[שנו רבותינו:

(ב"ב י"ד ב') סדרן של נביאים, יהושע שופטים, שמואל, מלכים, ירמיה, יחזקאל, ישעיה, תרי עשר. ועל סדר זה רשם המחבר סימני הרמזים]:

חזון ישעיהו בן אמוץ -
זה שאמר הכתוב: ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וגו'.
אמר הקב"ה: ודאי ודברתי על הנביאים - אלא אנכי חזון הרביתי - שכולם אין נבואתו של זה דומה לזה.
והיאך?
עמוס - רואה אותי עומד, שנאמר: ראיתי את ה' ניצב על המזבח וגו'.
מיכה - ראה אותי יושב, שנאמר: ראיתי את ה' יושב על כסאו וגו'.
משה - ראה אותי כגיבור שנאמר: ה' איש מלחמה.
דניאל - ראה אותי כזקן, שנאמר: ושער ראשה כעמר נקא.
לכך נאמר וביד הנביאים אדמה.

ואף ישעיה - כשנתנבא אמר תחלה התוכחות.
למה היה דומה?
לבעל הבית שהיה לו בן והכעיסו הבן, עבר אביון וראה את הלבלר יושב, קרא אותו וא"ל: לך כתוב שאני כופר בבני, והלך וכתב, ולא היה שם עדים ולא חכם.
אחר זמן הלך הבן ונפל לרגלי אביו ובקש הימנו וקבלו, ואח"כ עבר אביו אצל אותו הלבלר, וא"ל: מה לך הנחת אגרת שכתבת לכפור בבנך, ואמרת לי: הבא עדים וכתוב שאני כופר בבני. אמר לו: שמא אמרתי לך בכעסי אכפור, כי חס לי וכי יש לי אחר בעולם אלא הוא, אין אני כופר בבני!
שמא מדמה אתה אותי?
כך הכעיסו ישראל להקב"ה, וקרא לישעיה וא"ל: כתוב שאני כופר בבני!
התחיל כותב: שמעו שמים וגו'.

למה כופר אני בהן?
שהן הכעיסו אותי.

בנים גדלתי ורוממתי וגו' ידע שור קונהו וגו' -
אחר זמן בקשו ישראל מן הקב"ה וקבלן, אותו הפה שאמר: והם פשעו בי - חזר ואמר: מחיתי כעב פשעיך וגו' - וקבלן, שנאמר: שובה אלי כי גאלתיך.
אמר לו ישעיה: ריבון כל העולמים, אין אתה חותם על מה שכתבת לכפור בבניך?!
אמר לו הקב"ה: איני כופר בבני!

שמא דמית אותי?
שנאמר: וביד הנביאים אדמה:

דבר אחר:
חזון ישעיהו =
זה שאמר הכתוב: יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה.
יראת ה' תוסיף ימים - זה ישעיה שחיה שנים הרבה, טליתו של ישעיה כמה מלכים יקפל שנאמר: חזון וגו'.

אמרו רבותינו:
מאה ועשרים שנה חיה ישעיה, כנגד ק"כ שנה של ארבע מלכים הללו:
עוזיהו,
יותם,
אחז,
יחזקיהו.

למה?
יראת ה' תוסיף ימים.

דבר אחר:
חזון ישעיהו -
בעשרה לשונות דברה הנבואה:
אמירה,
הגדה,
חידה,
משל,
מליצה,
נבואה,
משא,
הטפה,
וחזון.
ואין את מוצא קשה מכולן אלא חזון, שכן אמר ישעיה: חזות קשה הוגד לי.
וכשנגלה הקב"ה על אברהם, בחזון נגלה עליו, היה מתיירא שנגלה עליו בדבר קשה, שנאמר: אחר הדברים האלה וגו' במחזה לאמר.
אמר לו הקב"ה: מתיירא אתה שנראיתי לך בחזון?!
חייך, שאיני מראה לבניך אלא בחזון, היאך אני פורע משונאיהם, שכך ראה דניאל, שנאמר: חזה הוית בחזוי ליליא וארו ארבעא רוחי שמיא מגיחן לימא רבא.
אף הגואל שהוא גואל לבניך, בחזון אני מראה אותו לבניך, שנאמר: חזה הוית בחיזו ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי הוה ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרובוהי - אל תתיירא שנגליתי לך בחזון: אל תירא אברם וגו'.


