ופתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים -
אמר ריש לקיש:
כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי ג"ע, שנאמר: פתחו שערים וגו' - אל תקרי: שומר אמונים, אלא שאומרין אמן.

מאי אמן?
אמר רבי חנינא:
אל מלך נאמן, ואמרי לה: אתה מלך נאמן קטן.

אימתי הוא בא לעולם הבא?
תנא משום רבי מאיר:
משעה שיאמר אמן, שנאמר: פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים - אל תקרי: שומר אמונים אלא שאומרין אמן.
גדולה האמנה לפני מי שאמר והיה העולם וכו' (כתוב בתרי עשר ברמז תתי"ג):

סימן תכט

אל תקרי: שומר אמונים - אלא שאומרים אמן, שבשביל אמן אחד שעונים רשעים, מתוך גיהינום ניצולין מתוכו.
כיצד?
עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו, וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם, וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו, והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן ע"י משיח, וכיון שמסיים ההגדה, עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר: יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל באי עולם כולם עונים אמן.
ואף רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהינום עונים ואומרים: אמן, מתוך גיהינום ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה, והוא שואל:
מה קול הרעש הגדול אשר שמעתי?
ומשיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו: רבש"ע, אלו רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהינום שעונים אמן ומצדיקים עליהם את הדין.
מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה עליהם ביותר ואומר: מה אעשה להם יותר על דין זה?
כבר יצר הרע גרם להם!
באותה שעה נוטל הקב"ה מפתח של גיהינום בידו ונותן להם למיכאל ולגבריאל בפני כל הצדיקים, ואומר להם: לכו ופתחו שערי גיהינום והעלו אותם!
מיד הולכים עם המפתחות ופותחים שמונה אלף שערי גיהינום וכל גיהינום וגיהינום שלוש מאות [פרסה] ארכו ושלש מאות רחבו ועוביו אלף פרסה ועמקו מאה פרסה, וכל רשע ורשע שנופל לתוכו שוב אינו יכול לעלות.
מה עושין מיכאל וגבריאל?
באותה שעה תופסין ביד כל אחד ואחד מהם ומעלים אותם, כאדם שהוא מקים את חברו ומעלהו בחבל מתוך הבור, שנאמר: ויעלני מבור שאון, ועומדים עליהם באותה שעה, ורוחצין וסכין אותם ומרפאין אותם ממכות של גיהינום, ומלבישים אותם בגדים נאים ומביאים אותם לפני הקב"ה ולפני כל הצדיקים, כשהם מכוהנים ומכובדים, שנאמר: כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו.
כהניך - אלו צדיקי אומות העולם שהם כוהנים להקב"ה בעה"ז, כגון: אנטונינוס וחבריו. וחסידך - אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים, שנאמר: אספו לי חסידי.
וכשנכנסין לפתח גן עדן, נכנסין מיכאל וגבריאל תחלה ונמלכים בהקב"ה.
משיב הקב"ה ואומר להם: הניחו להם ויכנסו שיראו את כבודי, וכיון שנכנסו נופלים על פניהם ומשתחוים לפניו ומברכין ומשבחין שמו של הקב"ה, מיד צדיקים גמורים וישרים שהם יושבים לפני הקב"ה נוהגים הודאות ורוממות להקב"ה, שנאמר: אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
ואומר: וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו.

גדולה האמנה -
(כתוב ברמז תקי"ט):

יצר סמוך תצור שלום שלום -
רבי חנינא בר פפא ורבי סימון,
רבי חנינא בר פפא אמר:
אם בא יצרך להשחיקך, סמכהו בדברי תורה ואם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו בראת את השלום.
תצור שלום אין כתיב כאן אלא שלום שלום.
וא"ת שאינו ברשותך?
ת"ל: כי בך בטוח - כבר הכתבתי עליך בתורה: ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו.

רבי סימון אומר:
אם בא יצרך להשחיקך, שמחהו בדברי תורה, ואם עשית כן, מעלה אני עליך כאלו בראת שני עולמות, שנאמר: שלום שלום.

