פרק י, א
חקקי און. שטרי און, שטרות מזוייפין. ומכתבים. לשון ערבי הוא כמו מכתבין (שהמ"ם חירק וכ"ף שוא ות' קמוצה) בלשון עברי.

פרק י, ב
להטות. על ידי שטרות שקר את הדלים מדין זכות הראוי להם.

פרק י, ג
ליום פקודה. שיפקד הקב"ה עליכם עוניכם. שואה. לשון חורבן. על מי תנוסו לעזרה. הקב"ה אינו בעזרתכם. ואנה תעזבו. את כל הכבוד אשר אתם קובצים מן הגזל כשתלכו בגולה.

פרק י, ד
בלתי כרע תחת אסיר. במקום אשר לא כרע ולא יבין אחד מכם שלא היה שם כריעת המרבץ שם באותו המקום תהיו אסורים, כלומר חוץ מארצכם תאסרו, וכן תירגם יונתן: בר מן ארעכון אסירין תתאסרון. תחת. מקום כמו שבו איש תחתיו (שמות טז). ותחת הרוגים יפלו. ובאותו מקום יפלו הרוגים.

פרק י, ה
הוי. כי עשיתי את אשור שבט אפי לרדות בו את עמי. ומטה הוא זעמי. בידם של בני אשור.

פרק י, ו
בגוי חנף. ישראל.

פרק י, ז
והוא. סנחריב. לא כן ידמה. שהגזרה מאתי ואני שולחו, ידמה קוויידייר בלע"ז. ולבבו לא כן יחשוב. ששלחתיו על עסקי ממון לשלול ולבוז בז כי בלבבו להשמיד את הכל בגאותו.

פרק י, ח
כי יאמר וגו'. לכך גבה לבו.

פרק י, ט
הלא ככרכמיש. כאשר בני כרכמיש שרים ושלטונים כן בני כלנו על כן אם לא כארפד אשר הוא משלטנות חמת שלקחתי מיד ארם, ואם לא כדמשק שלקחתי מיד ארם כן עשיתי לשומרון, אם לא כארפד חמת דבוק הוא כארפד של חמת לכך נקוד פתח.

פרק י, י
ופסיליהם. היו מירושלים ומשומרון מכאן שרשעי ישראל היו מספיקין דמות צלמים שלהם לכל האומות סביבותם ואחרי שעובדי פסילי שומרון וירושלים נפלו בידי ולא הצילום פסיליהם, כך שומרון וירושלים לא תנצל.

פרק י, יא
כאשר עשיתי לשומרון וגו'. זאת יאמר לאחר שיכבוש את שומרון.

פרק י, יב
והיה כי יבצע וגו'. אבל לא היה כמו שדימה אלא מאחר שיגמור הקב"ה את כל מעשהו ונקמתו בישראל ובקצה ערי יהודה ומאותה יראה יכנעו בני ציון וירושלים לשוב אלי, אודיע למלך אשור כי לא בכוחו גבר. אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור. על אשר הפרה והרבה גודל לבב מלך אשור להתהלל בכחו על שקר פרי גודל קריישמנ"ס דגרדיי"א בלע"ז של לב סנחריב. תפארת רום עיניו. על שנתפאר בגאותו, תפארת ונטמל"ט בלע"ז.
רום עיניו. גסות רוחו, כענין שנאמר גבה עינים ורחב לבב (תהלים קא).

פרק י, יג
כי אמר בכח ידי עשיתי. כל גבורתי לא מאת הקב"ה. נבונותי. חכמתי. ועתידותיהם. מעמדם ומצבם. ואוריד. הורדתים מגדולתם. כביר יושבים. יושבים רבים, כביר פלשור"ש.

פרק י, יד
כקן. כקיני עופות הפקר. וכאסוף ביצים עזובות. וכאשר יאסוף איש ביצים עזובות שעזבתם אמם ואין מוחה בידם לכסות עליהם. נודד כנף ופוצה פה ומצפצף. כל הלשון הזה נופל בעופות לפי שדימה אותם הגולים לקן צפרים ולביצים עזובות אמר לשון זה, לא צפצפו עליהם האב והאם.

פרק י, טו
היתפאר הגרזן. הקב"ה אומר לא היה לך להתהלל בזאת כי אינך אלא כגרזן שלי ואני החוצב בך נפרע על ידך מאויבי, אתה המשור ואני המניפו וכי דרך המשור להתהלל על מניפו משור מגיר"א בלע"ז. כהניף שבט את מרימיו. כאלו היה השבט מניף את עצמו ואת יד המרימו והלא אין שבט מניפו אלא האדם. כהרים מטה לא עץ. לא העץ הוא המרים אלא האדם הוא המרים.

פרק י, טז
ותחת כבודו. תחת בגדיהם יהיו נשרפין, הבגדים הם מכבדים את האדם. יקד יקוד. ישרף שריפה כשריפת אש, ומדרש אגדה כאן פרע לבני שם הכבוד שעשה שם לאביו כשכסה ערות נח אביו, שנאמר (בראשית טז) ויקח שם ויפת וגו'.

פרק י, יז
אור ישראל. התורה שעוסק בה חזקיהו תהיה לאש לסנחריב. וקדושו הקב"ה. דבר אחר: וקדושו צדיקים שבדור. שיתו ושמירו. שריו וגבוריו.

