[ז, א]
ויהי בימי אחז -
אמר בן יותם בן עזיהו, כי שניהם היו צדיקים ואע"פ שהוא היה רשע והחטיא את יהודה עד שהענישם האל ונתנם ביד מלך ארם וביד מלך ישראל, ומלך ארם שבה ממנו שביה רבה, ומלך ישראל הרג ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד, ועתה עלו שניהם להלחם עליה.

ולא יכול -
רצין, כי הוא היה עיקר המלחמה והוא הביא עמו פקח, וכן אמר: עלה רצין נראה כי הוא העקר.

ואמר ולא יכול לו מפני חוזק יהודה וירושלם, שהרי הם פחדו שלא יכבשו ירושלם, שנאמר: וינע לבבו ולבב עמו אלא ולא יכול כי לא רצה האל לתת את ירושלם ביד אויב כי זכות הייתה עומדת להם עדין, כמו שאמר גם בימי חזקיהו למעני ולמען דוד עבדי עד עת בא עתה וחרבה על ידי נבוכדנצר.

ובדרש:

ויהי בימי אחז בן יותם בן עזיהו - מה ראה הכתוב ליחסו?!
אלא אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ווי הוא זה, שמלך זה הרשע.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בן יותם הוא בן עזיהו אבותיו צדיקים היו, לפיכך א"א לפשוט יד בו, הדא הוא דכתיב: ולא יכול להלחם עליה מפני זכות אבותיו.

[ז, ב]
ויגד לבית דוד -
אמר לבית דוד, כי לולי דוד כבר פסקה המלכות מזרעו בעונם ובעון זה המלך שהיה רשע.

נחה ארם על אפרים -
כמו ויבאו האנשים על הנשים, והגד למלך כי מחנה ארם עם מחנה אפרים נחה, כלומר באו עד קרוב לירושלם ותקעו אהליהם ונחו שם לצור על ירושלם ולהלחם עליה.

ואמר נחה –
לשון נקבה על המחנה, או על עדת ארם, כמו: ותהי ארם ותהי ישראל.

וינע לבבו -
פחדו מאד כי כבר נכשל לפניהם כי כן כתוב במלכים.

וינע -
מן הקל ונפתחה הנון מפני העי"ן.

ואמר עצי יער -
שכולם נעים מפני הרוח ואחד מניע חברו שנוגע בו מפני התנועה והנה התנועה רבה מתנועת עץ יחידי מפני רוח, כן היו כל אחד מהם פוחדים והאחד מפחיד.

ויש דרש:

קול אילני סרק נשמע יותר מקול אילני פירות לפיכך אמר: עצי יער.

[ז, ג]
ויאמר ושאר ישוב בנך -
שני בנים היו לו לישעיהו:
האחד שמו: שאר ישוב לאות ולסימן כי שאר יהודה ישובו עוד אחר הגלות ולא כן עשרת השבטים שלא שבו אחר שבעים ועדין לא שבו, אף על פי שעתידין לשוב.
ועוד: כי לא מהרו לגלות יהודה כמו עשרת השבטים.

והבן האחר: קרא שמו: מהר שלל חש בז לאות ולסימן עשרת השבטים שימהרו לגלות קודם שבט יהודה.

ודעת יונתן:
כי שאר ישוב לא היה בן ישעיהו אלא פירוש שאר ישוב, אנשים טובים שהיו תלמידי ישעיהו.

ותרגם כן:

ושאר דלא חטן ודתבו מחטאה תלמידך.

תעלת הברכה -
תעלה היא אמת המים הנמשכת מן הברכה והברכה היא עשויה בבנין אבנים שמי המטר מכונסין בה, ואמר העליונה כי שתי ברכות היו שם וזו הייתה העליונה.

שדה כובס -
שהיו כובסים שם הבגדים, לפיכך נקרא שדה כובס.