בטחו בה' עדי עד -
בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי:
מאי דכתיב כי ביה ה' צור עולמים?
אמר להם: כל התולה בטחונו בהקב"ה הוא מחסה לו בעולם הזה ולעולם הבא.
א"ל: אנא הכי קשיא לי מאי שנא דכתיב ביה ולא כתיב יה?
אלא כדריש רבי יהודה בר אלעאי:
אלו שני עולמות שברא הקב"ה אחד בה"א ואחד ביו"ד ואיני יודע אם העולם הזה בה"א והעולם הבא ביו"ד או אם העולם הבא בה"א ועוה"ז ביו"ד, כשהוא אומר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בְּהִבָּרְאָם אלא בְּהֵא בְּרָאָם - הוי אומר: העולם הזה נברא בה"א.

ומפני מה ברא העולם הזה בה"א?
מפני שה"א דומה לאכסדרא, שכל הרוצה לצאת יצא.

רבנן אמרי:
מאי טעמא תליא כרעא דה"א?
דאי הדר בתשובה מעיילין ליה.

ולעיילה בהך דלרע?
לא מסתייעא מלתא.

כדדרש ריש לקיש:
מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ וגו' כו'? ומאי טעמא אית ליה תגא?
אמר הקב"ה: אם חוזר בו אני קושר לו כתב.

ומפני מה נברא העולם הבא ביו"ד?
מפני שהצדיקים שבו מועטין.

ומפני מה כפוף ראשה דיו"ד?
מפני שהצדיקים ראשיהם כפוף מפני מעשיהן, שאין דומין זה לזה, זהו שאמר הכתוב: אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר - אלו בני אדם שהם מחרפין שמו של הקב"ה.

בא וראה כשנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו, שנאמר: כי ביה ה' צור עולמים.
ולמה לא לא נבראו בכלו?
שאין העולם כדאי להזכיר שמו של הקב"ה שלם, אוי להם לבריות שמחרפין שמו של הקב"ה.

ראה מה כתיב בקרבנות?
קרבן לה' ועולה לה' ואינו אומר: לה' קרבן לה' עולה - ובני אדם מחרפין ומגדפין שמו של הקב"ה, לכך נאמר: אל תבהל על פיך.

ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר -
אמר רבי יוחנן:
עשר גליות גלתה סנהדרין:
מלשכת הגזית לחניות.
ומחניות לירושלים.
ומירושלים ליבנה.
ומיבנה לאושא.
ומאושא לשפרעם.
ומשפרעם לבית שערים.
מבית שערים לצפורי.
מצפורי לטבריה.
וטבריה עמוקה מכלם, כדכתיב: ושפלת מארץ תדברי.

רבי אלעזר אומר:
גלו שש, שנאמר: כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר.

אמר רבי יוחנן:
ומשם עתידין להגאל, שנאמר: התנערי מעפר קומי שבי ירושלים.

תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים -
אמר רבי:
טבריה משלמת לימות המשיח, שנאמר: תרמסנה רגל רגלי וגו'.
ומה כתיב אחריו?
והוכן בחסד כסא.

יחן רשע בל למד צדק -
רבי שמלאי ואמרי לה בשם רבי אבהו:
בשעה שאמר יצחק לעשו: ולכה אפוא מה אעשה בני - אמר יצחק לפני הקב"ה: רבש"ע, יוחן. א"ל: רשע הוא.
א"ל: בל למד צדק - לא כבד את הוריו.
א"ל: בארץ נכוחות יעול - עתיד לפשוט ידיו בבית המקדש.
א"ל: אם כן השפע לו טובה בעוה"ז ובל יראה גאות ה' - לעתיד לבא, הוי משמני הארץ יהיה מושבך.

תשפות שלום לנו -
אמר רבי יוחנן:
שלוש שלומות הן:
נהר,
צפור,
וקדרה.
הרואה קדרה בחלום יצפה לשלום, דכתיב: תשפות שלום לנו.

אמר רבי יוחנן:
ובקדרה שאין בה בשר, שנאמר: ופרשו כאשר בסיר וכבשר בתוך הקלחת - וישכים ויאמר: תשפות שלום לנו.
קודם שיקדמונו פסוק אחר: שפות הסיר.

