פרק ה, א
אשירה נא לידידי. הנביא אומר אשירה נא לידידי, תחת ידידי ובמקומו ובשליחותו כמו ה' ילחם לכם (שמות יד) בשבילכם. שירת דודי. היא זו אשר שר בשביל כרמו על עסקי כרמו, כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כו). כרם וגו' בן שמן. בזויות העושה פירות שמנים כשמן טוב. בן שמן. זויות ראוי לשמן לזיתים לעשות שמן כמו בן מות (שמואל ב' ב') ראוי למות, ודוגמא הוא זו ובסוף הענין יפרשנה. ויעזקהו. סייגו וגדרו סביב מוקף כמין טבעת דמתרגמינן עיזקא. ויסקלהו. הוציא אבנים מתוכו הרעים לגפנים כמו סקלו מאבן (לקמן סב). ויטעהו שורק. הם זמורות היפות לנטיעה משאר זמורות. ויבן מגדל בתוכו. גת לעצור ענבים. וגם יקב חצב בו. הבור שלפני הגת לקבל היין וכן כל יקב שבמקרא לשון בור הוא, וכן עד יקבי המלך (זכריה יד), תרגם יונתן: עד שיחיא דמלכא הוא עומק אוקינוס ולכן נופל בו כאן לשון חציבה, כמו ובורות חצובים (דברים ו). ויקו לעשות ענבים. ויקו ידידי לעשות לו הכרם הזה ענבים. ויעש באושים. דומים לענבים וקורין אותם (לנברווייש"א בלע"ז). הסר משוכתו. להסר גדר המסוכך ומגין עליו, מסוכה הוא סייג קוצים, גדר הוא גדר אבנים. והיה. הכרם. לבער. שירעו בו בהמה וחיה. ואשיתהו בתה. לשון שממה וריקנות היא וכן (לקמן ז) בנחלי הבתות. ולא יעדר. לשון חפירת כרם היא. ועלה שמיר ושית. מיני קוצים פתר בהם מנחם בן סרוק, ואני אומר שמיר לשון תולעת חזק הוא המבקע אבנים שבו בנה שלמה את בית המקדש, כענין שנאמר (יחזקאל ג) כשמיר חזק מצור. שית. לשון השאת והשבר (איכה ג) לשון תשאה שממה (לקמן ו) צדו מאין דורש ליכנס בו ומתוך כך תעלה בו תולעת. כי כרם ה' צבאות בית ישראל. לכרם הזה אתם משולים בית ישראל כי כל מה שעשה לכרם הזה עשה לישראל, והכרם הוא אדם הראשון, כי מצינו במדרש אגדה במקומות הרבה בתנחומא ובבראשית רבה שמקראות הללו נדרשין עליו, לא נטרד אדם הראשון עד שחירף וגידף שנאמר ויקו לעשות ענבים וגו'. ובמקום אחר מצינו הושיב עליו שומרים שלא יאכל מעץ החיים, שנאמר ועל העבים אצוה וכן נדרשנו עליו. כרם. זה אדם הראשון. לידידי. זה הקב"ה. בן שמן. בגן עדן.

פרק ה, ב
ויעזקהו. בעשר חופות האמורות (ביחזקאל כח) בפ' חירם מלך צור. ויסקלהו. מיצר הרע עד שאכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע. ויטעהו שורק. תחילת יצירתו ממקום המזבח. ויבן מגדל בתוכו. ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים. וגם יקב חצב בו. מעיין נובע מקור חכמה. ויקו לעשות ענבים. שיודה וישבח לפניו. ויעש באושים. דברים נבאשים חירף וגידף. שפטו נא. לפי שסוף המשל בא לומר שאף הם עשו כמותו שואל להם המשפט.

פרק ה, ה
אודיעה נא אתכם. מה נראה בעיני לעשות לו ועשיתי. הסר משוכתו. טרדתיו מתוך חופותיו. והיה לבער. סופו למות ולמשול בו חיות רעות. פרוץ גדרו. טרדתיו ממחיצת גן עדן.

