פרק א, א
חזון ישעיהו בן אמוץ וגו'. א"ר לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה מלך יהודה אחים היו. אשר חזה על יהודה וירושלים. והלא על כמה אומות נתנבא משא בבל משא מואב הא למדת שאין זה תחלת הספר ולא נקרא הספר על שם החזון הזה וכן שנינו בברייתא דמכילתא, בשנת מות המלך עוזיהו תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר והדברים מוכיחים שהרי ביום הרעש יום שנצטרע עוזיהו, נאמר 'ואשמע את קול ה' אומר את מי אשלח ומי ילך לנו (לקמן ו) ואמר הנני שלחני', למדנו שהוא תחלת שליחותו ונבואה זו נאמרה אח"כ ועל זו לבדה נאמר אשר חזה על יהודה וירושלים כשם שאמר על משא כל אומה ואומה משא אומה פלוני, אף כאן כתב חזון זה חזה על יהודה וירושלים, ולפי שהם תוכחות קושי קראם חזון שהוא קשה מעשרה לשונות שנקראת נבואה כמו שאמר בב"ר, וראיה לדבר חזות קשה הוגד לי (לקמן כא). בימי עוזיהו וגו' מלכי יהודה. ד' מלכים הללו קפח בימיו ביום שנצטרע עוזיהו שרתה שכינה עליו ונתנבא כל ימי המלכים הללו עד שעמד מנשה והרגו (ונבואה זו נאמרה בימי חזקיהו אחר שגלו עשרת השבטים כתרגום יונתן).

פרק א, ב
שמעו שמים והאזיני ארץ. משה אמר 'האזינו השמים ותשמע הארץ' (דברים לב) למה שינה ישעיה את הלשון? שנו רבותינו בדבר זה ומדרשות רבים בפ' האזינו בספרי ונחלקו חכמים עליהם ואמרו אין הדבר כן אלא בזמן שהעדים באים ומעידים ונמצאו דבריהם מכוונין עדותן קיימת ואם לאו אין עדותן קיימת. אילו לא בא ישעיה ונתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ היו שמים מעידים ואומרים כשנקראו לעדות זו בימי משה שאמר העידותי בכם היום, בהאזנה שמענו והארץ מעידה אני נקראתי בלשון שמיעה ואין עדותן מכוונת, בא ישעיה וחלף את הדבר נמצאו שניהם מעידים בלשון האזנה ובלשון שמיעה. כי ה' דבר. שתהיו עדים בדבר כשהתרתי בם בימי משה, לכן באו ושמעו שאני מתווכח עמם שעברו על ההתראה אני לא סרחתי בהם אלא גידלתים ורוממתים והם פשעו בי, ס"א שתהיו עדים לדבר, והיכן דבר? האזינו השמים ואדברה (שם) במכילתא.

פרק א, ג
קונהו. מתקנו בחרישה ביום ומאחר שהרגילו בכך יודע בו, אבל חמור אטום אינו מבין בעליו עד שיאכילנו. וישראל לא נתפקח לידע כשור כשקראתיו ישראל יהיה שמך והודעתיו קצת חוקותי והם עזבוני כדמפורש (ביחזקאל כ לט) ואומר איש את גלולי וגו', ואף לאחר שהוצאתים ממצרים והאכלתים את המן וקראתי אותם עמי בני ישראל לא התבוננו כחמור. (סא"א) דבר אחר: ידע שור קונהו מכיר השור קונהו להיות מוראו עליו לא שינה מה שגזרתי עליו, לומר איני חורש היום וחמור לא אמר לבעליו איני טוען היום, ומה אלו שנבראו לשמשכם ואינם לא לקיבול שכר אם יזכו ולא לשילום פורענות אם חוטאים, לא שינו את מדתם שגזרתי עליהם וישראל שאם זוכים מקבלים שכר ואם חוטאים מקבלים פורענות. לא ידע. לא אבו לידע, וידעו ודשו בעקב ועמי לא נתן לב להתבונן.

פרק א, ד
הוי. כל הוי שבמקרא לשון קובל וקונה כאדם הגונח מלבו וצועק אהה, אלא שיש מהם מועטין שהם לשון צעקת קריאת קול, כמו 'הוי הוי ונוסו מארץ צפון' (זכריה ב) ותרגומו אכלו לשון הכרזה, הוי יש לזעוק על גוי קדוש הנהפך להיות גוי חוטא ועם שנאמר בו כי עם קדוש אתה, נהפך להיות עם כבד עון. עם כבד עון. כבדות עון, כבד אדם שהוא כבד פישנ"ט בלע"ז כבד שם דבר של כבדות פשיצטומ"א בלע"ז ודבוק עם תיבת עון. זרע מרעים. והם היו זרע ברך ה', בנים היו להקב"ה נהפכו למשחיתים. נאצו. הרגיזו. נזורו אחור. אין נזירה בכל מקום אלא לשון פרישות, וכן הוא אומר וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקר' כב) נזיר אחיו (בראשית מט) אף כאן נזורו נסוגו לאחוריהם מאצל המקום.