דבר אחר:
חזון ישעיהו -
שני נביאים נתנבאו בלשון זה:
ישעיה,
ועובדיה.

ישעיה גדול שבנביאם ועובדיה קטן שבנביאים,

ויש אומרים:
גר היה.
ומנין?
אלא כל נביא שאינו מזכיר אבותיו מזכיר מקומו.
וכן את מוצא הושע בן בארי - הרי אביו שהוא נביא.
עמוס הזכיר מקומו - דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע.
וכן מיכה המורשתי - שהיה נביא.
עדו בן זכריה - נביא בן נביא.
צפניה - נביא בן נביא.
עובדיה לא הזכיר לא אביו ולא מקומו אלא סתם חזון עובדיהו, שהיה גר, שהיה ירוד שבנביאים, אבל ישעיה חזון ישעיהו בן אמוץ.
חזון עובדיהו שניהם שוין כאחד.
והיאך?
עובדיה לא נתנבא אלא בפני זקנים גדולים, שנאמר: חזון עובדיהו כה אמר ה' - הרי מפי הקב"ה.
מפי סנהדרין מנין?
שנאמר: שמועה שמענו.

אף ישעיה נתנבא מפי סנהדרין, שנאמר: ואשמע את קול ה' אומר: את מי אשלח - מפי הקב"ה, ומי ילך לנו - מפי סנהדרין, שאע"פ שהיו מתנבאים מפי הקב"ה, אילו הייתה סנהדרין זזה הימנו לא היה לו רשות להתנבאות.
לכך אתה מוצא: את מי אשלח - מפי הקב"ה.
ומי ילך לנו - מפי סנהדרין.
ולכך נתנבאו שניהם בחזון, שחזון בגימטריא שבעים ואחד, שנתנבאו שניהם בע"א סנהדרין.

רבי בנייה אומר:
חזון -
שנתנבאו שניהם בע"א לשון, הגדול שבנביאים והירוד שבנביאים.
למה:
כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט.

חזון ישעיהו בן אמוץ -
אמר רבי יוחנן:

כל נביא שנתפרש שמו ושם אביו נביא בן נביא, וכל שנתפרש שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא.

סימן שפו

אמר ר' אלעזר:
כתיב: והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא - נביא בן נביא.

ורבנן אמרין:
בין נתפרש שמו ובין לא נתפרש שמו, שכן אומר לאמציה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, והוא ואביו היו נביאים.
כתוב אחד אומר: ישעיהו בן אמוץ הנביא.
וכתבו אחד אומר: ישעיהו הנביא בן אמוץ - שהיה נביא בן נביא.

בן אמוץ -
א"ר לוי:
דבר זה מסורת בידינו אמוץ ואמציה אחי הוו.
מאי קא משמע לן?
כי הא דאמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יונתן:
כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה - זוכה ויוצאים ממנה מלכים ונביאים.
מנלן?
מתמר, דכתיב: ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה - משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה?!
א"ר אלעזר:
מלמד, שכסתה פניה בבית חמיה.

מלכים ונביאים מנלן?
מלכים - מדוד.
ונביאים - מאמוץ.

דאמר ר' לוי:
מסורת וכו'.
וכתיב: חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה - וכל היכא דקרי בנביא שם אביו קיימא לן, דאביו היה נביא כמוהו.

סדר נביאים -
(כתוב לעיל). כולם נתנבאו בפרק א' (ברמז תקט"ו):

סימן שפז

בימי עוזיהו יותם -
אמר ר' יוחנן:
אוי לה לרבנות שמקברת בעליה (ברמז תקט"ו):

שמעו שמים -
(ברמז ל"ה).
היה רבי יהודה אומר:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו שני אפוטרופין במדינה, והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו.
א"ל: כל זמן שבני עושה רצוני היו מעדנין ומפנקין אותו ומאכילין ומשקין אותו, וכשאין עושה רצוני אל יטעום כלום משלי.
כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מה כתיב? יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וגו'.
וכשאין עושין רצונו של מקום מה כתיב בהם?
ועצר את השמים וגו'.

רב נחמיה אומר:
משל למלך שיצא בנו לתרבות רעה, התחיל לקבול עליו באחיו באוהביו בשכניו, לא זז האב ההוא מלהיות קובל עליו עד שאמר לשמים: למי אקבול עליו חוץ מאלו, לכך נאמר: (האזינו) [שמעו] שמים.

