פרק לג, א
הוי. האויב שאתה שודד תמיד ואתה לא שדוד ובוגד אתה תמיד ואין אדם בוגדך ובוזזך. כהתימך. להיות שודד ככלותך שדידתך באותם שנגזרה גזרה עליהם להיות שדודים על ידך תושד. כנלותך לבגוד. מנחם חיבר כנלותך עם לא יטה לארץ מנלם בחלק אחד ומנלם המ"ם הראשונה בו יסוד נופל כמו מ"ם של מאמר ושל מדע, ויתכן להיות לשון כליון לפי העניין. כנלותך לשון ככלותך ולא יטה לארץ מנלם כליון הנגזר עליהם לא יטה לארץ להיות בטל והולך אלא הולך וחזק.

פרק לג, ב
היה זרועם. של שדודים ביד השודד. לבקרים. מדי יום יום כשהוא מיצר להם אף ישועתינו תהיה בעת צרה.

פרק לג, ג
מקול המון. הבא מלפניך נדדו עמים עד הנה כשהפלאת לנו נסיך.

פרק לג, ד
ואסף שללכם. זה מוסב על כנלותך לבגוד יבגדו בך ואוסף שללכם, אתם הבוגדים את עמי בבא פקודתכם יבוז אתכם שארית עמי ויאספו שללכם כאסיפת חסיל שאוסף לו תבואה בקיץ כל א' לעצמו אף כולן יבוזו איש לו. כמשק גבים שוקק. כקול נהם מים הנאספים ונופלין בגבים בנהר כן ינהמו הבאים לשלול ולבוז, משק לשון נהם כמו (משלי כח) ארי נוהם ודוב שוקק, וכן ממשק חרול (צפניה ב) כשהרוח מנשבת בחרולים והם מכים זה על זה נותנים קול וכן בעיר ישוקו (יואל ב). גבים כמו לחשוף מים מגבא, ורבותינו דרשוהו באגדת חלק בביזת אוכלוסי סנחריב.

פרק לג, ה
כי שוכן מרום. הראה גבורתו שהוא רם על כל וידו על העליונה.

פרק לג, ו
והיה אמונת עתיך וגו'. והיה לך לחוסן ישועות ולחכמה ודעת את אשר תאמן לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן ללקט שכחה ופיאה בעתם לקיים שמיטין ויובלות בעתם. דבר אחר: אמונת עתך את שהאמנת בהקב"ה בעתים שעברו עליך וצפית לישועה היה לך לחוסן. יראת ה'. שתירא מלפניו היא אוצר טוב להפתח לך מאתו על ידה.

פרק לג, ז
הן אראלם צעקו חוצה. היה הנביא מתנבא נחמות ואומר שהפורענות כבר אכלוהו ומעתה אקום ואנשא לגאלם, הן על אראלים שלהם הוא המזבח כבר צעקו וספדו בחוצותם וברחובותם בבכי ונהי. מלאכי שלום. מלאכי שליחותם שהיו רגילין לבשר שלום מר יבכיון, ואומרים נשמו מסילות שבת עובר אורח.

פרק לג, ח
הפר. האויב ברית שכרת לישראל. מאס ערים. ביזה בעיניו כל שונא אינו חושב אנוש.

פרק לג, ט
אבל. לשון אבילות. קמל. יבש ונכרת. היה. לשון עבר הוא. השרון. שם מחוז מרעה בהמות כמו ששנינו אילים ממואב עגלים משרון. כערבה. חורבה. ונוער. לשון תשנוק כמו (שמות יד) וינער ה'.

פרק לג, י
עתה אקום. מרוב רעות שעשה האויב לעמי לא אתאפק עוד עתה אקום וארומם ואנשא.

פרק לג, יא
חשש. מין מוץ דבר שנוח לידלק. רוחכם אש. מגופכם תצא רוח אש ותאכל החשש והקש.

פרק לג, יב
כסוחים. קצוצים, כסוחים כמו (ויקרא כא) לא תזמר תרגם אונקלוס לא תכסח.

פרק לג, יג
רחוקים. המאמינים בי ועושים רצוני מנעוריהם. קרובים. בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש.

פרק לג, יד
פחדו בציון חטאים. היאך ימצאו פתח לתשובה. מי יגור לנו אש אוכלה. כלומר מי יעמוד בעדנו לשכך חימה בוערת, לשון אחר: מי יגור לנו פי' מי הוא לנו שיגור בציון עם הצור שהוא אש אוכלה והוא משיב הולך צדקות וגו'.

