סימן תלד

והרג את התנין אשר בים -
אמר רב יהודה אמר רב:
כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה היו מחריבים את כל העולם כלו.
מה עשה הקב"ה?
סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: והרג את התנין אשר בים.

ולמלחיה לזכר?
מליחה דנקבה עדיף.

ואיבעית אימא, כיון דכתיב: לויתן זה יצרת לשחק בו - לאו אורח ארעא דיחדי בהדי נקבה.

ואף בהמות בהררי אלף - זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה, מחריבין את העולם כלו, מה עשה?
סרס את הזכר וצנן את הנקבה, שנאמר: הנה נא כחו במתניו - זה זכר.
ואונו בשרירי בטנו - זה הנקבה.

ונעביד הני כי הני?
כוורא דמליחא עדיף.

וניעבד הנך כהנך?
פריצותא דכוורי נפיש טפי.

אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה -
א"ר אלעזר ברבי שמעון:
אין הארץ שותה אלא לפי חִסּוּמָה.

אם כן מה יעשו שורשי חרוב, מה יעשו שורשי שקמה?
[ששרשיהם עד תהום, אלא כל אחד ואחד לפי צרכו].

רבי ברכיה בשם רבי יהודה אומר:
שורשי חיטה בוקעים בארץ חמישים אמה, גפנים ותאנים בוקעים בצור.

א"ר לוי:
[כך הוא כדקאמרת לפי חסומה, וחרוב ושקמה] אחד לשלשים יום תהום עולה ומשקה אותם, שנאמר: אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה.

סימן תלה

חמה אין לי -
דרש ר' יהודה בר אבינא:
בשעה שנתרשל משה מן המילה, באו אף וחמה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד ותקח צפורה צר ומיד וירף ממנו.
באותה שעה בקש משה רבינו להרגן, שנאמר: הרף מאף ועזוב חמה.

ויש אומרים:
הרגו לחמה, שנאמר: חמה אין לי.
והא כתיב: כי יגורתי מפני האף והחמה?!
תרי חמה הוו.

ואיבעית אימא: גונדא דחמה.
כתיב: חמה אין לי.
וכתיב: נוקם ה' ובעל חמה?!
אלא ב"ו חמה כובשתו, אבל הקב"ה כובש את החמה.

רבי חמא בר חנינא אמר:
כאן בישראל כאן בעובדי אלילים.

ר' חייא אמר: חמה אין לי -
שכבר נשבעתי מי יתנני - שלא נשבעתי: אהיה - שמיר שית במלחמה.

דבר אחר:
חמה אין לי -
אמר (ישעיה) [הקב"ה]: אלו הייתי רוצה פסיעה אחת הייתי פוסע בעולמי ומעביר עליה הדין.

אציתנה יחד -
מיד היה העולם נשרף.

או יחזק במעוזי -
אלא שידי אחוזה בדין, שנאמר: ותאחז במשפט ידי.

יעשה שלום לי -
יעשה שלום ביני ובין המשפט.

סימן תלו

אמר רבי אלכסנדרי:
כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר: או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי.

רב אמר:
כאלו בנה פלטין של מעלה ושל מטה, שנאמר: ושאשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך.

ר' יוחנן אמר:
אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר: ובצל ידי כסיתיך.

ר' יהושע בן לוי אמר:
כאלו מקרב את הגאולה, שנאמר: ולאמר לציון עמי אתה כו' - (כתוב באיכה ברמז תתכ"ג):

הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל -
אמר רב יוסף:
אלו תלמידי חכמים שבבבל, שעושין ציצין ופרחים לתורה.

הכמכת מכהו הכהו -
רבי יהודה ורבי נחמיה,
רבי יהודה אומר:
במקל שהכו המצריים את ישראל, בו לקו.

ר' נחמיה אומר:
באספטי שהכו המצריים את ישראל, בו לקו.

בסאסאה בשלחה תריבנה -
לקה ואחר כך שלח, שנאמר: ויהי בשלח פרעה.

בסאסאה בשלחה תריבנה -
היה ר' מאיר אומר:
במדה שאדם מודד בה מודדין לו וכו' (כתוב ברמז תט"ו).

הגה ברוחו הקשה ביום קדים -
בעזה שברוחות וכו' (כתוב בירמיה ברמז ש').

בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות -
תאנא:
בימוס שנפגם מותר, מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו.
היכי דמי בימוס, היכי דמי מזבח?
אמר רבה בר בר חנה:
בימוס אבן אחד מזבח אבנים הרבה.

אמר חזקיה:
מאי קראה?
בשומו כל אבני מזבח.
אי איכא, כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים, ואם לאו יקומו:

ביבוש קצירה -
איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שלחה ארבע מאה דינרי לצדקה לר' אמי ולא קבליה. שדריה לרבא וקבליה.

איקפד ר' אמי אמר:
לית ליה למר: ביבוש קצירה תשברנה.

כי לא עם בינות הוא -
א"ר אלעזר:
כל אדם שאין בו דעה, אסור לרחם עליו כו' (כתוב בשמואל):

והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול -
הרואה שופר בחלום, ישכים ויאמר: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול - קודם שיקדמנו פסוק אחר: תקעו שופר בגבעה חצוצרה ברמה.

הרואה שופר בחלום יצפה לישועה, שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע וגו'.

ר' אליעזר אומר:
בניסן נגאלו ישראל ממצרים ובתשרי עתידין להגאל.
מנלן?
אתיא שופר שופר.
כתיב (הכא) [התם]: תקעו בחדש שופר.
וכתיב (התם) [הכא]: והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

ר' יהושע אומר:
בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל,
מאי טעמא?
דאמר קרא: ליל שמורים הוא - לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית, לילה המשומר לעתיד לבא.

א"ר חנינא בן דוסא:
אותו איל שהקריב אברהם תחת יצחק בנו, לא יצא ממנו דבר לבטלה:
גידיו עשרה נימין לכנור שהיה דוד מנגן בהם.
עורו אזור עור במתניו של אליהו ז"ל.
קרנו של שמאל שופר של סיני, ושל ימין לעתיד לבא וכו' (כתוב בשמואל ברמז פ' וברמז רכ"ד וברמז שי"ג).
לפי שנאמר: והיה ביום ההוא יתקע - איני יודע מי [התוקע]?
ת"ל: וה' אלוהים בשופר יתקע.

ועדיין אינו אומר מאין הוא תוקע?
ת"ל: קול שאון מעיר קול מהיכל.

יתקע בשופר גדול -
הרי זה סימן בכתובים, כל מקום שהוא אומר: שופר, הרי זה סימן יפה לישראל, דכתיב: עלה אלוהים בתרועה ה' בקול שופר.
ואומר: וה' אלוהים בשופר יתקע.
(הרימי בכח קולך).
ואומר: ויהי קול השופר וגו'.