פרק י, יח
וכבוד יערו וכרמילו. הם רבוי חיילותיו. כרמל. יער גבוה. כמסוס נוסס. לפי שדימה אותם לעצי יער דימה פורענותם לתולעת הנוסר בפיו וטוחן העץ וקורהו סס כמו כצמר יאכלם סס (לקמן נא). כמסוס נוסס. כמגור המגורר. כמסוס נוסס. כמסוס של נוסס שהוא נטחן דק דק שהתולעת טוחן, כך היה האפר ושריפת גופן דק, מסוס הוא הנטחן ונופל ע"י תולעת, נוסס הוא התולעת.

פרק י, יט
ושאר עץ יערו. הנותרים בחיילותיו. מספר יהיו. נחים לספור כי מעט הם ונער יוכל לכתבם ואמרו רבותינו עשרה נשאר מהם שאין לך קטן שאינו כותב יו"ד קטנה.

פרק י, כ
להשען על מכהו. לסמוך על מלכי מצרים שהם היו תחלת המציקים להם.

פרק י, כא
שאר ישוב. השארית שבהן ישובו אל הקב"ה. אל גבור. שהראה להם גבורה בסנחריב.

פרק י, כב
כי אם יהיה עמך. לחזקיהו אמר הנביא, אם יהיה עמך כחול הים השאר שישוב בו למוטב תשטף את כליון החרוץ לבא עליהם ויעכבנו מלבא בצדקה שיתנהג בה.

פרק י, כג
כי כלה ונחרצה. תראו שהקב"ה עושה (דין) ברשעים ותכנעו ותשובו אליו. לכן לפי שידעתי שתשובו אליו חזקיה וסיעתו. (דבר אחר: לכן.) לשון שבועה לכן באמת.

פרק י, כד
כה אמר ה' אל תירא מאשור בשבט יככה. בשבט פיו יחרף ויגדף אתכם על ידי רבשקה.
ומטהו ישא עליך. לאיים כדרך שעשה למצרים, ועוד יש לפרש בשבט יככה אשר עד הנה הכך בשבט והורגל לשאת עליך מטהו ואימתו כדרך המצריים משום ר' מנחם אמר לי ר' יוסף.

פרק י, כה
כי עוד. ימים מעט מזער וכלה, הזעם שלי שניתן למטה ביד אשור כמו שאמר למעלה ומטה הוא בידם זעמי. ואפי. שהי' לשבט ישוב. על תבליתם. לשון תבל עשו (ויקרא כ), על חירופים וגידופים אשר גדפו נערי מלך אשור אותי.

פרק י, כו
ועורר עליו. ולעורר עליו. שוט. מכת יסורין. כמכת מדין. שנהרגו בלילה אחת והמלכים שברחו מהם ונמלטו נהרגו עורב בצור עורב כדמפורש בספר שופטים, אף זה לאחר שישוב לארצו ימות שם בחרב. ומטהו על הים. ועוד יעורר עליו את מטהו אשר היה על הים בפרעה ובחילו. ונשאו. וטילטלו מן העולם כדרך שנשא את מצרים.

פרק י, כז
וחובל עול. סנחריב מפני חזקיהו שהיה נוח לדורו כשמן, ורבותינו פירשו מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהשיאם לעסוק בתורה, כענין שנאמר אשר העתיקו אנשי חזקיהו וגומר (משלי כה).

פרק י, כח
בא על עית. מונה והולך מסעות שנסע סנחריב ובא על ערי יהודה לבא ירושלים ביום מפלתו. עית מגרון ומכמש רמה גבעת שאול בת גלים לישה ענתות מדמנה גבים. כולן מקומות הן.

פרק י, כט
לנו. לשון לינה. נסה. ברחה ברחו כולן מפני חיילותיו.

פרק י, ל
צהלי קולך. להזהיר לעם. הקשיבי לישה. את קול השופר וברחו לכם וכן עניה ענתות.

פרק י, לא
העיזו. נאספו לברוח, ורבותינו דרשו צהלי קולך וכל המקרא במדרש אחר באגדת חלק והעמידו המסעות על עשר אבל יונתן תירגם: את כולן שמות מקומות.

פרק י, לב
עוד היום בנוב לעמוד. כל הדרך הזה נתלבט כדי לעמוד בעוד היום בנוב, לפי שאמרו לו איצטגניניו אם תלחם בה היום תכבשנה וכשעמד בנוב וראה את ירושלים קטנה לא חש לדברי איצטגניניו והתחיל להניף ידו בגאוה, וכי על עיר כזו הרגזתי כל החיילות הללו לינו פה הלילה ולמחר ישליך בה איש אבנו. הר בת ציון. להר בת ציון.

פרק י, לג
הנה האדון. בלילה ההוא. מסעף פארה במערצה. יפשח פארותיו עיקר ענפי אילנותיו. במערצה. במשור המקצץ הענפים אין פארה זו לשון גת שהרי לא נכתב בוי"ו כמו פורה דרכתי (לקמן סג), וכמו לחשוף חמשים פורה (חגי ב') אלא באל"ף כמו ותארכנה פאורותיו (יחזקאל לא) ומסעף הוא לשון מקצץ ענפים אישברצקיי"ר בלע"ז כמו וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן בסעיפיה פוריה (לקמן יז). במערצה. בכלי משחית העורץ ושובר אותם. ורמי הקומה. הגיבורים. גדועים. אין לשון גידוע נופל אלא באילנות ודבר קשה.

פרק י, לד
ונקף. אף זה לשון קציצה כמו כנוקף זית ונקף לשון ונפעל. סבכי היער. הענפים החשובים והגבורים. והלבנון. עובי יערו וכרמילו הם מרבית חיילותיו. באדיר יפול. על ידי מלאך יפלו, דבר אחר: באדיר בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל, כמה שנאמר: והיה אדירו ממנו (ירמיה ל).