ויונתן תרגם:

חקל משטח קצריא,

שהיו מכבסים הבגדים, לפיכך נקרא שדה בתעלה והיו שוטחין הבגדים לשמש בזה השדה.

[ז, ד]
ואמרת -
השמר - זה לבדו מלרע, לפיכך פירשנוהו עניין אחר עניין שמרים, כלומר שב על שמריך בנחת כיין היושב על שמריו.

ויונתן תרגם:

ענין שמירה - כלומר אסתמר,

וכן פירש רבינו סעדיה:

השמר - מעשות מלחמה והשקט לך אל תירא, והשקט פעל עומד או יוצא, פירוש השקט לבך.

משני זנבות האודים -
האוד הוא עץ שמנדדין בו האש.

ובדברי רז"ל:

ליטול אוד מבין העצים ואינו עשוי להדליק אלא שנשרף מאליו מעט מעט, כשמנדדין בו האש תמיד וכשנשרף עד שחוזר קטן שאין ראוי לאוחזו ביד ולנדד בו האש משליכין אותו לצד אחד והוא עשן.

ויקרא זנב האוד וחרון האף, נמשל לעשן כמו יעשן אף ה' עד מתי עשנת, וכמו שזנב האוד אין בו כח להבעיר דבר אלא שהוא עשן ומצער בני הבית מעט עד שיכלה העשן, כן אלו המלכים באו בחרון אפם, אבל אין כח בהם להבעיר ולכלות ובמעט זמן יכלה עשנן וישובו להם ויכלו.

ובן רמליהו -
פירוש עם אפרים כמו שאמר רצין וארם, וקצר הכתוב דבריו וסמך על המבין כי בזכור המלך הוא הדין לעם, וכן אמר בפסוק הבא אחריו.

[ז, ה]
יען -
שזכר ארם ולא זכר המלך.

[ז, ו]
נעלה ביהודה -
במי שהוא ראש יהודה והיא ירושלם.

ונקיצנה -
נעשה לה מצור עד שיקיצו מפנינו ויפתחו לנו.

ונבקיענה אלינו -
או נבקיענה, כלומר נבקיע חומותיה ונכנס בה ותהיה ברשותינו ונמליך מלך בתוכה על ידינו וממנו, ומי יהיה זה?
את בן טבאל והוא היה איש מבני אפרים שהיו חושבים להמליכו בירושלם, זאת הייתה עצתם ולא תקום ולא תהיה.

ויונתן תרגם:

ונקיצנה ונבקיענה אלינו - ונחברינון ונשוינון עמנא,

ותרגם:

את בן טבאל - ית מאן דכשר לנא,

עשה מלת טבאל נוטריקון הטוב אלינו.

ויש מפרשים:

טבאל - רמלא באלפא בית"א דא"ל ב"ם, ורמלא הו' על בן רמליהו.

[ז, ז]
כה אמר -
לא תקום, עצתם ולא תהיה.

[ז, ח]
כי ראש -
לא יהיו הם ראש ומלך בירושלם כמו שחשבו, כי דמשק הוא ראש ממלכת ארם וראש דמשק הוא רצין ולא יהיה ראש ירושלם.
ועוד אני אומר להם: כי בעוד שישים וחמש שנה יחת אפרים מעם, ופירושו יחת עם אפרים, כלומר רצין וארם יחת עם אפרים מהיות זה עם זה, ויהיה חסר אפרים וי"ו השמוש, כמו: שמש ירח, ורבים כמוהו.

ופירוש יחת רצין הנזכר כי עליו היה מדבר ועל ארם, ואמר כי הוא יחת אפרים גם כן מהיות עם ולא יהיה ראש רצין אפילו מארם וגם ארם לא יהיה עיר שיוכלו להלחם ולעשות דבר מעצמם.
וכן שמרון שהוא ראש אפרים היום וראש שמרון היא בן רמליהו לא יהיה זה לאורך זמן, כי יחתו ארם ואפרים מעם, וכן אמר: ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור, ואמר ושאר ארם ככבוד בני ישראל יהיו.

וחשבון שישים וחמש שנים אינו מתחיל מנבואה זו, שהרי בזה הפרק נולד הבן שנקרא עמנואל, ואמר בטרם ידע הנער קרוא אבי ואמי ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור, וכן נאמר במלכים ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשם ויגלה קירה ואת רצין המית, אלא פירושו ובעוד שישים וחמש שנה בהשלמות שישים וחמש שנה מנבואת עמוס שהתנבא על דמשק, ואמר ושברתי את בריח דמשק וגומר, וגלו את ארם קירה אמר ה'.

וכן התנבא על גלות ישראל והיתה נבואת עמוס לפי החשבון בשנת שבע עשרה לירבעם בן יואש מלך ישראל, כיצד?
ירבעם מלך אחד וארבעים ומנחם עשר, הרי אחד וחמשים ופקחיהו בן מנחם שנתים הרי חמישים ושלש, ופקח עשרים הרי שבעים ושלש, והושע בן אלה תשע ואז גלו ישראל, הרי שמנים ושנים הסר מהם שבע עשרה הרי שישים וחמשה, חשבון מכוון ולא חשבנו שישה חדשים לזכריה וירח ימים לשלום.

[ז, ט]
וראש אפרים -
פירשתיו.

אם לא תאמינו כי לא תאמנו -
אמר הנביא אם לא תאמינו לדברי אלה למה היא זה?
לפי שאין אתם נאמנים וקיימים באמונת האל.

תאמנו -
ענין קיום כמו מימיו נאמנים.

[ז, י]
ויוסף ה' דבר אל אחז -
פירוש על ידי ישעיהו.

[ז, יא]
שאל לך אות -
ידע שלא היה מאמין בדברי האל והוא עצמו הוכיח שלא היה מאמין ששלח מלאכים אל מלך אשור ואמר לו: עלה והושיענו מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל הקמים עלי, ואם היה מאמין בדברי האל לא היה עושה כן ולא היה שולח לו שחד, אלא מתוך שלא בטח בדברי האל שהבטיחו מהם, שלח שחד למלך אשור לעזור לו מהם.

ה' אלוהיך -
אמר לו אלוהיך אף על פי שהוא לא היה מאמין בו, אמר הוא אלוהיך ושופטך מיד אלה המלכים, והאמן בו, כי הוא אלוהים ענינו אדון ומשגיח ושופט.

העמק שאלה -
העמק לשאל איזה אות תרצה שיתן לך, שאלה מקור במשקל הצווי, ה' שמעה ה' סלחה, ופירש העמק והגבה - אם תרצה אות בשמים או בארץ.

וכן תרגם יונתן:

שאל דיתעביד לך נס על ארעא או תתחזי לך בשמיא.

ואמר נס על אשר בארץ, כי על ידי נס היה האות שנתן לו בארץ להיות דעת והכרה לתנוק.

[ז, יב]
ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה -
כל זה היה מעט האמנה ואף על פי שהוא אומר בלשון האמנה, כי לא ינסה האל, אף על פי כן הנביא ידע את לבבו כי לא אמר אלא ממיעוט האמנה, כאומר איני חושש לנסותו בזה, לפיכך ענה לו הנביא כי תלאו גם את אלהי:

[ז, יג]
ויאמר, בית דוד -
לגנותו לא קראו בשמו, כמו שמע נא בן אחיטוב, וזכר דוד ולא זכר אביו, כי בעבור דוד הייתה לו המלוכה ובעבורו עושה עמו האל נסים.
וכן: ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי.

אנשים -
כתרגומו:

ית נבייא, וכן את אלהי ית פתגמי אלהי,

כלומר שאין אתם מאמינים בהם ותחשבו בלבבכם, כי הוא נלאה וחלש מלהקים את דבריו, והלאות והיגיעה בדברים או בפעולות.

