פרק יז, א
מוסר מעיר. לשון הסרה. מעיר. מהיות עיר. מעי. לשון שפלות ועומק כמו מעוט ימים.

פרק יז, ב
עזובות ערי ערוער. יונתן תרגם: לשון חורבן כמו ערער תתערער ופירושו על ערי ארם, ומדרש אגדה מתמיה לפי שערוער מארץ ישראל היתה שנאמר (במדבר לב) ואת ערוער, עומד בדמשק ומכריז בערוער אלא שהיו בדמשק שווקים כמנין ימות החמה, וכל אחת יש בה עכו"ם ועובדים לה יום אחד בשנה וישראל עשו את כולן קיבוץ אחת והיו עובדין את כלם בכל יום, לכך הזכיר מפלת ערוער אצל דמשק, ואני מפרשו לפי פשט המקרא על שנתחברו רצין ופקח בן רמליהו יחד והנביא היה מתנבא על מפלת דמשק, ואמר הנה דמשק מוסר מעיר ערי ערוער שהיו של פקח כבר היו עזובות שגלו הראובני והגדי כבר והרי תמיד לעדרי צאן הם נתונות ורובצים שם צאן מואב ואין מחריד, עוד תהי מלכות פקח הולכת וכלה ותלכד גם שומרון בימי הושע ואז נשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק שיהרג רצין.

פרק יז, ג
ככבוד. עשרת השבטים יהיו גם אלו, ואלו גלו לחלח וחבור ואלו יגלו לקיר שנאמר ויגלה קירה ואת רצין המית (מלכים ב' טז).

פרק יז, ד
ומשמן בשרו ירזה. ועותר יקריה יגלי.

פרק יז, ה
והיה כאסוף קציר קמה. כמו שבעת קצירת קמה אוסף הקוצר צבת הקמה בידו אחת וזרועו השנית שבלים יקצור במגל כן יעקור סנחריב ויגלה הכל, ואף לקט הנושר בשעת קצירה ילקט וישאנו, כלומר אף הבורחים לא ימלטו מידו וילקטום (כמו שמלקט שבלים סא"א). בעמק רפאים. הוא הגיא אשר על פני ירושלים בספר יהושע תמצא שעמק רפאים סמוכה לירושלים.

פרק יז, ו
ונשאר בו. חזקיהו וסייעתו שהם תוך ירושלים אנשים מעט כעוללות כרם וכנוקף זית המשאיר שנים שלשה גרגרים. כנוקף זית. כקוצץ זיתים ללוקטן מן האילן וכן ונקף בסבכי היער (לעיל י), ורבותינו דרשו ונשאר בו בהמון סנחריב אנשים מעט כנוקף זית כדאיתא באגדת חלק. בראש אמיר. בראש הענף. בסעיפיה. בענפיה, וכן וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן מסעף פארה (לעיל י).

פרק יז, ז
ישעה. יפנה אל עושהו כמו וישע אל הבל (בראשית ד). האדם. צדיקים שנשארו בם.

פרק יז, ח
לא יראה. לא יחשבו בעיניו.

פרק יז, ט
ערי מעוזו. של ישראל. כעזובת החורש והאמיר. עזובות כיער הזה חריבות מאין אדם. חורש. הוא יער כדמתרגם ביער בחורשא. והאמיר. אף הוא יער מקום אילנות כעזובת ערי האמורי שהניחום חריבות בימי יהושע כחורש והאמיר וברחו להם מפני בני ישראל והיתה ארץ ישראל שממה.

פרק יז, י
על כן תטעי וגו'. על כן כאשר נטעתיך מתחילה נטעתי נטעי נעמנים שנים עשר בני יעקב, ובהעלות נטעיך לזמורות נתנו זרע שאינו הגון כזמורות זרות שאינם ממין גפן אלא דומים לגפן. תזרענו. תתנו זרעך באותו נטע, ועוד יש לומר וזמורות זר תזרענו תתחתן בעם נכרי ונתערבו בכם.

פרק יז, יא
ביום נטעך תשגשגי. לשון סכסוך נשתגשגו זמורותיך במיני דשאים וערבובים המקלקלים ענפי הגפן, כלומר במקום שנטעתיך לי לכרם שם קילקלת במעשיך, הוא שאמר להם (יחזקאל כ) ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים, ונאמר (שם) וימרו בי ולא אבו לשמוע וגו', ואף כאן תשגשגי נתערבת בתועבות המצריים. ובבקר זרעך תפריחי. וליום המחרת כשהוצאתיך משם הכנסתיך לארץ גם שם זרעך הרע הפרחת. נד קציר ביום נחלה. גדיש של קציר רע אשר הונח ביום ובלילה. נחלה אותו קציר הגיע ליום צרה, נד הוא לשון גובה וכן נצבו כמו נד נוזלים (שמות טו) וכן כונס כנד (תהלים לג) ואין נד ונוד שוים. וכאב אנוש. שנשלמת שכרך. אנוש. נעכר בחולי רע וכן ויאנש (שמואל ב' יא) וכן כי אנושה מכותיה (מיכה א), דבר אחר: ובבקר זרעך תפריחי עד שלא בא השרב הפרחתם ודרך הכרם לפרוח בבא השרב, והמפריח בבקר אינו הגון זה במדרש רבי תנחומא.

פרק יז, יב
הוי המון עמים רבים. מדה מהלכת על פני כל הדורות שוט שישראל לוקים בו סופו ללקות, לפיכך הנביאים הנבאים פורענות ישראל על ידי האומות סומכין אחריו פורענות האומה שלקה ישראל על ידה. המון עמים. אוכלוסי סנחריב. ישאון. לשון תשואה והומה.

פרק יז, יג
וגער בו. הקב"ה באותו שאון. כמוץ הרים. משל את הרשעים במקולקל שבמינים ובמקולקל שבאותו המין מוץ הרים יבש משל עמקים. וכגלגל. הוא מפרח של קוצים שקורין קרדונ"ש בלע"ז הדומים לאותו שגוררין בהן בגדי צמר ואינן קשין ובהגיע סמוך לסוף הקיץ הם מתנפצין מאליהן והרוח מפזרן ואותו הנפוץ עשוי כמין גלגל עגולה כמין העין באמצע וחמש זרועותיו סביב לה.

פרק יז, יד
והנה בלהה. שדים באים על האויב ומבהלין אותו. בטרם בקר איננו. והאויב אין בעולם. זה חלק שוסינו. חלק סנחריב וחלק גוג ומגוג כשיבאו לבזזינו.