פרק כו, א
עיר עז לנו ישועה ישית. העיר ירושלים שהיה מאז תמיד לנו לעוז ישועה, ישית המושיע את חומותיה ואת חילה. וחל. חומה נמוכה שלפני החומה הגבוה.

פרק כו, ב
פתחו שערים. שלה ויבא לתוכה גוי צדיק. שומר. ששמר וצפה בגלותו ימים רבים לאמונתו של הקב"ה שיקיים הבטחתו שהבטיח על פי נביאיו לגאלם. שומר. ממתין, וכן
(בראשית לז) ואביו שמר את הדבר, וכן (דברים ו') ושמר ה' אלהיך לך.

פרק כו, ג
יצר. שהיה סמוך על הקב"ה ונשען עליו בחזקה שלא זז מאמונתו בשביל שום אימה ויסורין. תצור. שיהא שלום כי בך היה בטוח לפיכך הגון לך לנצרו.

פרק כו, ד
כי ביה ה'. כי יש לסמוך עליו שהוא דחילא ה' סלע וצור מחסה עולמים.

פרק כו, ה
יושבי מרום. צור ושאר ארצות.

פרק כו, ו
רגלי עני. מלך המשיח שנאמר בו עני ורוכב על חמור (זכריה ט' ט). פעמי דלים. ישראל שהיו דלים עד הנה.

פרק כו, ז
אורח לצדיק מישרים. אורח שתהא מישור לקיבול שכרו של צדיק, אתה ה' שאתה אל ישר תפלס מעגל צדיק להוליכו באותו אורח שיקבל שכרו והצדיק הוא יעקב וזרעו וכה פתרונו, אורח צדיק ליטול שכר מישרים שנוהג בהן. ישר. אתה הקב"ה מעגל רגלי הצדיק תפלס לו לאותו אורח פילוס זה לשון קונטרפיו"ש בלע"ז, כמלך היושב ומחשב ושוקל בלבו איזה יכשר הזה או זה כך הישר בלבו להוליכו בדרך קיבול שכר על כל אשר הנהיג מעשיו לפניך בכשרון.

פרק כו, ח
אף אורח משפטיך ה' קוינוך. כאשר צפינו לקיבול הטובה מאתך אף כך קוינו להראותנו אורח משפטי נקמתיך ברשעים. לשמך ולזכרך תאות נפש. אותה נפשנו לראות שם שיצא לך מאז לעשות נקמה בצריך.

פרק כו, ט
נפשי אויתיך. בגלותי שדומה ללילה לעשות את אלה. אף רוחי בקרבי אשחרך. אתחנן לך לכל זה למה כי כאשר משפטיך באים לארץ שאתה עושה משפט ברשעים. צדק למדו יושבי תבל. למודים להצדיק את דיניך ולהודות על מדותיך שרואים החוטא לוקה והצדיק מקבל שכר טוב.

פרק כו, י
יוחן רשע בל למד צדק. וכי יש לך לחון את עשו הרשע אשר דר בין שני צדיקים ולא למד צדק בארץ, בארץ נכוחות ירושלים ובית המקדש יעול לשלול ולבוז ולהשחית. ובל יראה גאות ה'. לא חשב בעיניו גדלך וגאותך ובל יראה לשון רגילות ותמידות לא ראה לא חשב, כמו ככה יעשה איוב (איוב א).

פרק כו, יא
ה' רמה ידך וגו'. ראיתי מדרש אגדה רבים למקראות של פרשה זו עליונה ותחתונה ואינם מיושבים או על דקדוק הלשון או על סדר המקראות והוצרכתי לבאר אותה על אפני סדרה ומדרש יש שמבקש הנביא שלא יראו עכו"ם בטובתו של הקב"ה בהטיבו לישראל, אמר לו מוטב שיחזו ויבושו ואין זה אחר הלשון שאין כתוב כאן הרימה ידך, ועוד שאף התיבה חלוקה מתיבה כיוצא בה כל יד רמה שבמקרא טעמו למטה וזה טעמו למעלה, כמו (בראשית לז) הנה קמה אלומתי וכמו (רות א) הנה שבה יבמתך שכולו לשון עבר אף זה ה' נסתלקה יד גבורתך מעל צריך בל יראו גבורתך כי ראו דרכם צלחה בבקשה ממך יחזו ויבושו קנאת עם בטובה שתיטיב לעמך אף בעצמן יראו משפט נקמתך שתאכלם האש.

