא לעבוד עבודת עכו"ם, כי העובד עבודת עכו"ם כופר בעיקר.

ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם -
תחלה אמדד להם עצמם פעולתם אל חיקם ואחר כך לבניהם, הראשון כתוב אל וקרי על חיקם וזה השני על וקרי אל חיקם:

[סה, ח]
כה אמר ה' -
אמר כנגד בני הגלות אל תתיאשו בעבור זה שאמרתי מן הגאולה, כי אף על פי שאשלם לכם עון אבותיכם בהאריכי גלותכם בעונם עם עונותיכם לא אטוש אתכם, אלא על כל פנים אוציא אתכם מן הגלות ואשיבכם אל ארצכם אחר שישלם עונשכם.
והמשיל לאשכול ענבים שבשל להוציא ממנו התירוש, ואם יבא אדם להשחיתו יאמר לו חברו אל תשחיתהו כי ברכה בו כי תירוש יש בו שהוא ברכה וטובה, ואף על פי שיש בו חרצנים וזגים שאין בהם ברכה בעבור התירוש שיש בו השאירהו, כן ישראל אף על פי שיש בהם חוטאים צדיקים יש בהם שהם ברכה לעולם ובעבור הצדיקים אין ראוי להשחיתו, אלא כמו שיעשו באשכול שידרכו אותו ויוציאו ממנו התירוש וישליכו ממנו החרצנים והזגים, כן יעשה האל בישראל יוציאם מהגלות בהגיע עתם ויצרפם בדרך, כמו שכתוב בנבואת יחזקאל: וברותי מכם המורדים והפושעים בי וגו'.

ויונתן תרגם:

כן כדנן אמר ה' כמא דאשתכח וגו'.

[סה, ט]
והוצאתי מיעקב זרע -
פירוש זרע ברכה, כלומר זרע הראוי ליעקב, וכלל בכלל יעקב עשרת השבטים.

ומיהודה -
כלל בו בנימן, כי מלכות אחת היו וגלו כאחד, וזכר שתי הגליות שלא יתיאשו אפילו עשרת השבטים שלא שבו משגלו בראשונה, מבטיח אותם שישובו עוד לארצם וירשוה, ואמר הרי ר"ל הר ציון והר הבית שהוא בחלק יהודה.

[סה, י]
והיה השרון לנוה צאן -
כמו שהיה כי מקום מרעה, וכן כתוב ועל הבקר הרעים בשרון.

ועמק עכור לרבץ בקר -
וכן העמקים ירבצו בהם הבקר וירעו בהם כמו שהיו ויותר טוב כי ירבצו בטח ולא יפחדו מאויב והעמקים מקום מרעה גם כן, ומה שזכר עמק עכור, לפי שהיה לו שם גנאי מתחילה, אמר עוד לא יזכר אותו השם, כי רבץ בקר יקראו עמק ברכה.

וכן אמר הושע: ואת עמק עכור לפתח תקוה, ולמי תהיה כל זאת הברכה לעמי אשר דרשוני לא לאשר עזבוני, לפיכך אמר אחריו -

[סה, יא]
ואתם עוזבי השם -
אמר כנגד אנשי הדור שהיו עובדים עכו"ם והם יכלו ברשעתם הם ונשמתם ולא יראו בטובת ישראל לעתיד לבא, כמו שאמר: ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, רבים ולא כולם אלא הצדיקים.

השכחים -
שם התאר, אמר הם השוכחים הר קדשי שהוא בית המקדש מלהקריב עליו קרבן.

העורכים לגד שלחן -
גד פירושו מזל, כלומר מקריבים למזל מן המזלות.

ואמר רבי משה כוהן:

שהוא כוכב צדק, כי כן יקרא בלשון ערבי.

והממלאים למני ממסך -
וכן ממלאים, כלומר משלימים ממסך יין, ר"ל נסך למני והוא שם כוכב.

ויש מפרשים:

לככבים שהם מנוים והם שבעה ככבי לכת.

