פרק ז, א
ויהי בימי אחז. מה ראה הכתוב לייחסו? אלא מפני שסופו של הכתוב לומר ולא יכול להלחם עליה ולמדך שזכות אבות עמדה לו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ווי (ס"א) מי הוא זה שמלך רשע זה אמר להם בן יותם הוא בן עוזיהו הוא אבותיו היו צדיקים לפיכך אי אפשי לפשוט ידי בו הדא הוא ולא יכול להלחם עליה מפני זכות אבותיו (בבראשית רבה).

פרק ז, ב
ויגד לבית דוד. לפי שרשע היה לא הזכיר שמו. נחה ארם על אפרים. נתחבר מלך ארם על מלך ישראל לבא עליך נחה לשון נקבה על שהמלכות נחה טושי"ר בלע"ז, לשון וינח בכל גבול מצרים (שמות ו). וינע לבבו. לפי שכבר נלחם בו כל אחד מהם בפני עצמו ויכלו לו שנאמר ויתנהו ה' ביד מלך ארם וגו' (דברי הימים ב כח) אומר ויהרג פקח בן רמליה ק"כ אלף איש שניהם בדברי הימים (שם). כנוע עצי יער. קול אילני סרק ישמע יותר מכל אילני פירי כדאיתא בבראשית רבה.

פרק ז, ג
ושאר ישוב בנך. שארית מעט שישובו אלי על ידך והם כבנך. אל קצה תעלת. שם תמצאהו תעלת (פושי"ר בלע"ז). ברכה. כעין מקוה מים שעושים לדגים. העליונה. במורד ההר ויש ברכה אחרת למטה הימנה בתחתיתו. שדה כובס. שדה שהכובסים שוטחים שם בגדים לנגבם כך תירגם יונתן: ורבותינו דרשו נכנע אחז לפני ישעיהו, ושם על ראשו אוכלא דקצרי כפה עליו כלי פי' כלי מנוקב של כובסים שמזלפין בו מים על הבגדים.

פרק ז, ד
השמר. שב בשלום כיין על שמריו. זנבות האודים העשנים. יהיו בעיניך כזנבות אודים שכבתה שלהבת שלהם אודים טיצני"ש בלע"ז.

פרק ז, ו
ונקיצנה. נעוררם במלחמה. ונבקיענה אלינו. נשוה אותה עמיו כבקעה זו שהיא שוה וכן תרגם יונתן: ונשוינון עמנא, שיהיו שוין עם עשרת השבטים במלך אחד. את בן טבאל. בן הטוב אלינו כן תרגם יונתן: ויש לפרש טוב אל אשר לא טוב בעיני המקום ובגימטריא של אותות אלב"ם טבאל הוא רמלא ט"ר ב"ם א"ל בן טבאל בן רמלא.

פרק ז, ז
לא תקום. עצתם זאת שתהא יהודה כבושה תחתיהם.

פרק ז, ח
כי ראש ארם היא דמשק. ואין לירושלים עמהם כלום. וראש דמשק רצין. בדמשק יהיה ראש ולא בירושלים וגם פקח ועשרת השבטים, בעוד ששים וחמש שנה מיום שנגזר בימי עמוס וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז). יחת אפרים. תרוצץ אפרים מעם שיגלם סנחריב עם מלכם הושע בן אלה, צא וחשוב מנבואת עמוס עד שגלו עשרת השבטים ותמצאם ס"ה שנים. נבואת עמוס היתה שתי שנים לפני שנתנגע עוזיה, שנאמר (בעמוס א) שנתים לפני הרעש ועוזיה נתנגע עשרים וחמש שנים הרי כ"ז וי"ו של יותם וי"ו של אחז ו' של חזקיהו, שנאמר (מלכים ב יט) וילכדה בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע ויגל את ישראל אשורה הרי ששים וחמש. ומניין שימי חלוטו של עוזיהו כ"ה שנים? שנאמר (שם טו) בשנת עשרים ושבע לירבעם בן יואש מלך ישראל מלך עוזיה בן אמציה על יהודה, אפשר לומר והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת לפי חשבון שתמצא בספר מלכים אלא שמלך מלכות מנוגעת בשנת עשרים ושבע למלכו נתנגע והוא מלך חמשים ושתים שנה, ואי אפשר לימנות בעוד ששים וחמש שנה מיום שאמר ישעיה נבואה זו, שהרי בימי אחז אמרה והם גלו בשנת שש לחזקיהו, וכך מפורש בסדר עולם שמנה הכתוב לנבואתו של עמוס.

פרק ז, ט
אם לא תאמינו. לנבואתי אתם אחז ועמו אשר ידעתי כי רשעים אתם. לא תאמנו. לא אמון בכם.

פרק ז, י
ויוסף ה'. ואוסיף נבייא דה'.

פרק ז, יא
שאל לך אות. לדבר הזה כי ידעתיך שאין אתה מאמין לדברי הקב"ה. העמק שאלה. העמק ושאל שאלה כמו שמעה סלחה (דניאל ט), שאל אות בעמקי תהום להחיות לך מת או הגבה למעלה לשאול אות בשמים.

פרק ז, יב
לא אנסה. אין רצוני שיתקדש שמו על ידי.

פרק ז, יג
הלאות אנשים. נביאי ה'. כי תלאו וגומר. לפי שהוא יודע שאתם אין מאמינים בו והוגעתם לפניו ברשעתכם.

