משא גיא חזיון -
(כתוב ברמז ר"ג).

שנו רבותינו:
כשחרב בית ראשון מה עשו פרחי כהונה שבאותו דור?
נתקבצו כתות כתות ומפתחות העזרה והמקדש בידם ועלו לגגו של היכל ואמרו לפני הקב"ה: רבש"ע, הואיל ולא זכינו להיות גזברים לפניך, הרי מפתחות שלך מסורות לך וזרקום כלפי מעלה, מיד יצאת כמין פסת יד וקבלה מהם.
ואף הם קפצו ונפלו לתוך האור, ועליהם מקונן ישעיה:משא גיא חזיון וגו' - ואף הקב"ה מקרקר עליהם כו', שנאמר: מקרקר קיר ושוע אל ההר.

משא גיא חזיון -
א"ר יוחנן:
מטול רב בחילתא דנבואתא.

גיא חזיון -
גיא - שכל החוזים מתנבאים עליה.
גיא - שכל החוזים עומדים ממנה.

א"ר יוחנן:
כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי הוא.

גיא חזיון -
שהשליכו כל דברי החוזים לארץ.

מה לך אפוא כי עלית כלך לגנות -
ולאיגרא סלקין להון?

א"ר יוחנן:
אלו גסי הרוח.

תשואות מלאה -
א"ר אלעזר ברבי יעקב:
הלשון הזה משמש שלוש לשונות:
צרות,
מרגשות,
אפלה.

צרות, שנאמר: תשואות נוגש לא ישמע.
מרגשות, שנאמר: תשואות מלאה.
אפלה, שנאמר: אמש שואה ומשואה.

עיר הומיה קריה -
(מרכבתא) [מערבבתא].

קריה עליזה -
קריה חדיתא.

חלליך לא לחללי חרב -
ומה היו?
מזי רעב ולחומי רשף.

כל קציניך נדדו יחד מקשת אוסרו -
שהיו מתירין יתרי קשתותם ואוסרין אותם בהם.

כל נמצאיך אסרו יחדיו מרחוק ברחו -
מרחיקים עצמם מלשמוע דברי תורה כמה דאת אמר: מרחוק ה' נראה לי.

על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי -
א"ר שמעון בן אלעזר:
בשלשה מקומות בקשו מלאכי השרת לומר לפני הקב"ה שירה ולא הניחם ואלו הן:
בדור המבול, כתיב: לא ידון רוחי באדם.
בים, כתיב: ולא קרב זה אל זה כל הלילה.
ובחורבן בית המקדש, כתיב: על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי.

אל תאספו לנחמני אין כתיב, אלא אל תאיצו -
אמר הקב"ה למלאכי השרת: נחומים הללו שאתם אומרים לפני, נאוצים הם.
למה?
כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה -
יום מעורבב הוא,
יום דבכיה הוא,
יום דביזה לפני ה' אלוהים צבאות.

בגיא חזיון -
בגיא שכל החוזים מתנבאים עליה.

מקרקר קיר ושוע אל ההר -
שהיו מקרקרין בתיהם ועושין אותם מגינין ומעמידין אותם על שועיהן.
ועילם נשא אשפה -
גבא דגירי.

ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב -
רב אמר:
כמלא עמקה של גיהינום.

והפרשים שות שתו השערה -
משתי אזלן משתי שתיין.

ויגל את מסך יהודה -
גלי דכסי.

ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער -
תני רבי שמעון בן יוחאי:
זיין היה להם לישראל בסיני והיה שם המפורש חקוק עליו, וכשחטאו נוטל מהם, שנאמר: ויתנצלו בני ישראל את עדים.

כיצד נוטל מהם?
רבי אבא אמר:
מאליו היה נקלף.

רבנן אמרין:
מלאך ירד ומקלפו.

ואת בקיעי עיר דוד וגו' ואת בתי ירושלים ספרתם -
מלמד, שהיו נותצים בתיהם ומוסיפין על החומה, ולא כבר עשה חזקיה כן, הא כתיב: ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את המלוא?!
אלא חזקיה בה' אלהי ישראל בטח אבל אתם לא הבטתם אל עושיה.

סימן תכב

ויקרא ה' אלוהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד -
אמרו לפניו: רבש"ע, כתיב: הוד והדר לפניו - ואתה אמרת: לבכי ולמספד]?!
אמר להם: אנא מוליף לכון, הה"ד: פשוטה ועורה וחגורה על חלצים על שדים סופדים - על חרבן ראשון ועל חרבן שני.
על שדה חמד - על בית חמדתי שעשיתי אותו כשדה, שנאמר: ציון שדה תחרש.
ועל גפן פוריה - אלו ישראל, כמה דאת אמר: גפן ממצרים תסיע.