[סה, יב]
ומניתי -
לשון נופל על הלשון, והוא דרך צחות, כמו גד גדוד יגודנו, דן ידין עמו, ועקרון תעקר, ולפי שאמר למני אמר ומניתי, אתם עובדים למנין הככבים ואני אמנה אתכם לחרב ולא יחסר אחד, וכן אמר אחריו: כלכם לטבח תכרעו יען כו'.

ובאשר לא חפצתי -
זה היה מרד להכעיס שבחרתם באשר לא חפצתי.

[סה, יג]
לכן כה אמר ה' -
מה שאמר למעלה מזה הוא כנגד אותו הדור שהיה הנביא בו כמו שפירשנו שהיו עובדים עכו"ם, ואם כנגדם אמר זאת הפרשה גם כן לא יתכן זה, כי כולם גלו כשגלו צדיקים ורשעים, גם מהצדיקים מתו בחרב כמו שכתוב: נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, אלא מה שאמר: ומניתי אתכם לחרב על הרשעים גמורים המכעיסים האל בעכו"ם, אמר שלא נשאר אחד מהם שלא מת בחרב אבל האחרים גלו הצדיקים ושאינם צדיקים גמורים, ואף על פי שמתו מן הצדיקים אל אמונה ואין עול, ידע מה שעשה אין להרהר אחריו.

ואם נאמר כי זאת הפרשה כנגד עולי הגולה, כמו שכתוב שיצרפם בעלותם מהגלות אינו דבק במה שכתוב למעלה.
ועוד שאמר ואתם תרעבו ,ולא אמר ואתם אלא לאותם שזכר.
על כן הנכון בעיני כי אלה הפסוקים נאמרו דרך משל על שכר העולם הבא, אמר מתחלה ענשם בעולם הזה ומניתי אתכם לחרב ועתה אמר ענשם לעולם הבא, ואמר הנה עבדי יאכלו, ר"ל תשיג נפשם המשכלת בחכמה העליונה בידיעת האל, וההשגה הזאת תענוג הנפש כמו שהאכילה והשתיה תענוג הגוף.
וכן נאמר גם כן דרך משל: הוי כל צמא לכו למים ואמר לכו שברו ואכלו, ואמר שמעו אלי ואכלו טוב, כל זה משל לחכמה.
וכתיב: לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר השם,
וכן צמאה נפשי לאלהים, וכן בספר משלי הרבה כזה,

ורבותינו ז"ל משלו גם כן:
שכר העולם הבא וענשו בזה הענין, והביאו גם כן אלה הפסוקים לראיה,

אמרו תנן התם רבי אליעזר אומר:

שוב יום אחד לפני מיתתך.
אמרו לו תלמידיו: וכי אדם יודע באיזה יום ימות?
אמר להם: כל שכן ישוב היום, שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה.

ואף שלמה אמר בחכמתו: בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו תשובה ומעשים טובים,

אמר רבן יוחנן בן זכאי:

משל למלך שזמן את עבדיו ולא קבע להם זמן, פקחים שבהם קשטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו: כלום בית המלך חסר כלום?!
טפשים שבהם הלכו ועשו מלאכה ואמרו: כלום יש סעודה שאין בה טורח?!
פתאום בקש המלך את עבדיו הללו נכנסין מקושטין והללו נכנסין כשהן מלוכלכים, שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשים.
אמר: הללו ישבו ויאכלו והללו יעמדו ויראו.

זיואי חתנו של רבי מאיר בשם ר"מ אומר:

אף הם נראים כמשמשים, אלא אלו ואלו יושבים, הללו אוכלים והללו רעבים, הללו שותים והללו צמאים, שנאמר: לכן כה אמר השם הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו וגו':

[סה, יד]
הנה עבדי -
מנהג הסעודה לאחר אכילה ושתיה שהם שמחים, ישמחו וירונו וירימו קול בשירים וצעקתם תהיה להפך, כי הרמת קול תהיה מטוב לב והרמת קולכם תהיה מכאב לב ומשבר רוח ויהיה קולכם קול יללה.