מתים בל יחיו -
א"ר יוחנן:
כל המתים עולים לתחיית המתים חוץ מדור המבול, שנאמר: רפאים בל יקומו.
וכל נפשותם נעשו רוחות מזיקין לבני אדם.
ולעתיד לבוא הקב"ה מאבד אותם מן העולם הזה כדי שלא יהא אחר מזיק לישראל, שנאמר: לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו.

סימן תל

יספת לגוי נכבדת -
אמר הנביא: רבש"ע, ישראל יספת לו נכבדת.
אתה נותן לו בן, והוא מוהלו לשמנה ימים, ואם הוא בכור פודהו לשלשים יום, ומוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.
אתה נותן לו בית, הוא קובע לו מזוזה, גג הוא עושה לו מעקה, הוי: יספת לגוי נכבדת.

דבר אחר:
יספת לגוי -
רבנן אמרין:
עובדי אלילים, אם אתה מרבה להם ימים טובים הם אוכלים ושותים ופוחזים ונכנסים לבתי טרטיאות ולבתי קרקסאות ומכעיסין אותך בדרכיהם ובמעשיהם, אבל ישראל אוכלים ושותים ושמחים ונכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבים בתפילות ומרבים במוספין ובקרבנות.

דבר אחר:
נתת שלוה לפרעה, שמא קראך ה' לא בחרופין ובגדופין: מי ה' אשר אשמע בקולו!
נתת שלוה לסנחריב, שמא קראך ה' לא בחרופין ובגדופין: מי בכל אלוהי הארצות!
נתת שלוה לנבוכדנאצר, שמא קראך ה' לא בחרופין ובגדופין: מאן הוא אלהא די ישזבינכון מן ידי!
אבל יספת לגוי נכבדת -
נתת שלוה לשלמה וברכך: ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל.
נתת שלוה לדניאל וברכך: ענה דניאל ואמר ליהוי שמא די אלהא מברך.

סימן תלא

יחיו מתיך נבלתי יקומון -
שאלו צדוקים את רבן גמליאל:
מנין שהקב"ה עתיד להחיות את המתים?
אמר להם: מן התורה הוא ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קבלו ממנו.
מן התורה, דכתיב: הנך שוכב עם אבותיך וקם.
א"ל: ודילמא וקם העם הזה וזנה?

מן הנביאים, דכתיב: יחיו מתיך.
א"ל: ודילמא מתים שהחיה יחזקאל?

מן הכתובים, דכתיב: וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים.
א"ל: ודילמא רחושי מרחשי שפתותיינו בעלמא?

וכרבי יוחנן דאמר:
כל מי שאומרים דבר הלכה משמו בבית המדרש, שפתותיו דובבות בקבר, עד שאמר להם המקרא הזה: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם. לתת לכם לא נאמר, אלא להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה.

נבלתי יקומון -
אותם שהיו מתנבלים בשבילי!
זה נצלב,
למה?
על שמל את בנו,

זה נשרף,
למה?
על ששמר את השבת.

זה נהרג,
למה?
על שקרא בתורה.

יחיו מתיך -
אלו המתים שבארץ ישראל.

נבלתי יקומון -
אלו המתים שבחוצה לארץ, ועל ידי גלגול מחילות שהקב"ה עושה להם מחילות מחילות בקרקע.

הקיצו ורננו שוכני עפר -
א"ר אלעזר:
כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער, שנאמר: הקיצו ורננו שוכני עפר - שוכני בעפר לא נאמר, אלא שוכני עפר - מי שנעשה שכן לעפר בחייו.

כי טל אורות טלך -
אמר רבי אלעזר:
עמי הארץ אינם חיים, שנאמר: מתים בל יחיו רפאים בל יקומו.
יכול לכל?
תלמוד לומר: רפאים בל יקומו - זה המתרפא עצמו מד"ת.

א"ל ר' יוחנן:
לא ניחא ליה למרייהו למימר הכי, אלא היכי מוקמת לה?
א"ל: במרפא עצמו לאלילים.

