פרק נח, א
והגד לעמי פשעם. אלו תלמידי חכמים שכל שגגתם פשע ששגגת תלמוד עולה זדון. ולבית יעקב חטאתם. אלו עמי הארץ שאף זדונם שגגה.

פרק נח, ב
ואותי יום יום ידרשון. כענין שנאמר ויפתוהו בפיהם (תהלים עח). ודעת דרכי יחפצון. חפצים לשאול הוראות לחכמים כאילו רוצים לקיימם. כגוי אשר צדקה עשה וגו'. כך שואלים אותי תמיד משפט צדק ואין דעתם לקיימם, וכשהן צמים ואין נענין אומרים למה צמנו ולא ראית, ואני אומר הן ביום צומכם תמצאו חפץ כל חפצי צרכיכם אתם עמלים למצוא ואף בגזל וחמס.

פרק נח, ג
וכל עצביכם. בעלי חוב שלכם הנעצבים על ידכם אתם נוגשים אותם ביום צומכם.

פרק נח, ד
לא תצומו כיום. כמשפט היום לשבור לבבכם כדי שישמע קולכם במרום.

פרק נח, ה
הלכוף. ה"א זו תמיהה, כלומר שמא לכוף כאגמון ראשו אני צריך, אגמון הוא כמין מחט כפוף וצדין בו דגים וקורין לו איי"ם בלע"ז. הלזה תקרא צום. לשון תמיהה לפיכך הה"א נקודה חטף פתח.

פרק נח, ו
חרצובות. לשון קישור ואיסור. מוטה. הטיית משפט. וכל מוטה תנתקו. תרגם יונתן: וכל דין מסטי תסלקון.

פרק נח, ז
ועניים מרודים. נאנחים ונאנקים על צרתם כגון עניי ומרודי (איכה ג) אריד בשיחי (תהלים נה). ומבשרך. ומקרובך.

פרק נח, ח
יבקע כשחר. כעמוד השחר הבוקע בעבים. וארוכתך מהרה. ורפואתך מהרה, כמו אעלה ארוכה לך (ירמיה ל).

פרק נח, י
ותפק לרעב נפשך. בתנחומי דברים טובים.

פרק נח, יא
בצחצחות. בעת צמאון ובצורת כך תרגם יונתן. יחליץ. יזיין כמו חלוצי צבא (במדבר לא).

פרק נח, יב
משובב נתיבות לשבת. תירגם יונתן: מתיב רשיעיא לאורייתא. משובב. כמו משיב. לשבת. ליישובו של עולם.

פרק נח, יד
נחלת יעקב אביך. נחלה בלא מצרים, כמה שנאמר ופרצת ימה וקדמה וגו' (בראשית כח) לא כאברהם שנאמר (שם יג) הארץ אשר אתה רואה ויעקב שמר את השבת, שנאמר (שם לג) ויחן את פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה כך פירש ר' שמשון.