פרק לד, ד
ונמקו כל צבא השמים. יפחדו כשאשליך את שרי עובדי כוכבים. ונגולו. לשון גולל ונגלו כספר השמים תרגם יונתן: ויתמחון מתחות שמיא כמא דאמיר עליהן בסיפרא ואני מפרשו לפי הענין מפני שעכשיו הטובה והאורה לאומות ישמעאלים לכשימחו ויחרבו יהיה דומה העולם חשך עליהם, כאילו נגלל השמש והאור כגלילת ספר. יבול. יכמוש. וכנובלת מתאנה. כמושה באילן קרויה נובלת וזהו שפירשו רבותינו (ברכות מ) מאי נובלות בושלי כומרא שנתבשלו בכומר לאחר לקיטתן צוברן ומתחממות ומתבשלות.

פרק לד, ה
כי רותה בשמים חרבי. להרוג שרים של מעלה ואחר כך תרד על האומה ישמעאל למטה שאין כל אומה לוקה עד שילקה שר שלה במרום. עם חרמי. עם מלחמתי לשון משנה (כתובות יז) בשעת חירום שנו וכן (מלכים א כ) את איש חרמי דאחאב.

פרק לד, ו
כרים ועתודים. שרים ושלטונים. בבצרה. מארץ מואב היא אבל לפי שהעמידה מלך לאדום שנאמר וימת חושם וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם, בפסיקתא.

פרק לד, ז
ראמים עמם. עם העתודים הכתובים למעלה. אבירים. פרים בריאים וגדולים כמה דאת אמר: אבירי בשן כתרוני.

פרק לד, ח
שלומים לריב ציון. שישלם גמול על עסקי ריב ציון הצועקת לפניו לשופטה מן המריעים לה.

פרק לד, ט
ונהפכו נחליה. של עכו"ם.

פרק לד, י
מדור לדור. מאותו דור עד דור אחרון, דבר אחר: היא קללת משה (שמות יז) מלחמה לה' בעמלק מדור דור, מדורו של משה לדורו של שאול ומשם לדורו של מרדכי ומשם לדורו של מלך המשיח.

פרק לד, יא
וקפוד. עוף הפורח בלילה צואיט"א בלע"ז. קו תהו. משפט של שממה. ואבני בוהו. משקלות של דין חורבן כמו (דברים כה) אבן שלמה.

פרק לד, יב
חוריה ואין שם מלוכה יקראו. שרים שלה עומדים ואין אחד מהם קורא על עצמו שם שררה ומלוכה. אפס. כלייה.

פרק לד, יג
ועלתה ארמנותיה סירים. כך דרך חורבות לצמוח בהם קוצים וסנאים והוא קימוש והוא חוח, כולם מיני קוצים הם כגון ארוטיא"ש וכיוצא בהם. נוה תנים. הוא מדבר שהוא דרך להיו' בו תנים שהוא מין חיה רעה.

פרק לד, יד
ופגשו ציים את איים. ויערען תמון בחתולין כך תירגם יונתן: תמון נמיות מרקרינ"ש בלע"ז. ושעיר. שד. הרגיעה. לשון מרגוע. לילית. שם שידה.

פרק לד, טו
קננה. לשון קן צפור (דברים כב). קפוז. הוא קפוד. ותמלט. ותלד ביציה. ובקעה. היא יציאת האפרוחים מן הביצה וכן הוא אומר ביצי צפעוני בקעו (לקמן נט). ודגרה. היא קריאה שהעוף קורא בגרונו להמשיך אפרוחים אחריו גלוציי"ר בלע"ז, וכן (ירמיה יז) קורא דגר. דיות. וולטוייר"ש בלע"ז. אשה רעותה. כמו אל רעותה.

פרק לד, טז
דרשו מעל ספר ה'. קראו מעל ספר בראשית כשהביא המבול גזר שיתקבצו כל הבריות להסגר בתיבה זכר ונקבה אחת מהנה לא נעדרה מלבא, על אחת כמה וכמה כשיגזור עליהם זאת ולהקבץ לשתות דם לאכול בשר וחלב. לא פקדו. לא חסרו כמו (במדבר לא) לא נפקד ממנו איש. כי פי הוא צוה. שיבואו. ורוחו. של פי. הוא קבצן. רוחו מוסב על פי כמו (תהלים לג) וברוח פיו כל צבאם אף כאן רוחו של פי הוא קבצן רוחו מוסב על פי כמו (תהלים לג) וברוח פיו כל צבאם, אף כאן רוחו של פי הוא קבצן.

פרק לד, יז
והוא הפיל להן. עכשיו הנביא אומר על הקב"ה והוא הפיל להם לאותן החיות והעופות גורל שיעלו אלו לחלקם.