והיה כעם בכהן -
א"ר יצחק:
לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול, שנאמר: והיה כעם ככהן.
וכתיב בתריה: הבוק תבוק.

והארץ חנפה תחת יושביה -
מראה לך קמה ואין מראה לך גדיש,
מראה לך גדיש ואין מראה לך גורן.
למה?
כי עברו תורות, שעברו על שתי תורות:
תורה שבכתב
ותורה שבעל פה.

חלפו חוק -
מעשרות.

הפרו ברית -
ברית עולם - ברית אבות,
לפיכך משה מזהיר את ישראל: עשר תעשר.

בשיר לא ישתו יין -
שנו רבותינו:
משבטלה סנהדרין בטל שיר מבית המשתאות, שנאמר: בשיר לא ישתו יין.
מאי טעמא?
אמר רב הונא בריה דרבי יהושע:
דאמר קרא: זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם.

אמר רב:
אודנא דשמעא דממרא, תעקר.

אמר רבא:
זמרא בביתא חורבא בסיפא, שנאמר: קול ישורר בחלון וגו' כי ארזה ערה.

מאי כי ארזה ערה?
אמר רבי יצחק:
אפילו בית המסוכך בארזים מתנועע.

שלחו ליה למר עוקבא:
זמרא מנא לן דאסור?
שרטט וכתב לו: אל תשמח ישראל אל גיל כעמים.

ולימא להו מהכא?
בשיר לא ישתו יין ימר שכר לשותיו?!
אי מההיא הוה אמינא: הני מילי זמרא דמנא, אבל בפומא שרי, קא משמע לן:

ושאיה יוכת שער -
הדר בחצר חברו שלא מדעתו, אין צריך להעלות לו שכר.

ובחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר מאי טעמא?
דכתיב: ושאיה יוכת שער.

אמר אביי:
לדידי חזי לי ומנגח כתורא.

על כן באורים כבדו ה' -
באלין פנסייא.

רבי אבהו אמר:
כשני המאורות.

הא כיצד?
(י) חמה זורחת מברכין עליה,
לבנה זורחת מברכין עליה.
אמר הקב"ה: הואיל ואורכם הוא אורי, אני ואתם נלך ונאיר לציון, הדא הוא דכתיב: קומי אורי כי בא אורך.

מכנף הארץ זמירות שמענו -
אמר רבי ירמיה בריה דרבי חייא:
מיום שפתחה הארץ את פיה וקבלתו לדמו של הבל, שוב לא פתחה, שנאמר: מכנף הארץ זמירות שמענו - מכנף הארץ ולא מפי הארץ.

איתיביה חזקיה אחיו:
ותפתח הארץ את פיה?!
א"ל: לרעה פתחה אבל לטובה לא פתחה כו' (וברמז של"א):

וחפרה הלבנה -
ר' חסדא רמי:
כתיב: וחפרה הלבנה ובושה החמה.
וכתיב: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים?!
לא קשיא, כאן לעוה"ב כאן לימות המשיח.

ולשמואל דאמר:
אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות, אידי ואידי לעוה"ב, כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה.

אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, למה לא משלת את בניך בחמה ולבנה, שהם גדולים מן הכוכבים?
אמר לו הקב"ה: חייך, חמה ולבנה יש להם בושה לעתיד לבא, שנאמר: וחפרה הלבנה ובושה החמה - אבל הכוכבים אין להם בושה.
וכן ישראל, וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם.

ונגד זקניו כבוד -
לא במקום אחד ולא בשני מקומות אתה מוצא שהקב"ה חולק כבוד לזקנים, אלא בכל מקום. בסנהדרין: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל.
כיוצא בו: לך ואספת את זקני ישראל.
ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.
ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל.

סימן תכו

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
מנין שאף לעתיד לבא חולק כבוד לזקנים?
שנאמר: ונגד זקניו כבוד - נגד מלכיו נגד נביאיו לא נאמר אלא ונגד זקניו.
וכן אתה מוצא, שהקב"ה מצטער על זקן אחד, כנגד כל ישראל, שנאמר: קצפתי על עמי חלללתי את נחלתי.
יכול (מחוללין) על הכל?
ת"ל: על זקן הכבדת עולך.

והלא דברים קל וחומר:
אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים, על אחת כמה וכמה שבשר ודם צריך לחלוק כבוד לזקנים.
וללמדך, שאין אדם יושב בישיבה של מטה אא"כ גם יושב בישיבה של מעלה.
ועוד, שהבריות מרננין אחריו ואומרין: איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם.
רבי ראובן בשם רבי חנינא אמר:
עתיד הקב"ה לבנות לו ישיבה של זקנים משלו, הה"ד: כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגז זקניו כבוד.

אמר שלמה: חמיתיה מצומצם ביניהם, הדא הוא דכתיב: נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ.
ועתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים, שנאמר: שיתו לבכם לחילה.
והם עולים ומראים עליו באצבע, שנאמר: כי זה אלוהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות - בזריזות כאליו עולמיתא, כמה דאת אמר: בתוך עלמות תופפות.

דבר אחר:
על מות - תרגם עקילס איתנסיאה, עולם שאין בו מיתה.

דבר אחר:
על ימות עולמות, בשני עולמות ינהגנו בעוה"ז ולעוה"ב.