פרק ה, ו
ואשיתהו בתה. צדו הושבתיו, שלא נתתי תורה בימיו. לא יזמר ולא יעדר. לא ילמדו ממנו לא זכות ולא מעשה טוב. ועלה שמיר ושית. שלט בו יצר הרע ובדורותיו אחריו לעשות מעשים מקולקלים. ועל העבים אצוה. צויתי עליו שומרים לשמור את דרך עץ החיים.

פרק ה, ז
כי כרם ה' צבאות בית ישראל. כי כאותו הכרם לי בית ישראל עשרת השבטים הם היו לי, ככרם יין ככרם זית כקרן שמן בארץ שמינה, שמן כהונה שמן מלכות שמן מנורה שמן מנחות עזקתים תחלה בהיקף ענני כבוד במדבר וסקלתים ונקיתים מפושעי הדור, נטעתים שורק שש מאות ושש מצות כמניין שורק הוספתי עליהם, על שבע מצות שנצטוו בני נח בניתי מגדל בתוכו משכני ומקדשי וגם יקב המזבח והשיתין. ויעש באושים. קילקלו מעשיהם ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה אשר לא גליתים עדיין, ישפטו נא ביני וביניהם על הרעה שהבאתי עליהם מי סרח על מי מה היה לי לעשות, עוד טובה לכרמי ולא עשיתי לו, אודיעה נא אתכם גם אתם המכעיסים אותי, את אשר הגון בעיני לעשות לכרמי ככל אשר עשיתי לאדם הראשון הסר מסוכתו אסלק שכינתי מעליהם המסוככת עליהם, כמה שנאמר (לקמן נב) ויגל את מסך יהודה. פרוץ גדרו. אתוץ חומותיו. ואשיתהו בתה. ואשוינון רטישין. לא יזמר ולא יעדר. לא אסתערון ולא יסתמכון. ועלה שמיר ושית. ויהיו מטלטלין ושביקין דוגמת שמיר ושית של כרם, ואצל הכרם ממש במקום אחר הוא מתורגם הובאי ובור. ועל העבים אצוה. ועל נבייא אפקד דלא יתנבון עליהון, הנבואה נמשלה למטר שהעבים מקבלין אותה מן השמים כך הנביאים מקבלין הנבואה מפי הקדושה. נטע שעשועיו. כמו נטע ולפי שהוא דבוק נקוד פתח כמו בקר זבח השלמים (במדבר ז). ויקו. שיעשו משפט והנה משפח, אסיפת חטא על חטא כמו מהסתפח (שמואל א כו), ספחני נא (שם ב) דבר אחר: לשון נגע ולפי שהוא לשון נופל על הלשון בקריאתו דומה משפט למספח וכן צעקה לצדקה נפל בו רוח הקודש בפי הנביא.

פרק ה, ח
הוי מגיעי בית בבית. עשרים ושנים אשרי נאמר בספר תהלים על מקיימי התורה ועשרים ושנים הוי אמר ישעיה על הרשעים, הוי לשון צעקת אנחה על פורענות העתידה לבא. מגיעי בית בבית. מקרבים בתיהם זה אצל זה ומתוך כך גוזלים קרקע העניים החלשים שבין ב' הבתים וכן שדה בשדה. יקריבו עד אפס מקום. שאין מקום לעני לישב. והושבתם לבדכם בקרב הארץ. כסבורים אתם שאין חלק להקדוש ברוך הוא ולא לעניים בארץ, חלקו במעשרות אתם גוזלים ולעניים את ארצם שתהיו אתם לבדכם יושבים בה.

פרק ה, ט
באזני ה' צבאות. אמר הנביא שתי אזני שמעו כשנגזר עליהם גזירה מאת ה' ובשבועה אם לא על דבר זה, בתים רבים לשמה יהיו ובתים גדולים וטובים יהיו מאין יושב.

