ויצא חטר מגזע ישי -
עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאי ורדי, עבר עילוויה חד ערבאי געת תורתיה.
א"ל: בר יהודאי בר יהודאי! שרי תורך, שרי נירך, שרי פדנך, דחרב בית מקדשא דידכון וכו' (כתוב באיכה ברמז תתרכ"ה):

ונחה עליו רוח ה' -
(כתוב בשמואל ברמז ק"ט):

והריחו ביראת ה' -
אמר ר' אלכסנדרי:
מלמד ,שהטעינו יסורין כריחים.

רבא אמר:
דמריח ודאין וקטיל, שנאמר: ולא למראה עיניו ישפוט - כי הא דבר כחיבא מלך תרתין שנין ופלגא.
אמר להו לרבנן:
אנא משיחא!
אמרו ליה: במשיח כתיב.

והריחו -
דמריח ודאין וכו'.

והכה ארץ בשבט פיו וכו' -
(בתהילים רמז תתפ"ב):

סימן תיז

וגר זאב עם כבש -
זהו שאמר הכתוב: מזמור שיר ליום השבת - למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו, זהו שאמר הכתוב: וגר זאב עם כבש וגו' ופרה ודוב תרעינה וגו' ושעשע יונק על חור פתן.
מלמד, שהתינוק של ישראל עתיד להושיט אצבעו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו.

גמול ידו הדה -
וגמולי חלב עתיד ליתן ידו לפיו של חברבר ומוציא מרה מתוך פיו.

הדה -
זו היא ההורגת את הבריות.
וכן הוא אומר: והשבתי חיה רעה מן הארץ.

א"ר שמעון:
משביתן שלא יזיקו.

אמר רבי יוחנן:
אימתי הוא שבחו של הקב"ה בזמן שיש מזיקין או בזמן שאין מזיקין?
הוי אומר: בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין.

והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו -
כיון שראו הנביאים שהתוספת מרובה על העיקר וכו' (כתוב במלכים ברמז רמ"ג):