דבר אחר:
א"ל הקב"ה (למשה) [לישעיה]: אמור לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם, שמא שינה את מדתו, או שמא גלגל חמה אינו עולה מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו, כענין שנאמר: וזרח השמש ובא השמש.
ולא עוד, אלא שמח בשליחותו, שנאמר: והוא כחתן יוצא מחפתו.

והאזיני ארץ -
הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם, שמא שינתה מדתה, שמא זרעתם ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים, או שמא אמרה פרה: אני חורשת ואיני דשה, או חמור אמר: איני טוען ואיני הולך!
וכן לענין הים: אשר שמתי חול גבול לים - שמא שינה ועלה והציף, כענין שנאמר: ואשבור עליו חקי ואומר עד פה תבא ולא תוסיף.
ולא עוד, אלא שמצטער ואינו (יכול) [יודע] מה לעשות, כענין שנאמר: ויהמו גליו ולא יעברנהו.

והלא דברים ק"ו:
מה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד, אם זוכין - אין מקבלין שכר.
ואם חוטאים - אינם מקבלין פורענות, לא שנו את מדתם ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם על אחת כמה וכמה שאתם צריכים שלא תשנו מדתכם.

דבר אחר:
א"ר בנאה:
בזמן שאדם מתחייב אין פושטין בו יד אלא עדיו, שנאמר: יד העדים תהיה בו בראשונה ואחר כך בני אדם (באים) ממשמשין ובאים, שנאמר: (יד העדים תהיה בו בראשונה) [ויד כל העם באחרונה].
כך כשאין ישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם?
וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו' - [ואחר כך פורענות ממשמשת ובארה, שנאמר]: ואבדתם מהרה וגו'.
ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מה נאמר בהם?
ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה וגו'.

דבר אחר:
בשעה שאמר משה (וישעיהו): האזינו השמים - היו השמים ושמי השמים דוממין.
ותשמע הארץ - הייתה הארץ וכל אשר עליה דוממין.
ואם אתה תמה על הדבר, צא וראה מה נאמר ביהושע: ויאמר לעיני כל ישראל שמש בגבעון דום - נמצינו למדין שצדיקים שולטים בכל העולם כלו.

דבר אחר:
לפי שהיה משה קרוב לשמים, אמר: האזינו השמים.
ולפי שהיתה הארץ רחוקה, אמר: ותשמע הארץ.

בא ישעיהו ואמר: שמעו שמים - שהיה רחוק מן השמים.
והאזיני ארץ - שהיה קרוב לארץ.

דבר אחר:
לפי שהשמים מרובים פתח בהם בלשון מרובה, ולפי שהארץ מועטת פתח לה בלשון מועט ותשמע הארץ.
בא ישעיהו וסמך לדבר: שמעו שמים והאזיני ארץ - ליתן המרובין למרובין והמועט למועטת.

וחכמים אומרים:
אין הדבר כן, אלא כשהעדים מעידים אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת ואם לאו, אין עדותן קיימת.
כך אלו אמר משה: האזינו השמים - ושתק, היו השמים אומרים: לא שמענו אלא בלשון האזנה.
ותשמע הארץ - הייתה אומרת הארץ לא שמעתי אלא בשמיעה.
בא ישעיה וסמך לדבר: שמעו שמים והאזיני ארץ - ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ.

דבר אחר:
האזינו השמים - על שם שניתנה תורה מן השמים, שנאמר: אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם.
ותשמע הארץ - שעליה עמדו ישראל ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

דבר אחר:
האזינו השמים - שלא עשו מצוות שניתנו להם מן השמים:
עיבור שנים,
וקביעת חדשים,
שנאמר: והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים.

ותשמע הארץ - שלא עשו מצוות שניתנו להם מן הארץ:
לקט
שכחה
ופאה
תרומות
מעשרות
שמיטין
ויובלות.

משה העיד בישראל עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים.
אמר משה: אני בשר ודם למחר אני מת ואם יאמרו ישראל לא קבלנו את התורה, מי בא ומכחישן?
לפיכך העיד בהם שני עדים, שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים.

