פרק נו, ב
יעשה זאת. שומר שבת וגו'.

פרק נו, ג
הבדל יבדילני ה' מעל עמו. למה אתגייר הלא הקב"ה יבדילני מעל עמו כשישלם שכרם. ואל יאמר הסריס. למה איטיב דרכי ומעללי הן אני כעץ יבש מאין זכרון.

פרק נו, ד
ומחזיקים. אוחזים.

פרק נו, ז
לכל העמים. ולא לישראל לבדם כי אף לגרים.

פרק נו, ח
עוד אקבץ עליו. מן העכו"ם שיתגיירו ונלוו עליהם. לנקבציו. נוספים על קבוצי ישראל.

פרק נו, ט
כל חיתו שדי. כל גרי העכו"ם אתיו והתקרבו אלי ותאכלו את כל חיתו ביער את גבורי העכו"ם שאמצו את לבם מלהתגייר. חיתו שדי. חית השדה אין כחה רב כחית היער חית השדה חלשה ותשות כח מחית היער, ועל שאמר עוד אקבץ עליו אמר המקרא הזה.

פרק נו, י
צופיו עורים כולם. לפי שאמר דרשו ה' וכל הענין והם אינם שומעים חוזר ואומר הנה הנביאים צועקים להם ומכריזים על התשובה ותיטיב להם והרי פרנסיהם כעורים כולם ואינם רואין את הנולדות כצופה המופקד לראות את החרב, בא להזהיר את העם והוא עור מלראות את החרב באה ואלם מלהזהיר את העם ככלב שמינוהו לשמור הבית והוא אלם מלנבוח, כך פרנסי ישראל אינם מזהירין אותם לחזור למוטב. הוזים שוכבים. פירש דונש נרדמים שוכבין ויונתן תרגם: ניימין שכבין ואין לו דמיון.

פרק נו, יא
והכלבים עזי נפש. רוצים למלאות כריסם אינגר"ש בלע"ז. והמה רועים. כמו שהכלבים לא ידעו שבעה כן הרועים לא ידעו הבין מה יהיה באחרית הימים. כולם. לדרך הנייתם פנו איש לבצעו לגזול את שאר העם שהם ממונים עליהם. מקצהו. כמו (בראשית יט) כל העם מקצה מקצה מניינם ועד קצהו כולם נוהגים כן.

פרק נו, יב
אתיו אקחה יין. כך היו אומרים זה לזה. והיה כזה יום מחר. במאכל ובמשתה.