פרק סד, א
כקדוח אש. את דבר הנימס מלפניו וכאשר המים תבעה האש כשתתן גחלת או מתכת בוערת במים יעלו המים אבעבועות כל זה עשית במצרים, ויהי ברד ואש מתלקחת בתוכה (שמות ט) אבל יונתן תרגם: כקדוח אש המסים על אליהו בהר הכרמל, שנאמר בו גם המים אשר בתעלה לחכה (מלכים א טו). להודיע שמך לצריך. כענין שנאמר באותה מכה. ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו' (שם) לו עשית עתה כן אז מפניך גוים ירגזו.

פרק סד, ב
בעשותך. במצרים ובכל האויבים נוראות אשר לא היינו מקוים שתעשה לנו כל אותן נוראות שלא היינו הגונים לכך. ירדת. להר סיני אז מפניך הרים נזולו כך פירש דונש בן לברט.

פרק סד, ג
ומעולם לא שמעו. כאותן נוראות שנעשות לאחת מכל העכו"ם לפני כן וגם עין לא ראתה אלהים אחר זולתך אשר יעשה האלהים למחכה לו מה שעשית אתה למחכה לך כך שמעתי מר' יוסי והנאני, אבל רבותינו שאמרו כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו' משמעו עין שום נביא לא ראתה את אשר יעשה הקב"ה למחכה לו זולתי עיניך אתה אלהים.

פרק סד, ד
פגעת את שש ועושה צדק. כמו ויפגע בו וימת (שם א ב) סילקת ממנו והרגת את הצדיקים שהיו ששים לעשות צדק ובדרכי רחמיך, היו מזכירים אותך בתפלתם. הן אתה. כשקצפת עלינו על כל אשר היינו חוטאים. בהם. מעולם נושענו בתפלתם נושענו מעולם. ונושע. לשון הווה.

פרק סד, ה
ונהי כטמא. מאחר שנסתלקו הצדיקים ממנו. וכבגד עדים. וכלבוש מרחק כבגד מאוס שהכל אומרים הסר, עדים תרגום של הסרה. ונבל כעלה. ונכמוש כעלה פליישט"ר בלע"ז. ועוננו כרוח ישאנו. ובחובנא כרוחא איתנטילנא.

פרק סד, ו
מתעורר. כמו מתגבר על יצרו. ותמוגנו. ותניענו.

פרק סד, יא
תחשה ותעננו. תחריש על העשוי לנו עד כאן תפלת הנביא ותחלתה חסדי ה' אזכיר.