[ז, יד]
לכן -
הוא יתן לכם אות מעצמו, אף על פי שאין אתם חפצים בו והוא יתננו לכם כדי שתאמינו בו על כרחכם.

הנה העלמה הרה -
העלמה אינה בתולה אלא עלמה, כמו נערה תהיה בתולה או בעולה, והנה דרך גבר בעלמה היא בעולה, וכן לזכר קטן בשנים יקרא עלם, בן מי זה העלם, וזאת הייתה קטנה בשנים, לפיכך נקראת עלמה, והעלמה הזאת היא אשת הנביא או אשת אחז, והוא הנכון, כי אם הייתה אשת הנביא היה אומר הנביאה, כמו שאמר ואקרב אל הנביאה, ועוד שאמר מלא רחב ארצך עמנואל, משמע כי בן מלך היה, אמר עתה היא הרה ועתה היא יולדת בן ותקרא אמו שמו עמנואל.

וקראת -
על אמו הוא אומר והיה מנהגם כי האמות היו קוראות שם לבניהן, ואמר וקראת דרך צווי, כי הנביא היה מצווה שתקרא שמו כן, כי מיום שיולד יהיה לכם שלום ויהיה האל עמכם, לכך תקרא שמו עמנואל,
ומהו האות?

[ז, טו]
חמאה ודבש יאכל -
כלומר מיום שנולד יאכל לדעתו חמאה ודבש וכל דבר מתוק שיקריבו לפניו הוא יפתח פיו לו ויקחנו ואם יקריבו לפניו מאכל רע ימאסנו ויסגור פיו לו ולא ירצה בו וזהו מאוס ברע ובחור בטוב, ויבחר במאכל הטוב, כמו שאמר חמאה ודבש יאכל לדעתו.

ומלת לדעתו - היא נקשרת למעלה ממנה ולמטה ממנה, וזה הבן לא נוכל לומר כי הוא חזקיהו, כי כשמלך אחז היה יחזקיהו ובנו בן תשע שנים וזאת הנבואה נאמרה לאחז בימי מלכותו, והעלמה גם כן אינה אם חזקיהו, כי לא הייתה עלמה כשנאמר נבואה זו.

ויונתן תרגם פסוק:

חמאה ודבש - כן שמן ודבש ייכול עד לא ידע לרחקא בישא ולקרבא טבא,

ולהשיב לחולקים בזאת הפרשה מבואר בספר הברית שחבר אדוני אבי זכרונו לברכה בתשובת החולקים, וענין הפרשה סותר דבריהם בפירוש, כי אחז היה מפחד בעבור שני המלכים האלה שלא ילכדו את ירושלם ונתן לו אות, כדי להאמין שלא ילכדוהו ואם האות דבר כאשר הם אומרים: מה אות היה זה לאחז?
דבר שהיה אחר כן ליותר מארבע מאות שנה ואיך יתחזק לבו בזה הדבר שלא היה בימיו, ושאר התשובות מסודרות שם בספר הברית.

[ז, טז]
כי בטרם -
פירש אדוני אבי ז"ל:

אמר לו: כי בטרם שיגיע זה האות להם ילכו להם המלכים, זהו שאמר תעזב האדמה, כלומר תעזב מהם שילכו להם, אבל היה יכול שישוב אחרי כן וילכדו אותה, לכך נתן לו האות שכיון שיראה האות בנער יבטח לבו באל, כי כמו שהאות הזה שנתן לו נתקיים כן יתקיים דברו שלא ילכדו ירושלם ולא תקום עצתם ולא תהיה.