א"ל רבי:
מקרא אחר אני דורש: כי טל אורות טלך - כל המשתמש בטל תורה, טל תורה מחייהו וכל שאינו משתמש בטל תורה, אין טל תורה מחייהו.
הוה קא חלשא דעתיה.

אמר ליה רבי:
מצאתי להם רפואה מן התורה, ממקום אחר: ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים וגו'.
וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה, והלא נאמר בו: אש אוכלה הוא אל קנא הוא?!
אלא כל המשיא את בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמיד חכם והמהנה ת"ח מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה.

סימן תלב

לך עמי בא בחדריך -
מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, שנאמר: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.
ואומר: הנני אליך והוצאתי את חרבי מתערה.
ואומר: והיה בעבור כבודי וגו'.
ללמדך, שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב.

וכן אתה מוצא שהיו האבות והנביאים נוהגים בדרך ארץ, שנאמר: וישכם אברהם בבקר, וישכם יעקב בבקר,
וישכם שמואל בבקר.

והרי דברים ק"ו:
אם האבות והנביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ, שאר כל אדם על אחת כמה וכמה.
וכן הוא אומר: תשת חשך ויהי לילה וגו' הכפירים שואגים לטרף וגו' תתן להם ילקוטון, ואומר תזרח השמש יאספון - מכאן ואילך: יצא אדם לפעלו.
ואומר: מה רבו מעשיך וגו'.

שנו רבותינו:
דבר בעיר כנס רגליך, שנאמר דֶּבֶר: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.
ואומר: לך עמי בא בחדריך.
ואומר: מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה.

מאי ואומר?
וכי תימא הני מילי בליליא אבל ביממא לא, תא שמע: לך עמי בא בחדריך.
וכי תימא הני מילי היכא דליכא אימתא מגואי, אבל היכא דאיכא אימתא מגואי כי נפיק ביני אינשי צוות טפי מעלי, תא שמע: מחוץ תשכל חרב - אף על גב דבחדרים אימה, מחוץ תשכל חרב.
רבא בעידן ריתחא הוה סכר כוי, דכתיב: כי עלה מות בחלונינו.

אבוה דרבי זירא עבד גביותא תליסר שנין, כי הוה אתי ריש נהרא למתא, כי הוה חזי רבנן אמר: לך עמי בא בחדריך.
כי הוה חזי אינשי דמתא אמר: האידנא נכיס אבא לפום בריה וברא לפום אבא ומיטמרו כלהו, כי אתי ריש נהרא אמר: ממאן נבעי, כי קא ניחא נפשיה אמר: שקולו תליסר מעי דציירי בסדיני ואהדרו לפלניא דשקלתינהו מיניה ולא אצטריכו לי.

לך עמי בא בחדריך -
אל תעמוד כנגד השעה אלא תן לה מקום, שהרי אני נתתי מקום לשעה, שנאמר: השיב אחור ימינו -נבות עמד כנגד השעה ונפל.
אברהם ברח מפני נמרוד,
יצחק מפני פלשתים,
יעקב מפני עשו,
משה מפני פרעה,
דוד מפני שאול ומפני אבשלום בנו.

דבר אחר:
בוא בחדריך -
התסתכל בחדרי לבך על מה ולמה הבאתי עליך ייסורים, כמה דאת אמר: חופש כל חדרי בטן, דלא תהא קורא תגר אחר מידת הדין, אלא סגור דלתיך בעדך.

חבי כמעט רגע עד יעבר זעם -
(כתוב ברמז תרנ"ה):

סימן תלג

כתיב: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם.
וכתיב: ואל זועם בכל יום?!
אלא אין זעמו אלא רגע, שנאמר: כמעט רגע עד יעבר זעם.
ואי בעית אימא, דכתיב: כי רגע באפו.
וכמה רגע?
א"ר אבין, ואיתימא רבי אבינא:
רגע כמימריה.

ואימת רתח?
אמר אביי:
בתלת שעי קמייתא כי חוורא כרבלתא דתרנגולא וקיימא אחד כרעא, כל שעתא ושעתא הכי הוא?
כל שעתא הוו ביה שורייקי סומקי, וההיא שעתא לא הוו ביה שורייקי סומקי.