פרק ח, א
גליון. מגילה. בחרט אנוש. במכתב כתב אשר ירוץ כל אנוש הקורא בו אפי' אנוש כל שהוא ואפילו אינו חכם וכן תרגם יונתן: כתב מפרש. למהר שלל. לבא סנחריב ולשלול את כל הון עשרת השבטים ולהחיש לבוז נבוכדנצר אחריו את צדקיהו ודורו.

פרק ח, ב
ואעידה לי. גם באותן הימים בימי יהויקים על אותו פורענות שני עדים נאמנים: האחד לבשרם רעה העתידה לבא עליהם אוריה הכהן שהרגו יהויקים, שנאמר (ירמיה כו) וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיה מקרית היערים ויתנבא על העיר הזאת ועל המקום הזה את כל דברי ירמיה. ואת זכריה בן יברכיה. בשנת ב' לדריוש עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים (זכריה ח) אוריה סימן לזכריה אם תראו שתתקיים נבואת אוריה תהיו מצפים שתתקיים נבואת זכריה, כשם שהעדותי בשל סנחריב עמוס וישעי' עמוס לפורענותן של עשרת השבטים וישראל גלה יגלה (עמוס ז) וישעיה (לקמן לב) להבטחתו של חזקיהו כשימלוך.

פרק ח, ג
ותלד בן. הוא הבן עצמו שקראה הנביאה עמנו אל על שם שהיה הקב"ה בעזר של חזקיה כשימלוך וא"א לומר שבן שני הוא, שהרי שנינו בשנת ד' לאחז נאמרה נבואה זו ובשנת ד' לאחז נהרג פקח וא"א שני בנים להוולד בשנה אחת בזה אחר זה וישעיה אביו קרא שמו מהר שלל על שם פורענות העתידה לבא, על רצין ובן רמליהו שהיו באין ליטול מלוכה מבית דוד ותושבת מלכותו של חזקיה.

פרק ח, ד
ישא את חיל דמשק. ויעל דמשק ויתפשה (מלכים ב טז). ואת שלל שומרון. לאחר שנהרג פקח ומלך הושע עליו, עלה שלמנסר מלך אשור ויהי לו הושע עבד ונתן לו מנחה ושוחד (שם טז) הוא שלל שומרון כל אלה היה בשנת ד' לאחז.

פרק ח, ו
את מי השלוח ההולכים לאט. במלכותא דבית דוד דמדבר להון בנייח כמי שלוחא דנגדין בנייח, שלוח מעין הוא ושמו גיחון ושילוח שרצו להסיר את מלכות בית דוד בימי אחז לפקח בן רמליהו, וכאן ניבא על שבנא וסיעתו שרצו למרוד בחזקיהו שמאסו בו על שראוהו שלא היה בוחר בשולחן מלכים אלא אוכל ליטרא ירק ועוסק בתורה, עליו נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג), וראו את פקח בן רמליה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה והיו מליזין על חזקיהו ואומרין זה הגון להיות מלך, אין זה מלך אלא רצין בן רמליהו היו ראויין למלוך בחייהן וזהו ומשוש את רצין וגו', אמר להם הקב"ה אוכלין אתם מתאוים אני מביא עליכם אוכלין הרבה, הנה ה' מעלה עליכם וגו' את מי הנהר העצומים תחת מי השילוח חלשים והנוחים.

פרק ח, ז
ועלה. הנהר. על כל אפיקיו. יתגברו מימיו לעלות על כל אפיקי מוצא מימיו. והלך. הנהר ממולא על כל גדותיו, על גדודיו הן שפתותיו הזקופות במקום שהנהר מושך בין גידודין זקופין והוא כבתוך מרזב.

