[ח, א]
ויאמר ה' אלי, גליון -
פירוש אגרת,

יונתן תרגם:

לוח,

ובאמרו גדול והוא לא ציווה לכתוב בו אלא ארבע תיבות אולי היו דברים רבים והיה ענינם זה למהר שלל חש בז.
או לא היו אלא ארבע תיבות אלה, והגליון היה גדול למשל על ארץ ישראל, כמו שהיה הגליון גדול והכתב בה מעט, כן הייתה ארץ ישראל רחבת ידים והיושבים בה מעט, שגלו עשרת השבטים והיתה חרבה רובה.

ופירוש: בחרט אנוש –
לפי שהיה זה במראה הנבואה אמר לו שיכתוב זה בחרט אנוש, כלומר שלא יחשוב כי זה שצוה לו לכתוב במראה הנבואה לבד, אלא שיעשה כן ממש בעבור הנבואה מעליו יכתוב זה בחרט אנוש, כי אותו שהוא נכתב בחרט אנוש במראה הנבואה אינו בחרט אנוש, כי אינו מעשה ממש כמו שהלך ישעיהו ערום ויחף ולקח הושע אשת זנונים והעביר יחזקאל תער על ראשו ועל זקנו, כל זה היה במראה הנבואה, לפיכך אמר לו וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז, והמלות כאלה כפל עניין במלות שונות, והכפל לחזק הענין ולמהרו.

ויונתן תרגם:

בחרט אנוש - כתב מפרש.

[ח, ב]
ואעידה לי -
אלה הם דברי הנביא ואע"פ שלא זכר כתיבת הגליון ידוע הוא כי כתבו כמה שצוה לו האל, ועוד עשה בו ואף על פי שלא ראינו שצוה בו האל העיד עליו עדות, כלומר החתים בו העדים שתהיה נבואה זו כתובה וחתומה כי כן עתידה להיות בקרוב, ואוריה נתנבא בימי יהויקים וזכריה בשנת שתים לדריוש, ואף על פי ששניהם היו בימי ישעיהו.

ודעת רבותינו ז"ל:
שלא היו בזמן אחד שאמרו וכי מה עניין אוריה אצל זכריה?!

אלא אוריה נתנבא פורענות: ציון שדה תחרש וזכריה נתנבא נחמות: עוד ישבו זקנים וזקנות וגו', נבואת אוריה עדות לנבואת זכריה, כשם שנתקיימה נבואת אוריה כך תתקיים נבואת זכריה, ולדעתם יהיה ואעידה לי דברי האל יתברך.

וכן תרגם יונתן:

ואסהיד קדמי סהד וגו'.

[ח, ג]
ואקרב אל הנביאה -
היא אשתו וקראה נביאה לפי שהיתה אשת נביא, ושני דברים העיד בענין זה:
כתיבת הגליון.
והבן הנולד לישעיהו הנביא.

מהר שלל חש בז -
לא נקרא שם הנער בד' תיבות האלה כאחד, אלא אמר שיקראו שמו מהר שלל או חש בז כי שני הזוגות עניין אחד, פעם יקראו אותו מהר שלל ופעם יקראו אותו חש בז.

[ח, ד]
כי בטרם -
זמן אחד הוא זה עם מה שאמור למעלה בבן אחז, בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב כי אז יחל לדבר הנער ותחלת דבורו הוא שיקרא אביו ואמו, כי בזה הדבר ירגילוהו תחילה.

ישא את חיל דמשק -
ישא הנושא את נכסי דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור.

ישא -
חסר הפעל, כמו ויגד ליעקב, רוצה לומר המגיד, וכן אמר: ויאמר ליוסף, רוצה לומר האומר, וכמוהם רבים.

[ח, ה]
ויוסף ה' -
אמר ויוסף, לפי שזכר בזה הענין עצמו, ולפיכך אמר גם כן עוד.

[ח, ו]
יען -
כי היו ביהודה ובירושלם רבים שהיו רוצים במלכות פקח בן רמליהו והיו מואסים במלכות בית דוד, לפי שהיתה יד מלכות אפרים תקפה ומלכות בית דוד חלושה בימי אחז, וזכר עם בן רמליהו רצין, לפי ששניהם יחד היו נלחמים ביהודה והמשיל מלכות בית דוד למי השלוח ההולכים לאט שהוא נחל קטן ומימיו הולכים בנחת, כן מלכות בית דוד לא היה להם כח להרע לאויביהם רצין ובן רמליהו.

ומשוש את רצין -
יהיו שישים ושמחים עמהם אם יהיו הם מולכים בירושלים, ומשוש שם סמוך למלת את, וכן מקום לא ידע אל.

[ח, ז]
ולכן -
הוי"ו אינה לתוספת עניין שהרי הוא התחלת דברים, טעם למה שאמר יען אשר עשו כך וכך יעשה להם כך וכך, כמו: וישא אברהם את עיניו, ורבים כמוהו.

אמר הנביא דבר אלי ה' כי בעבור ששמח לבם עם הנלחמים עם מלכות בית דוד, יפלו ביד קשים מהם והם מחנה אשור, והמשיל אותם למי הנהר העצומים והרבים כאשר הם מתגברים בארץ וישטפהו כל אשר יעבור עליהם, כן מלך אשור ומחנהו הרב שכבש כל ארץ יהודה זולתי ירושלם.

ואת כל כבודו -
הוא חילו הגדול שהתכבד בו על כל העמים וכבש אותם תחת ידו.

ועלה על כל אפיקיו -
אף על פי שהאפיקים הם עמקים, ואמר ועלה, כנגד א"י שהיא גבוהה מכל הארצות, ר"ל שכל הארץ אמלא מהם, כמו שהאפיקים מלאים מים.
ועוד מרובה ילכו על כל גדות האפיקים והם שפתי העמקים למעלה, שהם גבוהים מן העמק, וגדותיו הם משל על כל ערי יהודה הבצורות.

[ח, ח]
וחלף -
תרגום:

ועבר.

עד צואר יגיע -
המשיל ירושלם לראש הגוף, וכשהמים מגיעים לאדם עד צוארו הנה הוא קרוב לטבוע בהם, ואם יתגברו מעט יעברו ראשו ויטבע בהם, כן מלך אשור בבאו עד ירושלים היה כמו המים המגיעים עד הצואר, והיתה ירושלם קרובה להכבש לולי רחמי האל.

וכתרגם יונתן:

עד צואר יגיע - עד ירושלם ימטי.

והיה מוטות כנפיו -
הדגש הוא לחסרון נו"ן מונטות מן נטה, ר"ל נטית מחנהו והתפשטותו יהיה מלא רחב של ארץ יהודה כלה,

ואמר עמנו אל - שהוא הבן הנולד לאחז, לאות כי לא תכבש, כלומר אתה עמנו אל שאתה בירושלם, בך יכירו כי עמהם האל שתנצל מיד מלך אשור, כי כל שאר ארצך תהיה מלאה מהם.

ובדרש:

כמה הם מוטות התרנגול?
א' מס' בכנפיו א' מס' באכלוסי סנחריב מלא רחב ארץ יהודה.

[ח, ט]
רעו -
ענין שבר, כמו: תרועם בשבט ברזל, אמר כנגד העמים הנאספים עם מלך אשור שברו ואחר כן תהיו נשברים.

וחתו -
פעל עמד, השברו והאזינו כל מרחקי ארץ - כל העמים שבאתם ממרחק ארץ לירושלם האזינו זאת הנבואה, כי בתחילה תשברו ואמר כך תשברו.

מרחקי -
המ"ם בסגו"ל.

התאזרו -
התאזרו תחלה, התחזקו למלחמה ואחר כך תשברו, והכפל לחזק הענין.

ויונתן תרגם:

רעו מענין רעך ורע אביך - אתחברו עממיא ואתברו.

[ח, י]
עוצו -
מה תועיל לכם עצתכם על ירושלם כי תופר, וכן דברכם עליה, לא יקום, ולמה?
כי עמנו אל.

ומלת עוצו –
השור"ק במקום חולם, ויבא בחולם בנחי הפ"א כמו גשו הנה בחסרי הפ"א.

[ח, יא]
כי כה אמר ה' -
הטעם בכי למה שאמר כי לא תקום עצתם על ירושלם, כי כן אמר אלי בחזקת היד, כי הוא יהיה מעריצכם שיתן לכם חוזק ותוקף למאמינים בו ולמקדישים שמו, גם יסור אותי שלא אלך בדרך העם הזה המואסים במלכות בית דוד מפני מורא המלכים האלה.

ופירוש בחזקת היד –
בחוזק הנבואה, וכן ויד ה' הייתה עלי חזקה, והחוזק בנבואה הוא שיראה במראה הנבואה מראה נוראה ונפלאה.
או שיאמר דברים והוא יסרני שלא אלך אלא בדרך ה' ולאמר גם כן לאחרים וליסרם ולהזהירם שלא ילכו בדרכי העם המורדים, ואומר להם.

[ח, יב]
לא תאמרון -
לא תחשבו ולא תרצו זה שתקשרו ותמרדו במלכות בית דוד, וכמוהו: הלהרגני אתה אומר, ויאמר להכות את דוד.
או פירושו לא תאמרון איש לאחיו.

ואת מוראו לא תראו -
מה שהם יראים והם רצין ופקח לא תראו אותם ולא תערצון, לא תתנו להם בלבבכם ובפיכם העריצות והכח כמו שהעם הזה עושים, כי אין לכם כח עליכם אם לא ירצה האל.

ויש מפרשים:

נבואה זו בימי חזקיהו שהיו יראים ממלך אשור, ואמר כי שבנא וסיעתו השלימו בסתר עם מלך אשור, וכן פירשו רז"ל.

[ח, יג]
את ה' צבאות -
הוא אדון צבאות מעלה ומטה ובידו הכל ואם תראו אותו ותקדישו - הוא יציל אתכם מצבאות מטה הנלחמים עליכם והוא מוראכם שתיראו אותו לבדו.

והוא מעריצכם -
והוא יתן לכם עריצות וכח ולא יוכלו אויביכם להרע לכם.

[ח, יד]
והיה למקדש -
מקדש, הוא ארמון ומקום משגב שישגב אדם בו, כמו: כי מקדש מלך הוא.

ובא אל מקדשו -
אמר כי הקב"ה יהיה לשני בתי ישראל לאחד למקדש, והם הבוטחים בו ורוצים במלכות בית דוד, ולאחד לאבן נגף ולצור מכשול.

לפח ולמוקש ליושב ירושלם -
לאחד מן הבתים היושבים בירושלם והם המואסים במלכות בית דוד ובוחרים במלכות בן רמליהו,

ויש מפרשים:

בימי חזקיהו שבנא וסיעתו.

ויונתן תרגם:

דיתבין בירושלם.

[ח, טו]
וכשלו בם -
באבן נגף ובצור מכשול, שזכר ייכשלו בם רבים והם המורדים הם חושבים להמלט במרדה והם יפלו בתוך המוקש וילכדו.

[ח, טז]
צור תעודה -
צור בשקל סוב בתשלומו ענינו עניין קשירה, כמו ותהיינה צרורות, ומבוקעים ומצוררים.
וצור מקור, וכן חתום, והוא דברי הנביא.
אמר אין לי אלא לצרור ולחתום התורה בלמודי, כלומר עם לומדי שלא יראום אחרים אלא התלמידים, כי האחרים אינם רוצים לא לראות ולא לשמוע דברי תורה, ואחר שהוא כן טוב שיצרור אותה אדם ויחתמנה ולא תזכר אלא עם התלמידים, כי האחרים אם אזכור להם או אראה להם דברי תורה ולא יעשוה, הנה ענשם כפול אחר האזהרה.

ולמודי –
שם תואר לתלמידים, וכל כל בניך למודי ה' למוד מדבר.

ויש מפרשים:

כי הוא דברי האל ויהיה צור וחתום צווי.

וכן תרגם יונתן:
ופי' צור כמו נצור,

טור סהדותא וגו'.

[ח, יז]
וחכיתי -
לפירושינו יהיה זה הפסוק נקשר עם אשר לפניו, ולפירוש האחר יהיה זה דברי הנביא ואשר לפניו דברי האל. וכן תרגם יונתן.

ואמר וחכיתי לה' –
כל זמן אני מחכה לה' אפילו בעת שמסתיר פניו מבית יעקב.

וקויתי לו -
כפל עניין במ"ש.

וחכיתי -
בחיר"ק עי"ן הפעל, וקויתי בצר"י.

[ח, יח]
הנה אנכי -
מעשים שעשיתי לאות כמו כתיבת הגליון וקריאת שמות הילדים שאר ישוב ומהר שלל חש בז מעם ה' צבאות, לא עשיתי דבר מעצמי אלא הכל נאמר לי מעם השם צבאות השוכן בהר ציון והוא יושיעני מיד מלך ארם ומיד מלך אשור, ואלה הדברים היה אומר הנביא לתלמידים היושבים לפניו, ואמר להם גם כן:

העם הזה דרשו אל האובות והידעונים, כמו שאנו עושים הלא תראו כי הם מצפצפים ומהגים, אם כן ראוי לדרוש מהם ולהאמין בהם, אתם תאמרו להם: הלא עם אל אלהיו ידרוש אפילו אותם שדורשים אל אלוהים אחרים, כל עם ועם דורשים אל אלהיו, יש שיעשה אלוה החמה ויש שיעשה הלבנה ויש שאר הכוכבים וכל אלה הם חיים ויש בהם כח, אף על פי שאין ראוי לדרוש מאתם, כי הכח בא להם מהאל יתברך והוא אדון הכל ואליו ראוי לדרוש, אבל זה שאתם אומרים לנו שנדרוש אל האובות ואל הידעונים, זהו דבר שאין הדעת סובלו כי הם מתים, ואיך נדרוש בעד החיים אל המתים כי המתים אינם יודעים מאומה, והצפצוף הוא דרך מרמה למתעסקים בהם.