פרק א, ה
על מה תוכו וגו'. אדם שלקה וחוזר על סרחונו חברו מוכיחו ואומר לו על זה לקיתה ואינך נותן לב לומר על סורחן זה לקיתי לא אשוב לעשות עוד, אף כאן על מה תוכו מאחר שעדיין אתם מוסיפים סרה לסור מאחרי המקום, הלא כבר כל ראש לחלי ולמה לא תבינו.

פרק א, ו
מתום. לשון תמימות שלם מאין מכאוב. פצע. מכת חרב. חבורה לשון חבלה. ומכה טריה. תירגם יונתן: מרססא כתותה ומרוססת. טריה. דמניצייר"א בלע"ז ובלשון גמרא יש טרייה לרישיה מנחם פי' לשון לחות, כלומר לחה ורטובה תמיד נובעת מיישט"א בלע"ז. לא זורו. הנגעים האלה לא זורו ע"י רופאים אבקת סממני תחבושת לשון יזורה על נוהו גפרית (איוב יח) ומנחם פי' לשון רפואה, כמו אין דן דינך למזור (ירמיה ל). ולא חובשו. לשון רפואה. ולא רוככה בשמן. לא רככה מכתם בשמן כמשפט שאר מכות, ואין נופל כאן לומר לא רוככו בשמן שאין מרככין אלא במקום המכה, אבל המזור והחבישה נופל לשונם על כל הגוף לפיכך נופל בם לשון רבים לא זורו הנגעים ולא חובשו. ויונתן פתר כל המקרא בלשון דוגמא על שהם מלוכלכים ומנוגעים בעון ותרגם מכף רגל ועד ראש מקטנים ועד גדולים אין בו מתום אין טוב בו פצע וחבורה פשע ועונות וחטאים, לא זורו וגו' כלומר לא נתרפאו לשוב בתשובה שלימה ולא רככה בשמן אפילו צד הרהור תשובה אין בלבם.

פרק א, ז
לנגדכם זרים אוכלים אותה. לעיניכם יאכלוה אויביכם. ושממה. מכם כנחלה הנהפכת לזרים והיא שממה מבעליה כך תירגם יונתן.

פרק א, ח
ונותרה בת ציון. ריקנית מיושביה כי יגלו מתוכה כאשר תותר סוכת הכרם שעשאה נוצר ובעת יבצר הכרם מניח סוכתו והולך, בתר דקטפוהי לאחר שבצרו אותה. כמלונה במקשה. כאשר תעזב המלונה שעשה נוצר בראש המקשה לשמור קישואין שלה ומשתלקט מניחה והולך, זו שבכרם קרויה סוכה לפי שהוא גר שם יומם ולילה, ביום שומרה מן העופות ובלילה מן הגנבים, אבל הקישואין קשין הם ואין לירא מן העופות ואין צריך לשומרה ביום לפיכך נקראת מלונה על שהיא לינת הלילות כערסל מבתותא כמשכב המלונה במקשה, במקשיא בתר דאבעיוהי לאחר שלקטוהו לשון המשנה שלש אבעיות ביום. כעיר נצורה. כעיר שצרו עליה ועושים סוכות סביב לה להסתתר שם החיילות, וכשמסתלקים מעליה מניחין אותם והולכין כל זה תרגם יונתן.

פרק א, ט
לולי הותיר לנו שריד. מאליו וברחמיו ולא בצדקותינו. כמעט כסדום היינו. כולנו כלים.

פרק א, י
קציני סדום. שרים שמעשיהם כסדום, מכאן אמרו אל יפתח אדם פיו לשטן.

פרק א, יא
שבעתי עולות אילים. כמו פן ישבעך וישנאך (משלי כה יז). מריאים. בהמות צאן פטומות. לא חפצתי. אחר שאתם עוברים על תורתי זבח רשעים תועבה.

פרק א, יב
מי בקש זאת מידכם רמס חצרי. לרמוס את חצרי אחרי שאין לבבכם שלם עמי.

פרק א, יג
לא תוסיפו הביא מנחת שוא. מתרה אני בכם לא תביאו לי מנחת שוא שלכם, שהעשן עולה ממנה קיטור של תיעוב הוא לי ולא לנחת הרוח. חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל וגו'. ולקרוא מקרא חדש ושבת שאתם נאספים לקרא עצרה ואסיפה, בהם לא אוכל לסבול און שבלבבכם הנוטה לעכו"ם, והעצרה עמו שאין שני הדברים כאלו ראוין יחד לקרוא עצרה ליאסף לפני, והאון שבלבבכם לעכו"ם ואין אתם מוציאין אותו מתוך לבבכם.

פרק א, טו
ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. לפי שידכם דמים מלאו. דמים. רציחה.

פרק א, טז
רחצו הזכו. [פתח הוא] לשון צווי לפי שהוא מגזרת רחץ, אבל רחצו קמץ לשון עבר שהוא מגזרת רחץ. רחצו הזכו הסירו חדלו למדו דרשו אשרו שפטו ריבו לכו. י' אזהרות של לשון תשובה יש כאן כנגד עשרת ימי תשובה וכנגד עשרה מלכיות זכרונות ושופרות. חדלו הרע. חדלו ממעשים הרעים. הרע. כמו להרע אין צריך לכתוב מלהרע שכן לשון המקרא נופל על לשון חדלה וחדל לעשות הפסח (במדבר ט) עד כי חדל לספור (בראשית מא מט), כלומר חדלה הספירה חדלה העשיה אף כאן תחדלו הרעה.

פרק א, יז
למדו. רפי נקוד והוא מגזרת למד היו למדין להטיב המלמד לעצמו הוא ממשקולת לשון קל לפיכך צווי לשון רבים שלו נקוד בחירק, כמו אמרו שמעו אבל המלמד לאחרים הוא ממשקולת לשון כבד המדגיש ואם בא לצוות את הרבים הוא נקוד למדו וכן דרשו מגזרת דרוש אבל אשרו שהשי"ן מודגשת ממשקולת לשון כבד ומגזרת אשר, לפיכך לשון צווי לרבים נקוד פתח (כמו אשרו דברו ספרו בשרו). אשרו חמוץ. החזיקו את הגזול והוא לשון משנה אשרנוהי אי אישר חילי ישר כחך. לשון אחר: הדריכוהו בנתיב אמת לזכות בשלו, לשון באשורו אחזה רגלי (איוב כג יא), ואשר בדרך לבך (משלי כג יט). שפטו יתום. פלוני זכאי פלוני חייב. ריבו אלמנה. השתדלו בריבה להתווכח בעדה שאינה יוצאת לחזור אחרי בעלי דינה (סא"א). חמוץ. גזול ודומה לו מכף מעול וחומץ (תהלים עא).

פרק א, יח
לכו נא ונוכחה. יחד אני ואתם ונדע מי סרח על מי ואם אתם סרחתם עלי עודני נותן לכם תקוה לשוב. אם יהיו חטאיכם כשנים. כתומים לפני כאודם שנים אלבינם כשלג. יאמר ה'. תמיד הוא אומר לכם כן, כמו על פי ה' יחנו (במדבר ט כ). דבר אחר: לכו נא ונוכחה מה כתוב למעלה ממנו חדלו הרע למדו היטב ואחר שתשובו אלי לכו ונוכחה יחד להודיעני עשינו מה שעלינו עשה מה שעליך, ואני אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג וגו'. כתולע. צבע שצובעים בו אדום גרעינים הם ויש תולעים בכל אחד ואחד.

פרק א, כ
כי פי ה' דבר. והיכן דבר? והבאתי עליכם חרב (ויקרא כו כה).

פרק א, כא
לזונה. תועה מעל אלהיה. קריה. שהיתה נאמנה ומליאה משפט וצדק היה לן בה, ועתה מרצחים. מלאתי משפט. כגון רבתי עם (איכה א). צדק ילין בה. תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של הלילה ושל בין הערבים מכפר על של היום. דבר אחר: שהיו מלינים בה דיני נפשות כשלא היו מוצאין לו זכות ביום הא' לא היו גומרין את דינו עד למחרת אולי ימצאו לו זכות ועתה נעשו רוצחין. ומצינו בפסיקתא ר' מנחם בר אושעיה אמר תפ"א בתי כנסיות היו בירושלים כמנין מלאתי בגי' ועתה מרצחים הרגו את אוריה הרגו את זכריה.

פרק א, כב
כספך היה לסיגים. שהיו עושין מעות נחשת ומצפין אותן בכסף להונות בהם. סבאך מהול מים. משקים שלכם מעורבים במים כדאיתא בפסיקתא, מהול מעורב ואין לו דמיון במקרא, ומדרש אגדה פותר לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב' ב') מעורבב.

פרק א, כג
סוררים. סרים מן הדרך הישרה. ורודף שלמונים. תשלומין תרגם יונתן: אמרין גבר לחבריה עביד לי טב בדיני ואשלם לך בדינך שופט שהיה גזלן והנגזל צועק עליו בפני שופט אחר, זה אומר לו צדקני היום ואני אשלם גמולך כשיצעקו עליך בפני הוי רודף תשלום גמולות. וריב אלמנה לא יבא אליהם. האלמנה באה לצעוק והיתום יוצא וזו פוגעת בו ושאלתו מה הועלת בצעקתך לפני השופט? והוא אומר כל היום הזה יגעתי לו במלאכה וסופו לא הועלתי, וזו חוזרת לאחוריה ואומרת ומה זה שהוא איש לא הועיל אני לא כל שכן, הוי יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבא אליהם כלל.

פרק א, כד
נאם האדון. שהכל שלו ובידו לעקור אתכם מארצכם ולנטוע בה אחרים. אביר ישראל. תקפו של ישראל. הוי. לשון הזמנה והכרזה ודומה לו הוי ונוסו מארץ צפון (זכריה ב' י'), וידעו הכל כי אנחם מצרי שהכעיסוני במעשיהם.

פרק א, כה
ואשיבה ידי עליך. מכה אחר מכה עד כלות הפושעים. בבור. לשון בורית סבו"ן בלע"ז ולשונו לשון נקיון כמו ובר לבב (תהלים כד) ע"ש שהוא מנקה הבגד מכתמיו. סיגיך האמור למעלה כמו כספך היה לסיגים תערובת נחשת בכסף קרוי סיג, אף כאן תערובת רשעים עם הכשרים אני אכלה הפושעים שהם הסיג. כל בדיליך. בדיל המעורב בכסף כלומר הרשעים שבך בדיל אשטיי"ש בלע"ז.

פרק א, כו
כבראשונה. אעמיד לכם שופטים כשרים. עיר הצדק. כבתחלה צדק ילין בה.

פרק א, כז
במשפט תפדה. ע"י שיהיו בה עושה משפט. תפדה. מעונותיה. ושביה. עושי תשובה שבתוכה (בצדקה במצדיקים עצמם במשפט ובצדקה שבתוכה).

פרק א, כח
ושבר פושעים וגו'. שבכולן הוכיחן למעלה, והם פשעו בי, גוי חוטא, עזבו את ה'. פושעים. מורדים והעובדים לעכו"ם. וחטאים. אלו עבריינים העוברים על שאר איסורין.

פרק א, כט
מאילים. לשון אלה מין אילן שקורין אולמ"א בלע"ז. אשר חמדתם. לעבוד תחתיהם עבודת כוכבים, כענין שנאמר תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה (הושע ד). מהגנות. שם היו עובדים כוכבים, כמה דאת אמר: המתקדשים והמטהרים אל הגנות (לקמן סו יז).

פרק א, ל
נובלת עלה. העלה שלה נובלת כמוש פלישטישנ"ט בלע"ז בבא עליו שרב או קרח הוא כמוש וליחלוחו אבד וכלה ואין נובל לשון רקבון, כמו בלה שאין נו"ן נופלת באותו לשון אלא נובל לשון דבר הנלאה וכלה, כמו מגזרת נבול תבול (שמות יח) כמו תנבול ומתרגמינן מילאה תילאה. אשר מים אין לה. להשקות זרעיה בדבר שחוטאים בו משווה פורענותם.

פרק א, לא
החסון. התוקף שהיו אונסין את העניים וגוזלין אותן ומתחסנין בממון, כמו שאמר למעלה וחברי גנבים יהיה אותו ממון לנעורת שמנערין מן הפשתן שהוא קל ונוח לישרף. ופעלו. והעושה אותו תוקף יהיה לניצוץ אש ובערו זה בזה. לניצוץ. אישטנצילשון אחר: בלע"ז תרגם יונתן: ופועלו ועובד ידיהון ואין זה אחר לשון העברית שאם כן היה לו לינקד ופעלו חטף קמץ ויהא נבאר לשון פעול, עכשיו שהוא נקוד מלאפום (ר"ל חולם) נבאר לשון פועל. ואין מכבה. תרגם יונתן: ולא יהא עליהון חייס.