[סה, טו]
והנחתם -
על עונש הגוף אמר זה כי עונש הנפש לא ידע אדם בו, אלא פירוש כשתמותו מיתת הגוף בחרב תניחו אחריכם שמכם לשבועה ולקללה הפך הצדיק שכתוב בו זכר צדיק לברכה, אבל אתם יזכר שמכם לקללה כי בחירי יקללו בכם מי שיקללו ויאמרו יהיה כך וכך והמיתך ה' כמו שהמית פלוני ופלוני, כמו שאמר על צדקיה ואחאב שקללם מלך בבל, שנאמר בהם: ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך אלוהים כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש.

ולעבדיו יקרא שם אחר -
בהפך זה שיהיה שמם וזכרם אחריהם לברכה ויתברכו בהם, כמו שאמר: בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה.

לשבועה -
כמו לקללה, וכן אמר בסוטה: יתן ה' אותך לאלה ולשבועה, כי בשבועה יזכיר האדם קללה כמו שאומר אדם בשבועתו אהיה כך וכך אם עשיתי זה.

ויונתן תרגם:

והמיתך וימיתכון ה' מותא תנינא.

[סה, טז]
אשר המתברך -
ומתי יהיה זה שיקללו בחירי ה' הרשעים אחר צאת ישראל מהגלות ויבאו הרשעים לעת הזאת לכליון והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש, כי באותו הזמן המתברך בארץ יתברך באלהי אמן שלא ישאר בעולם שום אמונה ושום יראה שיתברך וישבע אדם בה אלא באלהי אמן לבד.

ואמר בארץ –
כי בכל העולם תהיה אמונה אחת והיא אמונת אלהי אמן.
ופירש אלהי אמן, כמו אל אמונה, כמו שאמר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.

ופירש מתברך - מבקש הברכה לעצמו, כמו והתברכו בזרעך, ולא אמר ונברכו בך, והמתברך יאמר אלהי אמן יברכני כמו שברך פלוני ופלוני הצדיקים, וכן לא ישבעו שום שבועה אלא באלהי אמן, כמו שאמר: כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון.

כי נשכחו הצרות הראשונות -
כי עד אותו הזמן לא היה העולם בלא צרות ובלא מלחמות ובאותו זמן יהיה שלום בעולם, כמו שאמר ודבר שלום לגוים, ואמר, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, וכל כך יהיה שלום עד שישכחו הצרות הראשונות.

ובאמרו: וכי נסתרו מעיני, הראה כי הכל היה מאת ה' לכל גוי וגוי לא בדרך מקרה, וכן דברו הנביאים מפי ה' על הצרות והמלחמות, על כל גוי וגוי טרם בואם.

[סה, יז]
כי הנני -
מרוב הטובה שתהיה כאלו יהיה העולם חדש שמים חדשים והארץ חדשה, כמו שאמר ולא תזכרנה הראשונות.

פירש הצרות הראשונות כמו שאמרנו.

והחכם רבי אברהם פירש:

שמים חדשים - על הרקיע, אמר שהאל יחדש אויר טוב שיהיו בני אדם בריאים ויחיו שנים רבות, גם יוסיף בכח הארץ והנה היא חדשה.

ואם כפירושו יהיה זה בכל העמים והנה אמר הכתוב: כי כימי העץ ימי עמי לא עמים אחרים.

[סה,יח]
כי אם שישו -
יאמר כנגד ישראל יאמר להם האל שישו וגילו עדי עד מרוב הטובה לא יאמר להם דבר אחר, כלומר שום דבר רע, כי אם זה הדבר הטוב.

אשר אני בורא -
פירוש מחדש, כי הדבר החדש יקרא בריאה, כמו בראשית ברא אלוהים וגו', ואם בריאה יברא ה'.

כי הנני בורא את ירושלים גילה -
שיהיה שמה גילה ושם עמה משוש, וזכר ירושלים, כי אף על פי שיהיה שלום בכל העולם תהיה ירושלים העיקר ומשם יצא השלום לעולם והתורה והדרך הטוב שבעבורו יהיה שלום, כמו שאמר על מלך המשיח ודבר שלום לגוים, ואמר: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ורב הטובה והשלום ואריכות הימים בירושלם ובארץ ישראל יהיה, כמו שאמר: נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות.