פרק ה, י
כי עשרת צמדי כרם. ומפני הרעב יגלו יושבי הבתים ואין יושב בה, וגם זאת תהיה לכם מדה במדה על הקרבת השדה בשדה שגזלתם חלקו של מקום במעשר הארץ. עשרת צמדי כרם. [ארפינ"ט בלע"ז] ואומר אני כדי עבודת יום אחד בצמד בקר קרוי צמד. יעשו בת אחת. מדה אחת של יין, בת שלש סאין. וזרע חומר. בית כור שהיא שלשים סאין של תבואה יעשה איפה שלש סאין.

פרק ה, יא
מאחרי בנשף. לשתות יין בלילות. יין ידליקם. בוער בם.

פרק ה, יב
כנור ונבל. נימין יתרות יש בנבל מן הכנור, ולמה נקרא שמו נבל? שמנבל כל מיני כלי זמר במדרש תהלים. תוף. של עור הוא. וחליל. אבוב של קנה, (צלמיי"ל בלע"ז). ואת פועל ה' לא יביטו. ובאורייתא דה' לא אסתכלו. ומעשה ידיו לא ראו. עשו עצמם כאילו לא ראו את גבורותיו, דבר אחר: לא קלסוהו שחרית יוצר אור ולא ערבית המעריב ערבים.

פרק ה, יג
מבלי דעת. לפי שהיה לבם בלי דעת. וכבודו מתי רעב. נכבדיו ימותו ברעב. צחה צמא. צמא כנגד רוב משתיהם. צחה. תרגום של צמאה.

פרק ה, יד
לכן הרחיבה. מדה במדה הם הרחיבו נפשם לבלוע מאכל ומשתה לרוב, ופערו פה לבלוע אף שאול תרחיב נפשה לבלוע. ופערה. ופתחה. לבלי חק. באין סוף ולמה לבלי חק, לפי שלא היה בידם של אלו חק וקצבה לתפנוקיהם. וירד. שם הדרה של ירושלים. ועלו בה. העליזים שבה.

פרק ה, טו
וישח. ויחלש תקוף גברין ולפי מדרשו זה הקב"ה, שהם גרמו לו להראות כאיש נדהם וכן הוא אומר צור ילדך תשי (דברים לב), ואומר בעצלתים ימך המקרה (קהלת י).

פרק ה, טז
ויגבה ה' צבאות במשפט. כשיעשה משפטים בהם יגבה שמו בעולם, במשפט יושטיצ"א בלע"ז. והאל הקדוש. יתקדש בתוך הצדיקים הנשארים בכם.

פרק ה, יז
ורעו כבשים כדברם. צדיקים הנמשלים כעדר הרחלים. כדברם. כמנהגם ביושר ובמדה מכלכלים דבריהם במשפט ככבשים הללו, ורבותינו דרשו כדברם כמדובר בם נחמות הנדברות להם. וחרבות מחים. בתי הרשעים שהם שמנים. גרים יאכלו. הצדיקים שהם כגרים יאכלום. מחים. שמנים כמו עולות מחים אעלה (תהלים סו).

פרק ה, יח
הוי מושכי העון. גוררים יצר הרע עליהם מעט מעט, בתחלה בחבלי השוא כחוט של קורי עכביש, ומשנתגרה בהם מתגבר והולך עד שנעשה כעבות העגלה שקושרין בו את הקרון למשוך. השוא. דבר שאין בו ממש. חטאה. חטא.

פרק ה, יט
יחישה מעשהו. הפורענות שהוא אומר להביא. למען נראה. דבר מי יקום.