ומה שאמר מפני מלכיה והם לא היו מלכי האדמה ההיא שהיא ירושלם, אלא מלכי דמשק ושמרון, כך פירוש מפני אלה השנים שהיו מחשבים שיהיו מלכיה, ויש לפרש הפסוק בענין אחר ולא יהיה פירוש מאוס ברע השני כמו הראשון, אלא פירוש זה השני מאוס ברע ובחור בטוב כשאר נערים שיגדלו ותכנס בהם דעת הבחירה מעת שיחלו לדבר.

ואמר כי בטרם שיחל נער זה לדבר שיהיה בעת בחירת הטוב ומאסו ברע כשאר הנערים וזה עד שלוש שנים או קודם, תעזב אדמת שמרון ודמשק ותהיה שממה אשר אתה קץ עתה מפני שני מלכיה, והם רצין ופקח, וכדי שתאמין זה, נתן לך האל זה האות מעתה, כי מיד שיולד הנער יבחר במאכל טוב וימאס ברע לדעתו, כמו שפירשנו.

[ז, יז]
יביא ה' עליך -
מאלה המלכים לא תפחד אבל עוד יביא ה' עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו וגומר, כלומר ימי רעה אשר לא באו מיום שנחלק המלכות, כי אז החלו הרעות לבא על ישראל ולא היו בכלל הימים שעברו ימי רעה כמו אלה הימים, ומי יהיה העושה הרעה הגדולה הזאת שיביא ה' עליך את מלך אשור?

ואמר עליך, כי עליו עלה תגלת פלאסר מלך אשור ויצר לו, כמו שכתוב בדברי הימים, ואמר ועל בית אביך, בעבור חזקיהו בנו שעליו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ולא נשארה עיר בכל ארץ יהודה שלא כבש אלא ירושלם.

ואמר ועל בית אביך –
ולא אמר על בנך, לכבוד חזקיהו שהיה צדיק ואחז היה רשע.

[ז, יח]
והיה ביום ההוא ישרוק -
כאלו ישרוק להם שיבאו, כלומר שיעור את רוחם, וכן אמר למעלה ושרק לו מקצה הארץ.

ואמר זבוב ודבורה –
לפי שמתאספים לרוב כרגע לפי' המשיל חיל מצרים וחיל אשור לזבוב ולדבורה, שיתאספו מהרה ויבאו מהרה כמו שאמר למעלה והנה מהרה קל יבא.
וכן נאמר במשל סבוני כדבורים, כאשר תעשנה הדבורים.

ויונתן תרגם:

כן יכלי ה' לעם קטרי משרית גבריא וגו',

ואמר בקצה יאורי מצרים –
כי הקצינים שבמצרים יבאו עם מלך אשור כשיעלה על ארץ ישראל, וזכר יאורי, לפי שעובדי האדמה מתקנים יארים בכל מקום להשקות אדמתם, ואמר כי אפילו עובדי האדמה יניחו עבודתם ויבאו מרוב תאותם, להשחית את ארץ ישראל.

[ז, יט]
ובאו ונחו כולם -
אמר ונחו כולם לפי שהדבורים נחות על הפרחים.

ואמר בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים –
כלומר בערים אשר בעמקים ובערים הבצורות אשר בסלעים.

ופירוש הבתות - חרבות, כמו ואשיתהו בתה, ודגש התי"ו תמורת הנח, ופירוש נקיקי הסלעים שני סלעים.

ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים -
הם עצים פחותים. כמו תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס, והם משל על ערי הפרזות.

ויונתן תרגם:

ובכל הנהלולים - בתי תושבחתא.

[ז, כ]
ביום ההוא -
זה היה במגפה אשר היה במחנה אשור כשבא לירושלם אחר שכבש כל ארץ ישראל, ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, המשיל המגפה לתער, לפי שהתער משחית השער מכל וכל כך הייתה המגפה רבה בהם ובגדוליהם, כמו שכתוב: ויכחד כל גבור חיל נגיד ושר במחנה מלך אשור.

ופירוש בעברי נהר –
בחיל הבא מעברי הנהר, וזהו במלך אשור שבא עם צבאותיו לירושלם.

