פרק נא, א
אל צור חוצבתם. ממנו. ואל מקבת בור. שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר נוקרתם בה, נוקרתם לשון נקרת הצור (שמות לג) יקרוה עורבי נחל (משלי ל) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם, ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם, לשון כי חלה גם ילדה (לקמן סו).

פרק נא, ב
תחוללכם. אשר תלד אתכם. כי אחד קראתיו. כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו, קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה (במדבר א) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו, כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי.

פרק נא, ג
וערבתה. אף הוא לשון מדבר, כמו בארץ ערבה ושוחה (ירמיה ב), אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה. תודה. קול הודייה.

פרק נא, ד
כי תורה מאתי תצא. דברי נביאים תורה הוא, והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמים אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני. ארגיע. אניח.

פרק נא, ה
ישפוטו. ייסרו יושטיצ"א בלע"ז.

פרק נא, ו
שמים כעשן נמלחו. שרי צבאות העכו"ם שבשמים. נמלחו. נתבלו כמו (ירמיה לח) בלויי הסחבות והמלחים, בגד הנשחת. לשון אחר: נמלחו נתבלבלו לשון מלחי הים שמבלבלין המים במשוטות מנהיגי הספינה וכן ממולח טהור קדש (שמות לה). והארץ. שלטוני הארץ. ויושביה. שאר העם. וישועתי. לעמי לעולם תהיה. דבר אחר: שמים וארץ ממש וכן פתרונו שאו עיניכם והביטו אל השמים ואל הארץ וראו כמה הם חזקים ובריאים, ואע"פ כן יבלו וצדקתי וישועתי יהיו לעולם, הרי שצדקתי בריאה וחזקה יותר מהם.

פרק נא, ח
עש. סס. מיני תולעים הם.

פרק נא, ט
עורי עורי. תפילת הנביא היא. רהב. מצרים שכתוב בה רהב הם שבת (לעיל ל). מחוללת. לשון הרג חלל. תנין. פרעה.

פרק נא, יא
ופדויי ה' ישובון. לשון תפלה ומוסב על עורי עורי.

פרק נא, יב
מי את. בת צדיקים כמותך ומלאה זכיות, למה תיראי מאנוש אשר סופו למות.

פרק נא, יג
ותשכח ה' עושך. ולא נשענת עליו. המציק. מושלי העכו"ם המשעבדים בכם. כאשר כונן. נזדמן. ואיה חמת המציק. מחר בא ואיננו.

פרק נא, יד
מהר צועה להפתח. אפילו נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות.
צועה. לשון דבר העומד להיות נירוק, כמו שאומר במואב שדימהו הנביא ליין (ירמי' מח) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי, ונאמר שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו. דבר אחר: מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתנים חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש. צועה. חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כחו. ולא ימות. המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדרש אגדה הוא בפסיקתא רבתי.

פרק נא, טו
רוגע הים. לשון עורי רגע (איוב ז) פרונצ"א בלע"ז.

פרק נא, טז
לנטוע שמים. לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא. וליסוד ארץ. ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא.

פרק נא, יז
קבעת. תרגם יונתן: פילי והוא שם כוס ולי נראה קבעת אלו השמרים הקבועים בתחתית הכלי ומצית יורה עליו, כמה שנאמר שמריה ימצו (תהלים עה). התרעלה. הוא משקה המטמטם ומתיש כח האדם כאסור וקשור ומעוטף כמו הברושים הרעלו (נחום ב), והשרות והרעלות שהוא לשון עיטוף ובמס' שבת מדיות רעולות מין סרבל נאה להתעטף בו. תרעלה. אינטומישמנ"ט בלע"ז. מצית. אגושטי"ר בלע"ז.

פרק נא, יט
שתים הנה קוראותיך. צרות כפולות שתים שתים. מי אנחמך. מי אביא לך לנחמך ולומר אף עכו"ם פלונית היא לקתה דוגמתך.

פרק נא, כ
עולפו. לשון עייפות כמו (עמוס ח) תתעלפנה הבתולות בצמא פשמי"ר בלע"ז. כתוא מכמר. הפקר כתוא זה שנפל למכמר, תוא כמו ותאו וזמר (דברי' יד).

פרק נא, כא
ושכורת ולא מיין. שכורת מדבר אחר שלא מיין.

פרק נא, כב
יריב עמו. אשר ידין דין עמו.

פרק נא, כג
מוגיך. מניעיך ומטלטליך, כמו והנה ההמון נמוג (ש"א יד) קרושלי"ה בלע"ז. שחי ונעבורה. על גביך.