ויונתן תרגם:

וארי ימרון לכון עממיא וגו'.

[ח, כ]
לתורה ולתעודה -
שבועה כאדם האומר בתורה יהיה כך וכך, וכן אם לא שבועה, כמו: אם לא שויתי ודוממתי, והדומים להם, יאמרו אלה שאמר, וכי יאמרו אליכם, תדעו באמת כי כן יאמרו אליכם כדבר הזה אשר אמרתי, וזהו דבר אשר אין לו שחר, פירש אורה, כלומר אין להם שום טעם ודבר חשוך ואפל הוא.

ויונתן תרגם:

כדין תאמרון להון לאורייתא וגו',

כלומר לאוב ולידעני אין לו מי שישחר פניו ויבקשנו, כלומר אין ראוי לכך.

ובדרש:

אין לו שחר - על עצמו אינו מזריח את השחר, שהרי עינים לו ולא יראה ואיך יזריח על אחרים?!

ובדרש עוד, אמר רבי סימון:

בארה אביו של הושע בן בארי נבא שני מקראות הללו, וכי יאמרו לתורה ולתעודה, ולא היה להם כדי ספר ונטפלו בישעיה, ונבא לגלות עשרת השבטים כשגלה מלך אשור לראובני ולגדי הגלוהו עמם, שנאמר: בארה בנו נשיא לראובני ולגדי הוא אשר הגלה תגלת פלאסר.

[ח, כא]
ועבר בה -
פירוש בארץ, שהרי זכר למעלה בהר ציון, כלומר מי שיעבור בה נקשה ורעב יהיה, כי לא ימצא בארץ מה יאכל, ופירוש נקשה קשה יומו, כמו: אם לא בכיתי לקשה יום.

והיה כי ירעב -
כאשר לא ידע מה יעשה ולא ידע עצה לנפשו כי ירעב והתקצף וקלל במלכו שאין לו כח להושיעו, כי הרעב מפני מלחמת האויבים.

ובאלהיו -
באלילים שהיה עובד, וכאשר יראה שאין לו עזר מזה ומזה ופנה למעלה ישוב לאל ית' שיעזרהו וגו'.

ויונתן תרגם:

פתכריה וטעותיה ויתפני לעילא למבעי פורקן בתר דתתחתם גזירתא ולא יכיל, ופתכריה עניין עכו"ם,

וכן תרגם:

סכות מלככם הנשבעים במלכם.

[ח, כב]
ואל ארץ -
כתרגומו:

וסעיד מיתבי ארעא יבעי,

והפסוק כפול בענין במלות שונות:

צרה וחשכה -
כמו צוקה ואפלה, ופירוש מעוף חשך, כמו: ארץ עיפתה כמו אופל, כי שניהם שרש אחד להם.

ויונתן תרגם:

לשון עייפות.

ואפלה מנדח -
כמו ולאפלה, כלומר יראה עצמו מנודח אל החשך ואל האפלה.

ויונתן תרגם:

מנודח שם, כאלו אמר ואפלה ודחי.

[ח, כג]
כי לא מועף -
לא חשב ישראל עצמו בחשך ובצרה וצוקה הבאה לארץ תחלה, כלומר עדין לא הרגיש בעצמו כשהגלו זבלון ונפתלי.

ופירוש מועף –
פעול מן הפעיל מנחי העי"ן, והוא עניין חשכה, כמו: ארץ עיפתה.

ומוצק –
גם כן פעול, וכמוהו עניין צוקה.

לה -
פירוש לארץ.

הקל -
המגלה אותם, והוא תגלת פלאסר אשר הגלה לראובני ולחצי שבט המנשה ולזבלון ולנפתלי, וגלות ראובני וגדי כתוב בספר דברי הימים, וגלות נפתלי בספר מלכים, וכן זבלון היה סמוך לנפתלי.

והאחרון הכביד -
המגלה אותה והוא סנחריב הכביד עליהם והגלה אותם שאר השבטים, ואמר דרך הים עבר הירדן גליל הגוים, לפי שנשארה ירושלם שלא נכבשה והיא באמצע ארץ ישראל ספר המקומות שהם בגבול ארץ ישראל והים והירדן מגבולות ארץ ישראל, כי גם ארץ יהודה לא כבשוה עד בימי חזקיהו ולא היה זה אלא לשעה, כי שבו אליהם אחר שהוכה מחנהו כשבא לירושלם.

ובדרש:

כעת הראשון לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה, אלא האחרונים הכבידו עליהם עול תורה וראויין לעשות להם נס כדורכי הים וכעוברי הירדן.
מאי גליל הגוים?
אמר הקדוש ברוך הוא: אם חוזר בו מוטב ואם לא אעשה אותו גלילה בגוים.