פרק מה, א
למשיחו. כל שם גדולה קרויה משיחה כמו לך נתתיה למשחה (במדבר יח), ורבותינו אמרו למלך המשיח אומר הקב"ה קובל אני לך על כורש, כדאיתא במסכת מגילה. לרד לפניו גוים. להרקיע ולרדד לפניו גוים, לרד לשטוח. ומתני מלכים אפתח. לשון חלשות הוא זה ושבר כח כי חגורת מתנים הוא זירוז כח, כמו אזור נא כגבור חלציך (איוב מ) ואתה תאזר מתניך (ירמיה א) ומזיח אפיקים ריפה (איוב יב) לשון שברון כח. לפתוח לפניו. דלתי שערי בבל, שערים הוא חלל פתח השער, דלתים הם הפותחים ונועלין בהן את השער.

פרק מה, ב
והדורים אישר. תרגם יונתן: ושורייא אכבש כמו הדר הדרנה על שם שסובבת החומה את העיר, ויש לפרש הדורים אורחות מקלקלות איישר לפניו.

פרק מה, ג
הקורא בשמך. עדיין לא נולדת ואני קורא לך שם כורש.

פרק מה, ד
למען עבדי יעקב. שתוציאהו מגלות בבל. ולא ידעתני. לא עשית רצוני כי אני אמרתי הוא יבנה עירי והוא כשעמד אמר מי בכם מכל עמו, רשות נתן להם לילך וכל הטורח פורק מעל צוארו.

פרק מה, ז
יוצר אור. לצדיקים. ובורא חושך. לבבל וכן עושה שלום ובורא רע.

פרק מה, ח
הרעיפו שמים וגו'. צדק האמור במקרא מוסב על הנזל ועל הרעיפה הרעיפו שמים צדק ושחקים יזלו צדק, כלומר מאתי יבא הצדק להיטיב להם מן השמים. בראתיו. בראתי את הדבר הזה.

פרק מה, ט
הוי רב את יצרו. נתנבא ישעיה על חבקוק שעתיד לעמוד ולקרוא תגר על אורך הצלחתו של נבוכדנצר, עד אנה ה' שועתי וגו' ותעשה אדם כדגת הים (חבקוק א) והקב"ה אמר לישעיה, למה זה בא לריב אתי סבור הוא שאיני שם על לב להושיע את עמי, לעת מלאת אשר תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כו). אין ידים לו. אין מקום לו.

פרק מה, י
הוי אומר לאב מה תוליד. כסבור הוא להיות מרחם על הבן יותר מאביו. דבר אחר: הוי בן האומר לאב למה הולדת דומה הוא לזה שהוא רב את יוצרו.

פרק מה, יא
האותיות שאלוני וגו'. ה"א נקודה קמץ למדת שאינה תמיהה וכן פירושו, אם באתם לשאול לי אתם והנביאים שאלוני על אותות שמים ומופתים אשר אתם רואים נולדים בארץ עליהם היו שואלים אותי מה הם, אבל על בני ועל פועל ידי ישראל שבשבילם יצרתי את הכל אתם באים לצוותי ולקרוא לפני תגר. תצוני. תמוה הוא וכי עליכם לצוות על בני אני כבר בראתי להם הישועה במחשבה שעלתה לפני, כיצד אנכי העירותיהו בצדק על כורש הוא אומר.

פרק מה, יב
אנכי עשיתי ארץ. ונתתיה לאשר ישר בעיני.

פרק מה, יד
יגיע מצרים וגו'. הרי הודעתי אתכם במה אושיע את בני מיד בבל, כי כורש לכך העירותיהו בצדקי, ועוד אני מודיעכם תשועת סנחריב בימי חזקיהו כאשר ישוב (לעיל לז) מעל תרהקה מלך כוש יבא לירושלים וחמדת כל אוצרות כוש ומצרים שילכו לעזור את כוש בידו ויבא עם אותו השלל ויפול בירושלים, וחזקיהו ועמו יבזו את הכל כן מפורש בסדר עולם שעל סנחריב נאמר. אנשי מדה. גובהי קומה. עליך. ירושלים. בזיקים יעבורו. שהביאם שם סנחריב שלולים בקולרים ולאחר מפלתו עמד חזקיהו ופטר את כל השבוים ונתגיירו והכירו מלכות שמים. אך בך אל. יהו מודים שאין אלוה אלא ה' לבדו.

פרק מה, טו
אכן אתה אל מסתתר. וכן יאמרו להקב"ה אכן הבנתנו כי לגבות חובותיהן של עמך אתה מסתתר מלהראות נצחונך, כביכול אין בך יכולת, ובהתעורר רחמיך אתה אלהי ישראל מושיע כך מפורש במכילתא.

פרק מה, טז
חרשי צירים. אומני ציורים של פסילים שמעכו"ם ומזלות.

פרק מה, יח
לא תוהו בראה. כי לשבת יצרה.

פרק מה, יט
לא בסתר דברתי. כשנתתי את התורה ולא אמרתי על תהו על חנם לזרע יעקב בקשוני כי אם לקבל שכר גדול. אני ה' דובר צדק. מאחר שפתחתי להם בדבר צדקי להודיעם מתן שכרן אחר כן הגדתי להם מישרים חוקי ותורתי שקודם מתן תורה נאמר להם (שמות יא) ועתה אם שמוע וגו' והייתם לי סגולה וממלכת כהנים וגו'.

פרק מה, כ
התנגשו. לשון הגשה והנו"ן טפילה בו כאשר יאמר התנגפו יתנגפו. פליטי הגוים. אשר נשארו מחרבו של נבוכדנצר. לא ידעו הנושאים את עץ פסלם. להבין דעת.

פרק מה, כא
השמיע זאת מקדם. מי בפסיליכם אשר השמיע מקדם להביא אלהיכם תשועה איש איש לעובדיו. הלא אני ה' ואין עוד. שאני מודיע מה אני עתיד לעשות לעמי ואקיים דברי.

פרק מה, כב
פנו אלי. והניחו פסיליכם כל אפסי ארץ ובכך תושעו.

פרק מה, כג
בי נשבעתי. ויצא מפי צדקה לקבל כל השבים אלי דבר דברתי ולא ישוב מהו הצדקה אשר יצאת מפי כי לי תכרע כל ברך ואני אקבלם, כענין שנאמר כי אז אהפוך אל עמים וגו' (צפניה ג).

פרק מה, כד
אך בה' לי אמר. המקרא זה מסורס וכן פתרונו אך לי בה' אמר צדקות ועוז, אע"פ שכל הגוים ישתחוו לפניו אך לי לבדי כנסתי ישראל בה' הובטח לי צדקות ועוז, ולא יבאו מכחישי תורה לחלל כבודי. עדיו יבוא ויבשו וגו'. כל הנחרים בהקב"ה יבואו עדיו להתחרט על מה שעשו בחייהם ויבושו. הנחרים. המתגרים.

פרק מה, כה
בה' יצדקו ויתהללו. בהבטחת משען אהבתו ימצאו צדקה ויתפארו במעוז. ויתהללו. פרוונטי"ר בלע"ז.