פרק ח, ח
וחלף ביהודה. בארץ יהודה. ושטף. בחזקה. עד צואר. עד עיקר חוזק צוארם ותרגם יונתן: עד ירושלם ימטי. מוטות כנפיו. פרק קטן שבסוף הכנף קרוי , וראיתי בתנחומא כמה הם מוטות כנפי התרנגול אחד מן ששים באוכלוסי סנחריב. מלא רוחב. ארץ יהודה. עמנואל. הוא שבט יהודה שהבטיחו הקב"ה להיות עמם בימי חזקיהו כדברי הנביאה שקראה שם בנה עמנואל.

פרק ח, ט
רעו עמים. לשון רעהו רעך כן תרגם יונתן: איתחברו, התחברו יחד אוכלוסי סנחריב. וחתו. ותשברו. התאזרו וחתו. התאזרו בכל מיני גבורה וסופכם להיות חתים.

פרק ח, י
עוצו. לשון צווי.

פרק ח, יא
בחזקת היד. בהתגבר הנבואה עלי כשהוסיף לדבר עלי בדבר זה כמו שכתוב למעלה ויוסף ה' דבר אלי (לעיל ז) ובלשון זה אמר (יחזקאל יז) ויד ה' עלי חזקה לשון נבואה. ויסרני מלכת וגו'. הזהירני שלא להיות בעצת שבנא הסופר וסיעתו שנקשרו למרוד על חזקיהו כמו שמפורש (בסנהדרין כו), ויש רמז בספר הזה (לקמן כב) לך בא אל הסוכן וגו'.
ויסרני. כמו וליסרני.

פרק ח, יב
לא תאמרון קשר. אתם סיעתו של חזקיה אע"פ שהם מועטים מסיעת שבנא לא תאמרו אחרי רבים להטות. לכל אשר יאמר העם הזה. שעם שבנא לפי שהוא קשר רשעים ואינו מן המנין וכן בקשר של עשרת השבטים שיתקשרו עם מלכי מצרים. ואת מוראו. העם הזה שהם אומרים לכם לירא מסנחריב ולהשלים עמו. לא תיראו ולא תעריצו. לא תאמרו חזק הוא כן תרגם יונתן: לא תימרון תקוף.

פרק ח, יג
והוא מעריצכם. מחזיקכם.

פרק ח, יד
והיה למקדש. אותה עצה שיעץ שבנא ושיעץ פקח להשבית מלכות בית דוד יהיה לסימן פורענות לבא עליהם. למקדש. כמו התקדשו למחר (יהושע ג). ולאבן נגף שהרגלים נגפים בם לשון מכשול, כמו בטרם יתנגפו רגליכם (ירמיה יג) פן תגוף באבן רגלך (תהלים צא). ולצור מכשול. הוא לשון אבן נגף שהצור הוא אבן. לשני בתי ישראל. שבאו להיות לפח ולמוקש ליושבי ירושלים, ומי הם שני הבתים פקח בן רמליהו וסיעתו ושבנא וסיעתו.

פרק ח, טו
וכשלו בם רבים. באותן האבנים יכשלו אלו וסיעתם שניהם יפלו ביד שונאיהם פקח נהרג שהרגו הושע וי' השבטים נפלו ביד סנחריב ושבנא יצא מירושלים כשעלה סנחריב מעליה לילך על תרהקה מלך כוש שטף שבנא וסיעתו והלך לו.

פרק ח, טז
צור תעודה. כל זה מן הנבואה שנאמרה למעלה כי כה אמר ה' אלי ועוד זאת אמר לי צור תעודה לשון העדותי בכם היום, לשון התראה קשור התראתי וחתום התורה על לב לימודי תלמידך ויראי שמים הנקראים לימודי ה', ואם תאמר אין לשון קשירה נופל בלימוד תורה נופל הוא בו, שנאמר: קשרם על לבך תמיד (משלי ו).