דבר אחר:
משל למלך שמסר בנו לפדגוג להיות יושב ומשמרו.
אמר אותו הבן, כסבור אבא שהועיל כלום שמסרני לפדגוג, עכשיו הריני יושב עד שיאכל וישתה ויישן ואלך ואעשה צרכי.
אמר לו אביו: אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא כדי שלא יהא מזיזך.
כך א"ל משה לישראל: שמא אתם סבורים לברוח מתחת (כנפי השכינה) [כפת השמים] או לזוז מעל הארץ, ולא עוד אלא שהשמים כותבין, שנאמר: יגלו שמים עונו.
ומנין שהארץ מודעת?
שנאמר: וארץ מתקוממה לו.

דבר אחר:
למה שמים וארץ?
א"ר תנחום:
שאין הקב"ה גואל ישראל אלא על ידיהם, שנאמר: רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. וכתיב: כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה:

שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר -
(ברמז מ"ג):

ידע שור קונהו -
שנו רבותינו:
כיצד מלקין אותו?
כופת את שתי ידיו על העמוד וחזן הכנסת עומד ואוחז בבגדיו, אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו, עד שמגלה את לבו והאבן נתונה מאחריו וחזן הכנסת עומד עליה, ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבע, ושתי רצועות עולות ויורדות בה, ידה טפח ורחבה טפח ומגעת עד פי כרסו, ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו, ואין מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה, שנאמר: והפילו השופט, והמכה מכה בידו אחת ובכל כחו, והקורא קורא: אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך וגו' וחוזר לתחלת המקרא.

תנא:
רצועה הייתה של חמור כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: ידע שור קונהו.
אמר הקב"ה: יבא מי שמכיר אבוס בעליו - ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו.

ישראל לא ידע -
לשעבר.

ועמי לא התבונן -
לעתיד לבא.

וכן הוא אומר: עם נבל ולא חכם.
עם נבל - לשעבר.
ולא חכם - לעתיד לבא.

דבר אחר:
מי גרם לישראל שיהיו מנוולין ומטופשין?
שלא היו בונים בדברי תורה,
וכן הוא אומר: הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה - בלא חכמת התורה.

בנים משחיתים -
(ברמז רע"ג).

עזבו את ה' -
(ברמז תקכ"ז).

כמעט כסדום היינו -
אמר רב יוסף, וכן תנא משמיה דרבי יוסי:
לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.

אמר רב יוסף:
מאי קראה?
דכתיב: כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו.
וכתיב בתריה: שמעו דבר ה' קציני סדום.

למה לי רוב זבחיכם. =
אמר ר' אלעזר:
גדולה תפילה מכל הקרבנות, שנאמר: למה לי רוב זבחיכם.
וכתיב: ובפרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפילה אינני שומע.

א"ר יוחנן:
כל כוהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר: ידיכם דמים מלאו.
גם כי תרבו תפילה -
מנין לנעילה?
אמר רבי לוי:
שנאמר: גם כי תרבו תפילה - מכאן שכל המרבה בתפילה נענה.

מחלפא שיטתיה דלוי.
תמן אמר: בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור - חנה על ידי שרבתה בתפילה קצרה ימיו של שמואל, שנאמר: וישב שם עד עולם.

וכאן הוא אומר הכן?
כאן ליחיד כאן לצבור.

ר' יוחנן בשם ר' חייא:
והיה כי הרבתה להתפלל -מכאן שכל המרבה בתפילה נענה:

כי תבואו לראות פני -
רב הונא כי הוה מטי להאי קרא בכי יִרְאֶה - יֵרָאֶה, כדרך שבא לראות, כך בא ליראות.
עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו, דכתיב: כי תבואו לראות פני מי בקש זאת וגו'.

רב הונא:
כי מטי להאי קרא: וזבחת שלמים ואכלת שם - עבד שרבו מצפה שיאכל על שולחנו יתרחק ממנו, דכתיב: למה לי רוב זבחיכם.

חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי -
אמר יוחנן:
מפני מה מועדים שבבבל שמחים?
מפני שלא היו באותה קללה, שנאמר: והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה.
וכתיב: חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי.

מאי היו עלי לטורח?
אמר רבי אלעזר:
אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שהם חוטאים, אלא שמטריחין אותי לידע אי זו גזירה קשה אביא עליהם.

אמר רבי יצחק:
אין לך כל רגל ורגל שלא בא בולשת לצפורי.

