פרק מח, א
שמעו זאת. שני שבטים העתידין ללכת בגולה לבבל. בית יעקב הנקראים בשם ישראל. הוא שבט בנימין שאינם נקראים על שבט יהודה אלא על שם סתם שבטי ישראל. וממי יהודה יצאו. ושבט יהודה שיצאו ונזלו מימי דליו של יהודה, כמה דאת אמר: יזל מים מדליו (במדבר כד). לא באמת. כמו שאמר (ירמיה ה) ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר וגו', כלומר לא הייתם כדי ליגאל אלא על כי מעיר הקדש נקראו והיא גרמה להם שלא גלו עם עשרת השבטים בימי סנחריב בחלח וחבור שאין להם גאולה.

פרק מח, ב
ועל אלהי ישראל נסמכו. בימי חזקיהו, שנאמר בו בה' אלהי ישראל בטח (מלכים ב' יח) היא גרמה להם שלא גלו אלא בימי נבוכדנצר, שהגלם לבבל ותהי להם גאולה על ידי כורש.

פרק מח, ג
הראשונות. שעברו גאולת מצרים ותשועת חזקיהו מיד סנחריב מאז הגדתי מטרם היותם ופתאום עשיתיו. ותבאנה. כמו שהגדתי תחלה על פי נביאי.

פרק מח, ד
מדעתי כי קשה אתה. מאשר ידעתי אותך כי קשה אתה ואם יבא הנס ולא הגדתי תחלה תאמר עצבי עשאם ולא מאת הקב"ה הם, לפיכך אגיד לך מאז בטרם תבא וגו', מדעתי מ"ם זו משמשת נתינת טעם, כמו לפי שידעתי ודוגמתו כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה (דברים ז).

פרק מח, ו
שמעת חזה כלה. שמעת הראשונות שהגדתי ראה שבאו כולם. ואתם הלא תגידו. ותעידוני אשר לא נפל דבר. השמעתיך חדשות מעתה. עתה אני חוזר ומשמיעכם חדשות שהם חדשות לכם ולפני הם גלויות מעולם, ונצורות ושמורות באוצרותי ואתה לא ידעתם.

פרק מח, ז
עתה נבראו ולא מאז. הם. ולפני יום. היותם אני משמיעכם. ולא שמעתם. עד היום ולפני יום מוסב על השמעתיך האמור למעלה.

פרק מח, ח
גם לא שמעת וגו'. תרגם יונתן: אף לא שמעת למילי נבייא אף לא קבילתא אולפן אורייתא אף לפתגמי ברכן ולווטין קיימי דאקימית עמכון בחורב לא ארכינתא אודנך. כי ידעתי בגוד תבגוד. כשירדתי להצילך מיד מצרים גלוי היה לפני שסופך לבגוד ואעפ"כ שמרתי שבועת אבות, וזהו שנאמר ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג), שתי ראיות רואה אני שסופן לבגוד ומכל מקום ראיתי את עני עמי, כך דרש ר' תנחומא. ופושע מבטן. משהייתם במצרים כמו שמפורש (ביחזקאל כ), ואודע להם בארץ מצרים וגו' ואומר אליהם וגו'.

פרק מח, ט
אאריך אפי. לשון הוה הוא. ותהלתי אחטם לך. וזאת היא תהלתי אשר אחטם לך לשון חוטם אסתום חוטמי מצאת עשן נחירי ומקצוף עליך, שהכועס יוצא עשן מנחיריו, כמה דאת אמר: עלה עשן באפו (תהלים יח) וכן כל חרון אף הוא לשון חימום החוטם. חרה אפי וכן ועצמי חרה מני חורב (איוב ל) נחר חוטמי מרוב חימום.

פרק מח, י
ולא בכסף. ולא ע"י אור של גיהנם כצורף הכסף באור. בחרתיך. בחרתי לך כור עוני כנגד כור אור כור הוא כלי שמתיכין בו כסף וזהב.

פרק מח, יא
למעני. ולמען שמי הקדוש. כי איך יחל. איך יחולל שמי בהכריתי אתכם. וכבודי לאחר לא אתן. שאויבי יאמרו יד גלוליהם רמה.

פרק מח, יב
שמע אלי יעקב. שם שקרא לך אביך. וישראל מקוראי. מאתי נקראת ישראל ויונתן תרגם: וישראל מזומני.

פרק מח, יד
ה' אהבו. לזה שיעשה חפצו של הקב"ה בבבל. וזרועו. יראה בארץ כשדים ועל כורש אמר כן.

פרק מח, טו
אני. גאלתי ישראל ממצרים ואני אגאל כל ישראל מגלות אחרון ומארבע כנפות הארץ. אף קראתיו. לכורש, ויונתן תרגם: ה' אהבו לישראל אף קראתיו לאברהם, וקריאה זו לשון גידול להיות מקוראי, כמו אלה קרואי העדה (במדבר א).

פרק מח, טז
מעת היותה שם אני. מעידן דאיתפרשו עממיא מדחלתי תמן אנא קריבתיה לאברהם אבוכון לפולחני. ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו. אמר נביא וכען ה' אלהים שלחני ומימריה עירובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה. ומדרש אגדה רבי תנחומא פירש שמעו זאת תורת משה שנאמר בה זאת התורה. לא מראש בסתר דברתי בסיני והנביא אומר מעת היותה לאותו דבר שהוא אומר שם אני, ולמדנו מכאן שכל הנביאים עמדו בסיני ועתה שלחני להנבא אליהם, ואף לשון זה ישנו עירוב דברים לא מראש בסתר דברתי אמרה שכינה מעת היותה שם אני אומר הנביא ויש לפתור שלא יהו עירובי דברים, קרבו אלי שמעו זאת שאני מתנבא לכם על מפלת בבל וגאולתכם לא מראש בסתר דברתי אותה, מעת היותה שגזר הקב"ה להביאה שם הייתי לומד ס"א למדת שמשעת הגזירה הקב"ה מעמיד הנביא שעתיד להנבא על הדבר בסוד פמליא של מעלה ואע"פ שעדיין אינו נוצר.

פרק מח, יט
כמעותיו. של ים כדגי הים לרוב.

פרק מח, כב
לרשעים. לנבוכדנצר וזרעו.