פרק ח, יז
וחכיתי לה'. אמר ישעיה אני המחכה לה' המסתיר פניו מי' השבטים קויתי לו לאמת דברי אלה ולהושיע את בית דוד. וחכיתי לה' המסתיר פניו וגו'. אין לך נבואה קשה כאותה שעה שאמר משה (דברים לא) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, ואף בו ביום הבטיחם וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו (שם).

פרק ח, יח
הנה אנכי והילדים וגו' לאותות. לשני אותות פורענות פקח כמו שנקרא הילד מהר שלל חש בז, ותשועת בית דוד כמו שנקרא הילד עמנו אל, זהו הישוב בענין לפי פשוטו. ומדרש אגדה בבראשית רבה על אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות שלא ילמדו תינוקות של בית רבן תורה, אמר אם אין גדיים אין תיישים אם אין צאן אין רועה אגרום לו לסלק שכינתו, אמר לו הנביא כל מה שאתה קושר התעודה וחותם התורה לסותמה שלא תמצא בישראל לא יועיל לך. וחיכיתי לה' המסתיר פניו וגו', אין לך נבואה קשה כאותה שעה שאמר משה (דבר' לא) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, ואף בו ביום הבטיחם וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו (שם). הנה אנכי והילדים וגו'. הם תלמידים שחביבין עלי כבנים, יהיו לאותות ולמופתים שתתקיים תורה בישראל על ידם.

פרק ח, יט
וכי יאמרו אליכם. אמר רבי סימון בארה אביו של הושע בן בארי נבא שני מקראות הללו ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה, וניבא אותם לגלות עשרת השבטים כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי (והגלוהו עמהם), כמה שנאמר (דברי הימים א ה) בארה בנו נשיא לראובני ההוא אשר הגלה תגלת פלאסר. וכי יאמרו אליכם. האומות. דרשו אל האובות וגו' המצפצפים והמהגים. לשון גנאי הוא שאף הדבור אין בהם אלא כעופות הללו שמפטפטין בקולם לשון ציפצוף והגה נופל בעופות כסוס עגור כן אצפצף (לקמן לח) אהגה כיונה. וכן מצינו לשון ציפצוף בקול נמוך, שנאמר (לקמן כט) והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף. הלא עם אל אלהיו ידרוש. זו תהא תשובתכם הלא עם כמונו אשר לו אלהים כאלהינו אל אלהיו ידרוש, שמא תאמרו לנו להיות כמותכם לדרוש צורכי החיים מן המתים.

פרק ח, כ
לתורה ולתעודה. מחובר למעלה הימנו שמא נדרוש אל המתים לתורה ולתעודה בעד החיים, להורות לנו מה נעשה כל זה לפי המדרש, ולפי פשוטו יש לפתור וכי יאמרו אליכם וגו', גמר נבואתו הוא שאמר ויסרני מלכת בדרך העם הזה והוכיחו הקב"ה לנביא ולסיעתו של חזקיה, כשיאמרו אליכם שבנא וסיעתו שיראו את חזקיה מבעט בעבודת כוכבים דרשו אל האבות ואל הידעונים ובררו בעבודת כוכבים כאשר עשו אבות הראשונים, והשיבו את המלוכה אל סנחריב. הלא עם אל אלוהיו ידרוש, עובדים עכו"ם ודורשים בעד החיים אל המתים אף אתם יש לכם לעשות כן. לתורה ולתעודה. זו תהא תשובתכם שתשמרו את התורה, כמה שנאמר למעלה צור תעודה חתום תורה ולא תאמינו לדבריהם. אם לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר. מאחר שתשיבו לו תשובה זו תראו ותשמעו אם לא יהיו מודים כשרים שבהם לדבריכם ויאמרו כדבר הזה אמת אשר אין לו אלוה אוב וידעוני שום שחר, אין ראוי לשחר פניו כן תירגם יונתן. ומדרש אגדה על עצמו אינו מזריח השחר שהרי עינים לו ואינו רואה ואיך יזריח על אחרים, ענין אחר אם לא יאמרו כדבר הזה, עתה תראו אם לא יאמרו אליכם כדבר הזה דרשו אל האובות אע"פ שאין לו שחר ולא ממש בדבר הזה, לא יבושו מלומר אליכם כך.

פרק ח, כא
ועבר בה נקשה ורעב. מוסב למעלה מה אמור בתחלת הענין ויסרני מלכת בדרך העם הזה, ופירש מה הוא הדרך לא תאמרו קשר לקשר עשרת השבטים שיתקשרו עם מלכי מצרים ופירש את עונשן, והיה למקדש וכשלו בם וכל העניין. ועבר בה. העובר באותה הדרך שעוזבים את הקב"ה וסומכין על מלכי מצרים. נקשה. מאורע קשה. נקשה ורעב. נלאה בצרות קשות ורעב כי קושי ומצור ומציק ורעב יבא עליהם בימי מצור שלש שנים שצר סנחריב על שומרון. והיה כי ירעב וקלל. בעגלים ובעלים שהיו עובדים להם. ופנה למעלה. לבקש מאת הקב"ה ולא ישמע כי יתחתם גזר דין וכן תירגם יונתן.

פרק ח, כב
ואל ארץ יביט. אולי ימצא עזר אשר שלח מלאכים הושע בן אלה אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י). והנה צרה. כי לא יעזרוהו וגם שבנא יצא לסנחריב לרעה לו. מעוף צוקה. עיפות צוקה. ואפלה מנודח. על ידי אפלה הוא מנודח שכן לשון נידוח נופל באפלה כמו (ירמיה כג) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה, ולאפלה הם מנודחים.

פרק ח, כג
כי לא מועף לאשר מוצק לה. כי מלך אשור אשר ניתן למוצק ולהצר לה לארצכם אינו עיף ואינו עצל מלבא עליהם עד שלש פעמים, אחת בימי פקח (מלכים ב טו) אשר לקח את עיון ואת אבל מעכה ואת קדש ואת הגליל כל ארץ נפתלי והגלות ההיא בשנת ד' לאחז ובשנת שתים עשרה ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, מקרא זה (בדברי הימים א ה') וגלות זה בשנת שתים עשרה לאחז תחלת מרדו של הושע בן אלה, כענין שנאמר (מלכים ב יז) וימצא מלך אשור בהושע קשר וגו' לאחר שנשתעבד לו שמנוה שנה ואין החשבון מפורש במקרא בגלוי אבל יש ללמוד מברייתא דסדר עולם. והשלישית בשנת שש לחזקיה שנת תשע למרדו של הושע אשר נלכדה שומרון היא עיר המלוכה וגלו כולם, וזה האמור כאן כי לא עיפות לאויב אשר הוא מוצק לה לארץ ישראל האמורה בענין ואל ארץ יביט. כעת הראשון הקל ארצה זבולן. הגלות הזה האמצעי קלה תהיה כאותה של עת ראשון אשר הקל להגלות את ארץ זבולון ונפתלי, שאף בשנייה לא הגלה אלא שני המטות וחצי המטה שבעבר הירדן אבל האחרון מסע השלישי הוא. הכביד. טיאט את הכל כמכבד את הבית ויש לפרשו אף לשון כובד, לפי עניין המקרא שפתח ראשונה בלשון הקל ארצה זבולן והאחרון הכביד וכשאמר ישעיה נבואה זו כבר גלו הראשונים. דרך הים. אותן היושבים על ימה של טבריה היא ארץ נפתלי שנאמר ים ודרום ירשה (דברים לג). עבר הירדן. היא גלות שנייה של ראובן וגד. גליל הגוים. היא כל ארץ ישראל שהיתה גוללת אליה כל הגוים שהכל מתאוין לה ובאין לה לסחורה, כענין שנאמר (ירמיה ג) נחלת צבי צבאות גוים ויונתן תירגם: לשון אחר.