פרק כו, יב
תשפות. תכין וכן שפות הסיר (מלכים ב' ד') וכן לעפר מות תשפתני (תהלים כב), ויש לפתור את כולן לשון שימה תשית שלום לנו. כי גם כל מעשינו. הרעים. פעלת לנו. כנגדם לקחנו מידך בכל חטאתינו.

פרק כו, יג
בעלונו. נעשו לנו אדונים ונגשונו. זולתך. בדבר שלא כרצונך דרוש לאלהים אחרים לעבור על תורתך ואנחנו לבד בך הזכרנו ולא נזכיר שם אלהותו באל אחר אלא בו לבדו. שמך. שם אלהותך נזכיר לאמר כי אלהינו לבד הוא אלהים.

פרק כו, יד
מתים בל יחיו. יהי רצון מלפניך שלא יחיו הרשעים האלה לעולם הבא, והרפאים האלה שריפו ידיהם ממצותיך בל תהיה להם תקומה. לכן פקדת ותשמידם. הלא פקדת עליהם כבר ותשמידם באמרי פיך, כענין שנאמר כי מחה אמחה את זכר עמלק (שמות יז).

פרק כו, טו
יספת לגוי. לישראל יספת להם תורה וגדולה וכבוד וכל כמה שיספת להם נכבדת שהם מודין ומשבחין לפניך על כל הטובה מה שלא היה כן מנהג עכו"ם, ועל כן ריחקת מלפניך כל שאר קצוי ארץ הרי בטובתם כך עושים ישראל לפניך קילוס וכבוד ובצר להם.

פרק כו, טז
ה' בצר פקדוך. אינם מהרהרים אחר מדותיך. צקון לחש. שפך שיח ותפלה. מוסרך למו. בהיות מוסר יסוריך באין עליהם וכך היא תפלתם.

פרק כו, יז
כמו הרה תקריב ללדת וגו'. כן היינו מפניך, רואים אנו צרות מתחדשים וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה, לפי שאנו מובטחים ליגאל מתוך צוקה וצרה כיולדה זו. מפניך. מפני גזירותיך.

פרק כו, יח
הרינו חלנו. חיל כיולדה כאלו ילדנו כאלו קרובים אנו להגאל והוא רוח ואין ישועה. ישועות בל נעשה ארץ. הכל סבלנו וצרתינו אין אנו מבינים לנו ישועה. ובל יפלו. ואין נופלין העמים שהם יושבי תבל שכבשו ומלאו את הארץ, ויונתן תרגם: בל יפלו לשון ונפלינו אני ועמך (שמות לג) אין יושבי תבל יכולין לעשות פלא.

פרק כו, יט
יחיו מתיך. למעלה התפלל שלא יחיו הרשעים וכאן התפלל שיחיו הצדיקים בבקשה ממך יחיו אותן שמומתין עליך, יצא דבר מלכות מלפניך לומר נבלתי יקומון נבלות עמי שנבלו עצמן עלי להם תהי תקומה, זו חילוף למה שכתוב למעלה רפאים בל יקומו, אבל אלו יקומון. הקיצו ורננו. כל זה יאמר להם הקב"ה הקיצו ורננו לשון ציווי הוא זה. כי טל אורות טליך. כי נאה לך לעשות כן שיהא טל תורתיך ומצותיך להם טל של אור. וארץ רפאים תפיל. ולארץ ולעפר תפיל את ארץ רפאים שריפו ידיהם מתורתך. רפאים תפיל. לפי שאמר ובל יפלו יושבי תבל, חוזר ואומר אתה הפילם כי אין בצדקותינו כדי להפילם.

פרק כו, כ
לך עמי בא בחדריך. תשובה זו השיבהו לנביא לך עמי בא בחדריך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, דבר אחר: התבונן על מעשיך בחדרי לבך, כך דרש רבי תנחומא. וסגור דלתך בעדך. תרגם יונתן: עביד לך עובדין טבין דיגנון עלך, ורבי תנחומא דרש סגור דלתי פיך שלא תהרהר אחר מדת הדין. חבי. התחבאי מעט עד יעבר זעם, כי אמת אפקוד על שונאיך.

פרק כו, כא
כי הנה ה' יוצא וגו'. ממדת הרחמים למדת הדין. יושב הארץ. הוא הר שעיר. על הרוגיה. שהרגו בישראל.