פרק כה, א
עצות מרחוק אמונה אומן. עצות שיעצת מרחוק לאברהם בברית בין הבתרים. אמונה אומן. אמונה נאמנת, אומן כמו אוהל אוכל ואינו לשון פועל אלא לשון מפעל אבויירמינ"ט בלע"ז.

פרק כה, ב
כי שמת. הר שעיר מעיר לגל. ארמון זרים מעיר. מעון שעשו בעירך שהחריבוה תתן ארמונותיה חורבן אשר לעולם לא יבנה.

פרק כה, ד
מחסה מזרם. כיסוי אהל להציל מזרם וצל להגין מחורב, ומהו אותו זרם, הוא רוח עריצים כי רוחם דומה לזרם השוטף בקיר ומפילו.

פרק כה, ה
כחורב בציון. בעת יובש שמייבש הזרעים להתמולל כן תכניע שאון זרים. חורב בצל עב. כשהשמים מתקשרים בענן עב בימי השרב שהכל שמחים בו כן יענה שיר הצדיקים על זמיר עריצים ומפלתן. זמיר. לשון לא תזמור (ויקרא כה).

פרק כה, ו
ועשה ה' צבאות לכל העמים. כשיבאו לצבא על ירושלים. משתה שמנים. שהם סבורים שיהא נוח להם כשמן יהפוך למשתה שמרים. שמנים ממוחים. נוחים ושמנים כמוח עצמות יהיה שמרים מזוקקין מכל משקה שמן יין שלא יהא שם אלא שמרים לבדם וכל זה במלחמות גוג ומגוג.

פרק כה, ז
הלוט. הכסוי הלוט על כל העמים המכסה את כל העמים, הלוט כמו וילט פניו (מלכים א יט) הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א כא). והמסכה. לשון נסיכות ושררה.

פרק כה, ח
בלע המות. יכסנו ויעלימנו עולמית מישראל.

פרק כה, ט
ואמר. עמו ביום ההוא הנה וגו'. קוינו לו ויושיענו. היינו מקוים לו שיושיענו.

פרק כה, י
כי תנוח יד ה'. גבורתו של מקום. ונדוש. יהא נידש. תחתיו. במקומו ונדוש כמו ונרוץ הגלגל (קהלת יב). מתבן. תבן. מדמנה. טיט וכן לדומן על פני האדמה (ירמיה טו).

פרק כה, יא
ופרש ידיו. ישבר ידיו וזרועותיו בספוק כפים בבכי. השוחה. השט במים. לשחות. לשוט וכן מי שחו (יחזקאל מז י'). והשפיל. המשפיל את גאוותו. עם ארבות ידיו. לשון וארב לו (דברים יט) תירגם יונתן: אשוות ידוהי מקום שהוא שם לו ידים לארוב והם מגדלים גבוהים אשוות חומות ומגדלים, כמו (ירמיה ג) נפלו אשיותיה.

פרק כה, יב
משגב חומותיך. למואב הוא אומר.