ומה שאמר יגלח בהם הראש, פירוש את שער הראש, וכן וגלח את ראשו, והוא משל על ראשי צבאותיו.

ושער הרגלים –
הוא שער הערוה והוא כינוי להמון העם.

וגם את הזקן תספה -
והזקן כינוי למלך, לפיכך אמר וגם, כי אין דרך לגלח את הזקן ואפילו מי שיגלח את ראשו לא יגלח את זקנו, אבל שער הרגלים דרך העולם לגלח.

ואמר על הזקן תספה –
ולא הייתה בכלל יגלח לפי שמלך אשור לא מת במחנה כי בארצו מת בשובו, כי בניו הכוהו בחרב, ומלת תספה פעל עומד, ותי"ו תספה לזקן כי הוא לשון נקבה כמו וכל זקן גדועה, אף על פי שנמצא גם כן בלשון זכר.

ויונתן תרגם:

את הראש - ית מלכא,

ותרגם:

וגם את הזקן - ואף ית שלטוניא,

ושער הרגלים - תרגם כמו שפירשנו.

ופירוש השכירה –
כי התער שישכור אדם הוא טוב ומחודד.

ויש מפרשים:

שכירה גדולה, וכן גם שכירים בקרבה גדוליה.

ויונתן תרגם:

בחרבא חריפא,

ושער הוא משקל אחד לסמוך ובמוכרת והוא בשקל נער שער ואינו ממשקל שער צהוב.

[ז, כא]
והיה ביום ההוא יחיה איש -
גם זה בימי חזקיהו, ואמר שיהיה שלום וברכה בארץ ומרוב הברכה יגדל איש עגלת בקר ושתי צאן ודי לו בהם, כמו אם יהיו לו עדרים מהם בזמן אחר, כי זמן ברכה יהיה בימים ההם.

[ז, כב]
מרוב עשות חלב -
מרוב שיעשו חלב יאכלו החמאה, כי החלב יש בו הקום שהוא נסיובי דחלבא וכשישתה החלב ישתנו מעורב ובימים ההם מרוב שיהיה להם חלב יעשו ממנו חמאה ולא יחושו על הקום וישפכו אותו ולא יאכלו מן החלב אלא החמאה שיוציאו ממנו, וגם דבש יהיה להם הרבה מאד כמו שנאמר על האדמה: זבת חלב ודבש.

כל הנותר -
כי בימי חזקיהו גלו רוב ישראל, ואמר כי הנותרים יהיה להם שבע גדול בימי חזקיהו.

[ז, כג]
והיה -
הפסוק כמו הפוך, וככה פירושו: כל מקום אשר הוא עתה לשמיר ולשית, שאין יכולין לעובדו מפני המלחמה יהיה מעובד בו, כאלו אמר אשר הוא עתה לשמיר ולשית וכמוהו רבים, ואמר כי אותו המקום יהיה עבוד ביום ההוא, עד שאלף גפן בו ישוו אלף כסף שיהיה הפרי מבורך ומוציא הרבה ופרי טוב.

[ז, כד]
בחצים יבא שמה -
עתה בא שמה מי שירצה לבא בחצים ובקשת מפני המלחמות, לפיכך תהיה עתה כל הארץ שמיר ושית שאינה עבודה מפני המלחמה ותעלה שמיר ושית.

[ז, כה]
וכל ההרים -
והם ההרים שהם בישוב שנעבדו, גם ההרים בימי חזקיהו לא תבא שמה יראת שמיר ושית כמו שהוא עתה, כי יעדרון במעדר ולא יהיו יראים שיעלו שמיר ושית בם, אבל יהיו למשלח שור ולמרמס שה, שירעו בהם הבהמות ולא יחושו מרוב התבואה, על דרך משלחי רגל השור והחמור.

ומעדר - הוא שם הכלי שחופרין בו.

יעדרון -
יחפרון.