שאל נוכרי אחד את ר' עקיבא:
בצפורי למה אתם עושין מועדות, לא כן כתיב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי?
אמר לו ר' עקיבא: אלו נאמר חדשי ומועדי שנאה נפשי הייתי אומר כן, אלא אמר: חדשיכם ומועדיכם - אותם מועדות שעשה ירבעם בן נבט, שנאמר: ויעש ירבעם חג בחודש השמיני -אבל המועדים האלו אינם בטלים לעולם, שנאמר: אלה הם מועדי.

סימן שפט

ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם -
בדורו של חזקיהו מלך יהודה, שהיו עוסקים בתורה מה נאמר בהם?
ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע קולם ותבא תפלתם למעון קדשו לשמים - אבל לדורות אחרים שהיו עובדים אלילים, מה כתיב בהם?
ובפרשכם כפיכם.

ידיכם דמים מלאו -
אמר רבי אלעזר:
אלו המנאפים ביד.

אמר רבי ישמעאל:
לא תנאף -
לא תהא נואף בין ביד בין ברגל.

רחצו הזכו וגו' -
תשע מדות כתיב כאן, כנגד תשעה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
ומה כתיב אחריו?
לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

דבר אחר:
(א) כנגד קרבנות:
ראש השנה = פר אחד,
איל אחד,
כבשים בני שנה שבעה,
ושעיר עזים אחד לחטאת, כנגד עשרת ימי תשובה.

דבר אחר:
למה [עשרה קרבנות בר"ה]?
כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שביום הזה כל העולם עומדין בדין והעולם מתחייבין כליה, מפני שמלוכלכין בעבירות, נמצאת אומר: כאלו בו ביום נבראו.

דבר אחר:
כנגד עשרת הדברות שהם סניגורין של ישראל, ולא התקינו עשרה מלכויות, עשרה זכרונות, עשרה שופרות, אלא כנגד עשרת ימי תשובה,
אמר ישעיה: ועוד בה עשיריה.
אמר הקב"ה: בראש השנה אני דן את עולמי ובו ביום הייתי צריך לגמור הדין.
ולמה אני תולה עד עשרה ימים?
כדי שיעשו תשובה.

ושבה והיתה לבער -
שאם עשיתם תשובה באלו הימים, אפילו אם יש בכם כמה עבירות אני מבערם מן העולם.

לכו נא ונוכחה -
דרש רבא:
לכו נא - באו נא.

מבעי ליה?
יאמר ה' -
אמר ה'.

מבעי ליה?
לעתיד אומר הקב"ה לישראל: לכו נא ונוכחה.
אומרים לפניו: רבש"ע, אצל מי נלך?
אצל אברהם שאמרת לו: ידוע תדע - ולא בקש רחמים.
אצל יצחק שבירך את עשו: והיה כאשר תריד.
אצל יעקב שאמרת לו: אנכי ארד עמך מצרימה - ולא בקש רחמים,
אצל מי?
יאמר ה'.

אמר לו הקב"ה: הואיל ובי תליתם בטחונכם: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
כשנים - כשני.
מבעי ליה?

אמר רבי יצחק:
אמר הקב"ה לישראל: אם יהיו חטאיכם כשנים - הללו שבאות סדורות מששת ימי בראשית עד עכשיו, כשלג ילבינו.

מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח?
שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
(ברמז תקנ"ה):

אם תאבו ושמעתם וגו' ואם תמאנו ומריתם -
בשלמא לר' מאיר, דאמר:
כל תנאי שאינו כתנאי בני ראובן ובני גד, אינו תנאי, היינו דכתיב: אם תאבו ושמעתם וגו'. אלא לר' חנניא בן גמליאל למה לי?
אצטריך סלקא דעתך אמינא, אם תאבו - טובה.
ואם תמאנו - לא רעה ולא טובה, קא משמע לן.

מאי חרב תאכלו?
אמר רבה בר חנה:
מילחא גללניתא ונחמא דשערי אקושי ובצלי.

דאמר מר:
פת חרבה במלח ובצל, קשין לגוף כחרבות.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
ככר ומקל ירדו מן השמים כרוכין, אם עשיתם רצונו של מקום הרי ככר לאכל, ואם לאו הרי מקל ללקות.

רבי אלעזר המודעי אומר:
ספר וסייף ירדו כרוכין מן השמים, אם אתם מקיימים את התורה הכתובה בספר הזה - אתם ניצולים מזה, ואם לאו - הרי אתם לוקים בו.

אמר ר' לוי:
למה הדבר דומה?
לעבד שאמר לו רבו: הרי נזמי זהב והרי כבלי ברזל.
אם עשית רצוני - הרי נזמי זהב.
ואם לאו - הרי כבלים של ברזל.