פרק ה, כ
האומרים לרע טוב. מקלסין לעכו"ם ורע בעיניהם לעבוד הקב"ה שהוא טוב. שמים חשך לאור. דבר שהוא עתיד להביא עליהם חשך אומרים שיאיר להם. שמים מר למתוק. עון שהוא עתיד להביא עליהם פורענות מר אומרים שימתיק להם. ומתוק למר. עבודת הקב"ה המתוקה אומרים מרה היא.

פרק ה, כב
למסוך שכר. למזוג שכר תיקון המשקה קרוי מסך.

פרק ה, כג
וצדקת צדיקים. שהן ראויין לזכות בבית דין יסירו ממנו ומחייבין אותו בדין וגוזלין ממונו.

פרק ה, כד
לכן. והיה הדבר הזה לכם וגו'. כאכול קש לשון אש. כאכול את הקש לשון אש. וחשש. תירגם יונתן: עמירא קשין של שבולין וכחשש אשר הלהבה תרפנו ותעשנו אפר. כמק. כדבר הנימוק. ופרחם. גדולתם כאבק העולה לפני רוח ומסתלקת כך תסתלק.

פרק ה, כה
על כן. על מעשיהם הללו. וירגזו ההרים. מלכי יהודה ושריהם. כסוחה. כרוק וקיא הניסח מתוך גופו של אדם שהוא מאוס ובלשון חכמים קרוי סחי וכן סחי ומאוס (איכה ג'). בקרב חוצות. כן יהיו מאוסים בין העכו"ם. בכל זאת. הבאה עליהם. לא שב אפו. לא נתקנו במעשיהם להשיב אפו מהם. נטויה. להרע להם.

פרק ה, כו
ונשא. הקב"ה נס לגוים, ירמוז להם רמזים להתאסף ולבא עליהם, נשיאת נס הוא כמו כלונס ארוך ונותנין בראשו בגד ועולין בראש הר גבוה ורואין אותו מרחוק והוא סימן לקיבוץ בני אדם וכן על עמים ארים נסי (לקמן מט) וכן ושים אותו על נס (במדבר כד), כלונס פירקנ"א בלע"ז ועל שם שהוא לאות קרוי נס. ושרק. שיבליר בלע"ז, אף הוא סימן לקיבוץ. מקצה הארץ. שיבאו מרחוק לצור על ישראל. קל יבוא. האויב עליהם כמו שמפרש והולך.

פרק ה, כז
אין עיף ואין כושל בו. לא ייעף ולא יכשל במרוצתו, לקיים ימהר יחישה שהם אומרים לפניו. נפתח. לשון ניתר כמו ויפתח הגמלים (בראשית כד). ולא נתק. ולא יראו שם סימן כשלון לירא ממני מלבא.

פרק ה, כח
כצר. תרגם יונתן: כטינרא כמו צור. וגלגליו. אופני מרכבותיו.

פרק ה, כט
שאגה. אימה זו תהיה עליכם כמו לביא. ויפליט. יצילנו לטרפו מיד כל הבאים להצילה יפליט אישקמוצייר בלע"ז.

פרק ה, ל
וינהום. אותו האויב על עם ה' הנזכר למעלה. כנהמת ים. אשר יהמו גליו כן יבוא בחיילות הומות. ונבט לארץ. לשון הבטה יביטו ישראל ויצפו שיעזרום מלכי ארץ שהם סומכין עליהם, כענין שנאמר היורדים מצרים לעזרה (לקמן לא). והנה חושך. שלא יהא עוזר להם, ונבט לשון נפעל כמו לא נפתח ולא נתק והוי"ו גורמת לו להסב הדיבור להבא אייר"ט אוסכרד"י בלע"ז. צר ואור חשך. כמו וכשל עוזר ונפל עזור (שם) מי שצר לו שבאת עליו הצרה וזה שבא להאיר לו שניהם חשכו ויש פותרין צר היא הלבנה שנתמעטה ואור היא החמה. בעריפיה. בבא מאפליה שלה לשון יערף כמטר (דברים לב) וכן דרך בערוף מטר האור מאפיל.