[סה, יט]
וגלתי בירושלם -
לפיכך יהיה שמה גילה כי אני אשמח בה מפני שיעשו בה רצוני וישכון בה כבודי, וכן עמה משוש שאשיש בהם שיהיו עבדי ובחירי ועושי חפצי.

קול בכי וקול צעקה -
כי יבכו בני אדם בעיר על מת בלא זמנו או על חלל או על שביה ששבו מן העיר וכל זה לא יהיה כי חרב ומלחמה לא יהיה ומיתה טבעית לא תהיה כי אם לשנים ארוכים שיהיה האדם מלא ימים כשימות עד שלא יבכו לו, והנה יהיה הפירוש בפסוק שאחריו,

[סה, כ]
לא יהיה משם -
מירושלם, והוא הדין לכל ארץ ישראל אבל ירושלים היא העקר והיא ראש ממלכת ישראל, ופירוש משם, כי באמרו לא יהיה, ר"ל לא יצא משם לקבורה.

עול. נער -
כמו עולל וזקן, כי בן שישים לזקנה והנה הוא זקן ולא מלא את ימיו עד שיהיה בן שבעים, וזה בזמן הזה אבל באותו הזמן לא יאמרו על זקן שמלא את ימיו עד שיהיה בן שלוש מאות וחמש מאות שנה ויותר, כמו שהיו הדורות הראשונים בתחילת בריאת העולם, היו החיים ההם בכלל או ביחידים ולעתיד לבא יהיה בכלל ישראל.

כי הנער בן מאה שנה ימות -
אם ימות אדם בן מאה שנה וזה יהיה בעונו יאמרו עליו נער מת, ופירש זה ואמר והחוטא בן מאה שנה יקולל, כלומר כי קללת האל תהיה לו וחוטא הוא כשימות בן מאה שנה.

[סה, כא]
ובנו בתים וישבו -
בהם כל ימי עמוד הבנין ויותר, וכן ונטעו כרמים ואכלו פרים כל ימי היותם נושאי פרי, ופירש הענין ואמר -

[סה, כב]
לא יבנו -
כי כימי העץ שיטעו כן יהיו ימיהם, כמו שאמר לא יטעו ואחר יאכל.
ואמר עמי ובחירי, כי להם יהיה אריכות הימים לבד ועל דרך מופת לא לשאר העמים.

ויונתן תרגם:

כי כימי העץ - ארי כיומי אילן חייא,

ואפשר שכוון בזה למה שאמרו רבותינו ז"ל:

עץ חיים מהלך חמש מאות שנה.

יבלו בחירי -
שיבלה מעשה ידיהם בימיהם, כמו שאמר ולא יבנו ואחר ישב.

[סה, כג]
לא יגעו לריק -
הפך מה שאמר בקללה וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם, אמר להם כי כל יגיעם יהיה לברכה כי לא יבא אויב שיאכל יגיעם ולא שדפון וירקון.

ולא ילדו לבהלה -
כי לא ימותו בניהם בחייהם שיבהלו במיתתם.

וצאצאיהם אתם -
כל ימיהם יהיו אתם כי לא ימותו בחייהם, וכפל הענין במלות שונות,

[סה, כד]
והיה -
הפך מה שנאמר בגלות סכותה בענן לך מעבור תפלה.

טרם יקראו -
פעמים טרם יקראו ופעמים עוד הם מדברים.

[סה, כה]
זאב וטלה -
כבר פירשנו הענין בפרשת ויצא חטר.

ונחש עפר לחמו -
כמו שהיה לא דבר אחר, כלומר לא ישוך אדם מישראל, כמו שמפרש לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי והיא ארץ ישראל, והמשיל התורה - כנחש יהיה פירוש שלא יהיה מאכלו אלא מין שהוא עפר, שנאמר כי עפר אתה כי ישראל נאמר עליו בזמן ההוא: כי מלאה הארץ דעה את ה' והנה איננו עפר ולא ישוך הנחש עקבו.