בר קפרא אמר:
אמר הקב"ה למלאכי השרת: מלך בשר ודם כשהוא אבל, מהו עושה?
אמרו לו: תולה השק על פתחו.
אמר להם: אף אני אעשה כן, אלביש שמים קדרות.
מכבה את הפנסים אף, שמש וירח קדרו.
מהלך יחף: אף בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו.
יושב ודומם: ישב בדד וידום.
מכפה את המטות, עד די כרסוון רמיו.
מבזע פופרון דידיה: בצע אמרתו.
יושב ובוכה ומקונן, אף: ויקרא ה' אלוהים צבאות ביום ההאו לבכי ולמספד וקראו למקוננות ותבאנה.

סימן תכג

והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן -
שנו רבותינו:
בזמן שהצבור בצער, אל יאמר אדם: אני אוכל ושותה ושלום עלי נפשי, ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר: והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו' אכול ושתה כי מחר נמות.

ומה כתיב אחריו?
ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון - זו מדה בינונית.

ומדת רשעים מהו אומר?
אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כיום הזה יום מחר.

ומה כתיב אחריו?
הצדיק אבד ואין איש שם על לב.

וכל המצטער עם הצבור, זוכה ורואה בנחמת צבור, שכן מצינו במשה רבינו, שצער עצמו עם ישראל, שנאמר: ויקחו אבן וישימו תחתיו - וכי לא היה לו למשה כר או כסת שישב עליו?! אלא כך אמר משה: הואיל וישראל במלחמה ובצער, אף אני אהיה בצער עמהם.
ושמא יאמר אדם: מי מעיד בי?
אבני ביתו וקורות ביתו של אדם ורהיטי ביתו הם מעידים בו, שנאמר: כי אבן מקיר תזעק וכפים מעץ יעננה.

ר' שילא אמר:
שני מלאכים המלוים לו לאדם הם מעידים בו, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

רבי חידקא אמר:
נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר: משוכבת חיקך שמור פתחי פיך.

וחכמים אומרים:
איבריו של אדם מעידים בו, שנאמר: ואתם עדי וגו'.

ונגלה באזני ה' צבאות וגו' -
(כתוב בירמיה ברמז רס"ט):

לך בא אל הסוכן הזה על שבנא -
ר' אליעזר אומר:
כה"ג היה.

ר' יהודה אומר:
אמרכל היה.

על דעתיה דרבי אליעזר, דאמר כוהן גדול היה -
דכתיב: והלבשתיו כתנתך.

על דעתיה דר' יהודה דאמר אמרכל היה -
דכתיב: וממשלתך אתן בידו.

רבי ברכיה אמר:
מהדא סיכני הוה ועלה ונתמנה קומוס ואיפרכוס בירושלים, הוא שהנביא מקנתרו ואמר לו: מה לך פה - גלואי בר גלואי!
אי זה בית בנית כאן, אי זה עמוד העמדת כאן, אי זה מסמר קבעת כאן?

אמר ר' אליעזר:
צריך אדם (ח) שיהא לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות, כדי שיזכה ויקבר באותו מקום.

כי חצבת לך פה קבר -
עשה כמין שובך ונתן קברו עליו.

חוצבי מרום קברו -
רבי ישמעאל בשם מר עוקבא אמר:
ממרום נחצבה עליו גזרה שלא תהא לו קבורה בארץ ישראל.

חוקקי בסלע משכן לו -
ארון דכיף.

הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר -
טלטול אחר טלטול.

אמר רבי שמואל בר נחמני:
כהדין תרנגול דגלי מאתר לאתר.

ועוטך עטה -
שלקה בצרעת, כמה דאת אמר: ועל שפם יעטה.

צנוף יצנפף כדור -
מה כדור זה מתלקט מיד ליד ואינו נופל לארץ, כך הוא.

אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך -
על דעתיה דרבי אליעזר דאמר כוהן גדול היה, שהיה נהנה מן הקרבנות.

על דעתיה דר' יהודה דאמר אמרכל היה, שנהנה מן ההקדשות.

קלון בית אדוניך -
על דעתיה דרבי אליעזר דאמר כוהן גדול היה, שהיה מבזה את הקרבנות.

ועל דעתיה דרבי יהודה דאמר אמרכל היה, שהיה מבזה את שני אדוניו חזקיה וישעיה.