משא דמשק -
(כתוב ברמז י"ח).

ונשאר בו עוללות -
(במלכים ברמז רמ"א).

ביום נטעך תשגשגי וגו' נד קציר ביום נחלה -
ביום שעברתי ליתן לכם נחלת אבותיכם נעשיתם כרוז העולם.

וכאב אנוש -
זה הפורענות שנטעתם ירושה לדורות שבכו העדה בליל תשעה באב.
אמר הקב"ה: הם בכו בכיה של חנם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות.

דבר אחר:
ביום נטעך תשגשגי -
ביום שנטעתי אתכם לי לאומה נעשיתם פסולת, כמה דאת אמר: כסף סיגים היו - שגשגישתון בכסף מצופה על חרס, כדכתיב: ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וגו'.

ובבקר זרעך תפריחי -
רבי חמא בר חנינא:
לאחד שהיה לו ערוגת ירק והיתה מלאה, והשכים בבקר ומצאה שהורקה.

ר' שמואל בר נחמני אמר:
לאחד שהיה לו ערוגה מלאה פשתן, השכים בבקר ומצאה גבעולים.

נד קציר -
נדנדתם עליכם קצירן של מלכיות,
קצירן של יסורין,
קצירו של מלאך המות.

דאמר רבי יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי:
בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - באותה שעה קרא הקב"ה למלאך המות וא"ל: אע"פ שעשיתיך קוזמיקטור על בריותי, אין לך עסק באומה זו, לפי שהם בני, הדא הוא דכתיב: בנים אתם לה' אלהיכם.
ואומר: ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך - וכי יש חשך למעלה, והכתיב: ונהורא עמיה שרי?!
אלא מלאך המות קרוי חשך.
וכתיב: והלוחות מעשה אלוהים המה וגו' - אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת.

רבי יהודה אומר:
חֵרוּת ממלאך המות.

ר' נחמיה אומר:
חֵרוּת מן המלכות.

רבנן אמרין:
מן היסורין.

ביום נחלה -
ביום שהנחלתי אתכם את התורה.

וכאב אנוש -
רבי יוחנן ורבנן,
ר' יוחנן אמר:
הבאתם עליכם מכה מגרת ומתשת.

ורבנן אמרין:
הבאתם עליכם מכה גברתנית ומתשת.
ואי זה?
זה זיבות וצרעת, לפיכך משה מזהיר את ישראל: איש וגו' (כי יהיה) צרוע או זב.

סימן תכ

הוי המון עמים רבים כהמות ימים -
נמשלו ישראל לחול, שנאמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים.
ונמשלו האומות לים, שנאמר: כהמות ימים יהמיון - והם מתיעצין על ישראל והקב"ה מתיש גבורתן.
אמר ישעיה: והרשעים כים נגרש - מה הים הגל הראשון אומר: עכשיו אני עולה ומציף את כל העולם, וכיון שבא לחול הוא כורע ומשתבר ואין הגל השני למד מן הראשון.
כך פרעה נתגאה על ישראל והפילו הקב"ה, וכן עמלק וכן סיחון ועוג ובלעם ובלק ואין אחד מהם למד מחברו.