פרק ז, יד
יתן ה' הוא לכם אות. יתן הוא מאליו על כרחכם. הרה. לשון עתיד הוא כמו שמצינו באשת מנוח שאמר לה המלאך והרית וילדת בן, וכתיב ויאמר לה הנך הרה וגו'. העלמה. אשתי הרה השנה הזאת והיא היתה שנת ד' לאחז. וקראת שמו. רוח הקודש תשרה עליה. עמנואל. לומר שיהא צורנו עמנו וזה האות שהרי נערה היא ולא נתנבאית מימיה ובזו תשרה בה רוה"ק וזהו שנאמר למטה ואקרב אל הנביאה וגו', ולא מצינו אשת נביא שנקראה נביאה אלא אם כן התנבאה, ויש פותרין שעל חזקיהו נאמר ואי אפשר שהרי כשאתה מונה שנותיו תמצא שנולד חזקיה לפני מלכות אביו ט' שנים, ויש פותרין שזה האות שעלמה היתה ואינה ראויה לולד.

פרק ז, טו
חמאה ודבש יאכל. הולד שתהא ארצנו מלאה כל טוב. לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב. כשידע למאוס ברע ובחור בטוב ומאין לנו הטובה הזאת הלא עתה הארץ חרבה בגדודי מלכי ארץ ופקח בן רמליהו.

פרק ז, טז
כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב. תעזב הארץ מיושביה אדמת רצין ואדמת פקח. אשר אתה קץ. ויגור מפני ב' מלכיה רצין ופקח שבאותה שנה עלה מלך אשור על דמשק כי שכרו אחז, כמה שנאמר בספר (מלכים טז) ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית ואותה שנה ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו בשנת עשרים ליותם (שם טו) שהיא שנת ארבע לאחז.

פרק ז, יז
יביא ה' עליך ועל עמך. על חזקיהו בנך המולך אחריך ולפי שהוא צדיק לא קראו בנו. ימים אשר לא באו. מיום שנחלקה מלכות בית דוד וסר אפרים מעל יהודה ומה הם הימים ימי חיל מלך אשור ואף בהם יעשה ליהודה, וכן מצינו (בדברי הימים ב כח) שבא מתחילה על אחז, דכתיב ויבא עליו תגלת פלאסר וצר לו ולא חזקו ובימי חזקיהו בנו נעשה הנס.

פרק ז, יח
ושרק ה'. ירמוז להם שיתקבצו. לזבוב. חיילות רבות כזבובים מארץ מצרים יבואו עם סנחריב. יאורי מצרים. לפי שכל ארץ מצרים עשוייה יאורים שאין הגשמים יורדים שם אלא נילוס עולה ומשקה. ולדבורה. חיל גבורים עוקצים כדבורים.

פרק ז, יט
בנחלי הבתות. נחלי עמקים שדות בורים. ובנקיקי הסלעים. לארוב, נקיקי נקרות הצור.
ובכל הנעצוצים. מקום הסירים (שקורין ברוצ"ש בלע"ז) וכן תחת הנעצוץ יעלה ברוש (לקמן נה). הנהלולים. בתי תושבחתא.

פרק ז, כ
יגלח ה' בתער השכירה. הגדולה וכן גם שכיריה בקרבה (ירמיה מו) תרגם יונתן: רברבהא יגלח. בעברי הנהר. ביושבי עבר הנהר ובמי מן היושבים במלך אשור את הראש יגלח ואת שער הרגלים, לפי שהוא דבוק נשתנה לינקד פתח. תספה. תכלה והתגלחת היא ההריגה והתער היא החרב. את הראש. הוא המלך. הרגלים. משרייתיה. הזקן. שלטונייא ורבותינו אמרו גילוח ממש וספת הזקן חריכתה באש הזקן זקן סנחריב, כדאיתא באגדת חלק.

פרק ז, כא
יחיה איש וגו'. ולפי שתהא ארצה ריקנית שיבוזו החיילות את הבהמות ובמעט הנותר אתן ברכה.

פרק ז, כב
והיה מרוב חלב. שיעשו ב' הצאן הללו יבוזו בעיניהם החלב ויאכלו החמאה הוא שומן החלב. כל הנותר. הצדיקים הפלטים מחרב סנחריב בשורה גדולה הוא מבשר להם, שתזדמן להם פרנסה אחר כל השממון ההוא.

פרק ז, כג
והיה ביום ההוא. אשר תהיה הארץ שממה יהיה מקום שהיו שם לפני בא חיילות. אלף גפן. שוות אלף כסף יהיו לשמיר ולשית כי יניחום בעליהם ובורחין והם מעלות קימשונים ותולעים ועקרבים.

פרק ז, כד
בחצים ובקשת יבא שמה. כל הרוצה ליכנס לתוכו יהא צריך קשת וחצים בידו למלט עצמו מחיות רעות ונחשים ועקרבים.

פרק ז, כה
וכל ההרים. אשר שם שדות לבן לתבואה. אשר במעדר יעדרון. היא כמין מריש שקורין פושיי"ר בלע"ז. לא תבא שמה יראת שמיר ושית. כי בהם יתעסקו לזרוע תבואה למאכל שאי אפשר בלא התבואה, אבל הגפנים יהיו לבז כי אותו הדור של חזקיה ישובו אלי לעסוק בתורה ולא לשתות יין וכן היתה כדאיתא בחלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש שלא היה בקי בהלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה, ועל אותו הדור הוא אומר והיה כל מקום וגומר, הוא שנאמר (משלי כה) אשר העתיקו אנשי יחזקיהו מלך יהודה. והיה למשלח שור. שם ירעו בהמותיהם מרעה שמן.