פרק לג, טו
הולך צדקות. מי הוא ימצא הולך צדקות. נוער כפיו. אשקו"ט בלע"ז. אוטם. סותם וכן שקופים אטומים (מלכים א ו'). עוצם. סוגר וכן (לעיל כט) ויעצם את עיניכם.

פרק לג, טז
לחמו נתן. לא יהא מבקש לחם כי מן השמים יספיקו לו מזון. מימיו נאמנים. מקור מימיו לא יכזב, כלומר זרעו יגדל וכל צרכיו יספיקו.

פרק לג, יז
מלך ביפיו תחזינה עיניך. הקב"ה שהוא מלך אותו תחזה מארץ מרחקים שאתה עומד תראה הניסים והגדולה שאעשה לך, ועם נועז עמקי שפה לא יראה שכינת המלך ביפיו ע"כ, כל זה בספרים אחרים אינו. מלך ביפיו תחזינה עיניך. לך הצדיק אני אומר שתזכה לראות זיו שכינתו של מקום. תראינה ארץ מרחקים. תירגם יונתן: תסתכל ותחזי בנחתי ארע גיהנם.

פרק לג, יח
לבך יהגה אימה. כשתראה השרים והחכמים של עכו"ם שהיו שליטים בחייהן והרי הם נידונים בגיהנם יהגה לבך אימה ותאמר איה חכמתן וגדולתן של אלו, איה שהיה סופר בחייו ושוקל כל דבר חכמה שהיו שואלין ממנו כל עצת מלכות. איה סופר את המגדלים. גם הוא דבר מלכות ממונה על בתי המלכות הם וכמה מגדלים צריך לעיר פלוני וכן (תהלים מח) סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה כמה מגדלים היא צריכה.

פרק לג, יט
את עם נועז. כמו לועז אלו כל העכו"ם שאין לשונם לשון הקודש. לא תראה. לא תחשוב בלבך כי כולם יהיו חשכים ושפלים. עמקי שפה. כמו ויהי כל הארץ שפה אחת (בראשית יא). נלעג. לשון עלגים, ועמקי שפה (לעיל כג) כל זה לשון נכרית שאינן מכירין בלשון הקודש.

פרק לג, כ
חזה ציון. ואת מי תראה בלבך להחשב מלוכה ושררה את ציון אשר היא קרית בית וועד לנו. בל יצען. בל ישח ודומה לו אילון בצעננים (שופטי' ד') ומתרגם מישור אגניא והם נקעים שבשדות שקורין פושי"ע בלע"ז, כמו אגני דארעא מקרי שהמים נאספים שם מן ההרים והגבשושיות ובי"ת של בצעננים אומר אני שאינה נשרשת בתיבה אלא משמשת היא. בל יסע יתדותיו. היתדות שקושרין בו מיתרי האהל בל יסע אותם מן הארץ ממקום תקיעתם, כמו ויסיעו אבנים גדולות (מלכים א ה) וכן ויסעם עם הבריח (שופטים טז) לשון תלישה.

פרק לג, כא
כי אם שם. כי אם מוסב על בל יסע יתדותיו ועל בל ינתקו, הרעה לא תהיה כי אם הטובה ה' יהיה שם אדיר לנו והעיר תהיה מקום נהרים יאורים כענין שנאמר (ביחזקאל ד) וימד אלף ויעבירני נחל אשר לא אוכל לעבור, וכן ניבא יואל ומעין מבית ה' יצא (יואל ד יח) והוא הנחל שיהא מתגבר והולך. אני שיט. אניה השטה במים. וצי אדיר. ובורני רבתא.

פרק לג, כב
כי ה' שופטינו. שר ושופט שלנו.

פרק לג, כג
נטשו חבליך. המושכים את הספינה את רומי החייבת. כן. הכן היטב. תרנם. תורן הספינה. בל פרשו נס. לא יוכלו לפרוס וילון המנהיג את הספינה. אז חולק עד שלל. עדאה. מרבה. הרבה יחלקו שלל סנחריב. פסחים ישראל שהיו עד עכשיו חלשים.

פרק לג, כד
ובל יאמר שכן. של ישראל. חליתי. בשביל האומה הזאת באתני הרעה. כי העם. ישראל שנקראו עם היושב בירושלים יהיה סלוח עון.