אם תאבו ושמעתם -
אמר ר' שמעון בן לוי:
אם זכיתם תאכלו - אם לאו תאכלו למלכויות.

אמר רב אחא:
אם תאבו ושמעתם - טוב הארץ תאכלו.
ואם תמאנו ומריתם - חרובין תאכלו.

ואמר רב אחא:
צריך יהודאה לחרובא, עביד תותבא, ויאי מסכנותא ליהודאי כערקא סומקא על גביה דסוסיא חיורא.

איכה הייתה לזונה -
רבי יהודה אומר:
אין איכה אלא לשון תוכחה, כמה דאיתמר איכה תאמרו חכמים אנחנו.

רבי נחמיה אומר:
אין איכה אלא לשון קינה, כמה דאיתמר: איכה ישבה בדד.
איכה יעיב.
איכה יועם זהב.
משל למטרונא שהיו לה שלושה שושבנין:
אחד ראה אותה בשלותה,
ואחד ראה אותה בניוולה,
ואחד ראה אותה בפחזותה.
כך משה ראה את ישראל בשלותן, ואמר: איכה אשא לבדי.
ישעיהו ראה אותם בפחזותן, ואמר: איכה הייתה לזונה.
ירמיהו ראה אותם בניוולן, ואמר: איכה ישבה בדד:

סימן שצ

קריה נאמנה -
קרתא חדיתא, קרתא (מרכבתא) [מערבבתא].

ר' פנחס בשם רבי אושעיא:
ארבע מאות ושמנים ואחד בתי כנסיות, כמנין מלאתי היו בירושלים, ובכל אחד ואחד בית ספר לתלמוד ובית ספר למשנה ובית ספר למקרא, וכלן עלה אספסיאנוס והחריבן.

מלאתי משפט -
כגון משנתו של רבי חייא,
ומשנתו של רבי אושעיה,
ושל בר קפרא.

שנו רבותינו:

דיני ממונות דנין בו ביום בין לזכות בין לחובה.
דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות, וליום שלאחריו לחובה.

מאי טעמא?
אמר רבי חנינא:
דאמר קרא: מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים.

רבא אמר מהכא:
דרשו משפט אשרו חצוץ -
אשרי דיין שמחצץ את דינו.
ואידך?
אשרו חמוץ.

ולא חומץ.
ואידך האי?
מלאתי משפט.

מאי עביד ליה?
כדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר:
כל תענית שמלינין בה את הצדקה, כאלו שופך דמים, שנאמר: צדק ילין בה ועתה מרצחים.
והני מילי ברפתא ותמרי, אבל בחטי בזוזי ובשערי לית לן בה.

דבר אחר:
צדק ילין בה -
אמר רבי יהודה בר' סימון:
לא לן אדם בירושלים ובידו עון.
כיצד?
תמיד השחר מכפר על עבירות הלילה,
ושל בין הערבים מכפר על עבירות היום.
מכל מקום, לא לן אדם בירושלים ובידו עון.

ועתה מרצחים -
הא עבדין קטולין, הרגו את אוריה ואת זכריה.

כספך היה לסיגים -
אמר רבי עקיבא:
הכל קראו תגר על הכסף ועל הזהב שיצא עמהם, שנאמר: כספך היה לסיגים.
וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל.
כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת.

רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמעון בר רב יצחק:
למען יכרתו אין כתיב כאן, אלא למען יכרת.

כאיניש דאמר:
ימחוק שמיה דפלן דאפיק ברי לתרבות בישא.

סימן שצא

כספך היה לסיגים -
בראשונה היו משתמשין במטבעות נחושת מצופין כסף, והוה חד מנהון אזיל לגבי צרופא והיה שמע קליה ואמר: (ב) אנחש ליה.
אף הוא אזיל למזבן חד קשיט דחמר מן גו קפילא, שמע קליה ואמר לבר ביתיה: אמהיל ליה. הדא הוא דכתיב: כספך היה לסיגים סבאך מהול במים.

שריך סוררים -
בר קפרא אומר:
שכלם היו אוהבים את הגזל.

וחברי גנבים -
שהיו כולם מתחברים לגנבים.

אמר רבי ברכיה:
מעשה באשה אחת, שגנבו מיחם שלה והלכה לקבול לדיין ומצאתו שפות על גבי כירתו.

