פרק מו, א
כרע בל קורס נבו. אלהותיהם של בבל כרעו קרסו לשון שחוק של עכו"ם הוא כמי שיש לו חולי מעים ואינו מספיק לישב על מושב בית הכיסא עד שהוא נתרז. כרע בל קורס נבו. אישקרופי"ד בל קונקיא"ה נבו כך שמעתי משמו של רבינו גרשום מאור הגולה. היו עצביהם. צלמי צורתם של בל ונבו היו לחיה ולבהמה נדמו להיות כחיה וכבהמה שמזהימין ומלכלכין עצמן ברעי שלהם. נשואותיכם עמוסות משא. רעי שבמעיהם כבדות הם לעמוס כמשא לאדם עיף לפיכך קרסו כרעו יחדיו הקריסה עם הכריעה.

פרק מו, ב
לא יכלו מלט משא. להפליט הצואה שבמעיהם כשאר המוציאין כהוגן. מלט. לשון הוצאה ממקום בלוע, וכן (לעיל לד) שמה קננה קפוז ותמלט, הוציאה ביצתה וכן (לקמן סו) והמליטה זכר ויונתן לא תירגם כן המקראות הללו.

פרק מו, ג
העמוסים מני בטן. מאז נולדתם בבית לבן הארמי עמסתי אתכם על זרועותי כי מאז עמדו עליכם עכו"ם בכל דור ודור ולא כעובדי כוכבים ומזלות שהיו עומסים ונושאים את אלהיהם, כמו שאמור למעלה אבל אתם עמוסים ונשואים בזרועותי.

פרק מו, ד
ועד זקנה. אשר זקנתם וכלה כחכם שאין לכם זכות אני הוא ברחמי ובמדת טובי להושיעכם ולעמוס ולשאת למלט, לפי שאמר על יראתם שהיא נסבלת וגם משאה אינה יכולה למלט אמר אני הסובל אחרים ואת משאי אמלט.

פרק מו, ה
ותמשילוני. כמו (איוב ל) ואתמשל כעפר ואפר לשון דמיון. ונדמה. ונהיה אני והוא דומין זה לזה.

פרק מו, ו
הזלים זהב מכיס. לשון יזלו מים (תהלים קמז). בקנה ישקולו. הוא קנה המאזנים שקורין פליי"ל בלע"ז.

פרק מו, ח
זכרו זאת. אשר אני חפץ לומר. והתאוששו. והתחזקו כמו לאשישי קיר חרשת (לעיל טז).
השיבו פושעים על לב. ומה אני אומר לכם לזכור ולהשיב על לב.

פרק מו, ט
זכרו ראשונות מעולם. אשר ראיתם כי אנכי אל ואין עוד, אנכי אלהים ואפס כמוני.

פרק מו, י
מגיד מראשית אחרית. גלות מצרים וגאולתה הודעתי בבין הבתרים לפני היותה.

פרק מו, יא
קורא ממזרח עיט. מארץ ארם שהיא במזרח קראתי לי את אברהם להיות נמלך בעצתי, עיט כמו התיב עטה וטעם (דניאל ב) אתיעטו כל סרכי מלכותא (שם ו) וגם יש לפותרו בלשון עוף קראתי למהר אחרי, כעוף הפורח ונודד ממקומו. ומארץ מרחק. קראתי לאיש עצתי ועמו יעצתי בין הבתרים ד' גליות כמו שמפורש בבראשית רבה, והנה אימה חשיכה גדולה וגו'. אף דברתי. עמו הגליות וגאולתן אף אביאנה.

פרק מו, יב
אבירי לב. אשר אמצתם לבבכם ונדבקתם בי. הרחוקים מצדקה. אשר ארכו לכם הימים ולא הראיתי אתכם צדקתי לגאול.

פרק מו, יג
קרבתי צדקתי. מעתה ולא תרחק.