פרק נט, א
הן לא קצרה. את אשר לא נושעתם לא מקוצר ידו הוא.

פרק נט, ב
הסתירו פנים. גרמו לכם שהסתיר פניו מכם.

פרק נט, ג
נגאלו. לשון טינוף וכן לחם מגואל (מלאכי א).

פרק נט, ה
צפעוני. מין נחש רע. בקעו. אישקלורש"ט בלע"ז כלומר מעשים מכוערים שאינם לטובתם עשו. וקורי עכביש. אירניי"ש בלע"ז וקורי אירטרו"ש בלע"ז, קורי הם כלי האורג שהשתי מוסך בהן, ומנחם חברו במחברת קורות על שם שהעכביש מיסך אריגותיו בקורות. והזורה. תרגם יונתן: משחנן לשון חימום שקורין קובי"ר בלע"ז המחממן יוצא מהן כשהוא מבקע הקליפה, ועיקר לשון והזורה לשון עיצור הוא להוציא הבלוע בתוכו, כמו ויזר את הגזה (שופטים ו) ועוצרו של זה הוא חימומו. אפעה. מין נחש שהוא רע כך לא ישתלמו במעשיהם אלא רעה.

פרק נט, ח
ואין משפט במעגלותם. כלומר אין במעגל דרכיהם דבר נשפט באמת כמשפטו. נתיבותיהם עקשו להם. הם העוו את דרכם לעצמם.

פרק נט, ט
רחק משפט ממנו. שהיינו צועקים חמס מאויבינו ואין הקב"ה שופט לנקום נקמה. ולא תשיגנו צדקה. הנחמות הטובות שהבטיחנו אין משיגות אותנו לבוא. לנגוהות. נקוה ובאפלות נהלך.

פרק נט, י
באשמנים. מנחם פתר לשון מחשכים, ורוב הפותרים מודים לו, אבל דונש פתר בו לשון שומן והאל"ף נוסף בו כמו אל"ף שבאחותי (איוב יג) ושבאכזב (ירמיה טו) ודרך האתרים (במדבר כא) אף כאן בין האשמנים בין החיים השמנים אנחנו כמתים. ויונתן תרגם: לשון מסגר איתאחד באפנא כמא דאחידין קבריא באפי מיתיא.

פרק נט, יא
הגה נהגה. לשון יללה.

פרק נט, יג
דבר עשק. כמו לדבר עשק. הורו והוגו. לירות ולהוציא הורו לשון ירה בים (שמות טו) דבר אחר: הורו והוגו הרב והתלמיד שם המקור (סא"א) והוגו כאשר הוגה מן המסילה (שמואל ב כ) הגו סיגים מכסף (משלי כה).

פרק נט, יד
והוסג אחור משפט. נקמתינו מאויבינו שהיא תלויה בהקב"ה וצדקתו עומדת מרחוק, למה, כי כשלה אמת ברחובותינו וכיון שהאמת כשלה מארץ, אף משמים אין הצדק והמשפט באין.

פרק נט, טו
משתולל. מוחזק שוטה על הבריות כמו (מיכה א) אלכה שולל והוא מגזרת שוגג דמתרגמינן שלו וכן (שמואל ב' י) על השל. וירע בעיניו כי אין משפט. לפיכך הביא עליהם הפורענות.

פרק נט, טז
וירא כי אין איש. ועתה בהנחמו על הרעה לעמו רואה כי אין איש צדיק לעמוד בפרץ. וישתומם. ויחרש לראות אם יש מפגיע בעדם ואין מפגיע וישתומם לשון אדם העומד ותוהא ושותק בתמהונו, ותי"ו וישתומם כתי"ו של משתולל ושניהם כאן משמשות לשון מתפעל וכן דרך התיבה שיסודה הראשון שי"ן או סמ"ך כשהיא נהפכת ללשון מתפעל נתפעל ויתפעל בא התי"ו באמצע אותיות שרש התיבה, נמצא וישתומם לשון שמו שמים (ירמיה ב) משמים בתוכם (יחזקאל ג) נשמו אחרונים (איוב יח) לשון תמהון. ותושע לו זרועו. וינקם מאויביו. וצדקתו היא סמכתהו. הוא להשיאו ולאמץ ידיו בנקמתו ואע"פ שאין אנחנו הגונים להושיע.

פרק נט, יז
קנאה. אינפרימנ"ט בלע"ז לקנאות לשמו הגדול.

פרק נט, יח
כעל גמולות. כדת להשיב על גמולות האויבים. כעל ישלם. כדת להשיב עליהם ישלם.

פרק נט, יט
כי יבא כנהר. צרה על אויביו. נוססה בו. נפלאות בו לשון נס, דבר אחר: נוססה בו אוכלת בו כתולעת בעץ כמו (לעיל י) והיה כמסוס נוסס.

פרק נט, כ
ובא לציון גואל. כל זמן שציון חריבה עדיין לא בא הגואל סא"א.

פרק נט, כא
זאת בריתי אותם. בדבר זה כרתי בריתי להם ואקיים, כי אף בגלותם לא תשכח תורתי מהם.