והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' -
אברהם קראו הר: אשר יאמר היום בהר ה' יראה.
משה קראו הר: ההר הטוב הזה והלבנון.
דוד קראו הר: מי יעלה בהר ה'.
ישעיהו קראו הר: נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים.

רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר:
עתיד הקב"ה להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש על גביהן.
מה טעם?
והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה', בראש ההרים -
והם אומרים שירה.

אמר רב הונא:
דייך עד כאן, אלא בית המקדש אומר שירה וההרים עונים אחריו.
ומה טעם?
דכתיב: ונשא מגבעות, ואין לשון נשא אלא לשון שירה.
וכן הוא אומר: וכנניה שר הלוים יסר במשא:

והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב -
משל למלך שהיו לו שלושה אוהבים ובקש לבנות פלטין.
הביא לראשון, א"ל: זכור הייתי אותו שהיה הר מתחלה.
הביא לשני, אמר: זכור הייתי שהיה שדה מתחלה.
הביא לשלישי, א"ל: זכור הייתי אותו שהיה בית מתחלה.
א"ל: חייך, שאני בונה אותו פלטין וקורא אני אותו על שמך.
כך, אברהם אמר: בהר ה' יראה.
יצחק אמר: לשוח בשדה לפנות ערב.
יעקב אמר: אין זה כי אם בית אלהים.
לכך אמר: אל בית אלהי יעקב .
וכן הוא אומר: הנני שב שבות אהלי יעקב.

כי מציון תצא תורה -
אמר רבי לוי:
כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב"ה ליתן לישראל, אינם אלא מציון.
עוז מציון - שנאמר: מטה עזך ישלח ה' מציון.
ישועה מציון - שנאמר: מי יתן מציון ישועת ישראל.
שופר מציון - שנאמר: תקעו שופר בציון.
ברכה מציון - שנאמר: יברכך ה' מציון.
טל חיים מציון - שנאמר: כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צויה ה' את הברכה חיים עד העולם.
עזר וסיוע מציון - שנאמר: ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך.
תורה מציון - שנאמר: כי מציון תצא תורה.

וכתתו חרבותם לאתים -
שנו רבותינו:
לא יצא האיש לא בסייף ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת.

רבי אליעזר אומר:
תכשיטין הם לו.

וחכמים אומרים:
גנאי הם לו, דכתיב: וכתתו חרבותם לאתים.

אמרו לו לרבי אליעזר:
וכי מאחר דתכשיטין הם לו, מפני מה הם בטלין לימות המשיח?
א"ל: לפי שאינם צריכין להם, שנאמר: לא ישא גוי אל גוי חרב.

וליהוו לנוי בעלמא?
אמר רבא:
מידי דהוה אשרגא בטיהרא.

א"ל אביי לרב יוסף:
מאי טעמא דר' אליעזר דאמר תכשיטין הם לו:
דכתיב: חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך.

א"ל רב כהנא למר בריה דרבינא:
ההוא בדברי תורה כתיב.
א"ל: אין מקרא יוצא מידי פשוטו.

וישח אדם וישפל איש -
אמר רבי יוחנן:
וישח אדם - אלו ישראל, שנאמר: ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם.

וישפל איש - זה משה, שנאמר: כי זה משה האיש.
אמר משה לפני הקב"ה: יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי, ואל תשא כי אם למענך, וזהו: כי תשא את ראש בני ישראל:

ונשגב ה' לבדו ביום ההוא -
אמר רב קטינא:
שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרב, שנאמר: ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.
ואומר: מזמור שיר ליום השבת - ליום שכלו שבת.
וכתיב: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול.

תנא דבי אליהו:
ששת אלפים שנה הוי העולם:
אלפים תהו,
אלפים תורה,
אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מה שיצאו.

כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם -
שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם, כי מידת בשר ודם רואה אדם עומד יפה ועשיר הוא מעמידו ומסייעו, וכשהוא רואה לאדם שנופל ושב הוא מפילו, אבל הקב"ה אינו כן כי אם רואה אדם שהוא מתגאה הוא מפילו, שנאמר: כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם.
ואומר: גאות אדם תשפילנו.

ואם רואה אדם שנפל עד שאול הוא מעמיד, שנאמר: מקים מעפר דל.
וכן הוא אומר: כי שחה לעפר נפשנו.
מה כתיב אחריו?
קומה עזרתה לנו.
ואומר: אם אמרתי מטה רגלי וגו'.
ואף לאה שנואת הבית הייתה ונתפקדה בבנים, שנאמר: וירא ה' כי שנואה לאה וגו'.

חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו -
אמר רב:
הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל כאלו אעשאו במה, שנאמר: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא - אל תקרי בָּמֶּה אלא בָּמָה.

ושמואל אמר:
במה חשבתו לזה לא אלוה.

מתיב רב נחמן:
בפרקים שואל מפני הכבוד.

תרגמה ר' אבא להא דרב:
במשכים לפתחו.

אמר רבי אושיעא:
בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.
משל למלך ואיפרכוס שהיו נתונים בקרונין והיו בני המדינה מבקשים לומר למלך הימנון ולא היו יודעים אי זה המלך.
מה עשה המלך?
דחפו והוציאו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא איפרכוס.
כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש.
מה עשה הקב"ה?
הפיל עליו שינה וידעו הכל שהוא אדם, הה"ד: חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא.