פרק ד, א
והחזיקו. ויאחזו. שבע נשים באיש אחד. מרוב אלמנות רבות, באיש אחד מבקשות ממנו שישא אותן. אסוף. הטמן חרפתנו כמו ואספתו אל תוך ביתך (דברים כא), שהאשה כשהיא נשואה אין נוהגין בה מנהג הפקר. ומדרש אגדה נבוכדנאצר גזר שלא יבעלו אשת איש שלא יענשו לכן היו מבקשות שיהא עליהן שם אישות.

פרק ד, ב
ביום ההוא. לאחר שיכלו נוי תכשיטי הנואפות והנבלות לא תכלה (ס"א לא תסולה), הם הצדיקים הנשארים בם והחכמים תלמידי התורה בהם יתלו את צבי כבודם. ופרי הארץ. הם בני הצדיקים פרי עץ חיים הם, יהיו לגאון ולתפארת אשר בהם יתפארו ויתהללו פליטת ישראל. צבי. הוא נוי דבר צביון שיש חפץ בו.

פרק ד, ג
והיה הנשאר. בהם בציון יתיישבו. והנותר. בכל מקום ישכנו בירושלים. קדוש יאמר לו. כולם יהיו צדיקים, ואם תאמר צדיקים המתים לפני אותו היום אבד כבודם, תלמוד לומר כל הכתוב לחיי העוה"ב יהיו בירושלים כך תירגם יונתן.

פרק ד, ד
אם רחץ. כי רחץ יש אם משמש כן בלשון כי וכן (איוב ח) אם יבלענו ממקומו כי יבלענו, עד אם כלו לשתות (בראשית כד). צואת. תגאלת כתרגומו, כלומר העביר עונם ע"י יסורין וביעור מן העולם. ידיח. לשון רחיצה בלשון משנה, ובמקרא ושם ידיחו את העולה (יחזקאל מ). ברוח משפט. ע"י יסורין טלנ"ט בלע"ז שיעלה על רוחו לשפוט אותם. וברוח בער. לבערם מן העולם בער כמו לבער דישקומבנ"ט בלע"ז לשון פעול הלוך.

פרק ד, ה
ועל מקראיה. הקרואים בתוכה. ענן יומם ועשן. להגין עליהם מן העכו"ם. כי על כל כבוד. האמור להם תהא החופה שתחופף שכינתי עליהם, ושבע חופות יש כאן ענן ועשן נוגה אש להבה חופה שכינה.

פרק ד, ו
וסוכה תהיה לצל וגו' מחורב. להגין מלהט יום הבא שנאמר ברשעים ולהט אותם היום הבא (מלאכי ג) שהקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומקדרה עליהם. ולמחסה. לשון כיסוי. ולמסתור. להסתר בה. מזרם. אש המקלחת מנהר דינור על הרשעים בגיהנם, שנאמר על ראש רשעים יחול (ירמיה כג) במס' חגיגה. וממטר. מטר היורד על הרשעים, כענין שנאמר ימטר על רשעים פחים (תהלים יא).