ומעשה באחד, שנגנב טליתו והלך לדיין לקבול ומצאו מוצע על מטתו.

אמר רבי לוי:
מעשה באשה אחת שכבדה לדיין במנורה של כסף והלך אנטיריקוס שלה בסייח של זהב, למחר אשכח דינא הפוך.
אמרה ליה: ינהר דיני קמך כההיא מנרתא דכספא.
אמר לה: ומה אעביד ליך, כפה סייח מנרתא, הדא הוא דכתיב: כלו אוהב שוחד - כולם אוהבים את הגזל.

ורודף שלמונים -
שלם לי ואשלם לך.

יתום לא ישפוטו -
רבי אלעזר ורבי יוחנן,
רבי אלעזר אומר:
בראשונה היה אדם מת בירושלים והיה ממנה אפוטרופא ליתומים, והיתה האלמנה תובעת כתובתה מן היתומים, והם הולכים אצל הדיין ומוצאין אותו (חשוד) [שחוד] עם האפוטרופין.

רבי יוחנן אמר:
בראשונה היה אדם עולה לירושלם לדיין והדיין אומר: בקע לי שני בקעיות של עצים, מלא לי שתי חביות של מים, והיו יציאותיו כלים והיה יוצא משם בפחי נפש, והיתה אלמנה פוגעת בו בדרך.
אמרה לו: מה נעשה בדינך?
ואמר לה: כלו יציאותי ולא הועלתי כלום.
והיתה אומרת: אם זה שהוא איש לא הועיל כלום, אני שאני אלמנה עאכ"ו, לקיים מה שנאמר: וריב אלמנה לא יבא אליהם.

לכן נאם האדון ה' צבאות -
אמר רבי שמואל בר נחמני:
כל מקום שנאמר: האדון עוקר דיורין ומכניס דיורין.
ובנין אב שבכלם: הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן - עוקר כנענים ומכניס ישראל.

אביר ישראל -
אמר רבי תנחום בר נחמני:
תוקפיהון דישראל.

ורבנן אמרין:
אביר ישראל -
לפני אומות העולם.

הוי אנחם מצרי -
רבי יהודה ורבי נחמיה,
רבי יהודה אומר:
היה לאותו האיש עשרה זהובים, את עוקף עליו ונוטלה ממנו.
אמר לו הקב"ה: עלי לשלם לו גמולו ולהפרע מאותו האיש.

ור' נחמיה אמר:
הוי אנחם מצרי -
שנים
מאויבי -
שנים
הם ארבע מלכיות.

ואשיבה שופטיך -
זה משה ואהרן.

ויועציך -
זה דוד ושלמה.

ואצרוף כבור סיגיך -
כיון שנקבצו הגליות נעשה דין ברשעים, שנאמר: ואצרוף כבור סיגיך וגו'.
וכיון שעושה דין ברשעים כלו האפיקורסין, שנאמר: ושבר פושעים וחטאים יחדיו וגו'.

תניא רבי יוסי בן אלישע אומר:
אין הקב"ה משרה על ישראל שכינתו, עד שיכלו השופטים רעים מישראל, שנאמר: ואשיבה ידי עליך.

אמר רב פפא:
אי בטלי יהירי בטלי אמגושי, דכתיב: ואצרוף כבור סיגיך וגו',
אי בטלי דייני בטלי גזירפטי, דכתיב: הסיר ה' משפטיך פנה אויבך.

אמר עולא:
אין ירושלם נפדית אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה:

ועוזבי ה' יכלו -
אמר רבי הונא בר יהודה, אמר רבי מנחם, אמר רב ואיתימא רבי יוחנן:
זה שמניח ספר תורה ויוצא.

ר' אבהו
הוה נפיק בין גברא לגברא.

רבא בעי:
בין פסוקא לפסוקא.
מאי?
תיקו.

רב ששת מהדר אפיה וגריס, אמר:
אנן בדידן ואינהו בדידהו.

רבי יצחק אמר:[
מי שמניח ספר תורה ויוצא, עליו הכתוב אומר: מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי.

והיה החסון לנעורת -
תנן התם:

אין מדליקין בחוסן.

מאי חוסן?
תני רב יוסף:
נעורת של פשתן.

אמר ליה אביי:
והא כתיב: והיה החסון לנעורת?
אלא אמר אביי:
כיתנא דדייק ולא נפיץ.