פרק כד, א
הנה ה' בוקק הארץ ובולקה. הרי נבואה זו פורענות לישראל לפי שניבא להם נחמה זו והם עתידים לראות לפניה צרה רבה, לכך אמר להם לא לכם אני אומר שתירשוה כי הנה הקב"ה בוקק ובולק אתכם, והנותרים מכם ליום הגאולה המה ישאו קולם וירונו זהו סוף הענין ולהם נבאתי הנבואה הטובה. בוקק. מרוקן. ובולקה. מחריבה. ועוה פניה. והבהיל חשוביה עוה לשון נעויתי משמוע (לעיל כא).

פרק כד, ב
תוספת והיה כעם, ככהן. לא כשאר הולכי דרכים שהאדון מוליכו עבדו והגבירה מוליכה שפחתה האדון נכבד והעבד נקלה הגבירה נכבדת והשפחה נקלית אבל כשהשבאי מוליך השבויים הכל שוין לפניו. כקונה כמוכר. בזמן שהעם יושב על נחלתו לבטח הקונה שמח והמוכר עצב שלא ישוב ממכרו, אבל כשהשבאי מוליכם הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל וכן כמלוה כלוה שניהם שוים, שהלוה אין לו לפרוע והמלוה אם לא הלוה לזה היה השבאי נוטלו כמו כן כנושה כאשר נושה בו, לוה נופל בכסף ונושה נופל בכל שאר דברים כגון יין ושמן ותבואה ודבש, כדכתיב (דברים כד) כי תשה ברעך משאת מאומה ע"כ.

פרק כד, ג
הבוק תבוק. תתרוקן. והבוז תבוז. לשון בזה ושלל.

פרק כד, ד
נבלה. כמו (ירמיה ח) והעלה נבל לשון כמש ותשות כח, אומללה לשון שפלות כמו היהודים האמללים (נחמיה ה ג). תבל. היא א"י שהיה מתובלת במצות הרבה. מרום עם הארץ. גאון עם הארץ.

פרק כד, ה
והארץ חנפה. כמין חניפות עושה עשב ואינו עושה קמה מראה קמה ואין חטין בקשיה. תחת יושביה. בשביל יושביה. ברית עולם. היא התורה שקיבלו בברית.

פרק כד, ו
על כן אלה. בעון שבועת שוא. חרו. לשון יבש וצמא בחום חורב כמו נחר מפוח (ירמיה ו).

פרק כד, ח
משוש תפים. שהייתם אומרים הנה ששון ושמחה (לעיל כב).

פרק כד, י
קרית תוהו. כשתשבר נקראת קרית תהו. מבוא. מלבוא לתוכה איש.

פרק כד, יא
ערבה. החשיכה. משוש הארץ. היא ירושלים.

פרק כד, יב
ושאיה יוכת שער. על ידי שאיית גלמוד שיהו הבתים שואין מאין יושב יוכתו השערים ע"י שדים ומזיקין.

פרק כד, יג
כי כה. ישארו ישראל בקרב העמים אחד בעיר ושנים במשפחה. כנוקף זית. המשאיר גרגרים בראש אמיר.

פרק כד, יד
המה ישאו קולם. לאותו המעט הנשאר תבא הטובה שנבאתי למעלה. צהלו מים. יותר ממה שצהלו על הים בגאולת מצרים.

פרק כד, טו
על כן באורים. תרגם יונתן: במיתי נהורא לצדיקיא על שתי בשורות של גאולת בבל ושל אדום ומנחם אמר אורים לשון נקיעים וסעיפים שהיו בורחים שם וכן אור כשדים (בראשית יא) בקעת כשדים, וכן מאורת צפעוני (לעיל יא) נקע חור מעונתו.

פרק כד, טז
מכנף הארץ. תרגם יונתן: מבית מקדשא שהוא בסוף א"י במזרחה כמו ששנינו לוד מן המערב וירדן מן המזרח נמצא מירושלים לירדן מהלך יום ואני אומר לפי פשוטו ששמענו מאחורי הפרגוד שעתידין להעלות זמירות מכנף הארץ, ומה הן הזמירות? צבי לצדיק עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים. ואמר רזי לי וגו'. אוי לי שנגלו לי שני רזים רז פורענות ורז ישועה והרי תרחק הישועה עד שיבאו אויבים בוזזים אחר בוזזים אחרים ושודדים אחרי שודדים. ה' בגידות אמורות כאן כנגד בבל ומדי ופרס ויון וכותים שישעבדו בישראל לפני גאולתם, ואחרי הביזות האלה.

פרק כד, יז
פחד ופחת ופח עליך. על העמים יושבי הארץ. פחת. גומא ליפול בה כמו שמפרש ואומר.

פרק כד, יח
הנס מקול הפחד יפול אל הפחת וגו'. הנמלט מחרב משיח בן יוסף יפול אל חרב משיח בן דוד והנמלט משם ילכד בפח במלחמת גוג.

פרק כד, יט
רועה התרועעה. לשון שבר כמו (תהלים ב) תרועם בשבט ברזל. פור התפוררה. לשון פירורין.

פרק כד, כ
כמלונה. סוכת נוצרים שבראש האילן.

פרק כד, כא
צבא המרום. יפיל שרי עכו"ם תחלה.

פרק כד, כב
ואוספו. אסיפה שהוא לרעתם להכניס אסיר על בור המוכן לו מחוייבי גיהנם לגיהנם. וסוגרו על מסגר. הם שבעה מדורי גיהנם. ומרוב ימים יפקדו. עונות ימים רבים יפקדו עליהם, וזהו שיסד הקלירי (בסילוק של יוצר דפרשת זכור) לרוב ימים להמנות לחשוב להם חשבונות.

פרק כד, כג
וחפרה הלבנה וגו'. תרגם יונתן: ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא.